חלק א, פרק לד

חלק א, פרק לד

אתגר לימוד מעשה מרכבה

1	הסיבות לאי פתיחת הלימוד במטפיזיקה הסיבות המונעות לפתוח את הלימוד בעניינים האלוהיים (=מטפיזיקה) ולהעיר על מה שראוי להעיר עליו ולחשוף זאת להמון הן חמש:	אלאסבאב אלמאנעה לאפתתאח אלתעלים באלאלאהיאת ואלתנביה עלי מא ינבגי אלתנביה עליה ותעריץ' ד'לך ללג'מהור כ'מסה' אסבאב.
2	הסיבה הראשונה: אין פותחים בעניין עמוק הסיבה הראשונה היא קושי הדבר בפני עצמו ודקותו ועומקו. נאמר: "רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ" (קהלת ז,כד). ונאמר: "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא" (איוב כח,יב). ואין ראוי להתחיל בלימוד בדבר הקשה ביותר והעמוק ביותר להבנה. אחד המשלים המפורסמים באומתנו הוא דימוי החכמה למים, וביארו (חכמינו) עליהם השלום במשל הזה כמה עניינים, ומכללם שהיודע לשחות יוציא פנינים מקרקעית הים, ומי שאינו יודע לשחות יטבע, ולכן לא יתעסק בשחייה אלא מי שהתאמן בלימודה.	אלסבב אלאול צעובה' אלאמר פי נפסה ולטפה וגמוצ'ה, קאל רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו, וקיל והחכמה מאין תמצא, ולא ינבגי אן יבתדי פי אלתעלים באלאצעב ואלאגמץ' פהמא, ומן אלאמת'אל אלמשהורה פי מלתנא תשביה אלעלם באלמא, ובינוא ע"אס פי הד'א אלמת'ל מעאני, מן ג'מלתהא אן אלד'י ידרי יעום יכ'רג' ג'ואהר מן קער אלבחר, ומן ג'הל אלעום גרק, פלד'לך לא יתערץ' ללעום אלא מן ארתאץ' פי תעלמה.
3	הסיבה השנייה: יש לפתח את יכולת החשיבה הסיבה השנייה היא קוצר דעתם של כל בני האדם בראשיתם. זאת מפני ש שלמותו הסופית של האדם לא ניתנה לו מראש, אלא השלמות היא בו בכוח, ובתחילתו הוא חסר אותה בפועל: "וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד" (איוב יא,יב). ולא כל אדם שיש לו דבר מה בכוח יוציא אותו בהכרח לפועל, אלא ייתכן שייוותר בחסרונו, אם בשל מניעות או בשל מיעוט האימון במה שמוציא את הכוח הזה אל הפועל. ובפירוש נאמר: "לֹא רַבִּים יֶחְכָּמוּ" (איוב לב,ט). ואמרו ז"ל: "ראיתי בני עליה והם מועטים" (בבלי סוכה מה ע"ב). משום שהמונעים מן השלמות רבים מאוד, והמטרידים ממנה מרובים, ומתי יושגו המוכנות השלמה והפנאי להתאמן, עד שיצא לפועל מה שיש באדם זה בכוח?	ואלסבב אלת'אני קצור אד'האן אלנאס כלהם פי אבתדאיהם, וד'לך אן אלאנסאן לם יעט כמאלה אלאכ'יר אולא, בל אלכמאל פיה באלקוה והו פי אבתדאיה עאדם ד'לך אלפעל, ועיר פרא אדם יולד. ומא כל שכ'ץ לה אמר מא באלקוה ילזם צ'רורה אן יכ'רג' ד'לך אלי אלפעל, בל קד יבקי עלי נקצה, אמא למואנע או לקלה' ארתיאץ' במא יכ'רג' תלך אלקוה אלי אלפעל, ובביאן קיל לא רבים יחכמו, וקאלוא ז"ל ראיתי בני עליה והם מועטים. לאן אלמואנע ען אלכמאל כת'ירה ג'דא, ואלשואגל ענה גזירה, ומתי יחצל אלתהיו אלתאם ואלפרגה ללארתיאץ' חתי יכ'רג' מא פי ד'לך אלשכ'ץ באלקוה אלי אלפעל.
4	הסיבה השלישית: לימוד מטפיזיקה מצריך הכנות מרובות הסיבה השלישית היא אורך ההכנות (=הלימודים המכינים). מפני שיש לאדם תשוקה טבעית לבקש את התכליות, ופעמים רבות הוא מואס בהכנות או דוחה אותן לגמרי. ודע שאילו היה ניתן להשיג תכלית כלשהי מבלי ההכנות הקודמות לה, לא היו אלה הכנות אלא טרדות ודברים מיותרים לגמרי. כל אדם, אפילו קְשה ההבנה באנשים, אם תעיר אותו כפי שמעירים את הישֵׁן ותאמר לו: "האם אינך משתוקק עתה לדעת מה מספר הרקיעים, ומה תבניתם, ומה יש בתוכם, ומה הם המלאכים, ואיך נברא העולם כולו, ומה תכליתו לפי סידור חלקיו זה ביחס לזה, ומה היא הנפש, ואיך היא מתהווה בגוף, והאם נפש האדם תיפרד (מן הגוף), ואם תיפרד – כיצד, ובמה, ואל מה", וחקירות דומות לאלו – אין ספק שהוא יאמר לך "כן", וישתוקק באופן טבעי לדעת את הדברים האלה, אלא שירצה להשקיט את התשוקה הזאת ולהגיע לידיעת כל זה במילה אחת או שתיים שתאמר לו. אך אם תכריח אותו להיבטל מעבודתו שבוע ימים כדי שיבין את כל זה – לא יסכים, אלא יסתפק בדמיונות כוזבים שנפשו תבטח בהם, ויחוש שאט נפש אם ייאמר לו שיש דבר הזקוק להקדמות רבות ולזמן חקירה רב.	ואלסבב אלת'אלת' טול אלתוטיאת, לאן ללאנסאן בטבעה תשוק לטלב אלגאיאת, וכת'ירא מא ימל או ירפץ' אלתוטיאת, ואעלם אנה לו חצלת גאיה' מא דון אלתוטיאת אלמתקדמה להא למא כאנת תלך תוטיאת, בל כאנת תכון שואגל ופצ'ולא מחצ'א, וכל אנסאן ולו אבלד אלנאס אד'א נבהתה כמא ינבה נאים ותקול לה, אמא תשתאק אלאן למערפה' הד'ה אלסמאואת כם עדדהא, וכיף שכלהא, ומא פיהא, ומא הי אלמלאיכה, וכיף כ'לק אלעאלם באסרה, ומא גאיתה בחסב תרתיבה בעצ'ה מן בעץ', ומא הי אלנפס, וכיף חדות'הא פי אלבדן, והל נפס אלאנסאן תפארק, ואן כאן תפארק פכיף ובמא ד'א ואלי מא ד'א, ומא אשבה הד'ה אלמבאחת', פהו יקול לך נעם בלא שך, וישתאק למערפה' הד'ה אלאשיא עלי חקאיקהא שוקא טביעיא, לכנה יריד סכון הד'א אלשוק וחצול מערפה' ג'מיע ד'לך בכלמה ואחדה או כלמתין תקולהא לה, אלא אנך לו כלפתה אן יעטל שגלה ג'מעה מן אלזמאן אלי אן יפהם ג'מיע ד'לך למא פעל, בל יקנע בכ'יאלאת כאד'בה תסכן נפסה אליהא, ויכרה אן יקאל לה אן ת'ם שי יחתאג' אלי מקדמאת כת'ירה וטול מדה פי אלבחת'.
5	הכרת המציאות היא מצע חשוב להכרת האלוהים ידוע לך שהדברים הללו קשורים זה בזה, דהיינו שאין במציאות דבר מלבד האל יתעלה וכל מעשיו, והם כל מה שכוללת המציאות מלבדו, ואין דרך להשיג אותו אלא על ידי מעשיו, והם המורים על מציאותו ועל מה שראוי להאמין לגביו, כלומר מה שמחויב לו או נשלל לגביו. לפיכך יש בהכרח להתבונן בכל הנמצאות כפי שהם, מטרה א) כדי שניקח מכל נושא ונושא הנחות יסוד אמיתיות וודאיות שתועלנה לנו בחקירותינו המטפיזיות. והרבה מהנחות היסוד נלקחות מטבע המספרים ומתכונותיהן של הצורות ההנדסיות, שאנו למדים מהן על הדברים שיש לשלול ממנו יתעלה, ושלילתן מורה לנו על כמה עניינים. אשר לאסטרונומיה של הגלגלים ומדעי הטבע, איני סבור שיש לך ספק שהם נחוצים להבנת יחסו של העולם להנהגת האל כפי שהיא באמת, ולא באופן דמיוני. מטרה ב) ויש דברים עיוניים רבים, שאף על פי שאין נלקחות מהם הנחות יסוד לחכמה הזאת, הם מאמנים את הדעת ומקנים לה את מיומנות הבאת הראיות וידיעת האל (או: האמת) בדברים השייכים לו מהותית, ומסירים את השיבוש המצוי ברוב דעות המעיינים, המבלבלים בין הדברים המקריים לעצמיים (=מהותיים), וקלקול ההשקפות המתרחש עקב זאת. מטרה ג) זאת נוסף על השגת "תצור" הדברים הללו כפי שהם, שאף על פי שאינם עיקר במטפיזיקה, אינם נטולי תועלות אחרות בדברים המובילים אל המדע הזה.	ואנת תעלם אן הד'ה אלאמור מרתבטה בעצ'הא בבעץ', וד'לך אן ליס פי אלוג'וד גיר אללה תעאלי ומצנועאתה כלהא והי כל מא אשתמל עליה אלוג'וד מן דונה, וליס ת'ם טריק לאדראכה אלא מן מצנועאתה, והי אלדאלה עלי וג'ודה ועלי מא ינבגי אן יעתקד פיה, אעני מא יוג'ב לה או יסלב ענה, פילזם אד'א צ'רורה אעתבאר אלמוג'ודאת כלהא עלי מא הי עליה, חתי נתכ'ד' מן כל פן ופן מקדמאת חקיקיה יקיניה תנפענא פי מבאחת'נא אלאלאהיה, פכם מקדמה תוכ'ד' מן טביעה' אלאעדאד ומן כ'ואץ אלאשכאל אלהנדסיה נסתדל מנהא עלי אמור ננפיהא ענה תעאלי, וידלנא נפיהא עלי ג'מלה' מעאני. אמא אמור אלהיאה אלפלכיה ואלעלם אלטביעי פמא ארי אלאמר פי ד'לך ישכל עליך אנהא אמור צ'רוריה פי אדראך נסבה' אלעאלם לתדביר אללה כיף הי עלי אלחקיקה לא בחסב אלכ'יאלאת. ות'ם אמור כת'ירה נט'ריה ואן לם תתכ'ד' מנהא מקדמאת להד'א אלעלם לכנהא תרוץ' אלד'הן ותחצל לה מלכה' אלאסתדלאל ומערפה' אלחק באלאמור אלד'אתיה לה, ותזיל אלתשויש אלמוג'וד פי אכת'ר אד'האן אלנאט'רין מן אלתבאס אלאמור אלערצ'יה באלד'אתיה, ומא יחדת' בסבב ד'לך מן פסאד אלארא, מצ'אפא אלי תצור תלך אלאמור עלי מא הי עליה ואן לם תכן אצלא פי אלעלם אלאלאהי, ולא תכ'לו איצ'א מן מנאפע אכ'רי פי אמור מוצלה לד'לך אלעלם,
6	סדר הלימוד ויתרון המסורת והמשל לפיכך הכרחי למי שרוצה את השלמות האנושית להתאמן תחילה בלוגיקה, ולאחר מכן במתמטיקה בהדרגה, ולאחר מכן במדעי הטבע, ולאחר מכן במטפיזיקה. אנו מוצאים רבים שדעתם נעצרת באחד מן המדעים הללו; וגם אם דעתם אינה נרתעת, יש שהמוות מכרית אותם בעודם באחד מן הלימודים המכינים. אילו לא היינו מקבלים אף דעה במסורת "תקליד" (בלי חקירה), ולא היינו מונְחים לשום דבר בדרך המשל, אלא היינו צריכים להשיג "תצור" באופן שלם את הגדרים העצמיים ולאמת בהוכחה את מה שרוצים לאמת, דבר שלא ייתכן אלא אחרי הלימודים המכינים הארוכים הללו – היה הדבר מביא לכך שכל בני האדם היו מתים כשאינם יודעים אם יש אלוה לָעולם או אין אלוה, כל שכן אם יש לייחס לו דבר חיובי או לשלול ממנו חסרון, ולא היה ניצל כלל מן האבדון הזה אלא אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה (על פי ירמיה ג,יד).	פלא בד צ'רורה למן אראד אלכמאל אלאנסאני מן אלארתיאץ' אולא פי צנאעה' אלמנטק, ת'ם פי אלריאצ'יאת עלי תרתיב, ת'ם פי אלטביעיאת, ובעד ד'לך פי אלאלאהיאת. וקד נג'ד כת'ירין תקף אד'האנהם ענד בעץ' הד'ה אלעלום, וחתי אן לם תנב אד'האנהם קד יקטע בהם אלמות והם פי בעץ' אלתוטיאת. פלו כנא לא נעטי ראיא עלי ג'הה' אלתקליד בוג'ה, ולא נרשד נחו שי במת'אל, אלא נלזם באלתצור אלכאמל באלחדוד אלד'אתיה ובאלתצדיק פי מא יראד אלתצדיק בה באלברהאן, וד'לך לא ימכן אלא בעד הד'ה אלתוטיאת אלטוילה, לכאן ד'לך יכון דאעיא למות אלנאס כאפה והם לא יעלמון הל ת'ם אלאה ללעאלם או ליס ת'ם אלאה, נאהיך אן יוג'ב לה חכם או תנפי ענה נקיצה, וליס כאן יתכ'לץ קט מן הד'א אלהלאך אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה.
7	ואילו היחידים, והם הַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה' קֹרֵא (על פי יואל ג,ה), אינם משיגים את השלמות, שהיא התכלית, אלא אחרי הלימודים המכינים. וכבר הבהיר שלמה שהצורך בלימודים המכינים הוא הכרחי, ושאי אפשר להגיע לחכמה האמיתית אלא לאחר האימון. הוא אמר: "אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל וַחֲיָלִים יְגַבֵּר, וְיִתְרוֹן הַכְשֵׁיר חָכְמָה" (קהלת י,י). ואמר: "שְׁמַע עֵצָה וְקַבֵּל מוּסָר לְמַעַן תֶּחְכַּם בְּאַחֲרִיתֶךָ" (משלי יט,כ).	אמא אלאחאד והם השרידים אשר י"י קורא פלא יצח להם אלכמאל אלד'י הו אלגאיה אלא בעד אלתוטיאת, וקד בין שלמה אן אלחאג'ה ללתוטיאת צ'רוריה, ואנה לא ימכן אלוצול אלי אלחכמה אלחקיקיה אלא בעד אלארתיאץ', קאל אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל וחילים יגבר ויתרון הכשר חכמה, וקאל שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך.
8	חובת ההתקדמות בהדרגה מטרה ד) ויש הכרח אחר ללימוד הלימודים המכינים. והוא שמתחדשים לאדם ספקות רבים בעת הלימוד במהירות, והוא מבין במהירות גם את הקושיות, כלומר סתירת טיעון מסוים, כי זה דומה להריסת בניין, ואילו אישוש הטיעונים והתרת הספקות אינם מתבררים אלא על ידי הנחות יסוד רבות הנלקחות מן הלימודים המכינים הללו. וכך דומה המעיין מבלי הכנה למי שרץ ברגליו כדי להגיע למקום מסוים ונופל בדרכו לבור עמוק, שאין לו עצה לצאת ממנו עד שימות. ומוטב היה אילולא רץ, ונשאר במקומו. וכבר הפליג שלמה במשלי בתיאור מצבם של העצלים ונרפותם, כמשל לנרפות מלימוד המדעים, ואמר לגבי תשוקתו של המשתוקק להשיג את התכליות ואינו משתדל ללמוד את הלימודים המכינים המביאים לתכליות ההן, אלא משתוקק בלבד: "תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת. כָּל הַיּוֹם הִתְאַוָּה תַאֲוָה, וְצַדִּיק יִתֵּן וְלֹא יַחְשֹׂךְ" (משלי כא,כה-כו). הוא אומר שהסיבה לכך שתשוקתו הורגת אותו היא משום שאינו מתאמץ ופועל למה שישקיט את התשוקה הזו, אלא הוא מרבה להתאוות ותו לא, ותולה תקוותו במה שאין לו כלי להשיגו. ואילו היה נמנע מאותה תשוקה, היה טוב לו יותר. התבונן בסוף המשל, כיצד הוא מבאר את ראשיתו, באומרו "וְצַדִּיק יִתֵּן וְלֹא יַחְשֹׂךְ". צדיק אינו כנגד עצל אלא על פי מה שביארנו, כי הוא אומר שהצדיק בבני האדם, הנותן לכל דבר את המגיע לו, נותן את כל זמנו ללימוד, ואינו חוסך מזמנו מאום לדברים אחרים. כאילו הוא אומר: וְצַדִּיק יִתֵּן ימיו לחכמה וְלֹא יַחְשֹׂךְ מהם, בדומה לדבריו: "אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ" (משלי לא,ג).	והנא צ'רורה אכ'רי לתחציל אלתוטיאת, וד'לך אן אלאנסאן תחדת' לה שכוך כת'ירה פי חאל אלטלב בסרעה, ויפהם איצ'א אלאעתראצ'את בסרעה אעני נקץ' קול מא, לאן ד'לך שבה אלהד פי אלבניאן, אמא את'באת אלאקאויל וחל אלשכוך פלא יצח אלא במקדמאת כת'ירה תוכ'ד' מן תלך אלתוטיאת, פיכון אלנאט'ר דון תוטיה כמן סעי ברג'ליה ליצל למוצ'ע מא פוקע פי טריקה פי ביר עמיק לא חילה ענדה ללכ'רוג' מנה אלי אן ימות, פלו עדם אלסעי וסכן פי מוצ'עה לכאן אחרי בה. וקד אטנב שלמה פי משלי פי וצף חאלאת אלכסאלי ועג'זהם, כל ד'לך מת'ל ללעג'ז ען טלב אלעלום, וקאל פי שוק אלשאיק לחצול אלגאיאת ולא יסעי פי תחציל אלתוטיאת אלמוצלה לתלך אלגאיאת בל ישתאק פקט, קאל תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות, כל היום התאוה תאוה וצדיק יתן ולא יחשך, יקול אן אלסבב פי כון שוקה קאתלא לה לאנה לא יסעי ויעמל למא יסכן ד'לך אלשוק, בל יכת'ר אלתמני לא גיר, ויעלק אמאלה במא לא אלה ענדה לתחצילה, פלו אצ'רב ען הד'א אלתשוק לכאן אסלם לה. ואתעבר אכ'ר אלמת'אל כמא אנה בין ען אולה, פי קולה וצדיק יתן ולא יחשך, וליס צדיק מקאבל עצל אלא בחסב מא בינאה, לאנה יקול אן אלעאדל פי אלנאס אלד'י יעטי כל שי חקה יעטי זמאנה כלה ללטלב, ולא ימנע מן זמאנה שיא למא סוי ד'לך, כאנה יקול וצדיק יתן ימיו לחכמה ולא יחשך מהם, נט'יר קולה אל תתן לנשים חילך.
9	רוב המלומדים, כוונתי למפורסמים בחכמה, נגועים בחולי הזה, כלומר בקשת התכליות והדיון בהן בלי עיון בלימודים המכינים להן. יש מהם מי שהבורות או בקשת השררה מביאים אותו לכך שהוא מגנה את הלימודים המכינים שקצרה דעתו מלהשיג אותם או שהוא מתרשל בלימודם, והוא מבקש להראות שהם מזיקים או חסרי תועלת, והאמת ברורה וגלויה עם העיון.	ואכת'ר אלעלמא אעני אלמשאהר באלעלם מבליון בהד'א אלמרץ', אעני טלב אלגאיאת ואלכלאם פיהא דון אלנט'ר פי תוטיאתהא, ומנהם מן ינתהי בה אלג'הל או טלב אלריאסה אן יד'ם תלך אלתוטיאת אלתי הו מקצר ען אדראכהא או מתואן ען טלבהא, וירום אט'הארא פי אנהא מצ'רה או גיר מפידה, ואלחק ענד אלתאמל בין ואצ'ח.
10	הסיבה הרביעית: הצורך היסודי בעיצוב מידות אופי טובות הסיבה הרביעית היא ההכנות הטבעיות. כי התבאר ואף הוכח שהמידות הנעלות הן הכנות למעלות השכליות, ואין אפשרות להשיג מעלות שכליות אמיתיות, כלומר מושכלות שלמים, אלא לאדם שהכשיר עצמו מאוד במידות, שליו ומיושב.	ואלסבב אלראבע אלאסתעדאדאת אלטביעיה, וד'לך אנה קד תבין בל תברהן אן אלפצ'איל אלכ'לקיה הי תוטיאת ללפצ'איל אלנטקיה, ולא ימכן חצול נטקיאת חקיקיה אעני מעקולאת כאמלה אלא לרג'ל מרתאץ' אלאכ'לאק ג'דא, ד'י הדו וסכון.
11	יש בריות רבות שמטבע בריאתן יש במזגן תכונה שלא תיתכן איתה שלמות בשום אופן. כגון מי שהוא מטבעו בעל לב חם מאוד וחזק, שהרי אינו יכול להימלט מן הכעס, אף אם אימן את עצמו הרבה. וכגון מי שמזג אשכיו חם ורטוב, והם בנויים חזק, וכלי הזרע מרבים לייצר זרע, שיש לאדם זה סיכוי קלוש להיות פרוש (בתחום המיני) גם אם יאמן את עצמו תכלית האימון. וכן אתה מוצא אנשים פזיזים וקלי דעת שתנועותיהם תזזיתיות מאוד ולא מסודרות, המעידות על הרכב קלוקל ומזג רע שלא יתואר. ובאלה לא תיראה שלמות לעולם, ותהיה זאת טיפשות גמורה להשתדל ללמד אותם בתחום הזה, משום שכידוע לך המדע הזה אינו מדע הרפואה ולא מדע הגאומטריה, ואין כל אדם מוכן אליו מן הבחינות שאמרנו, מפני שהכרחי להקדים לו את הכנת מידות האופי כדי שיהיה האדם בתכלית היושר והשלמות, "כִּי תוֹעֲבַת ה' נָלוֹז, וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ" (משלי ג,לב).	ות'ם כ'לק כת'ירון קד חצל להם מן אול אלפטרה היאה מזאג'יה לא ימכן מעהא כמאל בוג'ה, כמן הו באלטבע חאר אלקלב ג'דא קויא, פאנה לא ינפך מן אלחרג' ולו ראץ' נפסה אעט'ם ריאצ'ה, וכמן מזאג' אלאנת'יין מנה חאר רטב קויה' אלבניה, ואועיה' אלמני כת'ירה' אלתוליד ללמני, פאן הד'א יבעד אן יכון עפיפא ולו ראץ' נפסה גאיה' אלריאצ'ה. וכד'לך תג'ד מן אלנאס קומא ד'וי טיש ותהור וחרכאתהם קלקה ג'דא גיר מנתט'מה תדל עלי פסאד תרכיב וסו מזאג' לא ימכן אן יעבר ענה. פהאולא לא ירי פיהם כמאל אבדא, ואלסעי מעהם פי הד'א אלפן ג'הל מחץ' מן אלד'י יסעי, לאן הד'א אלעלם כמא עלמת מא הו עלם טב ולא עלם הנדסה, ולא כל ואחד מהיא לה מן אלוג'וה אלתי קלנא, פלא בד מן תקדים אלתוטיאת אלכ'לקיה חתי יציר אלאנסאן פי גאיה' אלאסתקאמה ואלכמאל, כי תועבת י"י נלוז ואת ישרים סודו.
12	געש הנעורים לכן גנאי הוא ללמד אותו לבחורים, ואף אין הם יכולים לקבל אותו בשל רתיחת טבעיהם והתעסקות דעתם בשלהבת ההתבגרות, עד שתדעך אותה שלהבת הגורמת למבוכה, ויהיו שקטים ומיושבים, וייכנע לבם ויישפל מבחינת המזג, ואז יעוררו את עצמם למדרגה הזאת, שהיא השגתו יתעלה, כלומר המדע האלוהי (=המטפיזיקה) המכונה "מעשה מרכבה".	ולד'לך יכרה תעלימה ללשבאב, בל לא ימכנהם קבולה לגליאן טבאיעהם ואשתגאל אד'האנהם בשעלה' אלנשו, חתי תכ'מד תלך אלשעלה אלמחירה, ויחצל להם אלהדו ואלסכון, ותכ'שע קלובהם ותכ'צ'ע מן ג'הה' אלמזאג', וחיניד' יסתנהצ'ון אנפסהם להד'ה אלדרג'ה והי אדראכה תעאלי, אעני אלעלם אלאלאהי אלמכני ענה במעשה מרכבה,
13	הצורך בשפלות הלב נאמר: "קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב" (תהלים לד,יט). ונאמר: "מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ, [לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים]" (ישעיה נז,טו). ולכן אמרו בתלמוד (בבלי, חגיגה יג,א) על דבריהם "מוסרים לו ראשי הפרקים", כך: "אין מוסרין ראשי הפרקים אלא לאב בית דין, והוא שלבו דואג בקרבו". והכוונה בזאת היא להכנעה ולשפלות רוח וליראת שמים יתרה, בנוסף לחכמה.	קאל קרוב י"י לנשברי לב, וקאל מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח וכו'. ולד'לך קאלוא פי אלתלמוד עלי קולהם מוסרים לו ראשי הפרקים, קאלוא אין מוסרין ראשי הפרקים אלא לאב בית דין והוא שלבו דואג בקרבו, ואלקצד בד'לך אלכ'שוע ואלכ'צ'וע ואלורע אלזאיד מצ'אפא אלי אלעלם.
14	יועץ, חכם חרשים ונבון לחש ושם נאמר: "אין מוסרין סתרי תורה אלא ליועץ וחכם חרשים ונבון לחש". ולדברים האלה יש הכרח בהכנה טבעית. הרי אתה יודע שיש בבני האדם מי שהוא בעל כושר ייעוץ חלש מאוד, גם אם הוא בעל יכולת ההבנה הטובה ביותר. ויש מהם מי שיש לו עצה (=דעה) נכונה ויכולת הנהגה טובה בענייני מדיניות, והוא הנקרא "יועץ", אבל אינו מבין אף מושכל, גם לא הקרוב למושכלות הראשונים, אלא הוא טיפש מאוד, ואין עצה עבורו: "לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל, לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֶב אָיִן" (משלי יז,טז). ויש אדם מבין ופיקח מטבעו, המסוגל להביע את העניינים הנסתרים ביותר בקצרה ובדיוק, והוא הנקרא "נבון לחש", אלא שלא התעסק במדעים ולא קנה אותם. ומי שיש בידו מדעים שנקנו בפועל, הוא הנקרא "חכם חרשים". אמרו: "כיון שמדבר נעשו הכל כחֵרְשים". התבונן כיצד התנו בלשון הכתוב את א) שלמות האדם בהנהגה המדינית ב) ובמדעים העיוניים, ג) יחד עם פיקחות טבעית והבנה וטוב הבעה במסירת עניינים ברמז, ואז מוסרין לו סתרי תורה.	והנאך קיל אין מוסרין סתרי תורה אלא ליועץ וחכם חרשים ונבון לחש, והד'ה אמור לא בד פיהא מן תהיו טביעי, אלא תעלם אן מן אלנאס מן הו צ'עיף אלראי ג'דא ואן כאן אפהם אלנאס, ומנהם מן לה ראי צאיב וחסן תדביר פי אלאמור אלסיאסיה והו אלד'י יסתמי יועץ, לכנה לא יפהם מעקולא ולו קרב מן אלמעקולאת אלאול, בל יכון אבלה ג'דא לא חילה פיה, למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין. ומן אלנאס אלפהם אלד'כי באלטבע, אלקדיר עלי אכ'פי אלמעאני בעבארה וג'יזה מחכמה, והו אלד'י יתסמי נבון לחש, לכנה לם ישתגל ולא חצלת לה עלום. ואלד'י לה אלעלום אלחאצלה באלפעל הו אלד'י יסתמי חכם חרשים, קאלוא כיון שמדבר נעשו הכל כחרשים. פתאמל כיף אשתרטוא בנץ כתאב כמאל אלשכ'ץ פי אלסיאסאת אלמדניה, ופי אלעלום אלנט'ריה, מע ד'כא טבע ופהם, וחסן עבארה פי איצאל אלמעאני בתלויח, וחיניד' מוסרין לו סתרי תורה.
15	ושם נאמר: "אמר ליה ר' יוחנן לר' אלעזר: תא לגמרך מעשה מרכבה (=אמר לו ר' יוחנן לר' אלעזר: בוא נלמדך מעשה מרכבה). אמר ליה: אכתי (=אמר לו: עדיין) לא קשאי", כלומר לא זקנתי, ועדיין יש בי רתיחת הטבע ופזיזות הנעורים. ראה נא כיצד התנו גם את הגיל בנוסף על אותן מעלות. ואיך אפשר יחד עם זה לעסוק בדברים הללו עם המון בני האדם כולם, טף ונשים?	והנאך קיל אמר ליה ר' יוחנן לר' אלעזר תא לגמרך מעשה מרכבה אמר ליה אכתי לא קשאי, יעני אני לם אשך' ואלי אלאן אג'ד גליאן אלטביעה וטיש אלצבא. פארי כיף אשתרטוא אלסן איצ'א מצ'אפא אלי תלך אלפצ'איל פכיף ימכן מע הד'א אלכ'וץ' פי ד'לך מע ג'מהור אלנאס כלהם טף ונשים.
16	הסיבה החמישית: הצורך להתפנות מטרדת הצרכים הארציים הסיבה החמישית: העיסוק בצורכי הגוף, שהם השלמות הראשונה, בפרט אם נוסף עליהם העיסוק באישה ובילדים, כל שכן אם מצטרפת לזה בקשת מותרות החיים הנקנית כתכונה מושרשת בהתאם להתנהגות ולהרגלים הרעים. שאפילו האדם השלם, כמו שאמרנו, אם ירבה להתעסק בדברים ההכרחיים הללו, וכל שכן שאינם הכרחיים, ותגבר תשוקתו אליהם, ייחלשו וישקעו תשוקותיו העיוניות, ובקשתו אותן תהיה ברפיון ובהתרשלות ובמיעוט תשומת לב, וכך לא ישיג מה שבכוחו להשיג, או שישיג השגה משובשת שיש בה תערובת של השגה וקוצר יד מלהשיג.	ואלסבב אלכ'אמס אלאשתגאל בצ'רוריה' אלאג'סאם אלתי הי אלכמאל אלאול, ובכ'אצה אן אנצ'אף אליהא אלאשתגאל באלזוג'ה ואלאולאד, ולא סימא אן אנצ'אף לד'לך טלב פצ'ול אלעיש אלחאצלה מלכה מתמכנה בחסב אלסיר ואלעאדאת אלסו, פאנה ולו אלאנסאן אלכאמל כמא ד'כרנא אד'א כת'ר אשתגאלה בהד'ה אלאמור אלצ'רוריה פנאהיך אלגיר צ'רוריה ואשתד שוקה להא צ'עפת מנה אלתשוקאת אלנט'ריה ואנגמרת, וצאר טלבה להא בפתור ותראך' וקלה' אהתמאם, פלא ידרך מא פי קותה אן ידרך, או ידרך אדראכא משושא מכ'תלטא מן אלאדראך ואלתקציר.
17	סיכום מכל הסיבות הללו, הדברים האלה מתאימים לעילית שביחידי הסגולה, לא להמון, ולכן הם מוסתרים מן המתחילים, ונאסר עליהם לעסוק בזה, כשם שמונעים מילדים קטנים לאכול מאכלים גסים ולשאת משאות כבדים.	פבחסב הד'ה אלאסבאב כלהא כאנת הד'ה אלאמור לאיקה באחאד כ'ואץ ג'דא לא באלג'מהור, ולד'לך תכ'פי ען אלמבתדי, וימנע מן אלתערץ' להא כמא ימנע אלטפל אלצגיר ען תנאול אלאגד'יה אלגליט'ה ורפע אלאת'קאל