חלק א, פרק לג

חלק א, פרק לג

שלבי הלימוד

1	שני שלבי הלימוד: מסורת ועיון דע שמזיק מאוד להתחיל במדע הזה, כלומר במדע האלוהות, וכן לבאר את משמעויות משלי הנבואה ולהעיר על ההשאלות שנעשה בהן שימוש בנאומים שספרי הנבואה מלאים בהם. אלא ראוי לחנך את הקטנים ולייצב את מוגבלי ההשגה כפי כוח השגתם.	אעלם אן אלאבתדא בהד'א אלעלם מצ'ר ג'דא, אעני אלעלם אלאלאהי, וכד'לך תביין מעאני אלאמת'אל אלנבויה ואלתנביה עלי אלאסתעאראת אלמסתעמלה פי אלכ'טאבה אלתי כתב אלנבוה ממלוה מנהא. בל ינבגי אן ירבי אלאצגאר ויקר אלמקצרון עלי קדר אדראכהם,
2	ומי שייראה בעל דעת שלמה, מוכן לאותה דרגה נעלה, דרגת העיון מבוסס ההוכחות והבאת הראיות השכליות האמיתיות, יועלה שלב אחר שלב עד שיגיע לשלמותו, אם על ידי מי שיעורר אותו או מעצמו.	פמן ראי כאמל אלד'הן מהיא להד'ה אלדרג'ה אלעליה דרג'ה' אלנט'ר אלברהאני ואלאסתדלאלאת אלעקליה אלחקיקיה אנהץ' אולא אולא אלי אן יצל כמאלה, אמא מן מנבה ינבהה או מן נפסה.
3	שלב חשיפת הסודות וסיבת הסתרתן אבל אם יתחיל במדע האלוהי הזה, לא יארע לו רק בלבול באמונות אלא ביטול גמור. לדעתי אין זה דומה אלא למי שמאכיל את התינוק היונק בלחם חיטה ובבשר ומשקה אותו ביין, שהוא יהרוג אותו בלי ספק – לא משום שאותם מזונות רעים ואינם טבעיים לאדם, אלא בשל חולשתו של האוכל והשותה אותם מלעכלם כך שיפיק מהם תועלת.	אמא מתי אבתדא בהד'א אלעלם אלאלאהי פליס יחדת' תשויש פקט פי אלאעתקאדאת, בל תעטיל מחץ', ומא מת'אל ד'לך ענדי אלא מת'ל מן יגד'י אלצבי אלרצ'יע בכ'בז אלחנטה ואללחם ושרב אלכ'מר פאנה יקתלה בלא שך, ליס לאן הד'ה אגד'יה' סו וגיר טביעיה ללאנסאן, בל לצ'עף אלמתנאול להא ען הצ'מהא חתי יחצל אלאסתנפאע בהא.
4	כך הוסתרו ונאמרו ברמזים אותן דעות נכונות, וכל מלומד נקט כל אופן של תחבולה ללמדן שלא בבהירות, לא משום שיש בהן תוכן "באטן" רע, או משום שהן סותרות את יסודות התורה כפי שחושבים הבורים שדימו שהגיעו לדרגת העיון. אלא הוסתרו בשל קוצר יכולתם של השכלים בתחילה לקבלן, והן נאמרו ברמזים כדי שידע אותן השלם, ולכן נקראו "סודות" ו"סתרי תורה" כמו שנבאר (א,לד-לה). זו הסיבה שהתורה דברה כלשון בני אדם כפי שביארנו (א,כו). זאת משום שהיא גלויה לילדים ולנשים ולכל האנשים להתחיל בה וללמוד אותה, ואין ביכולתם להבין את הדברים כהווייתם. לפיכך הסתפקו עבורם במסירה כדבר נתון "תקליד" של כל דעה נכונה שעדיף שיקבלו כאמיתית, ושל כל ציור "תצור" שיכווין את הדעת לקבלת מציאותה, לא לאמיתת מהותה.	כד'לך הד'ה אלארא אלצחיחה מא אכ'פית ואלגזת ותחיל כל עאלם פי תעלימהא בגיר תצריח בכל וג'ה מן אלתחיל מן אג'ל כונהא פיהא באטנה' סו, או מן אג'ל כונהא האדה לקואעד אלשריעה כמא יט'ן אלג'האל אלד'ין זעמוא אנהם וצלוא דרג'ה' אלנט'ר, בל אכ'פית לקצור אלעקול פי אלאבתדא ען קבולהא, ולוח בהא ליעלמהא אלכאמל, ולד'לך תתסמי סודות וסתרי תורה כמא נבין, והד'א הו אלסבב פי כון אלתורה דברה כלשון בני אדם עלי מא בינא, וד'לך לכונהא מערצ'ה ליבתדי בהא ויתעלמהא אלצביאן ואלנסואן וכאפה' אלנאס וליס פי קדרתהם פהם אלאמור עלי חקיקתהא, פלד'לך אקתצר בהם עלי אלתקליד פי כל ראי צחיח יות'ר תצדיקה, ופי כל תצור עלי מא יסדד אלד'הן נחו וג'ודה לא עלי חקיקה' מאהיתה,
5	מי ראוי ללמוד סתרי תורה ואם שלם האיש ונמסרו לו סתרי תורה, אם מאחרים או מעצמו כאשר חלקם מעוררים אותו אל חלקם, יגיע לדרגה שיאמת בה את ההשקפות הנכונות האלה בדרכי האימות האמיתיות, אם בהוכחה במה שהוכחתו אפשרית, או בראיות חזקות היכן שהדבר אפשרי. וכך יתפוס "תצור" לאמיתם את הדברים הללו שהיו אצלו דמיונות ומשלים, ויבין את מהותם.	פאד'א כמל אלשכ'ץ ונמסרו לו סתרי תורה אמא מן גירה או מן נפסה אד'א נבהה בעצ'הא עלי בעץ', וצל דרג'ה יצדק בתלך אלארא אלצחיחה בטרק אלתצדיק אלחקיקיה, אמא באלברהאן פי מא ימכן פיה ברהאן, או באלחג'ג' אלקויה פי מא ימכן פיה ד'לך. וכד'לך יתצור תלך אלאמור אלתי כאנת לה כ'יאלאת ומת'אלאת בחקאיקהא ויפהם מאהיתהא
6	כבר הזכרנו כמה פעמים (הקדמות, פתיחה5 ועוד) את דבריהם (של חז"ל): "[אין דורשין...] ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו" (משנה חגיגה ב,א), ואז "מוסרין לו ראשי [ה]פרקים" (בבלי חגיגה יג,א). לכן אין ראוי לפתוח לאדם בתחום הזה אלא כפי יכולתו, ובשני התנאים הללו: הראשון, היותו חכם, כלומר שהשיג את המדעים שמהם נלקחות ההנחות המוקדמות של העיון; והשני, שיהיה מבין ונבון ופיקח מטבעו, החש בעניין ברמז הקל ביותר, והוא פירוש דבריהם "מבין מדעתו".	וקד תכרר לך מראת פי אקאוילנא קולהם ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו וחיניד' מוסרין לו ראשי הפרקים. ולד'לך לא ינבגי אן יפאתח אחד פי הד'א אלבאב אלא בקדר אחתמאלה, ובהד'ין אלשרטין, אחדהמא כונה חכם אעני אנה חצלת לה אלעלום אלתי תתכ'ד' מנהא מקדמאת אלנט'ר, ואלת'אני אן יכון פהם פטן ד'כי אלטבאע ישער באלמעני באיסר תלויח, והו מעני קולהם מבין מדעתו.
7	הכנה לפרק הבא בפרק הבא אבאר לך את הסיבה לכך שאין ללמד את ההמון בדרך העיון האמיתי ולחייב אותם להשיג "תצור" את מהויות הדברים כפי שהם, ושהכרחי ונחוץ הוא שלא יהיה הדבר אלא כך, ואומר:	וסאבין לך אלסבב פי מנע תעלים אלג'מהור בטרק אלנט'ר אלחקיקיה ואכ'ד'הם בתצור מאהיאת אלאמור עלי מא הי עליה וכון ד'לך אמר לאזם צ'רורי אלא יכון אלא הכד'א פי פצל בעד הד'א, פאקול: