חלק א, פרק כא

חלק א, פרק כא

המונח עבר

1	חמש משמעויות "עבר" – א) משמעותו הראשונה היא כמשמעות "עֻבּוּר" בערבית (=לעבור), והיא תזוזת גוף במרחב. ודוגמתו הראשונה היא תנועת בעל חיים על פני מרחק ישר מסוים: "וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם" (בראשית לג,ג), "עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם" (שמות יז,ה). זה נפוץ.	עבר מענאה אלאול הו במעני אלעבור פי אלערבי, והו אנתקאל ג'סם פי מכאן, ומת'אלה אלאול לחרכה' אלחיואן עלי בעד מא מסתקים, והוא עבר לפניהם, עבור לפני העם, והד'א כת'יר.
2	ב) אחר כך הושאל להתפשטות הקולות באוויר: "וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה" (שמות לו,ו), "[כִּי לוֹא טוֹבָה הַשְּׁמֻעָה] אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ מַעֲבִרִים עַם ה'" (שמואל־א ב,כד).	ת'ם אסתעיר לאמתדאד אלאצואת פי אלהוא, ויעבירו קול במחנה, אשר אנכי שומע מעבירים עם י"י.
3	ג) אחר כך הושאל לשריית האור והשכינה שרואים הנביאים במראה הנבואה. נאמר: "וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה" (בראשית טו,יז), והיה זה במראה הנבואה, משום שבתחילת הסיפור נאמר: "וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם [וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו]" (בראשית טו,יב). ולפי השאלה זו נאמר: "וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם [וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם]" (שמות יב,יב) וכל כיוצא בזה.	ת'ם אסתעיר לחלול אלנור ואלסכינה אלתי יראהא אלאנביא במראה הנבואה, קאל והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה, וכאן ד'לך במראה הנבואה לאן אול אלקצה קאל ותרדמה נפלה על אברם וכו'. ובחסב הד'ה אלאסתעארה קיל ועברתי בארץ מצרים וכו', וכל מא שאבהה.
4	ד) הוא הושאל גם למי שעשה מעשה כלשהו והפריז בו ועבר את גבולו. נאמר: "[הָיִיתִי כְּאִישׁ שִׁכּוֹר] וּכְגֶבֶר עֲבָרוֹ יָיִן" (ירמיה כג,ט).	וקד אסתעיר איצ'א למן פעל פעל מא ואפרט פיה ותג'אוז חדה קאל וכגבר עברו יין.
5	ה) והושאל גם למי שדילג על מטרה כלשהי וכיוון למטרה אחרת ולתכלית אחרת: "וְהוּא יָרָה הַחֵצִי לְהַעֲבִרוֹ" (שמואל־א כ,לו).	וקד אסתעיר איצ'א למן תכ'טי קצד מא וקצד קצד אכ'ר וגאיה אכ'רי והוא ירה החצי להעבירו.
6	"ויעבֹר ה' על פניו" - ביאור הרמב"ם לדעתי דבריו "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו" (שמות לד,ו) הם לפי השאלה זו, וכינוי הגוף (="-יו") ב"פניו" מתייחס אליו יתעלה. וכך פירשו זאת החכמים, ש"פניו" כאן הם שלו יתעלה. והגם כי אמרו זאת בכלל ההגדות שאין זה מקומן, הרי יש בכך חיזוק כלשהו לדעתנו, ונמצא ש"פניו" מתייחס להקב"ה.	ובחסב הד'ה אלאסתעארה הו ענדי קולה ויעבר י"י על פניו, ויכון אלצ'מיר פי פניו עאיד עליה תעאלי, וכד'א ג'עלוה אלחכמים אן הד'א פניו לה תעאלי, ואן כאן ד'כרוא ד'לך במערץ' הגדות ליס הד'א מוצ'עהא לכנה תקויה' מא לראינא, פיכון פניו צ'מיר הק"ב"ה,
7	ביאור הדבר לדעתי ולפי מה שנראה לי, הוא שמשה עליו השלום ביקש השגה "אדראך" מסוימת, והיא שכונתה "ראיית פנים" בדבריו "וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" (שמות לג,כג), והובטחה לו השגה למטה ממה שביקש, והיא שכונתה "ראיית אחור" בדבריו "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי" (שם). וכבר הערנו על העניין הזה במשנה תורה (יסודי התורה א,י). אם כן הוא אמר כאן שה' יתעלה הסתיר ממנו את ההשגה ההיא המכונה "פנים", והעבירו הלאה לעניין אחר, כלומר ידיעת המעשים המיוחסים אליו יתעלה, שחושבים שהם תארים מרובים, כפי שעוד נבאר (א,נד).	וביאן ד'לך בחסב מא אראה ויבדו לי, אן משה ע"אס טלב אדראכא מא והו אלד'י כני ענה בראיית פנים פי קולה ופני לא יראו, וועד באדראך דון מא טלב והו אלד'י כני ענה בראיית אחור פי קולה וראית את אחורי, וקד נבהנא עלי הד'א אלמעני פי משנה תורה, פקאל הנא אן אללה תעאלי חג'ב ענה ד'לך אלאדראך אלמכני ענה בפנים, ותג'אוזה למעני אכ'ר אעני מערפה' אלאפעאל אלמנסובה לה תעאלי אלתי יט'ן בהא אנהא צפאת מתעדדה כמא סנבין.
8	בדבריי "הסתיר ממנו", כוונתי שההשגה הזו היא מוסתרת ומנועה מטבעה; ושכּל אדם שלם, כאשר שכלו נקשר בדבר שטבעו להשיג, וישאף להשגה נוספת מעבר לכך, עלולה השגתו להשתבש, או שימות, כפי שיבואר בפרק מפרקי חיבור זה (א,לב), אלא אם יילווה אליו סיוע אלוהי, כמו שאמר: "וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי" (שם,כב).	וקולי חג'ב ענה, אריד בה אן ד'לך אלאדראך מחג'וב ממנוע בטביעתה, ואן כל אנסאן כאמל ענד אתצאל עקלה בד'לך אלד'י פי טבעה אן ידרך, וירום אדראכא אכ'ר וראה, קד יכ'תל אדראכה או יהלך כמא סיבין פי פצל מן פצול הד'ה אלמקאלה, אלא אן תצחבה מעונה אלאהיה כמא קאל ושכותי כפי עליך עד עברי.
9	ביאור שני: תרגום אונקלוס ואילו התרגום נהג כמנהגו בדברים הללו. דהיינו, שכל דבר שהוא מוצא אותו מיוחס לה' ויש בו הגשמה או ספיחי "לאחק" הגשמה, הוא מפרש "תקדיר" אותו בצורה של הֶשְׁמֵט הנסמך, כך שכינוי הגוף יהיה לדבר כלשהו הנסמך לה', אלא שהושמט. על "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו" (בראשית כח,יג) אמר: "יְקָרָא דַה' מְעַתַּד עִלָּווֹהִי" (=כבוד ה' ניצב עליו). ועל "יִצֶף ה' בֵּינִי וּבֵינֶךָ" (שם לא,מט) אמר: "יִסַךְ מֵימְרָא דַה'" (=יצפה דבר ה'). כך נהג (אנקלוס) עליו השלום בפירושו באורח קבע. וכך עשה לגבי מה שנאמר "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו" (שמות לד,ו) – אמר: "וְאַעְבַּר ה' שְׁכִינְתֵיהּ עַל אַפּוֹהִי וּקְרָא" (=והעביר ה' את שכינתו על פניו וקרא). אם כן לדעתו הדבר שעבר הוא נברא בלי ספק. הוא פירש את כינוי הגוף של "פָּנָיו" כמוסב אל משה רבינו. ולפי זה יהיה פירוש "עַל פָּנָיו" – בנוכחותו, כמו שנאמר: "וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו" (בראשית לב,כב). גם פירוש "תאויל" זה הוא טוב ונאה.	אמא אלתרגום פג'רי עלי מעתאדה פי הד'ה אלאמור, וד'לך, אן כל אמר יג'דה מנסובא ללה ויחלקה תג'סים או לואחק אלתג'סים פיקדרה בחד'ף אלמצ'אף ויג'על תלך אלנסבה לאמר מא מצ'אף ללה מחד'וף, קאל פי קולה והנה י"י נצב עליו יקרא די"י מעתד עלווהי, וקאל פי קולה יצף י"י ביני ובינך יסך מימרא די"י, ועלי הד'א אטרד שרחה ע"אס. וכד'לך פעל פי קולה ויעבר י"י על פניו קאל ואעבר י"י שכינתיה על אפוהי וקרא, פיכון אלשי אלד'י עבר ענדה מכ'לוק בלא שך, וג'על צ'מיר פניו עאיד אלי משה רבינו, ויכון שרח על פניו במחצ'רה, כמא קאל ותעבר המנחה על פניו, והד'א איצ'א תאויל ג'יד מסתחסן.
10	אישוש לפירוש אנקלוס ז"ל ניתן למצוא בדברי הכתוב "וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי" (שמות לג,כב). הרי שנאמר במפורש שמה שיעבור הוא דבר המיוחס אליו יתעלה, לא עצמותו, יתהדר שמו, ועל הכבוד הזה אמר: "עַד עָבְרִי" (שם), "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו" (שמות לד,ו).	וממא יוכד שרח אנקלוס ז"ל קול אלכתאב והיה בעבור כבודי, פקד צרח באן אלד'י יעבור הו שי מנסוב לה תעאלי לא ד'אתה ג'ל אסמה, וען ד'לך אלכבוד קאל עד עברי, ויעבר י"י על פניו.
11	ביאור שלישי: יישום משופר לשיטת אונקלוס ואם הכרח לפרש "תקדיר" באופן של השמט הנסמך, כדרכו של אנקלוס תמיד, שלעתים מפרש "ג'על" שהמילה המושמטת היא "יְקָרָא" (=כבוד), ולעתים "שכינה", ולעתים "מֵימְרָא" (=דבר), כל מקום לפי עניינו – הרי שאנחנו גם כן נפרש "ג'על" שהנסמך המושמט כאן הוא קול, וכך יש לקרוא: "ויעבור קול ה' על פניו ויקרא". וכבר ביארנו (פסקה 2) את ההשאלה בלשון של "עֲבָרָה" ביחס ל"קול": "וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה" (שמות לו,ו). ולפי זה הקול הוא אשר קרא.	ואד'א לם יכן בד מן תקדיר מצ'אף מחד'וף כמא יפעל אנקלוס דאימא פתארה יג'על ד'לך אלמחד'וף יקרא, ותארה יג'עלה שכינה, ותארה יג'עלה מימרא, בחסב כל מוצ'ע, פאנא נחן איצ'א נג'על אלמצ'אף אלמחד'וף הנא קול, ויכון אלתקדיר ויעבור קול י"י על פניו ויקרא. וקד בינא אסתעארה' אללגה ללקול עברה ויעבירו קול במחנה, ויכון אלקול הו אלד'י קרא.
12	אל ירחק בעיניך ייחוס הקריאה לקול, כי במילים האלה עצמן סופר על דיבורו "כ'טאב" יתעלה למשה. נאמר: "וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז,פט). אם כן כמו שייחס את הדִבור לקול, כך ייחס כאן את הקריאה לקול. וכגון זה, כלומר ייחוס האמירה והקריאה לקול, נאמר כבר במפורש; נאמר: "קוֹל אֹמֵר קְרָא וְאָמַר מָה אֶקְרָא" (ישעיה מ,ו).	ולא תסתבעד כון אלקריאה מנסובה ללקול, פאן בהד'ה אלאלפאט' בעינהא ג'את אלעבארה ען כ'טאבה תעאלי למשה, קאל וישמע את הקול מדבר אליו, פכמא נסב אלדבור ללקול כד'לך נסב הנא אלקריאה ללקול, וקד ג'א מת'ל הד'א בביאן אעני נסבה' אלאמירה ואלקריאה ללקול, קאל קול אומר קרא ואמר מה אקרא,
13	הפירוש "שרח" לפי הקריאה "תקדיר" הזו יהיה אם כן כך: "ועבר קול מלפני ה' בנוכחותו (של משה) וקרא: "ה' ה'". וכפילות "ה'" תהיה עבור הקריאה, משום שהוא יתעלה הנקרא, כמו "מֹשֶׁה מֹשֶׁה" (שמות ג,ד), "אַבְרָהָם אַבְרָהָם" (בראשית כב,יא). וגם זה פירוש "תאויל" נאה מאוד.	פיכון אלשרח בחסב הד'א אלתקדיר הכד'א, ועבר צות מן קבל אללה במחצ'רה פנאדי י"י י"י, ויכון תכריר י"י ללנדא לאנא תעאלי אלמנאדי מת'ל משה משה אברהם אברהם, והד'א איצ'א תאויל חסן ג'דא.
14	סובלנות לריבוי פירושים בדברים עמוקים אל יהא מגונה בעיניך קיומם של פירושים "תאויל" רבים לעניין הקשה הזה, שהשגתו "אדראך" רחוקה, כי אין בכך נזק באשר למה שאנו עוסקים בו. ואתה, בחר לך מה שתחפוץ להאמין "אעתקאד" בו: א) השגה שכלית אם שיהיה המעמד הגדול הזה כולו מראה נבואה בלא ספק, וכל השאיפה (של משה) – השגות שכליות, שביקש ושנמנעו ממנו, ושהשיג; הכול שכלי, בלי שום חוש, כמו שפירשנו "תאויל" בתחילה. ב) דמות ממשית נבראת או שיחד עם זאת הייתה השגת חוש הראייה, אך על דבר נברא, שבראייתו מושגת שלמות ההשגה השכלית, כפי שפירש אנקלוס. ג) דמות בדמיון הנבואי אלא אם השגת הראייה הזו הייתה גם כן במראה הנבואה, כפי שנאמר אצל אברהם: "וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר [בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה]" (בראשית טו,יז). ד) קול ממשי נברא או שיחד עם זאת הייתה השגת חוש השמיעה גם כן, ואז הקול הוא אשר עבר על פניו, שגם הוא נברא בלי ספק.	ולא תסתנכר כון הד'א אלמעני אלעויץ אלבעיד אלאדראך יתאול פיה תאוילאת כת'ירה, אד' הד'א לא יצ'ר פי מא נחן בסבילה, ולך אן תכ'תאר אי אלאעתקאדאת שית. אמא אן יכון ד'לך אלמקאם אלעט'ים כלה מראה נבואה בלא שך, ואלרום כלה אדראכאת עקליה, אלד'י טלב ואלד'י אמתנע ואלד'י אדרך אלכל עקלי לא חס פיה כמא תאולנא אולא. או יכון ת'ם מע ד'לך אדראך חס בצר לכן לשי מכ'לוק, ברויתה יחצל כמאל אלאדראך אלעקלי כמא תאול אנקלוס, הד'א אן לם יכן ד'לך אלאדראך אלבצרי איצ'א במראה הנבואה כמא ג'א פי אברהם והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר, או יכון מע ד'לך אדראך חאסה' אד'ן איצ'א ויכון אלקול הו אלד'י עבר על פניו אלד'י הו מכ'לוק איצ'א בלא שך, אכ'תר אי אלארא שית,
15	בחר איזו דעה "ראי" שתחפוץ, כי כל המטרה היא שלא תפרש "אעתקאד" את דבריו כאן "וַיַּעֲבֹר" כמו "עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם" (שמות יז,ה), כי ה' יתהדר ויתרומם אינו גוף ולא אפשרית בו תנועה, ועל כן לא ייתכן שייאמר שהוא עבר כפי קביעתו הראשונית בלשון.	אד' אלקצד כלה אן לא תעתקד קולה הנא ויעבור מת'ל עבור לפני העם, אן אללה עז וג'ל ליס הו ג'סמא ולא תג'וז עליה אלחרכה, פלא ימכן אן יקאל אנה עבר בחסב אלוצ'ע אלאול פי אללגה: