תקליד

תַקְלִיד – 'חיקוי' או 'קבלה מתוך סמכות', לעומת הבנה אישית של דבר, הבאה מתוך עיון. המחקה (מֻקַלִּד) מקבל דברי מקור כלשהו מפני שהוא רואה אותו כמקור סמכותי, ולא מפני שדבריו נראים לו כנכונים מתוך עיון. תרגמנו אותו על פי ההקשר: "הסתמכות", "קבלה כנתון" או "קבלה עיוורת", או גם "הליכה עיוורת אחר המסורת".

דוגמאות ומפתח מופעים:

א,לג4: "זאת משום שהיא גלויה לילדים ולנשים ולכל האנשים להתחיל בה וללמוד אותה, ואין ביכולתם להבין את הדברים כהווייתם. לפיכך הסתפקו עבורם במסירה כדבר נתון ["אלתקליד"] של כל דעה נכונה שעדיף שיקבלו כאמיתית".

א,לד6: "אילו לא היינו מקבלים אף דעה במסורת (בלי חקירה) ["אלתקליד"], ולא היינו מונְחים לשום דבר בדרך המשל, אלא היינו צריכים להשיג ["תצור"] באופן שלם את הגדרים העצמיים ולאמת בהוכחה את מה שרוצים לאמת... היה הדבר מביא לכך שכל בני האדם היו מתים כשאינם יודעים אם יש אלוה לָעולם או אין אלוה".

א,לה1: "כשם שראוי שיחונכו הקטנים ויפורסם בהמון שה' יתעלה ויתרומם הוא אחד ואין ראוי שייעבד זולתו, כך ראוי למסור להם כנתון ["יקלדוא"] שה' אינו גוף".

ב,טו2: "ורוב האנשים הסבורים שהם עוסקים בפילוסופיה מסתמכים ["יקלד"] על אריסטו בשאלה זו וחושבים שכל מה שאמר הוא הוכחה ["ברהאן"] חותכת שאין בה ספק".

חלק א: לג4; לד6; לה1, 4; לו7; עא17; עב26; עו13. חלק ב: טו2, 8; כג4.