חלק ב, פרק ו

חלק ב, פרק ו

המלאכים

1	קיום המלאכים על כך שהמלאכים קיימים אין צורך להביא ראיה מן התורה, כי התורה אמרה זאת במפורש בכמה מקומות.	אמא אן אלמלאיכה מוג'דין פהד'א ממא לא יחתאג' אן יותי עליה בדליל שרעי, לאן אלתורה קד נצת ד'לך פי עדה' מואצ'ע.
2	המונח אלוהים א) ידוע לך כבר ש"אלהים" הוא שם השופטים ("חֻכַּאם", גם: מושלים): "[עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע...] עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם [אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ]" (שמות כב,ח). ב-ג) לכן הושאל מונח זה למלאכים ולאלוה, כי הוא מנהיג־שופט ("חאכם") את המלאכים. ולכן אמר: "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם", וזו פנייה לכל מין האדם, והמשיך ואמר: "הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים", כלומר אלוהי המלאכים, "וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים" (דברים י,יז) – אדוני הגלגלים והכוכבים, שהם אדונים לכל גוף זולתם. זאת היא המשמעות, לא ש"אֱלֹהִים" ו"אֲדֹנִים" הם ממין האדם, שכן הם פחותים מדי לכך. מה גם שדבריו "אֱלֹהֵיכֶם" כוללים את כל מין האדם, שליטים ונשלטים. וגם לא ייתכן שהכוונה היא שהוא יתעלה אדוני כל האבנים והעצים שמייחסים להם אלוהות, כי אין פאר ורוממות בכך שהאלוה הוא אדוני האבן והעץ ופיסת המתכת. אלא הכוונה היא שהוא יתעלה מנהיג־שופט על המנהיגים־שופטים, כלומר על המלאכים, ואדוני הגלגלים.	וקד עלמת אן אלהים אסם אלחכאם עד האלהים יבא דבר שניהם, ולד'לך אסתעיר הד'א אלאסם ללמלאיכה וללאלאה לכונה חאכם עלי אלמלאיכה, ולד'לך קאל כי י"י אלהיכם והד'א כ'טאב לנוע אלאנסאן כלה, ת'ם קאל הוא אלהי האלהים יעני אלאה אלמלאיכה, ואדוני האדונים סייד אלאפלאך ואלכואכב אלתי הי אדונים לכל ג'סם סואהא, פהד'א הו אלמעני, לא אן יכון אלהים ואדונים מן נוע אלאנסאן, אד' הם אכ'ס מן ד'לך, ולא סימא אן קולה אלהיכם יעם כל נוע אלאנסאן ראיסה ומראוסה, ולא ימכן אן יכון אלמראד בה איצ'א אנה תעלי סייד כל מא יעתקד פיה אלוהיה מן חג'ר ועוד, אד' לא פכ'ר ולא תעט'ים פי כון אלאלאה סייד אלחג'ר ואלכ'שבה וקטעה' מסבוך, ואנמא אלמראד אנה תעלי אלחאכם עלי אלחכאם אעני אלמלאיכה, וסייד אלאפלאך.
3	כל כוח בעולם הוא מלאך כבר הבאנו בחיבור זה פרק (א,מט1) שבו התבאר שהמלאכים אינם גופים. כך אמר גם אריסטו, מלבד זה שיש כאן הבדל במונחים: הוא אומר "שכלים נבדלים" ואילו אנחנו אומרים "מלאכים". אשר לדבריו שהשכלים הנבדלים האלה הם גם מתווכים בין האל יתעלה לבין הנמצאים, ושבתיווכם נעים הגלגלים, שזוהי סיבת התהוות המתהווים – גם זה הוא לשון כל הכתובים, כי אינך מוצא אף פעולה שפועל האל כי אם על ידי מלאך. ידוע לך שמשמעות "מלאך" היא שליח, ואם כן כל מבצע ציווי הוא מלאך. כך שגם על תנועות בעלי החיים, אפילו שאינם הוגים, מתבטא הכתוב שהן על ידי מלאך, כאשר התנועה הזאת מתאימה למטרת האלוה ששם בו כוח המניע אותו בתנועה הזאת. נאמר: "אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסְגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי (=אלוהיי שלח את מלאכו וסגר את פי האריות ולא פגעו בי)" (דניאל ו,כג). וכל תנועות אתון בלעם (במדבר כב,כב-ל) על ידי מלאך. אפילו היסודות נקראים גם הם מלאכים: "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט" (תהילים קד,ד).	וקד תקדם לנא פי הד'ה אלמקאלה פצל פי תביין אן אלמלאיכה ליסת אג'סאם, פהד'א איצ'א הו אלד'י קאלה ארסטו, גיר אן הנא אכ'תלאף אסמיה, הו יקול עקול מפארקה ונחן נקול מלאכים. ואמא קולה הו אן הד'ה אלעקול אלמפארקה הי איצ'א ואסטה בין אללה תעלי ובין אלמוג'ודאת, ואן בוסאטתהא תתחרך אלאפלאך אלד'י ד'לך סבב כון אלכאינאת, פאן הד'א איצ'א הו נצוץ אלכתב כלהא, לאנך לא תג'ד קט פעל יפעלה אללה אלא על ידי מלאך. וקד עלמת אן מעני מלאך רסול, פכל מנפד' אמר הו מלאך, חתי אן חרכאת אלחיואן ולו אלגיר נאטק ינץ אלכתאב פיהא אנהא על ידי מלאך, אד'א כאנת תלך אלחרכה ופק גרץ' אלאלאה אלד'י ג'על פיה קוה תחרכה תלך אלחרכה, קאל אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני, וחרכאת אתון בלעם כלהא על ידי מלאך, חתי אן אלאסטקסאת תתסמי איצ'א מלאכים. עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט.
4	ארבע משמעויות למונח מלאך עוד יתבאר לך (ב,לד) ש"מלאך" נאמר א) על שליח מבני האדם: "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים" (בראשית לב,ד), ב) ונאמר על הנביא: "וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים" (שופטים ב,א), "וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם" (במדבר כ,טז), ג) ונאמר על השכלים הנבדלים המתגלים לנביאים במראה הנבואה, ד) ונאמר על הכוחות החיוניים, כמו שנבאר (פסקאות 7-6).	וסיביין לך אן מלאך יקאל עלי אלרסול מן אלנאס וישלח יעקב מלאכים. ויקאל עלי אלנבי ויעל מלאך י"י מן הגלגל אל הבוכים, וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים. ויקאל עלי אלעקול אלמפארקה אלתי תט'הר ללאנביא במראה הנבואה, ויקאל עלי אלקוי אלחיואניה כמא נביין.
5	מקורות חכמים שהאל מנהיג את המציאות באמצעות מלאכים דיוננו כאן הוא רק במלאכים שהם שכלים נבדלים, כי תורתנו אינה מכחישה שהוא יתעלה מנהיג את המציאות הזאת באמצעות המלאכים. דוגמה א) החכמים אמרו על דברי התורה "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ" (בראשית א,כו) ועל דבריו "הָבָה נֵרְדָה [וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם]" (שם יא,ז) – שהם בלשון רבים – כך: "כביכול שאין הקב"ה עושה דבר עד שמסתכל בפמיליא שלמעלה". התפעל מדבריהם "מסתכל", שהרי בלשון הזה עצמו אומר אפלטון, שהאל מסתכל בעולם השכלים וכתוצאה מכך שופעת ממנו המציאות. דוגמה ב) ובכמה מקומות (בבלי סנהדרין לח ע"ב ועוד) אמרו כך סתם: "אין הקב"ה עושה דבר עד שנמלך בפמיליא שלמעלה", ו"פמיליא" היא צבא ביוונית. דוגמה ג) גם בבראשית רבה (יב,א) נאמר, וכן במדרש קהלת (קהלת רבה ב,יא): "'[כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ] אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשָׂהוּ' – לא נאמר כָּן, אלא 'עָשׂוּהוּ' (קהלת ב,יב), כביכול הוא ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר שבך והושיבו אותו על כנו, שנאמר 'הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ' (דברים לב,ו)". דוגמה ד) וכן אמרו בבראשית רבה (נא,ב): "כל מקום שנאמר 'ה', וַה – הוא ובית דינו". סיכום) אין הכוונה בכל הלשונות האלה מה שחושבים הבורים, שיש לו יתעלה דיבור או מחשבה או סברה או התייעצות והסתייעות בדעת אחרים – וכיצד זה יסתייע הבורא במה שברא? אלא כל זה הוא אמירה מפורשת שאפילו חלקי המציאות, עד כדי בריאת אברי בעל החיים כפי שהם – הכול באמצעות מלאכים, כי כל הכוחות הם מלאכים.	וכלאמנא הנא אנמא הו פי אלמלאכים אללד'ין הם עקול מפארקה, פאן שריעתנא לא תנכר כונה תעלי ידבר הד'א אלוג'וד בוסאטה' אלמלאכים, נץ אלחכמים פי קול אלתורה נעשה אדם בצלמינו, וקולה הבה נרדה, אלד'י ד'לך לשון רבים קאלוא כביכול שאין הקב"ה עושה דבר עד שמסתכל בפמיליא שלמעלה. ואעג'ב מן קולהם מסתכל, פאנה בהד'א אלנץ בעינה יקול אפלאטון פאן אללה ינט'ר פי עאלם אלעקול פיפיץ' ענה אלוג'וד. ופי מואצ'ע קאלוא הכד'א מטלק, אין הקב"ה עושה דבר עד שנמלך בפמיליא שלמעלה, ופמיליא הו אלעסכר פי לגה' יונאן. ופי בראשית רבה איצ'א קיל ופי מדרש קהלת, את אשר כבר עשהו, לא נאמר כן אלא עשוהו, כביכול הוא ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר שבך והושיבו אותו על כנו שנאמר הוא עשך ויכוננך. ופי בראשית רבה איצ'א קאלוא כל מקום שנ' יוי וי"י הוא ובית דינו. וליס אלקצד בהד'ה אלנצוץ כלהא מא יט'נה אלג'האל באן ת'ם כלאם תעלי או פכרה או רויה או משורה ואסתעאנה בראי אלגיר, וכיף יסתען אלכ'אלק במא כ'לק, בל הד'א כלה תצריח באן ולו ג'זאיאת אלוג'וד חתי כ'לק אלאעצ'א מן אלחיואן עלי מא הי עליה כל ד'לך בוסאטה' מלאיכה, לאן אלקוי כלהא מלאיכה.
6	לעג למי שאינו מבין את הנהגת האל בעולם מה רב עיוורון הבורים ומה מזיק הוא! אילו אמרת לאדם מן הטוענים שהם חכמי ישראל שהאל שולח מלאך הנכנס בבטן האישה ומעצב שם את העובר, הוא היה מתפעל מכך ומקבל זאת, וחושב זאת לגדלות יכולת ביחס לאל, וחכמה ממנו יתעלה. זאת אף על פי שהוא גם מאמין שהמלאך הוא גוף מאש בוערת, שמידתו כשליש העולם כולו. הוא יחשוב שכל זה אפשרי לאל. אבל אם תאמר לו שהאל שם בזרע כוח מעצב הנותן לאברים האלה תבנית ומתאר, שהוא המלאך, או שׁכּל הצורות הן מפעולת השׂכל הפועל, שהוא המלאך, והוא "שרו שלעולם" שהחכמים מזכירים תמיד – יירתע מזה, כי אין הוא מבין את עניין הגדֻלָּה והיכולת האמיתיות האלה, שהוא ההבאה למציאות של הכוחות הפועלים בדבר, כוחות שאינם מושגים בחושים.	מא אשד עמי אלג'האל ומא אצ'רה, לו קלת לרג'ל מן אללד'ין יזעמון אנהם חכמי ישראל אן אללה יבעת' מלאך ידכ'ל פי בטן אלאמראה ויצור ת'ם אלג'נין אעג'בה ד'לך וקבלה, וירי הד'א עט'מה קדרה פי חק אללה וחכמה מנה תעלי, מע אעתקאדה איצ'א אן אלמלאך ג'סם מן נאר מחרקה מקדארה קדר ת'לת' אלעאלם באסרה, וירי הד'א כלה ממכן פי חק אללה, אמא אד'א קלת לה אן אללה ג'על פי אלמני קוה מצורה תשכל הד'ה אלאעצ'א ותכ'טטהא והי אלמלאך, או אן אלצור כלהא מן פעל אלעקל אלפעאל והו אלמלאך והו שרו שלעולם אלד'י יד'כרה אלחכמים דאימא, נפר מן ד'לך, לאנה לא יפהם מעני הד'ה אלעט'מה ואלקדרה אלחקיקיה והי איג'אד אלקוי אלפאעלה פי אלשי אלתי לא תדרך בחאסה.
7	המשך מקורות חכמים דוגמה ה) החכמים ז"ל אמרו במפורש למי שהוא חכם, שכל אחד מן הכוחות הגופניים הוא מלאך, כל שכן הכוחות הפזורים בעולם, ושלכל כוח יש פעולה מסוימת אחת מיוחדת, ואין לו שתי פעולות. בבראשית רבה (נ,ב): "תני (=נשנה): אין מלאך עושה שתי שליחות ולא שני מלאכים עושין שליחות אחת", וכך הוא מצב כל הכוחות. דוגמה ו) מה שיחזק לך את היות הכוחות הפרטיים הטבעיים והנפשיים מכונים "מלאכים", הוא אמירתם בכמה מקומות, ועיקרהּ בבראשית רבה (עח,א): "בכל יום הקב"ה בורא כת שלמלאכים ואומרין לפניו שירה והולכין להן". כאשר הקשו על אמירה זו מאמירה המורה על כך שהמלאכים יציבים, וכן התבאר כמה פעמים שהמלאכים חיים וקיימים (שמות רבה כג,ז), היתה התשובה שיש מהם יציבים ויש מהם אובדים. וכך הוא הדבר באמת, שהכוחות הפרטיים האלה מתהווים וכלים באופן תמידי, ומיני הכוחות ההם קיימים ואינם משתבשים. דוגמה ז) ונאמר שם (בראשית רבה פה,ח) בפרשת יהודה ותמר: "אמר ר' יוחנן: ביקש לעבור וזימן לו הקב"ה מלאך שהוא ממונה על התאוה", כלומר כוח הגירוי המיני. הרי שקרא גם לכוח הזה "מלאך". וכך אתה מוצא אותם אומרים תמיד: 'מלאך שהוא ממונה על כך וכך', כי כל כוח שהאל יתעלה מְמַנֶּה על אחד מן הדברים הוא מלאך הממונה על אותו דבר. דוגמה ח) ולשון מדרש קהלת (קהלת רבה י,כ): "בשעה שאדם ישן, נפשו אומרת למלאך ומלאך לכרוב". הרי שאמרו במפורש למי שמבין ומשכיל, שהכוח המדמה נקרא גם הוא "מלאך", ושהשכל נקרא "כרוב". מה נאה הדבר ליודע, ומה מאוס הוא לבורים!	קד צרחוא אלחכמים ז"ל למן הו חכם אן כל קוה מן אלקוי אלבדניה מלאך, נאהיך אלקוי אלמבת'ות'ה פי אלעאלם, ואן כל קוה להא פעל מא ואחד מכ'צוץ ולא יכון להא פעלין, פי בראשית רבה תני אין מלאך עושה שתי שליחות ולא שני מלאכים עושין שליחות אחת, והד'ה הי חאל ג'מיע אלקוי. וממא יאכד ענדך כון אלקוי אלשכ'ציה אלטביעיה ואלנפסאניה תתסמי מלאכים קולהם פי עדה' מואצ'ע ואצלה פי בראשית רבה בכל יום הקב"ה בורא כת שלמלאכים ואומרין לפניו שירה והולכין להן, ולמא אעתרץ' הד'א אלקול בקול ידל עלי כון אלמלאיכה ת'אבתין וכד'לך תביין מראת אן אלמלאיכה חיים וקיימים, פכאן אלג'ואב אן מנהם ת'אבת ומנהם תאלף, והכד'א אלאמר באלחקיקה, אן הד'ה אלקוי אלשכ'ציה כאינה פאסדה עלי אלאסתמראר, ואנואע תלך אלקוי באקיה לא תכ'תל. והנאך קיל פי קצה' יהודה ותמר, אמר ר' יוחנן ביקש לעבור וזימן לו הקב"ה מלאך שהוא ממונה על התאוה, יעני קוה' אלאנעאט', פקד סמי הד'ה אלקוי איצ'א מלאך. וכד'א תג'דהם דאימא יקולון מלאך שהוא ממונה על כך וכך, לאן כל קוה וכלהא אללה תעלי באמר מן אלאמור פהי מלאך הממונה על אותו דבר, ונץ מדרש קהלת בשעה שאדם ישן נפשו אומרת למלאך ומלאך לכרוב, פקד צרחוא למן יפהם ויעקל באן אלקוה אלמתכ'יילה איצ'א תתסמי מלאך, ואן אלעקל יתסמי כרוב, פמא אחסן הד'א למן יעלם ומא אסמג'ה ענד אלג'האל.
8	ראיית מלאך – רק במופע נבואי על כך שכל צורה שהמלאך נראה בה היא במראה הנבואה כבר דיברנו (פסקה 3; א,מט). א) אתה מוצא נביאים הרואים את המלאכים כאילו הם בני אדם: "[וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא] וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים [נִצָּבִים עָלָיו]" (בראשית יח,ב). ב) ויש מהם הרואים אותו כאילו הוא אדם נורא ומבהיל: "[וַתָּבֹא הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ לֵאמֹר אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי] וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד" (שופטים יג,ו). ג) ויש מהם הרואים אותו כאש: "וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ [מִתּוֹךְ הַסְּנֶה]" (שמות ג,ב). ד) ושם נאמר: "אברהם שהיה כוחו יפה נדמו לו כדמות אנשים, לוט שהיה כוחו רע נדמו לו כדמות מלאכים" (בראשית רבה נ,ב). וזהו סוד נבואי גדול. ועוד יבוא (ב,לב-מז) דיון כראוי על הנבואה. ושם נאמר: "עד שלא עשו שליחותן – אנשים; ומשעשו שליחותן – לבשו מלאכוּת" (בראשית רבה שם).	אמא כון כל צורה ירי פיהא אלמלאך פהי במראה הנבואה פקד קלנא פי ד'לך, אנת תג'ד אנבייא ירון אלמלאכים כאנה שכ'ץ אנסאן והנה שלשה אנשים, ומנהם מן יראה כאנה אנסאן מהול מבהת קאל ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד, ומנהם מן יראה נאר וירא מלאך י"י אליו בלבת אש, והנאך קיל אברהם שהיה כוחו יפה נדמו לו כדמות אנשים, לוט שהיה כוחו רע נדמו לו כדמות מלאכים, והד'א סר נבוי עט'ים, וסיקע אלכלאם פי אלנבוה במא יליק. והנאך קיל עד שלא עשו שליחותן אנשים ומשעשו שליחותן לבשו מלאכות.
9	סיכום התבונן אם כן כיצד התבאר מכל היבט שמשמעות "מלאך" היא פעולה מסוימת, ושכל מראה מלאך אינו אלא במראה הנבואה ובהתאם למצב המשיג. אם כן אין במה שהזכיר אריסטו בעניין הזה שום דבר החולק על התורה. אלא מה שהוא חולק עלינו בכל זה הוא שהוא מאמין שהדברים האלה (=בעולמנו) כולם קדומים, ושהם דברים המתחייבים ממנו יתעלה כך; ואילו אנחנו מאמינים שכל זה נברא, ושהאל ברא את השכלים הנבדלים ושם בגלגלים את כוח התשוקה אליהם, והוא שברא את השכלים ואת הגלגלים ושם בהם את הכוח המנהיג הזה. בזה אנו חולקים עליו. בהמשך (ב,יג-לא) תשמע את דעתו ואת דעת תורת האמת על חידוש העולם.	פתאמל כיף ביין מן כל ג'הה אן מעני מלאך הו פעל מא, ואן כל מראה מלאך אנמא הו במראה הנבואה ובחסב חאלה' אלמדרך. פליס פי מא ד'כרה ארסטו איצ'א פי הד'א אלמעני שי יכ'אלף אלשריעה, בל אלד'י יכ'אלפנא פי הד'א כלה כונה יעתקד הד'ה אלאשיא כלהא קדימה ואנהא אמור לאזמה ענה תעלי הכד'א, ונחן נעתקד אן כל הד'א מכ'לוק, ואן אללה כ'לק אלעקול אלמפארקה וג'על פי אלפלך קוה' אלשוק להא, והו אלד'י כ'לק אלעקול ואלאפלאך וג'על פיהא הד'ה אלקוי אלמדברה. פי הד'א נכ'אלפה. וסתסמע ראיה וראי אלשריעה אלחאקה פי חדות' אלעאלם: