חלק א, פרק נו

מתוך מורה הנבוכים
גרסה מ־09:09, 28 ביוני 2022 מאת Hamore (שיחה | תרומות) (תיקון לפי כתבי היד)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלק א, פרק נו
אין דומוּת בין האל לשום דבר אחר
1
הדומוּת היא השוואה ויחס
דע שהדומוּת היא יחס מסוים. וכל שני דברים שאין לשער ביניהם יחס, כך אין להעלות על הדעת "תצור" דומוּת ביניהם. וכן כל שאין ביניהם דומוּת, אין ביניהם יחס. לדוגמה, אין אומרים: "החוֹם הזה דומה לצבע הזה", ולא "הקול הזה דומה למתיקות הזו", וזה דבר מובן מאליו. וכיוון שאין יחס בינינו לבינו יתעלה, כלומר בינו ובין מה שזולתו, נובע מכך שגם אין דומוּת.
אעלם אן אלשבהיה הי נסבה' מא, ואי שיאין לא תקדר בינהמא נסבה כד'לך לא תתצור בינהמא שבהיה, וכד'לך כל מא לא שבהיה בינהמא פלא נסבה בינהמא. מת'אל ד'לך, אנה לא יקאל הד'ה אלחרארה שביהה בהד'א אללון, ולא הד'א אלצות שביה בהד'ה אלחלאוה, והד'א אמר בין בנפסה, פלמא כאנת אלנסבה ביננא ובינה תעאלי מרתפעה, אעני בינה ובין מא סואה, לזם ארתפאע אלשבהיה איצ'א.
2 ודע שכל שני דברים השייכים לאותו מין, כלומר שמהות שניהם היא אחת אלא שהם שונים בגודל ובקוטן או בחוזק ובחולשה וכיוצא בזה, הם בהכרח דומים זה לזה אף שהם שונים באופן האמור. לדוגמה, גרגר החרדל והגלגל שכוכבי השֶבת קבועים בו דומים בתלת-הממדיות; ואף שזה גדול ביותר וזה קטן ביותר, עניין מציאות הממדים אצל שניהם אחד הוא. וכן הדונג המותך בשמש ויסוד האש דומים בחום; ואף שהחום ההוא עז ביותר והחום הזה חלש ביותר, מכל מקום עניין הופעת האיכות הזו בשניהם – אחד הוא. ואעלם אן כל שיאין המא תחת נוע ואחד אעני אן תכון מאהיתהמא ג'מיעא ואחדה, גיר אנהמא מכ'תלפאן באלכבר ואלצגר או אלשדה ואלצ'עף או נחו ד'לך, פאנהמא ג'מיעא מתשאבהאן צ'רורה ואן אכ'תלפא הד'א אלנחו מן אלאכ'תלאף. מת'אל ד'לך, אן אלכ'רדלה ופלך אלכואכב אלת'אבתה מתשאבהאן פי אלאבעאד אלת'לת'ה, ואן כאן הד'א פי גאיה' אלכבר והד'ה פי גאיה' אלצגר, מעני וג'וד אלאבעאד פיהמא ואחד. וכד'לך אלשמע אלמד'אב פי אלשמס ואסטקס אלנאר מתשאבהאן פי אלחרארה, ואן כאנת תלך אלחרארה פי גאיה' אלשדה והד'ה אלחרארה פי גאיה מן אלצ'עף, לכן מעני ט'הור הד'ה אלכיפיה פיהמא ג'מיעא ואחד.
3
תוארי האל אינם ניתנים להשוואה במהותם
כך ראוי היה שיבין מי שמאמין שיש תארים עצמיים שהבורא מתואר בהם, והם שהוא מצוי וחי ויכול ויודע ורוצה – שהעניינים האלה אינם מיוחסים אליו ואלינו באותה משמעות כך שהשוני בין התארים האלה ובין תארינו יהיה באופן של "גדול יותר" או "שלם יותר" או "מתמיד יותר" או "יציב יותר", דהיינו שקיומו יציב יותר מקיומנו וחייו מתמידים יותר מחיינו ויכולתו גדולה יותר מיכולתנו וידיעתו שלמה יותר מידיעתנו ורצונו כללי יותר מרצוננו, וששני העניינים נכללים בהגדרה אחת, כמו שהם חושבים. אין הדבר כן בשום אופן, כי הלשון "יותר מ-" נאמרת רק על שני דברים שהעניין הזה נאמר עליהם בהסכמה (=שיש להם תכונה מהותית משותפת), וכאשר הדבר כך, מתחייבת דומות.
והכד'א כאן ינבגי אן יפהם מן יעתקד אן ת'ם צפאת ד'אתיה יוצף בהא אלבארי, והי אנה מוג'וד וחי וקאדר ועאלם ומריד, אנהא ליסת הד'ה אלמעאני תנסב אליה ואלינא במעני ואחד ויכון אלאכ'תלאף בין תלך אלצפאת ובין צפאתנא באלאעט'ם או אלאכמל או אלאדום או אלאת'בת, חתי יכון וג'ודה את'בת מן וג'ודנא וחיאתה אדום מן חיאתנא וקדרתה אעט'ם מן קדרתנא ועלמה אכמל מן עלמנא ואראדתה אעם מן אראדתנא ויעם אלמעניין חד ואחד כמא יזעם האולא, ליס אלאמר כד'לך בוג'ה, לאן באב אפעל אנמא ינטק בה בין אלאשיא אלתי יקאל עליהא ד'לך אלמעני בתואטו, ואד'א כאן ד'לך לזם אלשבה,
4 ולשיטתם, שהם סוברים שיש תארים עצמיים, הרי כמו שמחויב שעצמותו יתעלה לא תדמה לעצמויות (אחרות), כך ראוי היה שהתארים העצמיים שהם טוענים לקיומם לא ידמו לתארים (אחרים) ולא תכלול אותם הגדרה אחת. והם אינם עושים כך, אלא הם חושבים שכוללת אותם הגדרה אחת אף שאין דומוּת ביניהם. והרי כבר התבאר למי שמבין את עניין הדומוּת, שהוא יתעלה וכל מה שזולתו מכונים "מצוי" בשיתוף (בשם) גרידא; וכך הידיעה והיכולת והרצון והחיים משמשים ביחס אליו יתעלה וביחס לכל בעל ידיעה ויכולת ורצון וחיים בשיתוף (בשם) גרידא, כי אין כל דומוּת עניינית ביניהם. ועלי ראיהם אלד'ין ירון אן הנאך צפאת ד'אתיה, כמא לזם אן תכון ד'אתה תעלי לא תשבה אלד'ואת כד'לך כאן ינבגי אן תכון צפאתה אלד'אתיה אלתי יזעמונהא לא תשבה אלצפאת ולא יג'מעהמא חד ואחד, וליס כד'לך יפעלון, בל יט'נון אן יג'מעהמא חד ואחד ואן לא תשאבה בינהמא. פקד באן למן יפהם מעני אלתשאבה, פאנה תעלי אנמא יקאל עליה ועלי כל מא סואה מוג'וד באשתראך מחץ', וכד'לך אנמא יטלק אלעלם ואלקדרה ואלאראדה ואלחיאה עליה תעלי ועלי כל ד'י עלם וקדרה ואראדה וחיאה באלאשתראך אלמחץ', אלד'י לא תשאבה מעני בינהמא אצלא.
5
תוארי האל אינם ניתנים להשוואה במאפיין לא מהותי
אל תחשוב שאלה "מונחים מסופקים" (=שספק אם זה שיתוף בשם גרידא או שיש קשר מהותי, "הסכמה", בין הדברים), כי "מונחים מסופקים" הם אלה החלים על שני דברים שיש ביניהם דומוּת בעניין מסוים, והעניין הזה הוא מקרה בהם ואינו תכונה המגדירה את מהותו (מילולית: "ואין הוא מעמיד את עצמותו") של כל אחד מהם; בעוד שהדברים האלה המיוחסים לו יתעלה אינם מקרים לפי אף אחד מאנשי העיון, והתארים האלה שלנו הם כולם מקרים לפי דעת ה"מדברים". מי ייתן ואדע מאין הגיעה הדומוּת עד שתכלול אותם הגדרה אחת כך שהם ייאמרו בהסכמה כמו שהם טוענים. והרי זו הוכחה חותכת על כך שהתארים האלה המיוחסים לו – אין שום שיתוף בין עניינם ובין עניין אלה הידועים אצלנו, אלא השיתוף ביניהם הוא רק השם ותו לא. וכיוון שהדבר כך, אין ראוי שתאמין בקיומם של עניינים נוספים על העצמות בדומה לתארים האלה הנוספים על עצמותנו, רק משום שיש ביניהם שיתוף בשם.
ולא תט'ן אנהא תקאל בתשכיך, לאן אלאסמא אלתי תקאל בתשכיך הי אלתי תקאל עלי שיאין בינהמא תשאבה פי מעני מא וד'לך אלמעני ערץ' פיהמא וליס הו מקום לד'את כל ואחד מנהמא, והד'ה אלאשיא אלמנסובה לה תעלי ליסת הי אעראץ' ענד אחד מן אהל אלנט'ר, והד'ה אלצפאת אלתי לנא כלהא אעראץ' בחסב ראי אלמתכלמין, פיא לית שערי מן אין וקע אלשבה חתי יג'מעהמא חד ואחד פתכון מקולה בתואטו כמא יזעמון. פהד'א ברהאן קטעי עלי כון הד'ה אלאוצאף אלמנסובה לה ליס בין מענאהא ומעני הד'ה אלמעלומה ענדנא שרכה בוג'ה ולא עלי חאל, ואנמא אלשרכה פי אלאסם לא גיר, ואד'א כאן ד'לך כד'לך פלא ינבגי אן תעתקד מעאני זאידה עלי אלד'את שבה הד'ה אלצפאת אלתי הי זאידה עלי ד'אתנא למא אשתרכא פי אלאסם.
6 העניין הזה נכבד ביותר אצל היודעים, על כן זכור אותו ועמוד עליו באמת כדי שיהיה מוכן למה שארצה להסביר לך. פהד'א אלמעני עט'ים אלג'לאלה ענד אלעארפין, פאחפט'ה וחצלה חק תחצילה ליכון עתידא למא יראד תפהימך איאה: