חלק ג, פרק כט

חלק ג, פרק כט

האלילות: הניגוד המוחלט לתורה

1	הרקע ההיסטורי: הפולמוס על הכוכבים – עקרון האלילות ושאלת הקדמוּת ידוע שאברהם אבינו גדל בעדת הצַאבִּים, ושיטתם היא שאין אלוה מלבד הכוכבים. כשאודיע לך בפרק זה על ספריהם הנמצאים היום בידינו שתורגמו לערבית, ועל ספרי ההיסטוריה הקדומים שלהם, ואגלה לך מתוכם את שיטותיהם ומסורותיהם, יתברר לך מהם תפיסת האלוהות) שהם אמרו במפורש שהכוכבים הם האלוה, ושהשמש היא האלוה הגדול. כמו כן הם אמרו שכל שבעת הכוכבים הם אלים, אבל השמש והירח הם (האלים ה)גדולים. אתה מוצא שהם אומרים במפורש שהשמש היא המנהיגה את העולם העליון והתחתון. זה לשונם.	מעלום אן אברהם אבינו (ע"אס) נשא פי מלה' אלצאבה, ומד'הבהם אן ליס ת'ם אלאה אלא אלכואכב, ואד'א אעלמתך פי הד'א אלפצל בכתבהם אלמוג'ודה אלאן באידינא אלתי אכ'רג'ת ללסאן אלערבי, ובתואריכ'הם אלקדימה, וכשפת לך מד'הבהם מנהא ואכ'בארהם, יתבין לך מנהא תצריחהם באן אלכואכב הי אלאלאה, ואן אלשמס הי אלאלאה אלאעט'ם, וכד'לך איצ'א קאלוא סאיר אלסבעה כואכב אלהה, לכן אלנירין אעט'ם, ותג'דהם יקולון בתצריח אן אלשמס הי אלתי תדבר אלעאלם אלעלוי ואלספלי, בהד'א אלנץ קאלוא.
2	אברהם) וכן אתה מוצא שהם הזכירו בספריהם הללו ובספרי ההיסטוריה שלהם את סיפור אברהם אבינו. הם אמרו בלשון זה: כאשר אברהם, שגדל בכותה, חלק על הציבור וטען שיש פועֵל שאינו השמש – טענו נגדו טענות שונות, וציינו בטיעוניהם את פעולות השמש הגלויות והברורות במציאות. והוא, כלומר אברהם, ענה להם: "צודקים אתם; היא כגרזן ביד הנגר". והם הזכירו מעט מטיעוניו, עליו השלום, נגדם. בסוף הסיפור ההוא הם אמרו שהמלך כלא את אברהם אבינו עליו השלום, ושהוא המשיך לטעון נגדם במשך ימים בעודו בבית הכלא. אחר כך פחד המלך שהוא יערער את שלטונו וירחיק את בני האדם מדתיהם, ועל כן הגלהו לקצה סוריה לאחר שהחרים את כל רכושו. כך סיפרו. תמצא את הסיפור הזה מפורש כך ב"עבודת האדמה הנבטית".	ותג'דהם קד ד'כרוא פי כתבהם תלך ותואריכ'הם חדית' אברהם אבינו, וקאלוא בהד'א אלנץ, ואמא אברה(י)ם אלד'י תרבי פי כות'א פאנה למא כ'אלף אלג'מאעה ואדעי אן ת'ם פאעל[א] גיר אלשמס אחתג' עליה באלכד'א ואלכד'א, וד'כרוא פי חג'ג'הם מא הו ט'אהר בין מן אפעאל אלשמס פי אלוג'וד, פקאל להם יענון אברהם צדקתם הי כאלפאס פי יד אלנג'אר, ת'ם ד'כרוא טרפא מן אחתג'אג'ה ע"אס עליהם, ואכ'ר תלך אלקצה ד'כרוא אן אלמלך סגן אברהם אבינו עליה אלסלאם, ואנה דאם פי מחאג'ג'תהם איאמא והו פי אלסג'ן, ת'ם כ'אף אלמלך אן יפסד עליה סיאסתה וירד אלנאס ען אדיאנהם, פנפאה לטרף אלשאם בעד אסתיצאל כל מאלה, הכד'א חכוא. ותג'ד הד'ה אלקצה משרוחה הכד'א פי אלפלאחה אלנבטיה,
3	הם לא הזכירו את מה שאמרו מסורותינו האמיתיות, ולא את ההתגלות ששרתה עליו, כי הם מציגים אותו כשקרן משום שחלק על דעתם הקלוקלת. אין לי ספק שכאשר הוא, עליו השלום, חלק על שיטת כל בני האדם, היו אותם התועים מקללים אותו ומגנים אותו ומבזים אותו. כיוון שסבל את כל זה למען ה' יתעלה, והעדיף את האמת על פני כבודו, נאמר לו: "וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב,ג). ואחריתו היתה מה שאתה רואה היום, שרוב תושבי העולם מרוממים אותו ומתברכים בזכרו, עד כדי כך שגם מי שאינו מזרעו מייחס את עצמו אליו. ואין חולק עליו ואין מי שאינו יודע את גדולתו אלא שרידי בני אותה עדה אובדת שנותרו בקצות הארץ, כמו כופרי התורכים בקצה הצפון וההודים בקצה הדרום. כי הללו הם שרידי עדת הצאבים, כי היא היתה עדה שתפוצתה מלוא תבל.	ולם יד'כרוא מא ג'את בה את'ארנא אלצאדקה ולא מא אתאה מן אלוחי, לאנהם מכד'ב[י](ו)ן לה למכ'אלפתה לראיהם אלפאסד. ולא שך ענדי אנה עליה אלסלאם למא כ'אלף מד'הב אלנאס כלהם פאנה כאן ישתמה ויד'מה ויסתנקצה אולאיך אלצ'אלון, פלמא אחתמל ד'לך פי חק אללה תע(א)לי ואת'ר אלחק עלי כראמתה קיל לה ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחות האדמה, וכאן מאל אמרה מא [ת](נ)ראה אליום מן אג'מאע מעט'ם אהל אלארץ' עלי תעט'ימה ואלתברך בד'כרה חתי ינתסב אליה מן ליס מן נסלה, ולא מכ'אלף עליה ולא ג'אהל בעט'מתה אלא בקאיא תלך אלמלה אלמ(ת)דמרה אלד'ין בקוא פי אקאצי אלארץ' מת'ל כאפר תרך פי אקצי אלשמאל ואלהנוד פי אקצי אלג'נוב, פאן האולא הם בקאיא מלה' אלצאבה, לאנהא כאנת מלה אעמת אלארץ',
4	הקדמוּת) שיא העיון של מי שעסק בפילוסופיה באותם זמנים הוא שדימה שהאל הוא רוח הגלגל: שהגלגל והכוכבים הם הגוף, והאלוה יתעלה רוחו. אַבּוּ בַּכְּר אִבְּן אלצַּאיִג (=אבן באג'ה) כבר ציין זאת בפירושו לספר ה"פיזיקה" (של אריסטו). לכן האמינו כל הצאבים בקדמות העולם, כי לדעתם השמים הם האלוה.	ואגיא מא אנתהי אליה נט'ר מן תפלסף פי תלך אלאזמנה אן תכ'יל אן אללה רוח אלפלך, ואן אלפלך ואלכואכב הי אלג'סד, ואלאלאה תע(א)לי רוחה, קד ד'כר הד'ה אבו בכר בן אלצאיג פי שרח אלסמאע. ולהד'א אעתקדת אלצאבה כלהם קדם אלעאלם, אד' אלסמא ענדהם הי אלאלאה,
5	שכתוב ההיסטוריה בהתאם לעקרונות האלילות והקדמוּת אדם) הם טוענים שאדם הוא איש שנולד מזכר ונקבה כשאר בני האדם, אלא שהם מרוממים אותו ואומרים שהוא היה נביא, שליחו של הירח, ושהוא קרא לפולחן הירח, ושיש לו חיבורים על עבודת האדמה. נח) וכן אמרו הצאבים שנח היה עובד אדמה, ושהוא לא האמין בפולחן הפסלים. לכן אתה מוצא שכל הצאבים מגנים את נח ואומרים שהוא מעולם לא עבד לפסל. כמו כן הם אמרו בספריהם שהוא הוכה ונכלא מפני שעבד את האל, וסיפרו מה שסיפרו על מעשיו. שת) הם טענו ששת חלק על דעתו של אביו אדם לגבי פולחן הירח. סיפור גן עדן) הם משקרים שקרים מגוחכים ביותר המורים על פחיתות שכלית חמורה, ועל היותם האנשים הרחוקים ביותר מן הפילוסופיה, והיותם בורים לגמרי. הם אמרו על אדם שכאשר הוא יצא מאזור ("אקלים") השמש הסמוך להודו ונכנס לאזור בבל, הביא עמו נפלאות: מהם, עץ זהב צומח בעל עלים וענפים, ועץ אבן כיוצא בזה, והביא עלים של עץ ירוק שאינו נשרף באש, וסיפר על עץ המצל על עשרת אלפים איש וגובהו כגובה אדם, והביא עמו שני עלים שבכל אחד מהם יכולים להתכסות שני אנשים. והם מספרים נפלאות במעשיות האלה. הפליאה) יש להתפלא על אנשים הסבורים שהעולם קדום ויחד עם זאת מאמינים באותם דברים הנמנעים בטבע, למי שבקי בעיון במדעי הטבע. חשיפת המטרה) מטרתם בהזכרת אדם וכל מה שהם מייחסים לו, היא לחזק את שיטתם על קדמות העולם, כדי שינבע מכך שהכוכבים והגלגל הם האלוה.	ויזעמון אן אדם שכ'ץ מולוד מן ד'כר ואנת'י כסאיר אשכ'אץ אלנאס, לכנהם יעט'מונה ויקולון אנה כאן נבי(א) רסול אלקמר ואנה דעא לעבאדה' אלקמר, ואן לה תואליף פי פלאחה' אלארץ'. וכד'לך קאלוא אלצאבה אן נח פלאח ואנה ליס כאן ירי בעבאדה' אלאצנאם, ולד'לך תג'ד אלצאבה כלהם יד'מון נח ויקולון אנה מא עבד צנמא קט, וכד'לך ד'כרוא פי כתבהם אנה צ'רב וסג'ן מן אג'ל עבאדתה ללה וחכוא מן חדית'ה מא חכוא. וזעמוא אן שת כ'אלף ראי אביה אדם פי עבאדה' אלקמר, ויכד'בון אכאד'יב מצ'חכה ג'דא תדל עלי נקץ עקל עט'ים, ועלי כונהם כאנוא אבעד אלנאס מן אלפלספה, ואנהם כאנוא פי גאיה' אלג'האלה. קאלוא ען אדם אנה למא כ'רג' מן אקלים אלשמס אלמג'אור ללהנד ותוג'ל פי אקלים באבל, ג'אב מעה עג'איב, מנהא שג'רה' ד'הב נאבתה ד'את אוראק ואגצאן, ושג'רה' חג'ר כד'לך, וג'אב ורק שג'רה אכ'צ'ר לא תחרקה אלנאר, ואכ'בר ען שג'רה תט'ל עלי עשרה' אלאף רג'ל טולהא קאמה, וג'אב מעה ורקתין כל ורקה ילתחף בהא שכ'צאן, ויכ'ברון מן הד'ה אלכ'ראפאת בעג'איב. פאעג'ב מן קום ירון אן אלעאלם קדי[מא](ם) ויעתקדון מע ד'לך וג'וד הד'ה אלממתנעאת באלטבע למן יעלם אלנט'ר אלטביעי. וגרצ'הם פי ד'כר אדם וכל מא ינסבון אליה תקויה' מד'הבהם פי קדם אלעאלם חתי יתבע ד'לך באן אלכואכב ואלפלך הו אלאלאה.
6	סיכום פולמוס הכוכבים: אברהם חלק על האלילות ועל הקדמוּת כיוון שגדל עמודו שלעולם והתברר לו שיש אלוה נבדל שאינו גוף ולא כוח בגוף, ושכל הכוכבים והגלגלים האלה הם מעשיו, והבין שאותן מעשיות שגדל עליהן בלתי אפשריות, החל לסתור את שיטתם ולהפריך את דעותיהם, ופרסם את מחלוקתו עליהם, וקרא בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם (בראשית כא,לג) – קריאה המצרפת קיום אלוה וחידוש העולם על ידי אותו אלוה.	פלמא נשא עמודו של( )עולם ותבין לה אן ת'ם אלאה[א] מפארק[א] לא ג'סם ולא קוה פי ג'סם, ואן כל הד'ה אלכואכב ואלאפלאך מצנועאתה, ופהם מחאל תלך אלכ'ראפאת אלתי רבי עליהא, אכ'ד' פי נקץ' מד'הבהם ותזייף אראיהם ואשהר כ'לאפהם ונאדי בשם י"י אל עולם דעוה תג'מע וג'וד (אל)אלאה וחדת' אלעאלם מן קבל ד'לך אלאלאה.
7	הרקע ההיסטורי: פולמוס הפולחן בארץ – עקרון ההאצלה המאגית לפי אותן דעות העמידו הצאבים פסלים לכוכבים, פסלי זהב לשמש ופסלי כסף לירח, וחילקו את המחצבים והאזורים ("האקלימים") לכוכבים, ואמרו: אלוהיו של אזור פלוני הוא כוכב פלוני. ובנו מקדשים והציבו בהם פסלים, וטענו שכוחות הכוכבים שופעים על הפסלים האלה כך שאותם פסלים מדברים ומבינים ומשכילים, והם – הפסלים – משרים התגלות על האדם, ולימדו את בני האדם מה מועיל להם. כך אמרו גם על העצים שהם מחלקם של הכוכבים הללו, שאם מייחדים עץ מסוים לכוכב מסוים ונוטעים אותו לשמו, ועושים לו ובו כך וכך – שופעת הרוחניות של אותו כוכב על אותו עץ והוא משרה התגלות על בני האדם ומדבר אליהם בשנתם. את כל זה תמצא מפורש בספריהם שאעיר לך עליהם (להלן 19-12).	ובחסב תלך אלארא אלצאביה אקאמוא אלאצנאם ללכואכב, אצנאם אלד'הב ללשמס ואצנאם אלפצ'ה ללקמר, וקסמוא אלמעאדן ואלאקאלים ללכואכב, וקאלוא אלאקלים אלפלאני אלאהה אלכוכב אלפלאני, ובנוא אלהיאכל ואתכ'ד'וא פיהא אלאצנאם, וזעמוא אן קוי אלכואכב תפיץ' עלי תלך אלאצנאם פתתכלם תלך אלאצנאם ותפהם ותעקל ותוחי ללנאס אעני אלאצנאם, ותעלם אלנאס מנאפעהם. וכד'לך קאלוא איצ'א פי אלאשג'אר אלתי הי מן קסמה' תלך אלכואכב אד'א אפרדת תלך אלשג'רה לד'לך אלכוכב וגרסת לה ופעל להא ופעל בהא כד'א, פאצ'ת רוחאניה' ד'לך אלכוכב עלי תלך אלשג'רה ותוחי ללנאס ותכלמהם פי אלנום, תג'ד הד'א כלה מנצוצא פי כתבהם אלתי אנבהך עליהא,
8	אלה היו נביאי הבעל ונביאי האשרה הנזכרים אצלנו, שאותן דעות התחזקו אצלם עד שעָזְבוּ אֶת ה' (ישעיהו א,ד) וקראו: "הַבַּעַל עֲנֵנוּ" (מלכים־א יח,כו). כל זאת בשל פרסום אותן דעות והתפשטות הבורות וריבוי הזיות העולם באותה עת בסוג זה של דמיונות. וכך התפתחו אצלם דעות, ועמדו מהם מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים (דברים יח,י-יא).	והאולא כאנוא נביאי הבעל ונביאי האשרה אלמד'כור[י](ו)ן ענדנא אלד'ין תמכנת ענדהם הד'ה אלארא חתי עזבו את י"י ונאדוא הבעל עננו. כל הד'ה לשהרה' תלך אלארא ופשא אלג'הל וכת'ר הד'יאן אלעאלם חיניד' פי הד'א אלנוע מן אלכ'יאלאת, פנש(א)ת פיהם ארא, וצאר מנהם מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים.
9	המאבק באלילות מימות אברהם אבינו ועד משה רבנו כבר ביארנו בחיבורנו הגדול משנה תורה (עבודה זרה א,ג) שאברהם אבינו החל לסתור את הדעות הללו באמצעות טיעונים וקריאה רכה ברכישת אהדתם של בני האדם ומשיכתם לציות (לאל) בהיטיבו להם, עד שהתנבא אדון הנביאים והשלים את המטרה, וציווה להרוג את הללו ולמחות את זכרם ולעקור אותם מן השורש: "מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ [וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ]" (דברים ז,ה). ואסר ללכת אחרי דבר מדרכיהם הללו ואמר: "וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי [אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם]" (ויקרא כ,כג).	וקד בינא פי תאליפנא אלכביר משנה תורה אן אברהם אבינו בדא בנקץ' הד'ה אלארא בחג'ג' ודעוה צ'עיפה באסתעטאף אלנאס וג'ד'בהם ללטאעה באלאנעאם להם, חתי נבי סיד אלנביין פכמל אלגרץ', ואמר בקתל אולאיך ומחו את'ארהם ואסתיצאל שאפתהם, מזבחותיהם תתצו(ן) ו[כ](ג)ו', ומנע מן תבע שי מן סירהם תלך וקאל ולא תלכו בחקות הגוי ו[כ](ג)ו'.
10	סיכום הרקע: מאבק התורה באלילות מפני שהיא הרסנית לנפש ולגוף וידוע לך מכמה מקומות בפסוקי התורה שהכוונה הראשונה (=המטרה) של התורה כולה היא להסיר את עבודה זרה ולמחות את עקבותיה וכל מה שקשור אליה, אפילו זִכרה וכל מה שמביא לדבר ממעשיה כמו אוב וידעוני והעברה באש וקוסם ומעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ודורש אל המתים, ולהזהיר מלהידמות במשהו ממעשיהם הללו, כל שכן ללכת אחריהם. נאמר במפורש בתורה שכל מה שהם חשבו כעבודה לאלוהיהם והתקרבות אליהם הוא הדבר השנוא והמאוס בעיני ה', והם דבריו: "כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם" (דברים יב,לא). תמצא שהם מזכירים בספריהם, שעוד אספר לך עליהם (להלן 19-18, ובפרק הבא), שבמקרים מסוימים הם מקריבים לשמש, אלוהיהם הגדול, שבע חיפושיות ושבעה עכברים ושבעה עטלפים. בזה יש מספיק תועבה עבור הטבע האנושי.	וקד עלמת מן נצוץ אלתורה פי עדה' מואצ'ע אן אלקצד אלאול מן אלשריעה כלהא אזאלה' עבודה זרה ומחו את'רהא וכל מא יתעלק בהא, חתי ד'כרהא וכל מא יודי אלי שי מן אעמאלהא מת'ל אלאוב ואלידעוני ואלהעברה באש וקוסם ומעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ודורש אל המתים, ואלתחד'יר מן אלתשבה בשי מן אעמאלהם הד'ה פכיף בתבעהא, וצרח פי נץ אלתורה באן ג'מיע מא ט'נוה עבאדה לאלהתהם ותקרב(א) להא הו אלשי אלמבגוץ' אלממקות ענד אללה, והו קולה כי כל תועבת י"י אשר שנא עשו לאלהיהם. ואנת תג'דהם יד'כרון פי כתבהם אלתי סאכ'ברך בהא אנהם יקרבון ללשמס אלאההם אלאכבר סבעה כ'נאפס וסבעה פיראן וסבעה וטאוט פי בעץ' אלאמור, וכפי בהד'ה תועבה ענד אלטבאע אלאנסאני.
11	נמצא שכל המצוות שנאמרו כאיסור על עבודה זרה, וכל מה שקשור אליה או מוביל אליה או מיוחס לה – תועלתן ברורה. כי כולן נועדו להציל מאותן דעות משובשות המסיחות את הדעת מכל מה שמועיל לשתי השלמויות, בדברי הזיה שעליהם חונכו אבותינו ואבות אבותינו: "בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (יהושע כד,ב), והם שאמרו עליהם נביאי האמת: "וְאַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ הָלָכוּ" (בשילוב: שמואל־א יב,כא; ירמיהו ב,ח). מה רבה תועלתה של כל מצוה המצילה אותנו מאותה טעות גדולה ומשיבה אותנו אל ההאמנה הנכונה, והיא שיש אלוה שברא את כל אלה, והוא אשר ראוי לעובדו ולאהבו ולירא ממנו, לא אלה שחושבים שהם אלים; ושכדי להתקרב לאלוה האמיתי הזה ולעשות רצונו אין צורך כלל לדברים שיש בהם טורח, אלא אהבתו ויראתו ותו לא, והם התכלית בעבודתו כמו שנבאר (ג,נא15 ואילך; נב2 ואילך), "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ [כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ]" (דברים י,יב). עוד נמצה את העניין הזה בהמשך (מו"נ,שם).	פג'מיע אלמצו[ו]ת אלתי ג'את פי אלנהי ען עבודה זרה וכל מא יתעלק בהא או יודי אליהא או ינסב להא בינה' אלפאידה, לאנהא כלהא ללכ'לאץ מן תלך אלארא אלסקימה אלשאגלה ען כל מא ינפע פי אלכמאלין באמור הד'יאניה, הי אלתי כאן רבי עליהא אבא(ו)נא ואג'דאדנא בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים, והי אלתי קאל אלאנביא אלצאדקון פיהא ואחרי התהו אשר לא יועילו הלכו. פמא אעט'ם פאידה' כל מצוה תכ'לצנא מן הד'ה אלגלטה אלעט'ימה ותרדנא אלי אלאעתקאד אלצחיח, והו אן ת'ם אלאה כ'אלק כל הד'ה, והו אלד'י ינבגי אן יעבד ויחב ויכ'אף, לא תלך אלמט'נון בהא אנהא אלהה, ואן הד'א אלאלאה אלחק לא יחתאג' פי אלקרב מנה וחצול רצ'אה לאמור פיהא משקה בוג'ה, בל אהבתו ויראתו לא גיר, והמא אלגאיה פי אלעבאדה כמא נבין, ועתה ישראל מה י"י אלהיך שואל מעמך ו[כ](ג)ו', וסנסתופי הד'א אלמעני פי מא בעד.
12	מטרת הפרק: סקירת הספרות האלילית כדי לחשוף את הטעמים למצוות התורה אחזור כעת אל מטרתי ואומר: מה שבירר לי את משמעותן והודיע לי את טעמן של רבות מן המצוות אינו אלא עמידתי על שיטותיהם, דעותיהם, מעשיהם ופולחניהם של הצאבים, כמו שעוד תשמע כשאבאר את טעמיהן של אותן מצוות שחושבים שאין להן טעם. אציין לך את הספרים שמהם יתבררו לך כל שיטות הצאבים ודעותיהם שאני יודע, כדי שתדע בוודאות שנכון הוא מה שאומַר בטעמי המצוות הללו.	וארג'ע אלי גרצ'י אלאן פאקול, אן כת'יר(א) מן אלשריאע אנמא בין לי מענאהא וערפני עללהא וקופי עלי מד'אהב אלצאבה ואראיהם ואעמאלהם ועבאדאתהם, כמא סתסמע ענד תבייני תעליל תלך אלמצו[ו]ת אלתי יט'ן בהא אן לא עלה להא, ואנא אד'כר לך אלכתב אלתי יתבין לך מנהא כל מא עלמתה אנא מן מד'אהב אלצאבה ואראיהם, חתי תעלם יקינא צחה' מא אקולה פי תעליל הד'ה אלשראיע.
13	ספר "עבודת האדמה הנבטית" 1: הסברים מאגיים לניסים הספר הגדול ביותר בעניין זה הוא "עבודת האדמה הנבטית" שתרגם אִבְּן וַחְשִׁיַה. עוד אספר לך בפרק שיבוא (ג,ל) מדוע כתבו הצאבים את שיטותיהם בשילוב עם עבודת האדמה. ספר זה מלא בהזיות עובדי עבודה זרה ובמה שנפשות המון העם נוטות אליו ונקשרות בו, כוונתי לעשיית טליסמאות והורדת ישויות רוחניות וכישוף ושדים ורוּלים השוכנים במדבריות. בספר הזה נכללו גם הזיות גדולות שכל בר דעת צוחק מהן, שהם חושבים להטיל באמצעותן דופי בנסים הברורים שמהם יודעים תושבי העולם שיש אלוה השופט-מנהיג את תושבי העולם, כמו שנאמר: "לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה' הָאָרֶץ" (שמות ט,כט) ונאמר: "[לְמַעַן תֵּדַע] כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (שם ח,יח).	אכבר כתאב פי ד'לך אלפלאחה אלנבטיה אכ'ראג' אבן וחשיה, וסאכ'ברך פי פצל יאתי לאי שי ג'עלת אלצאבה מד'אהבהם מדונה מע פלאחה' אלארץ', והד'א אלכתאב ממלו מן הד'יאנאת עובדי עבודה זרה, וממא אנפס אלעואם מאילה אליה ומרתבטה בה, אעני אעמאל אלטלסמאת ואסתנזאל אלרוחאניאת ואלסחר ואלג'ן ואלגילאן אלתי תאוי אלברארי, ודרג' איצ'א פי ד'לך אלכתאב הד'יאנאת עט'ימה יצ'חך מנהא ד'וו(א) אלעקול, יזעם בהא אלקדח פי אלמעג'זאת אלבינה אלתי עלם בהא אהל אלארץ' אן ת'ם אלאה חאכם עלי אהל אלארץ' כמא קאל למען תדע כי לי"י הארץ, וקאל כי אני י"י בקרב הארץ,
14	מסופר (באותו ספר) על אדם הראשון שאמר בספרו שיש בהודו עץ שכשלוקחים ממנו ענפים, אם זורקים אחד מהם על הארץ הוא נע בזחילה כמו נחש. ושיש שם עץ ששורשו בצורת אדם, שנשמעים ממנו מלמולים ויוצאות ממנו מילים בודדות. ושיש עשב שתיאורו כך וכך, שאם ייקח האדם עלה ממנו וישים אותו בחיקו – ייעלם מבני האדם ולא יראו אותו בבואו ובצאתו. וכשיעלו ממנו עשן תחת השמים ישמעו בני האדם באוויר רעם וקולות מבהילים כל זמן שהעשן מיתמר. ועוד מעשיות רבות כיוצא בזה שהוא מביא במסגרת הסיפורים על נפלאות הצמחים וסגולות עבודת האדמה, כדי להטיל דופי בנסים ולהטעות לחשוב שהם מתבצעים על ידי תחבולות.	פחכי ען אדם הראשון אנה ד'כר פי כתאבה אן פי אלהנד שג'רה אד'א אתכ'ד'ת מנהא אגצאן פאן אלגצן מנהא אד'א רמי פי אלארץ' יסעי מתחרכא כמא תסעי אלחיאת. ואן ת'ם שג'רה אצלהא צורה' אנסאן תסמע לה המהמה ותנפלת מנה אלכלמה ואלכלמה. ואן חשישה צפתהא כד'א וכד'א אד'א אכ'ד' אלאנסאן מן ורקהא וג'עלהא פי ג'יבה כ'פי ען אלנאס ולא ירי חית' ידכ'ל ויכ'רג', ואן בכ'ר מנהא תחת אלסמא סמע אלנאס פי אלג'ו דוי(א) ואצואת(א) האילה טאלמא ד'אך אלדכ'אן יצעד, ומת'ל הד'ה אלכ'ראפאת כת'יר יג'יבהא פי מערץ' אלאכ'באר בעג'איב אלנבאת וכ'ואץ אלפלאחה, חתי יטען פי אלמעג'זאת ויוהם אנהא תתם בחילה.
15	"עבודת האדמה הנבטית" 2: אופיים של האלילים החוטמית והיברוח) ומן המעשיות באותו ספר, על שיח החוטמית מאותן אשרות שהיו עושים כמו שהודעתיך (פסקה 7), אמר שהשיח הזה שהה בנינוה שנים עשר אלף שנה, ושהוא רב עם היברוח, כי הוא רצה לתפוס את מקומו. והאדם שאותו שיח היה משרה עליו התגלות, התגלותו נפסקה ממנו למשך זמן מה, וכאשר השרה עליו התגלות אחרי אותו פרק זמן, סיפר לו שהוא היה עסוק בריב עם היברוח, וציווה אותו שיכתוב לכלדים שישפטו ביניהם ויאמרו איזה מהם טוב יותר לכישופיהם ובעל שימוש רב יותר, האם החוטמית או היברוח; מסקנה) וכל אותה מעשייה ארוכה, שאם תעמוד עליה תוכל ללמוד ממנה כיצד היו שכליהם של אנשי הזמנים ההם ומדעיהם. והם היו "חַכִּימֵי בָבֶל" (דניאל ב,יב) שנרמז אליהם באותם ימים חשוכים, כי אלה היו דתותיהם שחונכו עליהן. ואלמלא אותה מידה של האמנת קיומו של האלוה שהתפרסמה היום באומות, היו ימינו בזמנים אלה חשוכים עוד יותר מאלה, אם כי באופנים אחרים.	ומן כ'ראפאת ד'לך אלכתאב אן שג'רה' כ'טמי מן תלך אלאשרות אלתי כאנוא יעמלונהא כמא אעלמתך, ד'כר אן אקאמת תלך אלשג'רה פי נינוה את'ני עשר אלף סנה, ואנהא תכ'אצמת מע אליברוח לאנה אראד אן יאכ'ד' מכאנהא, ואן אלשכ'ץ אלד'י כאן תוחי אליה הד'ה אלשג'רה אנקטע ענה וחיהא מדה, פלמא אוחת אליה בעד תלך אלמדה אכ'ברתה אנהא כאנת משגולה באלכ'צאם מע אליברוח, ואמרתה אן יכתב ללכלדאניין אן יחכמוא בינהמא ויקולוא איהמא אפצ'ל פי סחרהם ואכת'ר עמל(א) הל אלכ'טמי או אליברוח, ותלך אלכ'ראפה אלטוילה אלתי תסתדל מנהא אד'א וקפת עליהא עלי עקול אהל תלך אלאזמנה ועלומהם כיף כאנת, והאולא כאנוא חכימי בבל אלמשאר אליהם פי תלך אלאיאם אלמט'למה, לאן הד'ה כאנת אדיאנהם אלתי רבוא עליהא. ולולא הד'א אלקדר אלד'י שהר אלאן פי אלמלל מן אעתקאד וג'וד אלאלאה לכאנת איאמנא פי הד'ה אלאזמנה אשד ט'לא[ם](מא) מן תלך, לכנהא פי אנואע אכ'רי.
16	התמוז) אחזור לענייננו. באותו ספר מסופר על אחד מנביאי עבודה זרה ששמו היה תמוז, שקרא למלך שיעבוד את שבעת כוכבי הלכת ושנים עשר המזלות, והרגוֹ המלך במיתה משונה. ומסופר שבליל מותו התאספו כל הפסלים מקצות הארץ אל המקדש שבבבל, אל פסל הזהב הגדול שהוא פסל השמש. הפסל ההוא היה תלוי בין השמים לארץ, ועמד באמצע המקדש כשכל הפסלים סביבו, והחל להספיד את תמוז ולתאר מה שקרה לו, כשכל הפסלים בוכים ומקוננים כל הלילה. ובבוקר עפו הפסלים ושבו למקדשיהם בקצות הארץ. דבר זה נעשה מנהג קבוע, ביום הראשון של חודש תמוז מקוננים ובוכים על תמוז, והנשים מבכות ומספידות אותו. התבונן והבן וראה כיצד היו דעות בני האדם באותם זמנים. סיפור זה על תמוז קדום מאוד אצל הצאבים. ומן הספר הזה תעמוד על רוב הזיות הצאבים, מעשיהם וחגיהם.	וארג'ע אלי גרצ'נא. ופי ד'לך אלכתאב חכי ען שכ'ץ מן נביאי עבודה זרה כאן אסמה תמוז, דעא מלכא ליעבד אלסבעה כואכב ואלאת'ני עשר ברג'א, פקתלה ד'לך אלמלך קתלא שניעא, פד'כר אן לילה' מותה אג'תמעת אלאצנאם כלהא מן אקטאר אלארץ' אלי אלהיכל פי ב(א)בל אלי צנם אלד'הב אלכביר אלד'י הו צנם אלשמס, וכאן ד'לך אלצנם מעלק(א) בין אלסמא ואלארץ', פוקף פי וסט אלהיכל ואלאצנאם כלהא חולה, ואכ'ד' יעדד עלי ויצף מא תם עליה, ואלאצנאם כלהא תבכי ותנוח טול אלליל, פענד אלצבאח טארת אלאצנאם ורג'עת להיאכלהא פי אקטאר אלארץ', וצארת הד'ה סנה דאימה פי אול יום מן שהר תמוז ינאח ויבכי עלי תמוז, ותנדבה אלנסא ויעדדן עליה. פאעתבר [ואפהם] וארי כיף כאנת ארא אלנאס פי תלך אלאזמאן, והד'א חדית' תמוז קדים ג'דא פי אלצאבה. ומן הד'א אלכתאב תקף עלי אכת'ר הד'יאן אלצאבה ואעמאלהם ואעיאדהם.
17	"עבודת האדמה הנבטית" 3: אזהרה מקבלת גרסתם לסיפור גן עדן אשר לאותו סיפור שסיפרו על מעשה אדם והנחש ועץ הדעת טוב ורע, והרמז ללבישת מה שלא היה מקובל ללובשו – היזהר והישמר פן ישתבש שכלך ויעלה בלבך שמה שאמרוהו התרחש אי פעם לאדם או לזולתו, כי אין זה סיפור שקרה במציאות בשום אופן. בהתבוננות קלה תתברר לך האבסורדיות של כל מה שהם אמרו במעשייה הזאת, ויתברר לך שהוא סיפור שהם המציאו אחרי התורה: מכיוון שהתפרסמה התורה באומות והם שמעו את פשט מעשה בראשית והבינו אותו כולו כפשוטו, הם חיברו את הסיפור הזה, כדי שישמע אותו הפתי ויתפתה ויחשוב שהעולם קדום, ושהסיפור ההוא המתואר בתורה קרה כך כמו שהם סיפרו. ואף על פי שלשכמותך אין צורך להעיר על כך, כי כבר השגת מהמדעים מה שימנע את דעתך מלהיקשר במעשיות הצאבים והזיות הכשדים והכלדים המעורטלים מכל מדע שהוא מדע באמת, הרי הזהרתי מכך כאמצעי זהירות לאחרים, כי ההמון נוטה פעמים רבות לקבל את המעשיות כאמת.	ואמא תלך אלקצה אלתי חכוהא ען קצה' אדם ואלנחש ועץ הדעת טוב ורע, ואלאשארה אלי לבאס מא לם תג'ר אלעאדה בלבאסה, פאחד'ר ת'ם אחד'ר אן יתשוש עקלך ויכ'טר בבאלך אן ד'לך אלד'י קאלוה הו קט אמר ג'רי לא לאדם ולא לגירה, ולא הי קצה וג'ודיה בוג'ה, ובאיסר תאמל יבין לך מחאלהם פי כל מא ד'כרוה פי תלך אלכ'ראפה, ויתבין לך אנהא קצה פרצ'והא מן בעד אלתורה למא שהרת אלתורה פי אלמלל וסמעוא ט'אהר מעשה בראשית ואכ'ד'וה כלה עלי ט'אהרה עמלוא תלך אלקצה, חתי יסמעהא אלגר פיגתר ויט'ן אן אלעאלם קדים, ואן תלך אלקצה אלמוצופה פי אלתורה הכד'א ג'רת כמא חכוא. ואן כאן מת'לך לא יחתאג' תנביהא עלי הד'א לאן קד חצל ענדך מן אלעלום מא ימנע ד'הנך מן אן תתעלק בה כ'ראפאת אלצאבה והד'יאן אלכסדאניין ואלכלדאניין אלעריין ען כל עלם הו עלם באלחקיקה, לכני חד'רת מן ד'לך אחתיאטא לגירך לאן כת'ירא מא ימיל אלג'מהור לתצדיק אלכ'ראפאת.
18	מקורות אחרים וסיכום הסקירה ומן הספרים הללו ספר ה"אוסטומאכוס" המיוחס לאריסטו, וחלילה וחס לו מכך. וכן ספרי הטליסמאות, שמהם ספר "טומטום" וספר "אלסרב" וספר "דרגות הגלגל והצורות העולות בכל אחד מדרגותיו", ועוד ספר המיוחס לאריסטו על הטליסמאות, וספר המיוחס להרמס, וספר אסחאק הצאבי בהגנה על דת הצאבים, וספרו הגדול על חוקי הצאבים ופרטי דתם וחגיהם וקרבנותיהם ותפילותיהם ודברים אחרים מדברי דתם.	ומן תלך אלכתב כתאב אלאסטמאכ'ס אלמנסוב לארסטו, וחאשאה ת'ם חאשאה. וכד'לך כתב אלטלסמאת אלתי מנהא כתאב טמטם, וכתאב אלסרב, וכתאב דרג' אלפלך ואלצור אלטאלעה פי דרג'ה דרג'ה מנה, וכתאב מנסוב איצ'א לארסטו פי אלטלסמאת, וכתאב מנסוב להרמס, וכתאב אסחאק אלצאבי פי אלאחתג'אג' למלה' אלצאבה, וכתאבה אלכביר פי נואמיס אלצאבה וג'זאיאת דינהם ואעיאדהם וקראבינהם וצלואתהם וגיר ד'לך מן אמור דינהם.
19	כל אלה שציינתי לך הם ספרי עבודה זרה שתורגמו לערבית, ואין ספק שהם חלק קטנטן ממה שלא תורגם, וגם איננו נמצא אלא כלה ואבד ברבות השנים. אלה המצויים אצלנו היום כוללים את רוב דעות הצאבים ומעשיהם, שחלקם מפורסמים היום בעולם. כוונתי לבניין מקדשים והעמדת צורות ממתכות ומאבנים בתוכם; בניין מזבחות והקרבת זבחים או מיני מאכל עליהם; קביעת חגים; התקבצות לתפילות ולעבודות למיניהן במקדשים הללו שהם מייחדים בהם מקומות מפוארים מאוד שהם מכנים "מקדש הצורות השכליות"; הצבת צורות "עַל הֶהָרִים הָרָמִים [וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן]" (דברים יב,ב); פיאור אותן אשרות; הקמת המצבות; ודברים אחרים שייוודעו לך מן הספרים האלה שהערתי לך עליהם.	פהד'ה כלהא אלתי ד'כרת לך הי ספרי עבודה זרה אלתי אכ'רג'ת ללסאן אלערבי, ולא ריב אנהא ג'ז יסיר ג'דא ממא לם יכ'רג' ולם יוג'ד איצ'א בל תלף ובאד עלי מרור אלסנין, והד'ה אלתי הי מוג'ודה לדינא אליום משתמלה עלי אכת'ר ארא אלצאבה ואעמאלהם אלמשהור בעצ'הא אליום פי אלעאלם, אעני בניאן אלהיאכל ואתכ'אד' אלצור מן אלמסבוכאת ואלחג'ארה פיהא, ובניאן אלמד'אבח ואלתקריב עליהא אמא ד'באיח או אנואע מן אלטעאם, ורסם אעיאד, ואג'תמאע ללצלואת ולאנואע עבאדאת פי תלך אלהיאכל, ויג'עלון פיהא מואצ'ע מעט'מה ג'דא יסמונהא היכל אלצור אלעקליה, ואתכ'אד' אלצור על ההרים הרמים ו[כ](ג)ו', ותעט'ים תלך אלאשרות, ואקאמה' אלמצבות וגיר ד'לך ממא סתטלע עליה מן הד'ה אלכתב אלתי נבהתך עליהא.
20	מטרות התורה – מיגור האלילות מעולם האמונה ומן העולם הפיזי הכרת הדעות הללו והמעשים הללו היא שער גדול מאוד למתן טעם למצוות, כי העיקר של כל תורתנו והציר שהיא סובבת עליו הוא מחיית אותן דעות מן הלבבות, ואותם עקבות מן המציאות. המחייה מן הלב) כדי למחותן מן הלבבות נאמר: "[הִשָּׁמְרוּ לָכֶם] פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם [וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם]" (שם יא,טז), "[פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט] אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם [מֵעִם ה' אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם...]" (שם כט,יז). המחייה מן המציאות) וכדי למחותם מן המציאות נאמר: "מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ [וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ] וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן [וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ]" (שם ז,ה), "[וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן] וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא" (שם יב,ג).	ומערפה' תלך אלארא ותלך אלאעמאל הו באב כביר ג'דא פי תעליל אלמצו[ו]ת, לאן שריעתנא כלהא אצלהא וקטבהא אלד'י עליה תדור הו מחו תלך אלארא מן אלאד'האן, ותלך אלאת'אר מן אלוג'וד. למחוהא מן אלאד'האן קאל פן יפתה לבבכם ו[כ](ג)ו', אשר לבבו פונה היום ו[כ](ג)ו'. ולמחוהא מן אלוג'וד קאל מזבחותיהם תתצו ואשריהם תגדעון ו[כ](ג)ו', ואבדתם את שמם מן המקום ההוא.
21	סיכום הפרק: האלילות – ניגודה המוחלט של התורה שתי המטרות הללו חוזרות ונשנות בכמה מקומות. זו היתה הכוונה הראשונה הכוללת את כלל התורה, כמו שהודיעו לנו (חכמינו) ז"ל בפירושם המקובל על דבריו יתעלה: "אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה [מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה' וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם]" (במדבר טו,כג). הם אמרו: "הא למדת שכל המודה בעבודה זרה כופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כולה" (ספרי במדבר קיא; דברים נד). דע זאת.	ותכרר האד'אן אלגרצ'אן פי עדה' מואצ'ע, והו כאן אלקצד אלאול אלג'אמע לג'מלה' אלשריעה כמא אעלמונא ז"ל פי תפסירהם אלמרוי לקולה תע(א)לי את כל אשר צוה י"י אליכם ביד משה [וכו'], קאלוא הא למדת שכל המודה בעבודה זרה כופר בכל התורה כ[ו]לה, וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כ[ו]לה, פאערף הד'א: