שרח

שַׁרְח – מילולית: 'הפשטה', 'חשיפה', ומכאן המשמעות השגורה: 'פירוש', 'הסבר', 'ביאור'. ב"מורה הנבוכים", המונח משמש בדרך כלל לניסוח הדברים במילים אחרות, כדי שיובן העניין. כך הרמב"ם מכנה את פעולת תרגומי המקרא לארמית "שַרח", משום שהתרגום בהם הוא למעשה הסבר ענייני הפסוקים במילים אחרות. כך גם כשהמקרא מפרש את עצמו או כשהרמב"ם מנסח מחדש פסוקים בלשונו כדי שיובנו, וכן פעולת פתרון החלום או מראה הנבואה – כל הפעולות האלה נקראות "שרח". וכן נקראים בשם זה פירושים לספרים, כגון "פירוש המשנה" של הרמב"ם ("שרח אלמשנה") או פירושי ספרי אריסטו.

דוגמאות ומפתח מופעים:

א,ג2: "נאמר: 'וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט', משמעותו וביאורו ["ושרחה"]: ואת אמיתת ה' ישיג".

א,מח1: "כל מה שיוחס לה' יתעלה במשמעות השמיעה, תמצא שאנקלוס הגר נשמר ממנו, ומפרש ["ושרח"] את משמעותו בכך שהאמירה הגיעה אליו יתעלה".

ב,כט33: "על כן הנכון הוא להימנע מלהתבונן בהם בדמיון בלבד בלא (ידיעת) המדעים – ולא כמו שעושים הדרשנים והמפרשים הפתאים, שחשבו שהחכמה היא ידיעת הסבר ["שרח"] המילים".

ב,מג1: "ויש שפתרון המשל הזה מוסבר ["ישרח"] לו במראה הנבואה הזה עצמו, כמו שאדם רואה חלום ומדמיין בחלומו זה שהוא התעורר וסיפר את החלום לאדם אחר והסביר ["ושרח"] לו את פתרונו – והכול חלום".

חלק א: הוראות2; ב7; ג2; ז2; טז1; כא9, 10, 13; כז1; כט3; לו7; לט6; מא4; מג2, 3; מה1; מח; נא3, 4; נב2; נד13; נט7; סג4; סה2; ע1, 5. חלק ב: י9; כט33; ל6, 9, 17, 22; מא8; מג1–3; מד2.