חלק ב, פרק ד

חלק ב, פרק ד

השכלים הנבדלים ותשוקתם לאל

1	תנועת הגלגלים מלמדת על עיקרון נפשי אשר להיותו של הגלגל בעל נפש, דבר זה ברור לאחר התבוננות. אכן השומע מדמה בנפשו שזה דבר קשה להשגה, ואף חושב אותו לבלתי מתקבל על הדעת, כיוון שהוא מדמיין שבדברינו "בעל נפש" כוונתנו שהיא כנפש האדם או החמור והשור. ואין זו משמעות הדברים, אלא המשמעות היא שתנועתו המקומית היא ראיה לכך שיש בו בלי ספק עיקרון "מבדא" שמכוחו הוא נע, והעיקרון הזה הוא נפש, בלי כל צל של ספק.	אמא אן אלפלך ד'ו נפס פד'לך בין ענד אלתאמל, ואנמא יוהם אלסאמע אן הד'א אמר עסיר אלאדראך או יסתבעדה איצ'א כונה יתכ'יל קולנא ד' נפס אנהא כנפס אלאנסאן או אלחמאר ואלת'ור, וליס הד'א מעני אלקול, בל מעני אלקול אן חרכתה אלמכאניה דליל עלי כונה פיה מבדא בה יתחרך בלא שך, וד'לך אלמבדא הו נפס בלא שך ולא ריב.
2	ביאור הדבר: בלתי אפשרי שתנועתו הסיבובית תהיה כתנועת האבן הנעה ישירות כלפי מטה, או כתנועת האש כלפי מעלה, כך שעקרון התנועה הזו יהיה טבע ולא נפש. כי מה שנע בתנועה הטבעית הזאת – העיקרון שבו מניע אותו כאשר איננו במקומו כדי שיבקש את מקומו, וכשיגיע למקומו ינוח. ואילו הגלגל נע סיבובית במקומו-שלו.	וביאן ד'לך, לאנה מן אלמחאל אן תכון חרכתה אלדוריה כחרכה' אלחג'ר אלמסתקימה אלי אספל, או כחרכה' אלנאר אלי פוק, חתי יכון מבדא תלך אלחרכה טביעה לא נפס, לאן אלד'י יתחרך הד'ה אלחרכה אלטביעייה אנמא יחרכה ד'לך אלמבדא אלד'י פיה אד'א כאן פי גיר מוצ'עה ליטלב מוצ'עה, פאד'א וצל מוצ'עה סכן, והד'א אלפלך מתחרך פי מכאנה בעינה דורא.
3	התנועה הסיבובית אינה תנועה טבעית אלא שכלית גם היותו בעל נפש אינו מחייב שהוא ינוע כך, כי כל בעל נפש נע א) רק בשל טבע ב) או בשל תפיסה (מילולית: "ציור"). "תצור" כשאני אומר כאן "טבע" אני מתכוון לחתירה אל המתאים והבריחה מן המנוגד. ואין הבדל בין אם מניעו לכך יהיה מבחוץ, כמו בריחת בעל החיים מחום השמש ופנייתו למקום המים כאשר הוא צמא, או שמניעו יהיה דמיון; כי בעל החיים נע גם בשל דמיון של המתאים או המנוגד. ואילו הגלגל אינו נע כדי לברוח מן המנוגד או כדי לבקש את המתאים, כי מה שהוא נע אליו – ממנו הוא נע; וכל מה שהוא נע ממנו – אליו הוא נע. ועוד: אילו היתה תנועתו בשל כך, היה מתחייב שיגיע אל מה שהוא נע אליו וינוח, כי אילו היה נע כדי לבקש דבר־מה או לברוח מדבר־מה בעוד שבלתי אפשרי שדבר זה יתממש לעולם, היתה התנועה לשווא. נמצא אם כן שהתנועה הסיבובית הזאת נובעת רק מתפיסה מסוימת הקובעת לו לנוע כך. ותפיסה לא תיתכן אלא בשֵׂכל, ואם כן הגלגל הוא בעל שֵׂכל.	וליס בכונה איצ'א ד'א נפס ילזם אן יתחרך הכד'א, לאן כל ד'י נפס אנמא יתחרך מן אג'ל טביעה או מן אג'ל תצור, אעני בקולי הנא טביעה קצוד אלמואלף ואלהרב מן אלמכ'אלף, ולא פרק אן יכון מחרכה לד'לך מן כ'ארג' כהרב אלחיואן מן חר אלשמס וקצדה מוצ'ע אלמא אד'א עטש, או יכון מחרכה כ'יאל, פאן בתכ'יל אלמכ'אלף ואלמואלף איצ'א יתחרך אלחיואן. והד'א אלפלך ליס יתחרך להרב מן מכ'אלף או טלב מואלף, לאן מא אליה יתחרך מנה יתחרך, וכל מא מנה יתחרך פאליה יתחרך. ואיצ'א פאנה לו כאנת חרכתה מן אג'ל הד'א ללזם אן כאן יצל נחו מא תחרך אליה ויסכן, לאנה אן כאן יתחרך לטלב שי או ללהרב מן שי ולא ימכן חצול ד'לך אבדא פצארת אלחרכה עבת'א, פהד'ה אלחרכה אלדוריה אד'א' אנמא הי בתצור מא יקצ'י לה ד'לך אלתצור אן יתחרך הכד'א, ולא יכון תצור אלא בעקל, פאלפלך אד'א' ד'ו עקל.
4	מקור התנועה הנפשית – תשוקה אך לא כל מי שיש לו שֵׂכל שהוא תופס בו עניין מסוים ושיש לו נפש שבשלה הוא יכול לנוע, ינוע כאשר הוא תופס, כי התפיסה כשלעצמה אינה מחייבת תנועה. דבר זה התבאר גם בפילוסופיה הראשונה, והוא ברור. כי אתה מוצא לגבי עצמך שאתה תופס עניינים רבים, ואתה יכול לנוע אליהם, אך בהכרח אינך נע אליהם כלל עד שתתחדש לך תשוקה לעניין הזה שתפסת אותו, ואז תנוע כדי לממש את מה שתפסת. התבאר אם כן גם שלא הנפש שהתנועה מתקיימת על ידה, ולא השכל שהדבר נתפס על ידו, מספיקים לחידוש תנועה מעין זו, עד שתבוא יחד עם כך תשוקה לעניין הנתפס.	וליס כל מן לה עקל יתצור בה מעני מא ותכון לה נפס בהא ימכנה אן יתחרך יתחרך ענד מא יתצור, לאן אלתצור וחדה לא יוג'ב חרכה, קד בין הד'א איצ'א פי אלפלספה אלאולי, והו בין, לאנך תג'ד מן ד'אתך אנך תתצור מעאני כת'ירה ואנת קאדר עלי אלחרכה אליהא, לכנך לא תתחרך להא בוג'ה חתי יחדת' לך אשתיאק צ'רורה לד'לך אלמעני אלד'י תצורתה וחיניד' תתחרך לתחציל מא תצורתה. פקד באן איצ'א אן ליסת אלנפס אלתי בהא תכון אלחרכה ולא אלעקל אלד'י בה יתצור אלשי כאפיין פי חדות' מת'ל הד'ה אלחרכה חתי יקתרן בד'לך אשתיאק לד'לך אלמעני אלמתצור.
5	מושא התשוקה: האל מכך נובע גם שיש לגלגל תשוקה למה שהוא תפס, שהוא הדבר הנחשק, והוא האלוה יתעלה שמו. באופן הזה אמר (אריסטו) שהאלוה מניע את הגלגל, כלומר בכך שהגלגל משתוקק להידמות למה שהוא השיג, שהוא אותו העניין הנתפס שהוא בתכלית הפשטות ואין בו שום שינוי ולא התחדשות מצב, והטוב שופע ממנו תמיד. דבר זה אינו אפשרי לגלגל באשר הוא גוף אלא אם תהיה פעולתו תנועה סיבובית דווקא, כי זה המרב האפשרי בהתמדת פעולה בגוף, והיא התנועה הפשוטה ביותר האפשרית לגוף כך שלא יהיה שינוי בעצמותו, ולא בשפע הטובות שינבע מתנועתו.	פילזם איצ'א מן הד'א אן יכון אלפלך לה אשתיאק למא תצורה והו אלשי אלמעשוק, והו אלאלאה תעאלי אסמה. ובהד'ה אלג'הה קאל יחרך אלאלאה אלפלך, אעני בכון אלפלך ישתאק אלתשבה במא אדרך, והו ד'לך אלמעני אלמתצור אלד'י הו פי גאיה' אלבסאטה ולא תגיר פיה אצלא ולא תג'דד חאלה, ואלכ'יר מנה פאיץ' דאימא, ולא ימכן ד'לך ללפלך מן חית' הו ג'סם אלא אן יכון פעלה חרכה' דור לא גיר, פאן הד'א גאיה' מא ימכן פי אלג'סם אן ידום פעלה עליה, והי אבסט חרכה תכון ללג'סם ולא יכון פי ד'אתה תגיר ולא פי פיץ' מא ילזם ען חרכתה מן אלכ'יראת.
6	דירוג הגלגלים ומספר הגלגלים והשכלים סיכום ותצפית) כשכל זה התברר לאריסטו, שב והתבונן ומצא שניתן להוכיח שהגלגלים רבים, ותנועתו של זה שונה מתנועתו של זה במהירות ובאיטיות ובכיוון התנועה, אף על פי שהתנועה הסיבובית משותפת לכולם. הנחה) לפיכך, מן העיון במדעי הטבע התחייב להאמין שהעניין שגלגל מסוים תפס, שבעקבותיו נע תנועה מהירה בתוך יום אחד, שונה מן העניין שתפס הגלגל שנע תנועה אחת בשלושים שנה. מסקנה) מכאן קבע נחרצות שיש שכלים נבדלים כמספר הגלגלים, וכל גלגל מהם משתוקק לשכל שהוא העיקרון שלו והוא שמניעו את התנועה המיוחדת לו, והשכל הזה הוא המניע את הגלגל הזה.	פלמא תבין לארסטו הד'א כלה, רג'ע ותאמל פוג'ד אלאפלאך כת'ירה באלברהאן, וחרכה' הד'א מכ'אלפה לחרכה' הד'א באלסרעה ואלבטו ובג'הה' אלחרכה ואן כאן יעמהא כלהא אלחרכה אלדוריה. פלזם בחסב אלנט'ר אלטביעי אן יעתקד אן אלמעני אלד'י תצורה הד'א אלפלך חתי תחרך אלחרכה אלסריעה פי יום ואחד גיר אלמעני אלד'י תצורה אלפלך אלד'י תחרך חרכה ואחדה פי ת'לאת'ין סנה, פקטע קטעא אן ת'ם עקול מפארקה עלי עדד אלאפלאך, כל פלך מנהא ישתאק ד'לך אלעקל אלד'י הו מבדאה והו מחרכה הד'ה אלחרכה אלכ'ציצה בה, וד'לך אלעקל הו מחרך ד'לך אלפלך.
7	לא אריסטו ולא אחרים אינם קובעים נחרצות אם מספר השכלים הוא עשרה או מאה, אבל הוא אמר שהם כמספר הגלגלים. וכיוון שחשבו בזמנו שיש חמישים גלגלים, אמר אריסטו שאם הדבר כך הוא, גם השכלים הנבדלים חמישים הם. כי בזמנו חכמת המתמטיקה (ובכללה האסטרונומיה) היתה חסרה ולא הגיעה לשלמות, וחשבו שכל תנועה נזקקת לגלגל משלה, ולא ידעו שמנטייתו של גלגל אחד יכולות להיווצר תנועות נראות רבות, כגון תנועת האורך ותנועת הנטייה, וכן התנועה הנראית בהיקף האופק במקומות הזריחות והשקיעות. ואין זה הנושא שלנו; נשוב כעת למה שעסקנו בו.	ולם יקטע ארסטו ולא גירה באן עדד אלעקול עשרה או מאיה, בל ד'כר אנהא עלי עדד אלאפלאך, חתי אנה כאן יט'ן פי זמאנה אן אלאפלאך כ'מסין פקאל ארסטו אן כאן אלאמר כד'לך פאלעקול אלמפארקה כ'מסון, לאן כאנת אלתעאלים פי זמאנה קלילה ומא כאנת כמלת, וכאנוא יט'נון אן כל חרכה תחתאג' פלך, ולם יעלמוא אן מן מיל אלפלך אלואחד תחדת' חרכאת מראיה כת'ירה, כאנך קלת חרכה' אלטול וחרכה' אלמיל, ואלחרכה אלמראיה איצ'א ענד דאירה' אלאפק פי סעה' אלמשארק ואלמגארב וליס הד'א גרצ'נא, ונרג'ע למא כנא פיה.
8	השכל הפועל עשרה שכלים) מה שאמרו אחרוני הפילוסופים, שהשכלים הנבדלים עשרה הם, הוא משום שהם מנו את הכדורים שיש בהם כוכבים ואת (הגלגל) המקיף, אף על פי שיש בחלק מן הכדורים האלה כמה גלגלים. לפי מניינם מספר הכדורים הוא תשעה: המקיף את הכול, וגלגל כוכבי השבת, וגלגלי שבעת כוכבי הלכת. השכל העשירי הוא השכל הפועל, ומלמדים עליו יציאת שכָלינו מן הכוח אל הפועל, ומימוש צורותיהם של הנמצאים המתהווים והכלים לאחר שלא היו בחומריהם אלא בכוח. מנגנון היציאה אל הפועל) כל מה שיוצא מן הכוח אל הפועל, יש לו בהכרח מוציא מחוץ לו. והמוציא צריך להיות ממינו של המוּצָא; כי הנגר אינו בונה את הארון בשל היותו אומן, אלא משום שצורת הארון נמצאת בדעתו, וצורת הארון שבדעת הנגר היא שהוציאה לפועל את צורת הארון ומימשה אותה בעץ. השכל הפועל) כך בלי ספק הנותן את הצורה הוא צורה נבדלת, ומביא השכל למציאות הוא שכל, והוא השכל הפועל. וכך יחס השכל הפועל ליסודות ומה שהורכב מהם, הוא כיחס כל שכל נבדל המיוחד לכל גלגל, לאותו גלגל; ויחס השכל בפועַל המצוי בנו שהוא משפע השכל הפועל ושעל ידיו אנו משיגים את השכל הפועל, כיחס שׂכל כל גלגל המצוי בו, שהוא בו משפע הנבדל ועל ידיו הוא משיג את הנבדל ומצייר אותו ומשתוקק להידמות לו ונע בעקבות זאת.	אמא קול אלמתאכ'רין מן אלפלאספה אן אלעקול אלמפארקה עשרה לאנהם עדוא אלאכר אלמכוכבה ואלמחיט ואן כאן פי בעץ' תלך אלאכר עדה' אפלאך, ואלאכר פי עדדהם תסע, אלמחיט באלכל, ופלך אלכואכב אלת'אבתה, ואפלאך אלסבעה כואכב, ואלעקל אלעאשר הו אלעקל אלפעאל אלד'י דל עליה כ'רוג' עקולנא מן אלקוה אלי אלפעל וחצול צור אלמוג'ודאת אלכאינה אלפאסדה בעד אן לם תכן פי מואדהא אלא באלקוה, וכל מא יכ'רג' מן אלקוה אלי אלפעל פלה צ'רורה מכ'רג' כ'ארג' ענה, וינבגי אן יכון אלמכ'רג' מן נוע אלמכ'רג', לאן אלנג'אר מא יעמל אלכ'זאנה מן חית' הו צאנע, בל מן חית' פי ד'הנה צורה' אלכ'זאנה, וצורה' אלכ'זאנה אלתי פי ד'הן אלנג'אר הי אלתי אכ'רג'ת צורה' אלכ'זאנה ללפעל וחצלתהא פי אלכ'שב. כד'לך בלא שך מעטי אלצורה צורה מפארקה, ומוג'ד אלעקל עקל והו אלעקל אלפעאל, חתי תכון נסבה' אלעקל אלפעאל ללאסטקסאת ומא תרכב מנהא נסבה' כל עקל מפארק אלכ'ציץ בכל פלך לד'לך אלפלך, ונסבה' אלעקל באלפעל אלמוג'וד פינא אלד'י הו מן פיץ' אלעקל אלפעאל ובה נדרך אלעקל אלפאעל נסבה' עקל כל פלך אלמוג'וד פיה אלד'י הו פיה מן פיץ' אלמפארק ובה ידרך אלמפארק ויתצורה וישתאק ללתשבה בה פיתחרך.
9	האצלה: הנהגת האל באמצעות מערכת הגלגלים בהקשר זה הוא הגיע גם לדבר על מה שכבר הוכח, שהאל יתהדר ויתרומם אינו עושה את הדברים ישירות. כגון שהוא שורף באמצעות האש, והאש נעה באמצעות תנועת הגלגל, וגם הגלגל נע באמצעות שכל נבדל, וכך השכלים, שהם המלאכים המקורבים, הם אשר באמצעותם נעים הגלגלים.	ויטרד לה איצ'א אלאמר אלד'י קד תברהן, והו אן אללה עז וג'ל לא יפעל אלאשיא מבאשרה, פכמא אנה יחרק בוסאטה' אלנאר, ואלנאר תתחרך בוסאטה' חרכה' אלפלך, ואלפלך איצ'א יתחרך בוסאטה' עקל מפארק, ותכון אלעקול הי אלמלאיכה אלמקרבון אלד'ין בוסאטתהם תתחרך אלאפלאך.
10	מכיוון שלא ייתכן בנבדלים ריבוי בשום אופן מצד עצמויותיהם השונות, כי אין הם גוף, נובע מכך לדעתו שהאל יתעלה הוא שהביא לידי מציאות את השכל הראשון, שאותו שכל הוא מניע הגלגל הראשון באופן שביארנו (לעיל 5-4), והשכל המניע את הגלגל השני – עילתו והעיקרון "מבדא" שלו הם רק השכל הראשון, וכן הלאה, עד שהשכל המניע את הגלגל הסמוך אלינו הוא עילת השכל הפועל והעיקרון שלו, ושם נעצר קיום הנבדלים, כמו שגם הגופים מתחילים מן הגלגל העליון ונעצרים ביסודות ובמה שמורכב מהם.	ולמא כאנת אלמפארקה לא ימכן פיהא תעדד בוג'ה מן ג'הה' אכ'תלאף ד'ואתהא אד' הי לא ג'סם, לזם בחסב ד'לך אן יכון אללה תעאלי ענדה הו אלד'י אוג'ד אלעקל אלאול, אלד'י ד'לך אלעקל מחרך אלפלך אלאול עלי אלג'הה אלתי בינא, ואלעקל אלד'י יחרך אלפלך אלת'אני אנמא עלתה ומבדאה אלעקל אלאול, והכד'א חתי יכון אלעקל אלד'י יחרך אלפלך אלד'י ילינא הו עלה' אלעקל אלפעאל ומבדאה, וענדה ינתהי וג'וד אלמפארקה, כמא אן אלאג'סאם איצ'א תבתדי מן אלפלך אלאעלי ותנתהי ענד אלאסטקסאת ומא תרכב מנהא.
11	האל נבדל ממערכת השכלים לא ייתכן שהשכל המניע את הגלגל העליון הוא הוא מחויב המציאות. כי יש לו ולשכלים האחרים עניין משותף אחד, והוא הנעת הגופים, וכל אחד מובדל מן האחרים בעניין מסוים, ואם כן נעשה כל אחד מן העשרה בעל שני עניינים. נמצא שיש הכרח בסיבה ראשונה לכול. אלה דבריו של אריסטו ודעתו, וראיותיו על הדברים האלה מבוררות, ככל שהן מסתברות, בספרי ההולכים אחריו.	ולא יצח אן יכון אלעקל אלמחרך ללפלך אלאעלי הו אלואג'ב אלוג'וד, אד' קד שארך אלעקול אלאכ'ר פי מעני ואחד והו תחריך אלאג'סאם, ובאין כל ואחד אלאכ'ר במעני, פצאר כל ואחד מן אלעשרה ד'א מעניין, פלא בד מן סבב אול ללכל. הד'א הו קול ארסטו וראיה ודלאילה עלי הד'ה אלאשיא מבסוטה חסב אחתמאלהא פי כתב תבאעה.
12	סיכום והכנה לפרק הבא העולה מכל דבריו הוא שהגלגלים כולם הם גופים חיים בעלי נפש ושכל, תופסים ומשיגים את האלוה ומשיגים את העקרונות "מבדא" שלהם, ושיש במציאות שכלים נבדלים שאינם בגוף כלל, שכולם שופעים מהאל יתעלה, והם הממצעים בין האל ובין כל הגופים האלה. והריני לבאר לך בפרקים הבאים מה בתורתנו מתאים לדעות האלה, ומה שונה מהן.	פיכון חאצל כלאמה כלה, אן אלאפלאך כלהא אג'סאם חיה ד'את נפס ועקל, תתצור ותדרך אלאלאה, ותדרך מבאדיהא, ואן פי אלוג'וד עקול מפארקה לא פי ג'סם אצלא כלהא פאיצ'ה ען אללה תעאלי, והי אלוסאיט בין אללה ובין הד'ה אלאג'סאם כלהא. והאנא אבין לך מא פי שריעתנא מן מטאבקה' הד'ה אלארא ומא פיהא מן מכ'אלפתהא פי פצול תאתי: