חלק ב, פרק יא

חלק ב, פרק יא

הצידוק לדגם היקום ושרשרת השפע

1	הדגם האסטרונומי ומטרתו לא הוכחה) דע שהעניינים האסטרונומיים האלה שצוינו – אם יקרא אותם ויבין אותם אדם הבקי רק במתמטיקה בלבד, יחשוב שהם הוכחה חותכת שכך הם צורת הגלגלים ומספרם. אך אין הדבר כך, ולא זה המבוקש במדע האסטרונומיה. אלא מהם דברים מוכחים שהם כך, כמו שהוכח שמסלול השמש הוא מסלול הנוטה מקו המשווה, ובזה אין ספק. אך אין הוכחה אם יש לה גלגל אקסצנטרי ("גלגל מחוץ למרכז") או אפיציקל ("גלגל היקף"). דגם) אין זה משנה לאסטרונום, כי מטרתו של המדע הזה היא להציע דגם שבו כל כוכב נע באופן אחיד, סיבובי, בלי תאוצה ובלי תאוטה ובלי שינוי, כשמה שמתחייב מן התנועה הזאת יתאים לנצפה, ויחד עם זאת ישתדל למעט ככל האפשר בתנועות ובמספר הגלגלים. כי אם נוכל למשל להציע דגם שבו התנועות הנצפות של כוכב מסוים מתאפשרות בשלושה גלגלים, ודגם אחר שבו דבר זה עצמו מתאפשר בארבעה גלגלים, ראוי שנסתמך על הדגם בעל מספר התנועות הקטן. לכן בחרנו עבור השמש אקסצנטריות על פני אפיציקל, כמו שהזכיר תלמי (אלמגסט, ג, ג-ד).	אעלם אן הד'ה אמור אלהיאה אלמד'כורה, אד'א קראהא ופהמהא רג'ל תעלימי פקט פיט'ן אנהא ברהאן קאטע עלי אן צורה' אלאפלאך ועדדהא הכד'א, וליס אלאמר כד'לך, ולא הד'א מטלוב עלם אלהיאה, בל מנהא אמור ברהאניה אנהא כד'לך כמא תברהן אן טריק אלשמס טריקא מאילא ען מעדל אלנהאר והד'א מא לא שך פיה. אמא הל להא פלך כ'ארג' אלמרכז או פלך תדויר פלם יתברהן והד'א ממא לא יבאלי בה צאחב אלהיאה, לאן קצד הד'א אלעלם פרץ' היאה ימכן מעהא אן תכון חרכה' אלכוכב ואחדה דוריה לא סרעה פיהא ולא אבטא ולא תגייר, ויכון אללאזם מן תלך אלחרכה מואפקא למא ירי, ויתואכ'י מע ד'לך אן יקלל אלחרכאת ועדד אלאפלאך מא אמכן. לאנה מת'לא אד'א קדרנא אן נפרץ' היאה יצח מעהא אלמראי מן חרכאת הד'א אלכוכב בת'לת'ה אפלאך, והיאה אכ'רי יצח מעהא ד'לך בעינה בארבעה אפלאך, פאן אלאולי אן נעתמד עלי אלהיאה אלקלילה' עדד אלחרכאת, ולד'לך אכ'תרנא פי אלשמס כ'רוג' אלמרכז עלי פלך תדויר כמא ד'כר בטלמיוס.
2	המסקנה והצידוק לחלוקת הגלגלים לארבע קבוצות מסקנה) בהתאם למטרה זו, כיוון שהשגנו את כל תנועות כוכבי השבת כתנועה אחידה שאינה משתנה ושמצביהם אינם משתנים זה מזה, הסקנו שכולם בגלגל אחד. אך אין זה מן הנמנע שכל כוכב מהם יהיה בגלגל בפני עצמו ותנועת כולם תהיה זהה, ולכל הגלגלים אותו ציר, ואז יהיו השכלים כמספר הכוכבים, כמו שנאמר: "הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו?" (איוב כה,ג), כשהכוונה לריבויים. כי כל השכלים וגרמי השמים והכוחות – כולם גדודיו, והכרח שיהיה מספר למיניהם. צידוק) אפילו היה הדבר כך (=שיש גלגלים כמספר הכוכבים), לא היה משתבש לנו הסדר שהצענו במנותנו את גלגל כוכבי השבת ככדור אחד, כמו שאנו מונים את חמשת גלגלי כוכבי הלכת ככדור אחד, על אף ריבוי גלגליהם. מפני שהמטרה, כפי שהבנת, אינה אלא למנות את כלל הכוחות שהשגנו במציאות השגה כללית, מבלי להטריח את עצמנו להגדיר את אמיתת השכלים והגלגלים.	ובחסב הד'א אלגרץ' למא אדרכנא חרכאת אלכואכב כלהא אלת'אבתה חרכה ואחדה לא תכ'תלף ולא תתגייר אוצ'אעהא בעצ'הא מן בעץ' עולנא עלי אנהא כלהא פי פלך ואחד, ולא ימתנע אן יכון כל כוכב מנהא פי פלך ותכון חרכאתהא כלהא ואחדה ותלך אלאפלאך כלהא עלי אקטאב ואחדה, פתכון חיניד' אלעקול עלי עדד אלכואכב כמא קיל היש מספר לגדודיו יעני לכת'רתהא, לאן אלעקול ואלאג'ראם אלסמאויה ואלקוי כלהא אלג'מיע גדודיו, ולא בד אן יחצר אנואעהא עדד, פחתי לו כאן אלאמר הכד'א למא אכ'תל עלינא תרתיבנא פי כוננא עדדנא פלך אלכואכב אלת'אבתה כרה ואחדה, כמא אנא עדדנא כ'מסה' אפלאך אלכואכב אלמתחיירה מע כת'רה' אפלאכהא כרה ואחדה, אד' אלקצד קד פהמתה אנה אנמא נעד ג'מלה' אלקוה אלתי אדרכנאהא פי אלוג'וד אדראכא מג'מלא מן גיר מראעאה לתחדיד חקיקה' אלעקול ואלאפלאך,
3	סיווג המציאות ושרשרת השפיעה סיווג) אבל כל המבוקש הוא שהנמצאים מלבד הבורא יתעלה מתחלקים לשלושה חלקים: האחד – השכלים הנבדלים; השני – גרמי הגלגלים, שהם מצעים לצורות קבועות שהצורה אינה עוברת בהם ממצע למצע, כשהמצע אינו משתנה בעצמותו; והשלישי – הגופים המתהווים וכלים שאצלנו, שיש להם חומר אחד משותף. שרשרת) וכן שההנהגה שופעת מן האלוה יתעלה על השכלים כפי דירוגם, וממה שהוטב לשכלים שופעים טובות ואורות על גופי הגלגלים, ומן הגלגלים שופעים כוחות וטובות על הגוף המתהווה וכלה שאצלנו, מכוח הטוב הגדול שקיבלו ממקורותיהם. "מבדא"	לכן אלמקצוד כלה אן אלמוג'ודאת מן דון אלבארי תעלי תנקסם ת'לת'ה אקסאם, אחדהא אלעקול אלמפארקה, ואלת'אני אלאג'ראם אלפלכיה אלתי הי מוצ'ועאת לצור ת'אבתה לא תנתקל אלצורה פיהא מן מוצ'וע למוצ'וע ולא יתגייר ד'לך אלמוצ'וע פי ד'אתה, ואלת'אלת' הד'ה אלאג'סאם אלכאינה אלפאסדה אלתי תעמהא מאדה ואחדה. ואן אלתדביר יפיץ' מן אלאלאה תעלי עלי אלעקול עלי תרתיבהא, ומן אלעקול יפיץ' מנהא ממא אסתפאדתה כ'יראת ואנואר עלי אג'סאם אלאפלאך, ויפיץ' מן אלאפלאך קוי וכ'יראת עלי הד'א אלג'סם אלכאין אלפאסד בעט'ים מא אסתפאדתה מן מבאדיהא.
4	מנגנון השפיעה: שלמות פנימית ועודף שלמות ודע שכל מי שמשפיע טוב כלשהו באופן הדירוג הזה – מציאותו של המיטיב הזה ומטרתו ותכליתו אינה להיטיב עם המוטב בלבד, אחרת נובע מכך אבסורד גמור. שהרי התכלית נכבדה יותר מן האמצעים לתכלית, והיה מתחייב (לפי זה) שמציאות הנעלה יותר והשלם יותר והנכבד יותר היא בשביל הנחוּת יותר. ואף בר דעת לא ידמיין זאת.	ואעלם, אן כל מפיץ' כ'יר מא פי הד'א אלתרתיב פליס וג'וד ד'לך אלמפיד וקצדה וגאיתה אפאדה' הד'א אלמסתפיד פקט, פאנה ילזם מן ד'לך אלמחאל אלמחץ', וד'לך אן אלגאיה אשרף מן אלאשיא אלתי הי מן אג'ל אלגאיה, פכאן ילזם אן יכון וג'וד אלאעלי ואלאכמל ואלאשרף מן אג'ל אלאדני, ולא יתכ'ייל הד'א עאקל.
5	אלא העניין כמו שאתאר: דבר השלם בשלמות כלשהי – יש ששלמות זו נמצאת בו במידה כזאת שהיא משלימה את עצמותו מבלי שתעבור ממנו שלמות לאחרים, ויש ששלמותו היא במידה כזאת שעודפת ממנו שלמות עבור אחרים. הרי זה כאילו אמרת, על דרך המשל, שיש אדם שיש לו ממון המספיק לצרכיו בלבד, בלי עודף שאחרים יוכלו ליהנות ממנו; ולאדם אחר יש ממון שעודף עליו ממנו מה שיוכל להעשיר אנשים רבים, עד שייתן לאדם אחר במידה כזאת שגם האדם הזה ייעשה עשיר, ועוד יישאר לו מה שיעשיר בו אדם שלישי.	בל אלאמר כמא אצף, וד'לך אן אלשי אלכאמל בנחו מא מן אלכמאל, קד יכון ד'לך אלכמאל פיה פי חיז יכמל ד'אתה ולא יתעדי מנה כמאל לגירה, וקד יכון כמאלה פי חיז יפצ'ל ענה כמאל לגירה. כאנך קלת עלי ג'הה' אלמת'ל, אן יכון שכ'ץ, לה מן אלמאל מא יקום בצ'רוריאתה פקט ולא יפצ'ל ענה מנה מא יסתפיד בה גירה, ואכ'ר לה מן אלמאל מא יפצ'ל ענה מנה מא יגני כ'לק כת'יר, חתי אנה יהב לשכ'ץ אכ'ר קדר יציר בה ד'לך אלשכ'ץ איצ'א גניא ויפצ'ל ענה מא יגני בה שכ'צא ת'אלת'א.
6	כך הוא הדבר במציאות, שהשפע המגיע ממנו יתעלה להבאה למציאות של שכלים נבדלים, שפע גם מן השכלים ההם, להבאתם למציאות זה מזה, עד לשכל הפועל – ושם נעצרה הבאת הנבדלים למציאות. מכל נבדל שפעה גם הבאה למציאות עד שהסתיימו הגלגלים בגלגל הירח, ואחריו הגוף המתהווה וכלה שאצלנו, כלומר החומר הראשון ומה שהורכב ממנו. מכל גלגל מגיעים כוחות אל היסודות, עד שהשפע שלהם נגמר עם תום ההתהוות והכיליון.	הכד'א אלאמר פי אלוג'וד, אן אלפיץ' אלואצל מנה תעאלי לאיג'אד עקול מפארקה פאץ' ען תלך אלעקול איצ'א לאיג'אד בעצ'הא בעצ'א אלי אלעקל אלפעאל, וענדה אנקטע איג'אד אלמפארקאת, וכל מפארק פאץ' ענה איצ'א איג'אד מא חתי אנתהת אלאפלאך ענד פלך אלקמר, ובעדה הד'א אלג'סם אלכאין אלפאסד אעני אלמאדה אלאולי ומא תרכב מנהא. וכל פלך תצל מנה קוי אלי אלאסטקסאת חתי אנקצ'א פיצ'הא ענד נהאיה' אלכון ואלפסאד.
7	הפילוסופיה היא המסורת הקדומה שלנו כבר ביארנו (א,עא1; ב,ג1;ה1 ועוד) שכל העניינים האלה אינם סותרים דבר ממה שציינו נביאינו ומעבירי תורתנו, כי אומתנו אומה מלומדת ושלמה, כמו שביאר יתעלה על ידי האדון (=משה) שהביאנו לשלמות, ואמר: "רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה" (דברים ד,ו). אך כיוון שרשעי האומות הבורות כילו את הטוב שבנו, ואיבדו את דברי חכמתנו וחיבורינו, והרגו את חכמינו, עד שחזרנו להיות בורים, כמו שניבא עלינו רעות בשל חטאותינו ואמר: "וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר" (ישעיהו כט,יד), והתערבנו בהם – אימצנו את דעותיהם כמו שאימצנו את מידותיהם ומעשיהם. כמו שנאמר על חיקוי המעשים: "וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם" (תהילים קו,לה), כך נאמר על אימוץ דעות הבורים: "וּבְיַלְדֵי נָכְרִים יַשְׂפִּיקוּ" (ישעיהו ב,ו), ותרגם זאת יונתן ע"ה: "וּבְנִמּוֹסֵי עַמְמַיָּא יְהָכוֹן" (=ובחוקות הגויים ילכו). וכיוון שגדלנו על ההרגל לדעות הבורים, קיבלנו את העניינים הפילוסופיים האלה כאילו הם זרים לתורתנו כשם שהם זרים לדעות הבורים, ואין הדבר כן.	והד'ה אלאמור כלהא קד ביינא אנהא לא תנאקץ' שיא ממא ד'כרתה אנביאנא וחמלה' שריעתנא, לאן מלתנא מלה עאלמה כאמלה כמא ביין תעלי עלי יד אלסיד אלד'י כמלנא וקאל רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. לכנה למא אתלפת מחאסננא שראר אלמלל אלג'אהליה, ואבאדוא חכמנא ותואליפנא, ואהלכוא עלמאינא, חתי עדנא ג'אהליה כמא תואעדנא בד'נובנא וקאל ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, וכ'אלטנאהם, פתעדת אלינא אראוהם כמא תעדת אלינא אכ'לאקהם ואפעאלהם, כמא קאל פי תשאבה אלאעמאל ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, כד'לך קאל פי תעדי ארא אלג'אהליה אלינא ובילדי נכרים ישפיקו, תרג'מה יונתן ע"אס ובנמוסי עממיא יהכון. פלמא נשאנא עלי אעתיאד ארא אלג'אהליה ג'את הד'ה אלאמור אלפלספיה כאנהא גריבה ען שריעתנא כגראבתהא ען ארא אלג'אהליה, וליס אלאמר כד'לך.
8	הקדמה לפרק הבא כיוון שהזכרנו בדברינו כמה פעמים את השפע מן האלוה ומן השכלים, ראוי שנבאר לך את מהותו האמיתית, כלומר את העניין המכונה "שפע", ולאחר מכן (ב,יג ואילך) אחל לדון על חידוש העולם.	ואד' קד תכרר פי כלאמנא ד'כר אלפיץ' ען אלאלאה וען אלעקול, פינבגי אן נביין לך חקיקתה אעני אלמעני אלד'י יכני ענה באלפיץ', ובעד ד'לך אכ'ד' פי אלכלאם פי חדת' אלעאלם: