חלק א, פרק מא

חלק א, פרק מא

המונח נפש

1	חמש משמעויות. משמעויות א-ב: בכל בעל חיים "נפש" הוא מונח רב-משמעי. א) הוא שם נפש החי המשותפת לכל בעל תחושה: "אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית א,ל). ב) הוא גם שם הדם: "[כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְ]לֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר" (דברים יב,כג).	נפש אסם משתרך. הו אסם אלנפס אלחיואניה אלעאמה לכל חסאס אשר בו נפש חיה. והו איצ'א אסם אלדם לא תאכל הנפש עם הבשר.
2	משמעויות ג-ד: בבני האדם, בכוח ובפועל ג) הוא גם שם הנפש ההוגה, כלומר צורת האדם: "חַי ה' את אֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת" (ירמיה לח,טז). ד) והוא שם הדבר הנשאר מן האדם לאחר המוות: "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים" (שמואל־א כה,כט).	והו איצ'א אסם אלנפס אלנאטקה אעני צורה' אלאנסאן חי י"י אשר עשה לנו את הנפש הזאת. והו אסם אלשי אלבאקי מן אלאנסאן בעד אלמות והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים.
3	משמעות ה: רצון בני האדם ורצון ה' ה) והוא שם הרצון: "לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ" (תהלים קה,כב), כלומר ברצונו. וכמוהו: "וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ צָרָיו" (שילוב של תהלים כז,יב; מא,ג), כלומר אל תסגירהו אל רצונם. וכמוהו לדעתי: "אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי" (בראשית כג,ח), כלומר אם דבר זה בכוונתכם וברצונכם. וכמוהו: "[וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי] אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה" (ירמיה טו,א), משמעו: אין לי רצון בהם, כלומר איני רוצה בקיומם. וכל אזכור של "נפש" שנאמר ביחס אליו יתעלה הוא במשמעות הרצון, כפי שראינו (לט,4) באשר לדבריו "כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי יַעֲשֶׂה" (שמואל־א ב,לה), שמשמעותם: ברצוני ובכוונתי.	והו אסם אלאראדה לאסר שריו בנפשו יעני באראדתה, ומת'לה ואל תתנהו בנפש צריו יעני לא תסלמה לאראדתהם. ומת'לה ענדי אם יש את נפשכם לקבר את מתי, יעני אן כאן הד'א מן גרצ'כם ובאראדתכם. ומת'לה אם יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה מענאה לא אראדה לי פיהם, אי לא אריד בקאהם. וכל ד'כר נפש ג'א מנסוב אליה תעלי הו במעני אלאראדה כמא תקדם לנא פי קולה כאשר בלבבי ובנפשי יעשה מענאה באראדתי ובגרצ'י.
4	לפי המשמעות הזו יהיה פירוש "וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל" (שופטים י,טז) – 'ופסק רצונו מלענות את ישראל'. את הפסוק הזה לא תרגם יונתן בן עזיאל כלל, כי הוא הבין אותו לפי המשמעות הראשונה, מה שמביא לייחוס היפעלות לה', ולכן נמנע מלתרגמו. אך אם יובן כמשמעות האחרונה הזו יהיה הפירוש ברור מאוד, כי מה שנאמר לפני כן הוא שהשגחתו יתעלה הסתלקה מהם עד שאבדו, והם זעקו לעזרה ולא הושיעם, וכאשר הפליגו בתשובה וגדלה עליבותם וגבר עליהם האויב, ריחם עליהם ופסק רצונו מהימשכות אומללותם ועליבותם. הבן זאת כי הדבר מופלא. והבי"ת בדבריו "בעמל ישראל" תהיה במקום "מן", וכאילו הוא "מן עמל ישראל". הבלשנים מנו דברים רבים כאלה: "וְהַנּוֹתָר בַּבָּשָׂר וּבַלָּחֶם" (ויקרא ח,לב), "[וְאִם מְעַט] נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים [עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל]" (שם כה,נב), "[וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא...] בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ" (שמות יב,יט). והוא נפוץ.	פבחסב הד'א אלמעני יכון שרח ותקצר נפשו בעמל ישראל וכפת אראדתה ען אשקא ישראל, והד'א אלפסוק לם יתרג'מה יונתן בן עזיאל בוג'ה, לאנה אכ'ד'ה בחסב אלמעני אלאול וג'אה מן ד'לך אנפעאל פאמתנע מן שרחה, אמא אד'א אכ'ד' מן הד'א אלמעני אלאכ'יר פיכון אלשרח בינא ג'דא, לאנה תקדם אלקול אן ענאיתה תעלי תכ'לת ענהם חתי הלכוא ואסתגאת'וא ולם יגת'הם, פלמא בלאגוא פי אלתובה ועט'ם ד'להם ואסתילא אלעדו עליהם רחמהם וכפת אראדתה ען אסתמראר שקאהם וד'להם, פאעלמה אנה גריב, ותכון אלבא פי קולה בעמל ישראל מכאן מן, וכאנה מן עמל ישראל, וקד עדוא מן ד'לך אהל אללגה כת'ירא והנותר בבשר ובלחם, נשאר בשנים, בגר ובאזרח הארץ, והו כת'יר: