חלק א, פרק עא

חלק א, פרק עא

סקירה היסטורית של התפתחות תורהת ה"מדברים" (הכלאם)

1	פתיחה: אובדן המדע מישראל דע שהחכמות הרבות שהוקדשו באומתנו לאימות הדברים האלה אבדו ברבות השנים ובמשול האומות הבורות עלינו, ומשום שדברים אלה לא היו מותרים לכל בני האדם כמו שביארנו (הקדמות, פתיחה6; א,לד), והדבר שהותר לכל בני האדם לא היה אלא לשונות הכתובים בלבד. אתה יודע שאפילו ההלכה המסורה לא פורסמה בכתב בימי קדם, בשל הציווי הנפוץ באומתנו: "דברים שאמרתי לך על פה אי אתה רשאי לאמרן בכתב" (בבלי גטין ס,ב; תמורה יד,ב). הייתה זו תכלית החכמה לגבי התורה, כי כך נמנע מה שקרה לבסוף, כוונתי לריבוי הדעות והתפצלות בתי המדרש, ולספקות המתעוררים ביחס ללשונות החיבור הכתוב, ולשגגות הנלוות לכך, ולהתהוות המחלוקת בין בני האדם המחלקת אותם לכתות, ולמבוכה לגבי המעשים. אלא הדבר כולו נמסר לבית דין הגדול כמו שביארנו בחיבורינו ההלכתיים (פירוש המשנה, סנהדרין יא,ב; משנה תורה, ממרים א), וכמו שמורה עליו לשון התורה (דברים יז,יא).	אעלם אן אלעלום אלכת'ירה' אלתי כאנת פי מלתנא פי תחקיק הד'ה אלאמור תלפת בטול אלאזמאן ובאסתילא אלמלל אלג'אהליה עלינא, ובכון תלך אלאמור לם תכן מבאחה ללנאס כלהם כמא בינא, ולא כאן אלשי אלמבאח ללנאס כלהם אלא נצוץ אלכתב פקט. וקד עלמת אן ולו אלפקה אלמרוי מא כאן מדון פי אלקדים, ללאמר אלמסתפאץ' פי אלמלה דברים שאמרתי לך על פה אי אתה רשאי לאמרן בכתב. וכאן ד'לך הו גאיה' אלחכמה פי אלשריעה, לאנה הרב ממא וקע פיה אכ'ירא, אעני כת'רה' אלארא ותשעב אלמד'אהב, ואשכאלאת תקע פי עבארה' אלמדון, וסהוא יצחבה, וחדות' אלאנקסאם בין אלנאס ויצירון פרקא ואלתחייר פי אלאעמאל, בל וכל אלאמר פי ד'לך כלה לבית דין הגדול כמא בינא פי תואליפנא אלפקהיה, וכמא ידל עליה נץ אלתורה.
2	אם הייתה מניעה להנציח את ההלכה בחיבור הנתון לכל בני האדם, בשל הקלקול שהדבר עלול להוביל אליו, על אחת כמה וכמה שלא פורסם בכתב וניתן לבני האדם דבר מאותם סתרי תורה. אלא היו נמסרים מיחידי סגולה ליחידי סגולה כמו שביארתי לך (א,לד) על דבריהם (של חז"ל) "אין מוסרין סתרי תורה אלא ליועץ [וחכם חרשים ונבון לחש]" (בבלי, חגיגה יג,א).	פאד'א כאן אלפקה וקעת אלמשאחחה עלי תכ'לידה פי דיואן מבד'ול ללנאס כלהם למא יוול פי ד'לך מן אלפסאד, פנאהיך אן כאן ידון שיא מן הד'ה סתרי תורה ויבד'ל ללנאס. בל כאנת מנקולה מן אחאד כ'ואץ לאחאד כ'ואץ כמא בינת לך מן קולהם אין מוסרין סתרי תורה אלא ליועץ וכול'.
3	זו היא הסיבה שגרמה להיעלמותם של אותם עיקרים גדולים מאומתנו, ולא תמצא מהם אלא הערות קלות ורמיזות שהובאו בתלמוד ובמדרשות. והם גרגרי ליבה מעטים שעליהם קליפות רבות, עד שהאנשים התעסקו באותן קליפות וחשבו שאין תחתיהן ליבה כלל.	והד'א הו אלסבב אלמוג'ב לאנקטאע הד'ה אלאצול אלעט'ימה מן אלמלה, ולא תג'ד מנהא אלא תנביהאת יסירה ואשאראת ג'את פי אלתלמוד ופי אלמדרשות, והי חבאת לב קלילה עליהא קשור כת'ירה חתי אשתגל אלנאס בתלך אלקשור וט'נוא אן ליס מן דונהא לב בוג'ה.
4	קליטת חלק מעקרונות הכלאם בישראל ואילו אותו מעט מזער שתמצא בדיון על עניין הייחוד ומה שקשור אליו אצל כמה מן הגאונים ואצל הקראים – הרי הם דברים שלקחו מן ה"מדברים" (=אנשי ה"כלאם") המוסלמים, והוא מיעוט קטנטן ביחס למה שחיברו המוסלמים בנושא.	אמא הד'א אלנזר אליסיר אלד'י תג'דה מן אלכלאם פי מעני אלתוחיד ומא יתעלק בהד'א אלמעני לבעץ' אלגאונים וענד אלקראיין פהי אמור אכ'ד'והא ען אלמתכלמין מן אלאסלאם, והי נזרה ג'דא באלאצ'אפה למא אלפתה אלאסלאם פי ד'לך.
5	קרה גם שראשוני המוסלמים שהלכו בדרך הזו היו כת מסוימת, ה"מֻעְתַּזִלַה", ומהם לקחו עמיתינו מה שלקחו והלכו בדרכם. לאחר זמן מה צמחה באסלאם כת אחרת, הם ה"אַשְׁעַרִיָּה", וצצו אצלם דעות אחרות – דעות שלא תמצא מהן דבר אצל עמיתינו, לא משום שהם בחרו את הדעה הראשונה על פני הדעה השנייה, אלא מפני שקרה שהם לקחו את הדעה הראשונה וקיבלו אותה וחשבו אותה לדבר מוכח. ואילו האנדלוסים מאנשי אומתנו – כולם מחזיקים בדברי הפילוסופים ונוטים לדעותיהם במה שאינו סותר יסוד תורה, ולא תמצא אותם כלל הולכים בדבר מדרכי ה"מדברים". לכן הם נוטים בדברים רבים לשיטתנו בחיבור זה, באותם דברים מעטים שנמצאים אצל אחרוניהם.	ואתפק איצ'א אן אול אבתדא אלאסלאם בהד'ה אלטריקה כאנוא פרקה' מא והם אלמעתזלה, פאכ'ד'וא ענהם אצחאבנא מא אכ'ד'וא וסלכוא פי טריקהם, ובעד ד'לך במדה חדת'ת פי אלאסלאם פרקה אכ'רי והם אלאשעריה, וחדת'ת להם ארא אכ'רי לא תג'ד ענד אצחאבנא מן תלך אלארא שיא, ליס לאנהם אכ'תארוא אלראי אלאול עלי אלראי אלת'אני, בל למא אתפק אן אכ'ד'וא אלראי אלאול וקבלוה וט'נוה אמרא ברהאניא. אמא אלאנדלסיון מן אהל מלתנא כלהם יתמסכון באקאויל אלפלאספה וימילון לאראיהם מא לם תנאקץ' קאעדה' שריעה, ולא תג'דהם בוג'ה יסלכון פי שי מן מסאלך אלמתכלמין, פלד'לך יד'הבון פי אשיא כת'ירה נחו מד'הבנא פי הד'ה אלמקאלה פי תלך אלאמור אלנזרה אלמוג'ודה למתאכ'ריהם.
6	התפתחות הכלאם: ארבעה שלבים שלב א) ודע שכל מה שאמרו המוסלמים בעניינים האלה, הן המֻעתזלים מהם הן האשערים – הן כולן דעות הבנויות על הנחות, כשאותן הנחות לקוחות מספרי היוונים והסורים שרצו לחלוק על דעות הפילוסופים ולהפריך את טענותיהם. הסיבה לדבר זה הייתה שכאשר כללה האומה הנוצרית את האומות הללו, וטענת הנוצרים ידועה, ודעות הפילוסופים היו נפוצות באותן אומות (=היוונים והסורים) והפילוסופיה התפתחה מהן, והופיעו מלכים המגנים על הדת – ראו חכמי היוונים והסורים של אותם דורות שהדעות הפילוסופיות סותרות את הטענות הללו סתירה גדולה וברורה. על כן התפתחה אצלם אותה חכמת ה"כלאם", והם החלו לקבוע הנחות מועילות להם בהאמנתם ולטעון נגד אותן דעות הסותרות את יסודות תורתם.	ואעלם אן כל מא קאלתה אלאסלאם פי תלך אלמעאני, אלמעתזלי מנהם ואלאשערי, הי כלהא ארא מבניה עלי מקדמאת, תלך אלמקדמאת מאכ'וד'ה מן כתב אליונאניין ואלסריאניין אלד'ין ראמוא מכ'אלפה' ארא אלפלאספה ודחץ' אקאוילהם, וכאן סבב ד'לך אנה למא עמת אלמלה אלנצראניה לתלך אלמלל ודעוי אלנצארי מא קד עלם, וכאנת ארא אלפלאספה שאיעה פי תלך אלמלל ומנהם נשאת אלפלספה, ונשא מלוך יחמון אלדין, ראוא עלמא תלך אלאעצאר מן אליונאן ואלסריאן אן הד'ה דעאוי תנאקצ'הא אלארא אלפלספיה מנאקצ'ה עט'ימה בינה, פנשא פיהם הד'א עלם אלכלאם, ואבתדוא לית'בתוא מקדמאת נאפעה להם פי אעתקאדהם וירדוא עלי תלך אלארא אלתי תהד קואעד שריעתהם.
7	שלב ב) כאשר באה אומת האסלאם ונמסרו להם ספרי הפילוסופים, נמסרו להם גם אותן טענות נוגדות שחוברו על ספרי הפילוסופים. וכך הם מצאו בעניינים האלה את דברי יוחנן המדקדק ואבן עדי ואחרים, והחזיקו בהם וזכו לדעתם בהישג גדול.הם גם בחרו מדעות הפילוסופים המוקדמים כל מה שראה הבוחר שמועיל לו, אף אם הפילוסופים המאוחרים כבר הפריכו זאת, דוגמת האטום והרִיק, וחשבו שהדברים האלה מוסכמים ושהם הנחות שכל בעל דת נצרך אליהן.	פלמא ג'את מלה' אלאסלאם ונקלת להם כתב אלפלאספה נקלת להם איצ'א תלך אלרדוד אלתי אלפת עלי כתב אלפלאספה, פוג'דוא כלאם יחיי אלנחוי ואבן עדי וגירהמא פי הד'ה אלמעאני, פתמסכוא בה וט'פרוא במטלב עט'ים בחסב ראיהם, ואכ'תארוא איצ'א מן ארא אלפלאספה אלמתקדמין כל מא ראה אלמכ'תאר אנה נאפע לה, ואן כאן אלפלאספה אלמתאכ'רון קד ברהנוא בטלאנה, כאלג'ז ואלכ'לא, וראוא אן הד'ה אמור משתרכה ומקדמאת יצ'טר אליהא כל צאחב שריעה.
8	שלב ג) אחר כך התרחב ה"כלאם" והם הידרדרו לדרכים אחרות, תמוהות, "עג'יב" שה"מדברים" מן היוונים וזולתם לא הכירו כלל, שכן אלה היו קרובים לפילוסופיה. שלב ד) ואחר כך צצו אצל המוסלמים אמירות דתיות מיוחדות להם, שהם הוכרחו להגן עליהן, ונפלה ביניהם מחלוקת גם בזה, וכל כת מהם קבעה הנחות מועילות לה בהגנה על דעתה.	ת'ם אתסע אלכלאם ואנחטוא אלי טרק אכ'רי עג'יבה מא אלם בהא קט אלמתכלמין מן יונאן וגירהם, לאן אולאיך כאנוא עלי קרב מן אלפלספה. ת'ם איצ'א ג'את פי אלאסלאם אקאויל שרעיה כ'ציצה בהם, אחתאג'ו צ'רורה אן ינצרוהא, ווקע בינהם איצ'א אלאכ'תלאף פי ד'לך, פאת'בתת כל פרקה מנהם מקדמאת נאפעה להא פי נצרה' ראיהא.
9	העיסוק בכלאם רק בהקשר להוכחת חידוש העולם אין ספק שיש דברים המשותפים לשלושתנו, כוונתי ליהודים ולנוצרים ולמוסלמים, והם האמירה שהעולם מחודש, שנכונותה מאמתת את הנסים, וכיוצא בהם. אך שאר הדברים ששתי הדתות האלה קיבלו על עצמן לעסוק בהם, כעיסוקם של הללו בעניין השילוש, ועיסוקן של חלק מן הכתות הללו ב"כלאם", עד שהוצרכו לקבוע הנחות, שבאותן הנחות שבחרו הם מבססים את הדברים שעסקו בהם, ואת הדברים המיוחדים לכל דת משתיהן ממה שנקבע אצלה – אנו איננו נזקקים להם כלל.	ולא שך אן ת'ם אשיא תעמנא ת'לאת'תנא אעני אליהוד ואלנצארי ואלאסלאם, והי אלקול בחדת' אלעאלם אלד'י בצחתה תצח אלמעג'זאת וגירהא, אמא סאיר אלאשיא אלתי תכלפת האתאן אלמלתאן אלכ'וץ' פיהא ככ'וץ' אולאיך פי מעני אלת'אלות', וכ'וץ' בעץ' פרק האולא פי אלכלאם, חתי אחתאג'וא אלי את'באת מקדמאת ית'בתוא בתלך אלמקדמאת אלתי אכ'תארוהא אלאשיא אלתי כ'אצ'וא פיהא ואלאשיא אלכ'ציצה בכל מלה מנהמא ממא אתצ'ע פיהא, פלא חאג'ה בנא נחן אליהא בוג'ה.
10	הכלאם גוזר את המציאות מהנחות היסוד כללו של דבר: כל ה"מדברים" הראשונים, מן היוונים המתנצרים והמוסלמים, לא הלכו בהנחותיהם מלכתחילה אחר הנראה מן המציאות, אלא בחנו כיצד ראוי שתהיה המציאות כדי שתהיה ממנה ראיה על נכונות דעה מסוימת, או שלא תסתור אותה. ומשעה שאותו דמיון התאמת, הניחו שהמציאות היא בצורה כזו וכזו, והחלו להיזקק לביסוס אותן טענות שמהן נלקחות ההנחות שעל ידן תתאמת השיטה או לא תיסתר. כך עשו המשכילים שנהגו בדרך הזו תחילה, וכתבוה בספרים, וטענו שהעיון בלבד הביא אותם לכך, מבלי להתחשב בשיטה ולא בדעה קדומה. אבל המאוחרים המעיינים באותם ספרים אינם יודעים מזה דבר. כך שכשהם מוצאים באותם ספרים קדומים מסכת ראיות גדולה והשתדלות עזה לאשש עניין מסוים או להפריך עניין מסוים, הם חושבים שעניין זה אין צורך כלל לאששו ולא לבטלו ביסודות הדת שנזקקים להם, ושהקדמונים לא עשו זאת אלא כדי לשבש את דעות הפילוסופים ותו לא, ולהטיל ספק במה שהם חשבוהו למוכח. אך אלה האומרים כך לא ידעו ולא יבינו שהדבר אינו כפי שחשבו, אלא שהקדמונים טרחו לאשש מה שהם שאפו לאשש ולהפריך מה שהם שאפו להפריך,רק בשל הפגיעה שתצמח מכך בדעות שרצו לאמת, אפילו אחרי מאה הנחות. על כן קטעו קדמוני ה"מדברים" הללו את המחלה משורשה.	ובאלג'מלה אן כל אלמתכלמין אלאול מן אליונאן אלמתנצרין ומן אלאסלאם פאנהם לא יתבעוא אלט'אהר מן אמר אלוג'וד אולא פי מקדמאתהם, בל יתאמלוא כיף ינבגי אן יכון אלוג'וד חתי יכון מנה דליל עלי צחה' הד'א אלראי או לא ינאקצ'ה, פאד'א צח ד'לך אלתכ'יל פרצ'וא אן אלוג'וד הו עלי צורה' כד'א, ואכ'ד'וא אן יחתג'וא עלי את'באת תלך אלדעאוי אלתי תוכ'ד' מנהא אלמקדמאת אלתי יצחח בהא אלמד'הב או לא ינתקץ' הכד'א פעל אלעקלא אלד'ין דברוא הד'א אלתדביר אולא ווצ'עוה פי כתב ואדעוא אן מג'רד אלנט'ר דעאהם אלי ד'לך מן גיר מראעאה' מד'הב ולא ראי מתקדמא. אמא אלמתאכ'רון אלד'ין ינט'רון פי תלך אלכתב פלא יעלמון שיא מן הד'א, חתי אנהם יג'דון פי תלך אלכתב אלקדימה אסתדלאלאת עט'ימה וסעיא שדידא פי את'באת אמר מא או אבטאל אמר מא פיט'נוא אן ד'לך אלאמר לא חאג'ה בוג'ה לאת'באתה ולא לאבטאלה פי מא יחתאג' אליה מן קואעד אלשריעה, ואן אלמתקדמין אנמא פעלוא ד'לך עלי ג'הה' תשויש ארא אלפלאספה לא גיר ותשכיכהם פי מא ט'נוה ברהאנא. והאולא אלקאילון הד'א אלקול לם ישערוא ולם ידרוא אנה ליס אלאמר כמא ט'נוא, בל אנמא תעב אלמתקדמון פי את'באת מא יראם את'באתה ופי אבטאל מא יראם אבטאלה מן אג'ל מא יאול מנה מן אלפסאד פי אלראי אלד'י יראד תצחיחה ולו בעד מאיה' מקדמה, פחסמוא אולאיך אלאקדמון מן אלמתכלמין אלדא מן אצלה.
11	וכללו של דבר אומר לך, שהדבר הוא כפי שאומר תמסטיוס: "אין המציאות הולכת אחר הדעות, אלא הדעות הנכונות הולכות אחר המציאות". אך כאשר עיינתי בספרי ה"מדברים" הללו כפי שנזדמן לי, כמו שעיינתי גם בספרי הפילוסופים כפי יכולתי, מצאתי שדרך כל ה"מדברים" היא דרך אחת במין, אף שסעיפיה משתנים: יסוד הכול הוא שאין מתחשבים במציאות כפי שהיא, כי היא מנהג, שמבחינת השכל ייתכן אחרת ממנו. במקומות רבים הם גם הולכים אחר הדמיון ומכנים אותו שכל.	וג'מלה אקול לך, אן אלאמר כמא יקולה תאמסטיוס, קאל, ליס אלוג'וד תאבעא ללארא בל אלארא אלצחיחה תאבעה ללוג'וד. פלמא נט'רת פי כתב האולא אלמתכלמין חסב מא תיסר לי כמא נט'רת פי כתב אלפלאספה איצ'א חסב טאקתי, וג'דת טריק אלמתכלמין כלהם טריקא ואחדא באלנוע ואן אכ'תלפת אצנאפה, וד'לך אן קאעדה' אלכל אן לא אעתבאר במא עליה אלוג'וד לאנהא עאדה יג'וז פי אלעקל כ'לאפהא, והם איצ'א פי מואצ'ע כת'ירה יתבעון אלכ'יאל ויסמונה עקלא,
12	יסוד הכלאם שהעולם מחודש אינו מבוסס וכאשר הניחו אותן הנחות שעוד נשמיע לך (להלן עג), חרצו דין בהוכחתם שהעולם מחודש. וכיוון שנקבע שהעולם מחודש, נקבע בלי ספק שיש לו יוצר שחידש אותו. ואז הם מביאים ראיות שהיוצר הזה הוא אחד, ואז הם קובעים שמכיוון שהוא אחד, אין לו גוף. זוהי דרכו של כל "מדבר" מן המוסלמים בכל פרט מן הנושא הזה, וכן של המחקים אותם מאומתנו, שהלכו בדרכיהם. אופני הבאת הראיות שלהם והנחותיהם בקביעת חידוש העולם או בביטול קדמותו שונים זה מזה, אבל הדבר המשותף לכולם הוא קביעת חידוש העולם בתחילה, ומכיוון שהוא מחודש מתאמת שהאלוה קיים.	פאד'א קדמוא תלך אלמקדמאת אלתי סנסמעך איאהא בתוא אלחכם בברהאנהם אן אלעאלם מחדת', פאד'א ת'בת אן אלעאלם מחדת' ת'בת בלא שך אן לה צאנעא אחדת'ה. ת'ם יסתדלון עלי אן ד'לך אלצאנע ואחד, ת'ם ית'בתון בכונה ואחד אנה ליס בג'סם. הד'א טריק כל מן תכלם מן אלאסלאם פי שי מן הד'א אלגרץ'. וכד'לך אלמחאכון להם מן מלתנא אלד'ין סלכוא טרקהם. אמא וג'וה אסתדלאלאתהם ומקדמאתהם פי את'באת חדת' אלעאלם או פי אבטאל אזליתה פתכ'תלף, לכן אלאמר אלעאם להם כלהם את'באת חדת' אלעאלם אולא, ובחדות'ה יצח אן אלאלאה מוג'וד.
13	כאשר התבוננתי בדרך הזו נרתעה ממנה נפשי רתיעה גדולה מאוד, וראוי לה שתירתע, כי בכל מה שטוענים שהוא הוכחה לחידוש העולם חלים ספקות, ואין זו הוכחה חותכת אלא עבור מי שאינו יודע את ההבדל בין הוכחה לבין ויכוח ולבין הטעיה. ואילו עבור מי שיודע אותם מקצועות הדבר ברור לגמרי שבכל אותן ראיות יש ספקות, ונעשה עבורן שימוש בהנחות שלא הוכחו.	פלמא תאמלת הד'ה אלטריקה נפרת נפסי מנהא נפורא עט'ימא ג'דא, וחק להא אן תנפר, לאן כל מא יזעם אנה ברהאן עלי חדת' אלעאלם תלחקה אלשכוך, וליס ד'לך ברהאנא קטעיא אלא ענד מן לא יעלם אלפרק בין אלברהאן ובין אלג'דל ובין אלמגאלטה, אמא ענד מן יעלם הד'ה אלצנאיע פאלאמר בין ואצ'ח אן תלך אלאדלה כלהא פיהא שכוך, ואסתעמלת פיהא מקדמאת לם תתברהן.
14	המרב שיכול לדעתי לעשות איש האמת מן הדתיים, הוא לבטל את ראיות הפילוסופים לקדמות העולם – ומה נכבד הדבר אם יוכל לעשות זאת! כל מעיין פיקח איש אמת שאינו מטעה את עצמו יודע שבשאלה הזו, דהיינו קדמות העולם או חידושו, אין הוכחה חותכת, ושהיא נקודה שבה השכל נעצר. עוד נדבר בזאת רבות. בשאלה הזו תספיק לך העובדה שפילוסופי הדורות חולקים בה מזה שלושת אלפים שנה עד זמננו זה במה שאנחנו מוצאים בחיבוריהם ובנאמר בשמם.	וגאיה' קדרה' אלמחקק ענדי מן אלמתשרעין אן יבטל אדלה' אלפלאספה עלי אלקדם, ומא אג'ל הד'א אד'א קדר עליה. וקד עלם כל נאט'ר ד'כי מחקק לא יגאלט נפסה, אן הד'ה אלמסאלה אעני קדם אלעאלם או חדות'ה לא יוצל אליהא בברהאן קטעי, ואנהא מוקף עקל, וסנתכלם פי ד'לך כת'ירא, ויכפיך מן הד'ה אלמסאלה אן פלאספה' אלאעצאר מכ'תלפון פיהא מנד' ת'לת'ה' אלאף סנה אלי זמאננא הד'א פי מא נג'ד מן תואליפהם ואכ'בארהם.
15	וכיוון שכך הוא הדבר בשאלה הזו, כיצד ניקח אותה כהנחת יסוד כדי לבסס עליה את קיום האלוה? הרי כך יהיה קיום האלוה בספק: אם העולם מחודש – יש אלוה; ואם הוא קדום – אין אלוה. או כך, או שנטען שיש הוכחה לחידוש העולם ונכפה על כך בחרב כדי שנטען שאנו יודעים את האל בהוכחה.	פאד'א כאן אלאמר פי הד'ה אלמסאלה הכד'א, פכיף נתכ'ד'הא מקדמה נבני וג'וד אלאלאה עליהא, פיכון אד'א' וג'וד אלאלאה משכוך פיה, אן כאן אלעאלם מחדת' פת'ם אלאה, ואן כאן הו קדים פלא אלאה. אמא הכד'א, או נדעי אלברהאן עלי חדת' אלעאלם ונצ'ארב עלי ד'לך באלסיף חתי נדעי אנא עלמנא אללה באלברהאן.
16	שיטת הרמב"ם: הוכחה שאינה מוטלת בספק וכל זה רחוק מן האמת. אלא הדרך הנכונה לדעתי, והיא דרך ההוכחה שאין בה ספק, היא שיבוסס קיום האלוה וייחודו ושלילת הגשמות בדרכי הפילוסופים, שהן מבוססות על קדמות העולם. לא משום שאני מאמין בקדמות העולם או שאני מודה להם בזה, אלא משום שבדרך הזו תתאמת ההוכחה ותושג הוודאות השלמה באותם שלושה דברים – כוונתי למציאות האלוה, היותו אחד, ושאין הוא גוף – מבלי לפסוק לגבי העולם אם הוא קדום או מחודש.	והד'א כלה בעד ען אלחק, בל אלוג'ה אלצחיח ענדי והו אלטריק אלברהאני אלד'י לא ריב פיה אן ית'בת וג'וד אלאלאה ווחדאניתה ונפי אלג'סמאניה בטרק אלפלאספה, אלתי תלך אלטרק מבניה עלי קדם אלעאלם, ליס לאני אעתקד קדם אלעאלם או אסלם להם ד'לך, בל לאן בתלך אלטריק יצח אלברהאן ויחצל אליקין אלתאם בהד'ה אלת'לאת'ה' אשיא, אעני בוג'וד אלאלאה, ובאנה ואחד, ואנה גיר ג'סם, מן גיר אלתפאת אלי בת אלחכם פי אלעאלם הל הו קדים או מחדת'.
17	וכאשר יתאמתו לנו שלושת מושאי החקירה הנכבדים והגדולים האלה בהוכחה אמיתית, נחזור לאחר מכן לחידוש העולם ונאמר לגביו כל מה שאפשר לטעון בו (ב,טו-לא). ואז, אם די לך במה שאמרו ה"מדברים" ואתה מאמין שכבר התאמתה ההוכחה על חידוש העולם – אשריך; ואם לא יהיה לך הדבר מוכח אלא תקבל את היותו מחודש כקבלה "תקליד" מן הנביאים – אין בכך נזק. ואל תאמר: "כיצד תתאמת הנבואה אם העולם קדמון?", עד שתשמע את דברינו על הנבואה בחיבור זה (ב,לב-מח). איננו עוסקים בעניין זה כעת.	פאד'א צחת לנא הד'ה אלת'לאת'ה מטאלב אלג'לילה אלעט'ימה באלברהאן אלחקיקי, רג'ענא בעד ד'לך לחדת' אלעאלם וקלנא פיה כל מא ימכן אלאחתג'אג' בה. פאן כנת ממן יקנע במא קאלוה אלמתכלמון ותעתקד אן קד צח אלברהאן עלי חדות' אלעאלם פיא חבד'א, ואן לם יתברהן ענדך בל תאכ'ד' כונה חאדת'א תקלידא מן אלאנביא פלא צ'יר. ולא תקול כיף תצח אלנבוה אן כאן אלעאלם קדימא חתי תסמע כלאמנא פי אלנבוה פי הד'ה אלמקאלה, וליס נחן אלאן פי הד'א אלמעני.
18	מה שעליך לדעת הוא שההנחות שקבעו העוסקים בעיקרים, דהיינו ה"מדברים", לאישוש חידוש העולם – יש בהן מהִפוך עולם ומשינוי סדרי בראשית כפי שעוד תשמע; כי אין לי מנוס מלערוך בפניך את הנחותיהם ואת אופן הבאת הראיות שלהם.	וממא יג'ב אן תעלמה אן אלמקדמאת אלתי קררהא אלאצוליון אעני אלמתכלמון לאת'באת חדת' אלעאלם פיהא מן הפוך עולם ומן שינוי סדרי בראשית מא סתסמעה, לאני לא בד לי אן אד'כר לך מקדמאתהם וג'הה' אסתדלאלהם.
19	ואילו דרכי זו, היא כפי שאתאר לך אותה באופן כללי כעת. אני אומר: העולם הוא בהכרח או קדום או מחודש. אם הוא מחודש – הרי יש לו מחדש בלי ספק. וזה מושכל ראשון, שהמחודש אינו מחדש את עצמו אלא זולתו מחדש אותו. ואם כן מחדש העולם הוא האלוה. ואם העולם קדום – הרי נובע בהכרח, מראיה כזו וראיה כזו, שיש מצוי מלבד כל הגופים בעולם, שאינו גוף ולא כוח בגוף, והוא אחד, תמידי, נצחי, שאין לו עילה ולא ייתכן שישתנה. הוא אם כן אלוה. הרי התברר לך שהראיות למציאות האלוה ואחדותו ושאינו גוף, ראוי שתהיינה רק על פי הנחת הקדמות, וכך תושג ההוכחה בשלמות, בין אם העולם קדום או מחודש.	אמא טריקי הד'ה פהי עלי מא אצף לך ג'מלתהא אלאן, וד'לך אני אקול אלעאלם לא יכ'לוא אן יכן קדימא או מחדת'א, פאן כאן מחדת' פלה מחדת' בלא שך, והד'א מעקול אול אן אלחאדת' לא יחדת' נפסה בל מחדת'ה גירה, פמחדת' אלעאלם הו אלאלאה. ואן כאן אלעאלם קדימא פילזם צ'רורה בדליל כד'א ודליל כד'א אן ת'ם מוג'וד גיר אג'סאם אלעאלם כלהא, ליס הו ג'סם ולא קוה פי ג'סם, והו ואחד דאים סרמדי לא עלה לה ולא ימכן תגירה, פהו אלאה. פקד תבין לך אן דלאיל וג'וד אלאלאה ווחדאניתה וכונה גיר ג'סם אנמא ינבגי אן תוכ'ד' עלי וצ'ע אלקדם, פיחצל אלברהאן כאמל כאן אלעאלם קדימא או מחדת'א,
20	לכן אתה מוצא תמיד בספרי ההלכה שחיברתי (ראו משנה תורה, יסודי התורה א,ה), שכאשר מזדמן לי להזכיר יסודות (דתיים), ואני מתחיל בביסוס קיום האלוה, הרי אני מבסס זאת על ידי אמירות הנוטות אל הקדמוּת. אין זאת משום שאני מאמין בקדמות, אלא שאני רוצה לבסס את קיומו יתעלה בהאמנתנו בדרך מוכחת שאין עליה מחלוקת כלל. ולא נשעין אותה דעה אמיתית בעלת ערך עצום, על יסוד שכל אחד יזעזע וירצה לסותרו, ויהיה מי שיטען שהוא לא נבנה מעולם. בפרט כאשר אותן ראיות פילוסופיות על שלושת מושאי החקירה האמורים נלקחות מטבע המציאות הנראה, שלא יוכחש אלא בשל התעקשות לשמור על דעות מסוימות. ואילו ראיות ה"מדברים" לקוחות מהנחות הסותרות את טבע המציאות הנראה, עד שהם נאלצים לקבוע שאין טבע לשום דבר כלל.	ולד'לך תג'דני אבדא פי מא אלפתה פי כתב אלפקה אד'א אתפק לי ד'כר קואעד פאכ'ד' פי את'באת וג'וד אלאלאה פאני את'בתה באקאויל תנחו נחו אלקדם, ליס ד'לך לאני מעתקד אלקדם, לכני אריד אן את'בת וג'ודה תעאלי פי אעתקאדנא בטריק ברהאני לא נזאע פיה בוג'ה, ולא נג'על הד'א אלראי אלצחיח אלעט'ים אלכ'טר מסתנדא לקאעדה כל אחד יהזהא וירום הדהא, ואכ'ר יזעם אנהא לם תנבן יומא קט, ולא סימא בכון תלך אלדלאיל אלפלספיה עלי הד'ה אלת'לת'ה מטאלב מאכ'וד'ה מן טביעה' אלוג'וד אלמשאהדה אלתי לא תנכר אלא מן אג'ל מראעאה' ארא מא. פאמא דלאיל אלמתכלמין פמאכ'וד'ה מן מקדמאת מכ'אלפה לטביעה' אלוג'וד אלמשאהדה, חתי אנהם ילתג'ון לאת'באת אן לא טביעה לשי בוג'ה,
21	יש ראיה לחידוש העולם בלא לבטל את חוקיות הטבע אקדיש לך בחיבור זה, כאשר אדבר על חידוש העולם, פרק שבו אבאר לך ראיה מסוימת על חידוש העולם (ב,יט), ואגיע לתכלית שכל "מדבר" שאף אליה מבלי שאבטל את טבע המציאות, ולא אחלוק על אריסטו בדבר ממה שהוכיח. כי הראיה שמשתמשים בה חלק מה"מדברים" על חידוש העולם, והיא הראיה החזקה ביותר שלהם, שלא התבססה להם עד שביטלו את טבע המציאות כולה, וחלקו על כל מה שביארו הפילוסופים – לראיה דומה לזו אגיע (שם) מבלי שאחלוק על טבע המציאות ולא איאלץ להכחיש את המוחש.	וסאפרד לך פי הד'ה אלמקאלה פצלא ענד כלאמי פי חדת' אלעאלם אבין לך פיה דלילא מא עלי חדת' אלעאלם, ואצל אלי אלגאיה אלתי ראמהא כל מתכלם מן גיר אן אבטל טביעה' אלוג'וד, ולא אכ'אלף ארסטו פי שי ממא ברהנה. לאן אלדליל אלד'י יסתדל בה בעץ' אלמתכלמין עלי חדת' אלעאלם והו אקוי דלאילהם אלד'י לא יסתקר להם חתי אבטלוא טביעה' אלוג'וד כלה, וכ'אלפוא כל מא בינתה אלפלאספה, פאני אצל למת'ל ד'לך אלדליל ולא אכ'אלף טביעה' אלמוג'וד ולא אלתג'י למכאברה' אלמחסוסאת.
22	סקירת הפרקים הבאים ראיתי לנכון לערוך בפניך את הנחותיהם הכלליות של ה"מדברים" שעל ידן הם מבססים את חידוש העולם ומציאות האלוה ואחדותו ושלילת הגשמות, ולהראות לך את דרכם בזה, ולבאר לך מה נובע מכל הנחה מהן. לאחר מכן (ב, פתיחה) אזכיר לך את ההנחות הקרובות של הפילוסופים בזה, ואראה לך את דרכם. אל תבקשני בחיבור זה לאמת אותן הנחות פילוסופיות שאתמצת לך, כי זה רוב מדעי הטבע ומדעי האלוהות. וכן אל תצפה שאשמיעך בחיבור זה את טענות ה"מדברים" לאימות הנחותיהם, כי בזה כלו חייהם וכלים חיי הבאים אחריהם ורבו ספריהם. כי טבע המציאות הגלוי לעין סותר כמעט כל הנחה מהן, וחלים בה ספקות, ועל כן הם נזקקים לחיבורים ולוויכוחים כדי לבסס את ההנחה הזו ולפתור את הספקות לגביה, ולדחות את הדברים הגלויים לעין הסותרים אותה, אם אין אפשרות למצוא תחבולה לעקוף זאת.	וראית אן אד'כר לך מקדמאת אלמתכלמין אלעאמה אלתי ית'בתון בהא חדת' אלעאלם ווג'וד אלאלאה ווחדאניתה ונפי אלג'סמאניה ואריך טריקהם פי ד'לך, ואבין לך מא ילזם ען כל מקדמה מנהא, ובעד ד'לך אד'כר לך מקדמאת אלפלאספה אלקריבה פי ד'לך ואריך טריקהם. ולא תטלבני פי הד'ה אלמקאלה בתצחיח תלך אלמקדמאת אלפלספיה אלתי אקתצ'בהא לך, לאן ד'לך הו אלעלם אלטביעי ואלאלאהי אכת'רהמא, כמא לא תטמע אן אסמעך פי הד'ה אלמקאלה אחתג'אג'את אלמתכלמין עלי תצחיח מקדמאתהם, אד' פי ד'לך פנת אעמארהם ותפני אעמאר מן יאתי וכת'רת כתבהם, לאן כל מקדמה מנהא אלא אליסיר ינאקצ'הא אלמשאהד מן טביעה' אלוג'וד ותטרי עליהא אלשכוך, פילתג'וא לתואלף ומנאט'ראת פי את'באת תלך אלמקדמה וחל אלשכוך אלטאריה עליהא, ודפע אלמשאהד אלמנאקץ' להא אן לם ימכן פי ד'לך חילה.
23	ההנחות הפילוסופיות האלה שאתמצת לך להוכחה על שלושת מושאי החקירה האלה, דהיינו מציאת האלוה ואחדותו ושלילת הגשמות – רובן הן הנחות שתושג לך בהן ודאות מיד כשתשמע אותן ותבין את משמעותן. חלקן יפנו אותך למקומות שבהם הן מוכחות, בספרי ה"פיזיקה" או ה"מטפיזיקה" (של אריסטו), ואז תפנה אל מקומן ותאמת את מה שאולי תצטרך לאמת.	והד'ה אלמקדמאת אלפלספיה אלתי אקתצ'בהא לך ללברהאן עלי הד'ה אלת'לת'ה מטאלב, אעני וג'וד אלאלאה ווחדאניתה ונפי אלתג'סים, אכת'רהא מקדמאת יחצל לך בהא אליקין מן אול סמאעהא ופהם מענאהא, ובעצ'הא הו ידלך עלי מואצ'ע בראהינהא מן אלכתב אלטביעיה או מא בעד אלטביעה, פתקצד מוצ'עה ותצחח מא עסאה אן יחתאג' לתצחיח.
24	כבר הודעתיך (א,לד) שאין דבר מלבד ה' יתעלה והמצוי הזה (=העולם). ואין ראיה עליו יתעלה אלא מן המצוי הזה – מכללו ומפרטיו. על כן הכרחי להתבונן במצוי הזה כפי שהוא, ולקחת הנחות ממה שייראה מטבעו. לפיכך עליך להכיר את צורתו ואת טבעו הנראה, ואז אפשר יהיה להביא ממנו ראיות על זולתו. לכן מצאתי לנכון להביא בתחילה פרק (א,עב) שאסביר לך בו את כלל המציאות, בדרך של הודעה של מה שכבר הוכח והתאמת מעבר לכל ספק. לאחר מכן אביא לך פרקים אחרים שאזכיר בהם את הנחות ה"מדברים" ואבאר את דרכיהם לביאור ארבעת מושאי החקירה האלה (א,עג-עו). לאחר מכן אביא לך פרקים אחרים (ב,הנחות-ב,א) שאבאר לך בהם את הנחות הפילוסופים ודרכי הבאת הראיות שלהם למושאי החקירה האלה. לאחר מכן אתמצת לך את הדרך שאני הולך בה (ב,ב), כפי שהודעתיך, באשר לארבעת מושאי החקירה האלה.	וקד אעלמתך אן ליס ת'ם גיר אללה תעלי והד'א אלמוג'וד, ולא אסתדלאל עליה תעאלי אלא מן הד'א אלמוג'וד מן ג'מלתה ומן תפאצלה, פילזם צ'רורה אן יעתבר הד'א אלמוג'וד עלי מא הו עליה, ותתכ'ד' אלמקדמאת ממא ישאהד מן טביעתה, פלד'לך ילזם אן תערף צורתה וטביעתה אלמשאהדה וחיניד' ימכן אן יסתדל מנה עלי מא סואה, פלד'לך ראית אנה ינבגי אולא אן אתי בפצל אשרח לך פיה ג'מלה' אלוג'וד עלי ג'הה' אלאכ'באר במא קד תברהן וצח צחה לא שך פיהא, ובעד ד'לך אתיך בפצול אכ'רי אד'כר פיהא מקדמאת אלמתכלמין ואבין טרקהם אלתי יבינון בהא תלך אלמטאלב אלארבעה. ובעד ד'לך אתיך בפצול אכ'רי אבין לך פיהא מקדמאת אלפלאספה וטרק אסתדלאלאתהם עלי תלך אלמטאלב, ובעד ד'לך אלכ'ץ לך אלטריק אלתי אד'הב אליהא כמא אכ'ברתך פי הד'ה אלארבעה מטאלב: