ד'הן

דִ'הְן (רבים: אַדְ'הַאן) – 'דעת', 'מחשבה', mind. מונח כללי המכוון למכלול המנטלי של האדם. תרגמנו מילה זו בכל מקום "דעת". אדם תופס בדעתו ("יַתַצַוַּר") עניינים באמצעות שכלו (עַקְל). יש להבחין בין מילה זו ובין המילה "פִכְּרַה", שמשמעותה 'מחשבה', המציינת את פעילות החשיבה או תוכן החשיבה, ובין "רַוִיַּה", המציינת 'סברה' או 'שיקול דעת' (נ"א, גלוי וסמוי עמ' 146-142).

דוגמאות ומפתח מופעים:

ד'הן:

א,איגרת1: "רבתה שמחתי בך, בשל טוב דעתך ["ד'הנך"] ומהירות תפיסתך ["תצורך"]".

א,סה1: "הדעות (=המחשבות) ["אלאד'האן"] הודרכו אם כן לכך שיש ידע אלוהי שהנביאים משיגים".

ב,ד8: "כי הנגר אינו בונה את הארון בשל היותו אומן, אלא משום שצורת הארון נמצאת בדעתו ["ד'הנה"], וצורת הארון שבדעת ["ד'הן"] הנגר היא שהוציאה לפועל את צורת הארון ומימשה אותה בעץ".

ב,כג4: "על כן הֱיה תמיד חשדן כלפי דעתך ["ד'הנך"] בעניין זה, והסתמך על שני הנביאים שהם עמודי תיקון מציאות המין האנושי בהאמנותיו ובהתקבצויותיו".

חלק א: איגרת1; ג2; ד2; ה2; ח3; כח8; לא2; לה2, 5; לב4; מו4, 6, 18; מט1, 4, 5; נ4; נא4, 5; נז5, 6; נח5, 9; סה1; סח2, 3, 10; סט4; ע11; עד16, 21–23; עה15. חלק ב: ד8; יג3; כג3, 4; לה5; לח2; מג6.

פכרה, רויה:

א,ב2: "אמר המקשה: ייראה מפשוטם ["ט'אהר"] של מקראות שהכוונה הראשונה באדם היתה שיהיה כשאר בעלי החיים, בלא שכל ["עקל"] ובלא מחשבה ["פכרה"]".

א,לט2: "הוא גם שמה של המחשבה ["אלפכרה"]: 'לֹא לִבִּי הָלַךְ [...]?!', כלומר הייתי נוכח במחשבתי כאשר אירע כך וכך. ובמשמעות הזו: 'וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם', והכוונה היא להימשכות אחר מחשבותיכם; 'אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם [מֵעִם ה' אֱלֹהֵינוּ]' – מחשבתו סרה".

ב,ו5: "אין הכוונה בכל הלשונות האלה מה שחושבים הבורים, שיש לו יתעלה דיבור או מחשבה ["פכרה"] או סברה ["רויה"] או התייעצות והסתייעות בדעת אחרים".

ב,לו6: "וכל תשוקותיו יהיו לידיעת סודות המציאות הזו והכרת סיבותיה, ומחשבתו ["ופכרתה"] פונה תמיד אל הדברים הנשגבים".

פכרה – חלק א: ב2; ה2, 4; ז2, 4; י4; כו1; לט2; נ3; סה1; עב16, 20, 21. חלק ב: ו5; לו6–8, 10; לח1, 2, 5; מ4. רויה – חלק א: ז4; סה1; עב16, 20, 21. חלק ב: ו5.