חלק א, פרק נג

חלק א, פרק נג

האחד פועל פעולות מרובות

1	רקע - האמנת התארים נולדה בקריאה פשטנית מה שהביא להאמנה שיש תארים לבורא אצל המאמינים בהם, קרוב למה שהביא להאמנת הגשמות אצל מי שמאמין בה. כי את מאמין הגשמות לא הביא לכך עיון שכלי, אלא הליכה אחר פשטי ("חיצוניות") לשונות הכתובים. וכן הדבר בתארים: כאשר נמצא שספרי הנביאים וספר ההתגלות (=התורה) תיארו אותו יתעלה בתארים, קיבלו את הדבר כפשוטו והאמינו שהוא בעל תארים. וכך הם כאילו ניקו אותו מן הגשמות אך לא ניקו אותו ממצבי הגשמות, והם המקרים, כלומר התכונות הנפשיות, שהן כולן איכויות. וכל תואר שמאמין התארים טוען שהוא עצמי לאל יתעלה – אתה תמצא שעניינו הוא עניין האיכות, אף שאין הם אומרים זאת במפורש, מתוך השוואה למה שהכירו ממצביו של כל גוף בעל נפש חיה.	אלד'י דעא לאעתקאד וג'וד צפאת ללבארי ענד מן יעתקדהא קריב מן אלד'י דעא לאעתקאד אלתג'סים ענד מן יעתקדה, וד'לך אן מעתקד אלתג'סים לם ידעה לד'לך נט'ר עקלי, בל תבע ט'ואהר נצוץ אלכתב, וכד'לך אלאמר פי אלצפאת, למא וג'דת כתב אלאנביא וכתאב אלתנזיל קד וצפתה תעאלי באוצאף חמל אלאמר עלי ט'אהרה ואעתקדוה ד'א צפאת, פכאנהם נזהוה ען אלג'סמאניה ולם ינזהוה ען חאלאת אלג'סמאניה והי אלאעראץ', אעני אלהיאה אלנפסאניה אלתי הי כלהא כיפיאת, וכל צפה יזעם מעתקד אלצפאת אנהא ד'אתיה ללה תעאלי פאנת תג'ד מענאהא מעני אלכיפיה ואן לם יצרחוא בד'לך, תשביהא במא עהדוה מן חאלאת כל ג'סם ד'י נפס חיואניה
2	מטרת התארים: רק הצבעה על שלמות האל ועל הכול נֶאמר "דברה תורה כלשון בני אדם" (בבלי ברכות לא,ב). המטרה ב(תארים) כולם אינה אלא לתאר אותו כשלם, לא לתארו בעצם העניין (המבוטא באותו התואר) שהוא שלמות של בעל הנפש מן הברואים. רובם הם תוארי פעולותיו השונות; והיותן פעולות שונות אינה גוזרת שוני בעניינים הקיימים אצל הפועֵל.	וען אלכל קיל דברה תורה כלשון בני אדם, ואנמא אלקצד בג'מיעהא וצפה באלכמאל לא בנפס ד'לך אלמעני אלד'י הו כמאל לד'י אלנפס מן אלמכ'לוקאת, ואכת'רהא צפאת אפעאלה אלמכ'תלפה, וליס באכ'תלאף אלאפעאל תכ'תלף אלמעאני אלמוג'ודה פי אלפאעל.
3	משל האש, פעולות שונות מפועֵל יחיד אמשול לך משל בעניין זה מן הדברים המצויים אצלנו, כוונתי לכך שהפועֵל הוא אחד ונובעים ממנו פעולות שונות אף שאין הוא בעל רצון, קל וחומר אם הוא פועל ברצון. וזהו המשל: האש, שהיא ממיסה חלק מהדברים, ומקשיחה אחרים, ומבשלת, ושורפת, ומלבינה, ומשחירה. כך שאילו היה האדם מתאר את האש כ"מלבינה המשחירה השורפת המבשלת המקשיחה הממיסה" היה הוא דובר אמת. אך מי שאינו מכיר את טבע האש היה חושב שיש בה שישה עניינים שונים: עניין שבו היא משחירה, ועניין אחר שבו היא מלבינה, ועניין שלישי שבו היא מבשלת, ועניין רביעי שבו היא שורפת, ועניין חמישי שבו היא ממיסה, ועניין שישי שבו היא מקשיחה – וכל אלה פעולות מנוגדות, ואין עניינה של פעולה אחת מהן עניין האחרת. ואילו מי שמכיר את טבע האש יודע שבאיכות פועלת אחת היא פועלת את כל הפעולות הללו, והיא החום.	ואנא אצ'רב לך מת'לא פי ד'לך מן אלאמור אלמוג'ודה לדינא, אעני אנה יכון אלפאעל ואחדא ותלזם ענה אפעאל מכ'תלפה ולו לם יכן ד'א אראדה, פנאהיך אן כאן פאעלא באראדה. מת'אל ד'לך, אלנאר אנהא תד'יב בעץ' אלאשיא ותג'מד בעצ'הא ותנצ'ג' ותחרק ותביץ' ותסוד, פלו וצף אלאנסאן אלנאר באנהא אלמביצ'ה אלמסודה אלמחרקה אלמנצ'ג'ה אלמג'מדה אלמד'יבה לצדק, פמן לא יעלם טביעה' אלנאר יט'ן אן פיהא סתה מעאני מכ'תלפה, מעני בה תסוד, ומעני אכ'ר בה תביץ' ומעני ת'אלת' בה תנצ'ג', ומעני ראבע בה תחרק, ומעני כ'אמס בה תד'יב, ומעני סאדס בה תג'מד, והד'ה כלהא אפעאל מתצ'אדה ליס מעני פעל מנהא מעני אלאכ'ר, אמא אלד'י יעלם טביעה' אלנאר פיעלם אן בכיפיה ואחדה פאעלה תפעל הד'ה אלאפעאל כלהא והי אלחרארה.
4	ואם זה נמצא במה שפועל בטבעו, קל וחומר למי שפועל ברצונו, וקל וחומר לגביו יתעלה, הנעלה על כל תיאור, כאשר אנחנו משיגים בו יחסים (לברואים) שונים זה מזה בעניינם – כי אצלנו עניין הידיעה שונה מעניין היכולת, ועניין היכולת שונה מעניין הרצון - איך אפוא נסיק מכך שיש אצלו עניינים שונים עצמיים לו עד שיהיה לו עניין שבו ידע ועניין שבו ירצה ועניין שבו יוכל? שכן זוהי משמעות התארים שהם מחזיקים בהם. יש מהם מי שאומר זאת במפורש ומונה את העניינים הנוספים על העצמות, ויש מהם מי שאינו אומר זאת במפורש אבל הוא מפורש באמונתו גם אם אין הוא מבטא זאת באמירה בעלת משמעות, כמו שאומרים חלקם: "יכול לעצמו, יודע לעצמו, חי לעצמו, רוצה לעצמו".	פאד'א כאן הד'א מוג'ודא פי מא יפעל באלטבע, פנאהיך פי חק אלפאעל באראדה, פנאהיך פי חקה תעאלי אלד'י עלא עלי כל וצף, למא אדרכנא מנה נסב מכ'תלפה' אלמעאני, לאן מעני אלעלם גיר מעני אלקדרה פינא, ומעני אלקדרה גיר מעני אלאראדה, פכיף נלזם מן ד'לך אן תכון פיה מעאני מכ'תלפה ד'אתיה לה חתי יכון פיה מעני בה יעלם ומעני בה יריד ומעני בה יקדר, אד' הד'א הו מעני אלצפאת אלתי יקולונהא, פקד יצרח בעצ'הם בהד'א ויעדד אלמעאני אלזאידה עלי אלד'את, ובעצ'הם לא יצרח בד'לך לכנה מצרח פי אלאעתקאד ואן לם יעבר ענה בכלאם מפהום, כקול בעצ'הם קאדר לד'אתה עאלם לד'אתה חי לד'אתה מריד לד'אתה.
5	משל הכוח ההוגה שבאדם אמשול לך בכוח ההוגה הנמצא באדם. הוא הרי כוח אחד שאין בו ריבוי, ובו רוכש האדם ידע מדעי וידע מקצועי, ובו עצמו הוא תופר ומסתת ואורג ובונה ולומד הנדסה ומנהיג את המדינה. והרי אלה פעולות שונות הנובעות מכוח אחד פשוט שאין בו ריבוי. ופעולות אלה שונות זו מזו מאוד, כמעט אין סוף למספרן, כוונתי למספר המלאכות שהכוח ההוגה יוצר. ואם כן אין לשלול ביחס לאל יתהדר ויתעלה שתהיינה אותן פעולות שונות יוצאות מעצמות אחת פשוטה שאין בה ריבוי ולא שום עניין נוסף.	ואנא אמת'ל לך באלקוה אלנאטקה אלמוג'ודה פי אלאנסאן, פאנהא קוה ואחדה לא תכת'יר פיהא, ובהא יחוז אלעלום ואלצנאיע, ובהא בעינהא יכ'יט וינג'ר וינסג' ויבני ויעלם אלהנדסה ויסוס אלמדינה, פהד'ה אפאעיל מכ'תלפה לאזמה ען קוה ואחדה בסיטה לא תכת'יר פיהא, ותלך אלאפעאל מכ'תלפה ג'דא יכאד אלא יתנאהי עדדהא, אעני עדד אלצנאיע אלתי תברזהא אלקוה אלנאטקה, פלא יסתבעד פי חק אללה עז וג'ל אן תכון הד'ה אלאפעאל אלמכ'תלפה צאדרה ען ד'את ואחדה בסיטה לא תכת'יר פיהא ולא מעני זאיד אצלא,
6	סיכום ביניים כל תואר הנמצא בספרי האלוה יתעלה יהיה אם כן א) או תואר פעולתו ולא תואר עצמותו, ב) או מורה באופן כללי על שלמות; לא שקיימת עצמות מורכבת מעניינים שונים. כי העובדה שהם נמנעים מלהשתמש בביטוי "מורכבות" אינה מבטלת את משמעות המורכבות מן העצמות בעלת התארים.	ותכון כל צפה מוג'ודה פי כתב אלאלאה תעאלי הי צפה' פעלה לא צפה' ד'אתה, או דאלה עלי כמאל מטלק, לא אן ת'ם ד'את מרכבה מן מעאני מכ'תלפה, לאנה ליס בכונהם לא יטלקון לפט' אלתרכיב יבטל מענאה מן אלד'את ד'את אלצפאת.
7	הטעות: ייחוס תכונות "הכרחיות" לאל אבל כאן מקום הטעות שהביאה אותם לכך, והיא זו שאבאר לך: אלה שהאמינו בתארים אינם מאמינים בהם בשל ריבוי הפעולות, אלא הם אומרים: "אמת שהעצמות האחת פועלת פעולות שונות, אבל התארים העצמיים לו יתעלה אינם מכלל פעולותיו, כי אין להעלות על הדעת שהאל ברא את עצמותו". הם חלוקים בנוגע לתארים הללו שהם קוראים להם עצמיים – כוונתי למספרם, כי כולם הולכים אחר לשון אחד הכתובים. אך אציין לך מה שכולם מסכימים עליו וחושבים שהוא מושכל ושאין הם הולכים בו אחרי לשון דברי נביא, והם ארבעה תארים: חי, יכול, יודע, רוצה. לגבי אלה הם אומרים שהם א) עניינים שונים זה מזה, ב) ושלמויות שלא ייתכן שהאלוה יחסר דבר מהן, ג) ואין אפשרות שיהיו מכלל פעולותיו. זוהי תמצית השקפתם.	לכן הנא מוצ'ע אלשבהה אלתי דעתהם לד'לך והי הד'ה אלתי אבינהא לך, וד'לך אן האולא אלד'ין אעתקדוא אלצפאת מא יעתקדונהא מן אג'ל כת'רה' אלאפעאל, בל יקולון נעם אן אלד'את אלואחדה תפעל אפעאלא מכ'תלפה, לכן אלצפאת אלד'אתיה לה תעאלי מא הי מן אפעאלה, לאנה לא יסוג אן יתוהם אן אללה כ'לק ד'אתה, והם פי תלך אלצפאת אלתי יסמונהא ד'אתיה מכ'תלפון, אעני פי עדדהא, אד' אלכל תאבעון נץ כתאב מא. ולנד'כר לך מא אלכל מג'מע עליה ויזעמון אנה מעקול ואנה לם יתבע פיה נץ כלאם נבי, והי ארבע צפאת חי קאדר עאלם מריד, פהד'ה קאלוא מעאני מתגאירה וכמאלאת יסתחיל אן יכון אלאלאה עאדמא שיא מנהא, ולא יסוג אן תכון הד'ה מן ג'מלה' אפעאלה, פהד'א תלכ'יץ ראיהם.
8	הבהרה: יודע, יכול ורוצה הם ביחס לברואים ידוע לך שעניין הידיעה אצלו יתעלה הוא עניין החיים, כיוון שכל המשיג את עצמותו הוא חי ויודע בעניין אחד. זאת אם כוונתנו ב"ידיעה" – השגת עצמותו. כי אין ספק שהעצמות המושגת היא עצמה העצמות המשיגה, כי אין הוא לדעתנו מורכב משני דברים, דבר משיג ודבר אחר שאינו משיג, כמו האדם המורכב מנפש משיגה וגוף שאינו משיג. נמצא שכאשר אני מתכוון באומרנו "יודע" למשיג את עצמו, הרי החיים והידיעה עניין אחד. אבל הם אינם מביטים במשמעות הזו, אלא הם מביטים בהשגתו את ברואיו.	ואלד'י תעלמה, אן מעני אלעלם פיה תעאלי הו במעני אלחיאה, לכון כל מדרך ד'אתה פהו חי ועאלם במעני ואחד, הד'א אד'א ארדנא באלעלם אדראך ד'אתה, ואלד'את אלמדרכה הי בעינהא אלד'את אלמדרכה בלא שך, לאן ליס הו פי ראינא מרכבא מן שיין שי ידרך ושי אכ'ר לא ידרך, כאלאנסאן אלמרכב מן נפס מדרכה וג'סד גיר מדרך, פמתי אריד בקולנא עאלם מדרך ד'אתה, פתכון אלחיאה ואלעלם מעני ואחדא, והם לא ילחט'ון הד'א אלמעני, בל ילחט'ון אדראכה למכ'לוקאתה.
9	וכן היכולת והרצון, בלי ספק אין כל אחד מהם נמצא לבורא מבחינת עצמותו, כי אין הוא "יכול" ביחס לעצמותו ואין מתארים אותו כ"רוצה" את עצמותו, וזה דבר שאין מי שמעלה על דעתו. אלא שהם דימו לעצמם את התארים האלה רק מבחינת יחסים שונים בין האל יתעלה לבין ברואיו, כלומר שהוא יכול לברוא את מה שהוא בורא, ורוצה ליצור את המצוי כפי שיצר אותו, ויודע את מה שיצר.	וכד'לך בלא שך אלקדרה ואלאראדה ליסת כל ואחדה מנהמא מוג'ודה ללבארי באעתבאר ד'אתה, לאנה לא יקדר עלי ד'אתה ולא יוצף באראדתה ד'אתה, והד'א לא יתצורה אחד, בל הד'ה אלצפאת אנמא ט'נוהא באעתבאר נסב מכ'תלפה בין אללה תעאלי ובין מכ'לוקאתה, וד'לך אנה קאדר אן יכ'לק מא יכ'לק, ומריד לאיג'אד אלמוג'וד עלי מא אוג'דה בה, ועאלם במא אוג'ד.
10	הפתרון: גם ריבוי יחסים בא מעצמוּת אחת הרי התבאר לך שגם התארים האלה אינם מבחינת עצמותו אלא מבחינת הברואים. ולפיכך אנחנו, קהל המייחדים באמת, אומרים: כמו שאיננו אומרים שיש בעצמותו עניין הנוסף עליה שבו הוא ברא את השמים, ועניין אחר שבו הוא ברא את היסודות, ועניין שלישי שבו הוא ברא את השכלים, כך איננו אומרים שיש בו עניין נוסף שבו הוא יכול, ועניין אחר שבו הוא רוצה, ועניין שלישי שבו הוא יודע את ברואיו. אלא עצמותו היא אחת פשוטה שאין עניין נוסף עליה כלל. העצמות הזו בראה כל מה שבראה וידעה בלא עניין נוסף כלל, והתארים השונים האלה – אין הבדל בין אם הם לפי הפעולות או לפי יחסים שונים בינו לבין הפעולים. וכפי שגם ביארנו באשר למהות היחס (בין הבורא לברואיו), ושהוא מדומה (א,נב).	פקד באן לך אן הד'ה אלצפאת איצ'א ליסת באעתבאר ד'אתה בל באעתבאר אלמכ'לוקאת, פלד'לך נקול נחן מעשר אלמוחדין באלתחקיק, כמא אנא לא נקול אן פי ד'אתה מעני זאיד בה כ'לק אלסמאואת, ומעני אכ'ר בה כ'לק אלאסתקסאת, ומעני ת'אלת' בה כ'לק אלעקול, כד'לך לא נקול אן פיה מעני זאיד בה יקדר, ומעני אכ'ר בה יריד, ומעני ת'אלת' בה יעלם מכ'לוקאתה, בל ד'אתה ואחדה בסיטה לא מעני זאיד עליהא בוג'ה, תלך אלד'את כ'לקת כל מא כ'לקת ועלמת לא במעני זאיד אצלא, ואן הד'ה אלצפאת אלמכ'תלפה לא פרק בין אן תכון בחסב אלאפעאל או בחסב נסב מכ'תלפה בינה ובין אלמפעולאת. ועלי מא בינאה איצ'א מן חקיקה' אלנסבה ואנהא מט'נונה.
11	זה מה שראוי להאמין לגבי התארים הנזכרים בספרי הנביאים. או שיש להאמין לגבי חלקם שהם תארים המורים על שלמות על דרך הדוֹמוּת לשלמויותינו המובנות לנו, כמו שנבאר (א,נח-נט).	הד'א הו אלד'י ינבגי אן יעתקד פי אלצפאת אלמד'כורה פי כתב אלאנביא, או יעתקד פי בעצ'הא אנהא צפאת ידל בהא עלי כמאל עלי ג'הה' אלשבה בכמאלאתנא אלמפהומה ענדנא כמא סנבין: