חלק ב, פרק יג

חלק ב, פרק יג

מיפוי הדעות בבריאה: חידוש או קדמות

1	פתיחה דעותיהם של בני האדם לגבי קדמות העולם או חידושו, מקרב המאמינים בקיום אלוה, שלוש דעות הן.	ארא אלנאס פי קדם אלעאלם או חדות'ה ענד כל מן אעתקד אן ת'ם אלאהא מוג'ודא הי ת'לת'ה' ארא.
2	דעת התורה: חידוש העולם הדעה הראשונה והיא דעת כל המאמין בתורת משה, היא שהעולם בכללותו, כוונתי לכל מצוי חוץ מהאל יתעלה – האל הביאו למציאות לאחר ההעדר המוחלט והגמור; ושהאל יתעלה לבדו היה מצוי ולא דבר מלבדו: לא מלאך ולא גלגל ולא מה שבתוך הגלגל, ולאחר מכן הביא למציאות את כל המצויים האלה כפי שהם ברצונו ובחפצו, לא מדָבָר; ושהזמן עצמו גם הוא מכלל הנבראים, כי הזמן הולך אחר התנועה, והתנועה היא מקרה בנע, והנע הזה עצמו, שהזמן הולך אחר תנועתו, מחודש, והתהווה לאחר שלא היה.	אלראי אלאול והו ראי כל מן אעתקד שריעה' משה, הו אן אלעאלם בג'מלתה אעני אן כל מוג'וד גיר אללה תעלי פאללה אוג'דה בעד אלעדם אלמחץ' אלמטלק, ואן אללה תעלי וחדה כאן מוג'ודא ולא שי סואה לא מלך ולא פלך ולא מא דאכ'ל אלפלך, ת'ם אוג'ד כל הד'ה אלמוג'ודאת עלי מא הי עליה באראדתה ומשיתה לא מן שי, ואן אלזמאן נפסה איצ'א מן ג'מלה' אלמכ'לוקאת, אד' אלזמאן תאבע ללחרכה, ואלחרכה ערץ' פי אלמתחרך, וד'לך אלמתחרך נפסה אלד'י אלזמאן תאבע לחרכתה מחדת', וכאן בעד אן לם יכן.
3	ניתוח המושג זמן ומה שאומרים "האל היה לפני שנברא העולם", כשהמילה "היה" מורה על זמן, וכן כל מה שעולה על הדעת כאילו שמציאותו לפני בריאת העולם ממשיכה עד אינסוף – כל זה זמן משוער או זמן מדומיין, ולא זמן לאמיתו. כי הזמן הוא בלי ספק מקרה, והוא לדעתנו מכלל המקרים הנבראים כמו השחרות והלובן, אף על פי שאין הוא ממין האיכות, אלא הוא בכללותו מקרה הנלווה לתנועה, כמבואר למי שמבין את דברי אריסטו בנוגע לביאור הזמן ולמהותו האמיתית של קיומו.	ואן הד'א אלד'י יקאל כאן אללה קבל אן יכ'לק אלעאלם אלד'י תדל לפט'ה' כאן עלי זמאן, וכד'לך כל מא ינג'ר פי אלד'הן מן אמתדאד וג'ודה קבל כ'לק אלעאלם אמתדאד לא נהאיה לה, כל ד'לך תקדיר זמאן או תכ'יל זמאן לא חקיקה' זמאן. אד' אלזמאן ערץ' בלא שך, והו ענדנא מן ג'מלה אלאעראץ' אלמכ'לוקה כאלסואד ואלביאץ' ואן לם יכן מן נוע אלכיפיה, לכנה באלג'מלה ערץ' לאזם ללחרכה כמא יבין למן פהם כלאם ארסטו פי תביין אלזמאן וחקיקה' וג'ודה.
4	נבאר כאן דבר, שאף על פי שאין הוא מכלל מטרתנו כאן, יש בו תועלת לגביה. מה שהביא לכך שעניין הזמן נעלם מרוב אנשי החכמה, כמו גלנוס ואחרים, עד שגרם להם למבוכה ולתהייה אם יש לו קיום אמיתי במציאות או אין לו – קושי ראשון) הוא היותו מקרה בתוך מקרה. כי המקרים המצויים בגופים באופן ראשוני, כמו הצבעים והטעמים, מובנים במבט ראשון ומשמעותם ניתנת להשגה. אך המקרים שהנושאים שלהם הם מקרים אחרים, כמו הבוהק של הצבע והעקמומיות והעיגוליות של הקו, עניינם עלום מאוד, קושי שני) ובפרט אם מצורף לכך שמצבו של המקרה הנושא אינו קבוע אלא הוא עובר ממצב למצב, שאז העניין נעלם עוד יותר. והנה חברו בזמן שני העניינים יחד, א) כי הוא מקרה החל על התנועה והתנועה היא מקרה בנע, ב) והתנועה אינה כמו השחרות והלובן, שהם מצבים קבועים, אלא מהותה האמיתית ועצמה "ג'והר" של התנועה, שאין היא נותרת יציבה במצב כלשהו ולו להרף עין. זהו אם כן מה שהביא לכך שעניין הזמן יהיה עלום.	ונבין הנא מעני ואן כאן ליס מן גרץ' מא נחן בסבילה לכנה נאפע פיה, והו אן אלד'י אוג'ב כ'פי אמר אלזמאן עלי אכת'ר אהל אלעלם חתי חירהם אמרה הל לה חקיקה פי אלוג'וד או לא חקיקה לה כג'אלינוס וגירה הו כונה ערץ' פי ערץ', לאן אלאעראץ' אלמוג'ודה פי אלאג'סאם וג'ודא אולא כאלאלואן ואלטעום פאנהא תפהם באול והלה ותתצור מעאניהא, ואמא אלאעראץ' אלתי מוצ'ועאתהא אעראץ' אכ'ר כאלבריק פי אללון ואלאנחנא ואלאסתדארה פי אלכ'ט, פיכ'פי אמרהא ג'דא, ובכ'אצה אד'א אנצ'אף לד'לך אן יכון אלערץ' אלמוצ'וע גיר מסתקר אלחאל בל פיה חאלה בעד חאלה פיכ'פי אלאמר אכת'ר, פאג'תמע פי אלזמאן אלאמראן ג'מיעא, לאנה ערץ' לאזם ללחרכה ואלחרכה ערץ' פי אלמתחרך, וליס אלחרכה במנזלה' אלסואד ואלביאץ' אלתי הי חאלה מסתקרה, בל חקיקה' אלחרכה וג'והרהא אן לא תסתקר עלי חאל ולו טרפה' עין, פהד'א ממא אוג'ב כ'פי אמר אלזמאן.
5	חשיבות הנחת היסוד שהזמן הוא דבר נברא הכוונה היא שהזמן לדעתנו הוא דבר נברא ומתהווה כמו שאר המקרים והעצמים "ג'והר" הנושאים את המקרים האלה. ולכן הבאתו של האל את העולם למציאות לא היתה בראשית "מבדא" של זמן, כי הזמן הוא מכלל הנבראים. התבונן היטב בעניין זה, כדי שלא יחייבו אותך טיעוני הנגד, שמי שאינו יודע זאת אינו יכול להימלט מהם. כי אם אתה קובע את קיום הזמן לפני העולם אתה מתחייב להאמין בקדמות, מפני שהזמן הוא מקרה, והכרחי שיהיה לו נושא, ואם כן מתחייב קיומו של דבר לפני קיומו של העולם המצוי כעת. מכך אנחנו מבקשים להימנע.	ואלקצד אנה ענדנא שי מכ'לוק מכון כסאיר אלאעראץ' ואלג'ואהר אלחאמלה לתלך אלאעראץ'. פלד'לך לא יכון איג'אד אללה אלעאלם פי מבדא זמאני אד' אלזמאן מן ג'מלה' אלמכ'לוקאת, פכן מן הד'א אלמעני עלי תאמל שדיד, לאן לא תלזמך אלרדוד אלתי לא מחץ' ענהא למן יג'הל הד'א, לאנה מתי את'בת זמאנא קבל אלעאלם לזמך אעתקאד אלקדם, אד' אלזמאן ערץ' ולא בד לה מן חאמל, פילזם וג'וד שי קבל וג'וד הד'א אלעאלם אלמוג'וד אלאן, ומן הד'א הו אלהרב.
6	חשיבות הדעה בדבר חידוש העולם זוהי אפוא אחת הדעות, והיא בלי ספק יסוד בתורת משה רבינו, והוא שני ליסוד הייחוד. אל יעלה על דעתך אחרת. אברהם אבינו התחיל לפרסם את הדעה הזאת שהעיון הוביל אותו אליה, ולכן היה קורא "בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם" (בראשית כא,לג). הוא הביע דעה זו במפורש בדבריו: "קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (שם יד,כב).	פהד'א הו אחד אלארא והו קאעדה' שריעה' משה רבינו בלא שך, והי ת'אניה' קאעדה' אלתוחיד, לא יכ'טר בבאלך גיר הד'א. ואברהם אבינו אבתדא באשהאר הד'א אלראי אלד'י ודאה אליה אלנט'ר ולד'לך כאן ינאדי בשם י"י אל עולם, וקד צרח בהד'א אלראי בקולה קונה שמים וארץ.
7	דעת אפלטון: בריאה מחומר קדמון הדעה השנייה היא דעתם של כל הפילוסופים ששמענו את שמעם וראינו את דבריהם. והיא, שהם אומרים שבלתי אפשרי שהאל יביא למציאות דבר מן האין, וכן לא ייתכן לדעתם שדבר יכלה אל האין. כלומר לא ייתכן שיתהווה מצוי כלשהו בעל חומר וצורה מתוך העדר מוחלט של החומר הזה, ולא יכלה אל העדר מוחלט של החומר הזה. לדעתם לתאר את האל כבעל יכולת לגבי זה הוא כמו לתאר אותו כבעל יכולת לקבץ שני הפכים בזמן אחד, או לברוא (אלוה) כמותו יתעלה, או להפוך לגוף, או לברוא מרובע שאלכסונו שווה לצלעו, ונמנעות כיוצא באלה.	ואלראי אלת'אני הו ראי כל מן סמענא כ'ברה וראינא כלאמה מן אלפלאספה, וד'לך אנהם יקולון אן מן אלמחאל אן יוג'ד אללה שיא מן לא שי, ולא ימכן איצ'א ענדהם אן יפסד שי אלי לא שי, אעני אנה לא ימכן אן יתכון מוג'וד מא ד'ו מאדה וצורה מן עדם תלך אלמאדה עדם מחץ', ולא יפסד אלי עדם תלך אלמאדה עדם מחץ', ווצף אללה ענדהם באנה קאדר עלי הד'א כוצפה באנה קאדר עלי אלג'מע בין אלצ'דין פי אן ואחד, או יכ'לק מת'לה תעאלי, או יתג'סם, או יכ'לק מרבעא קטרה מסאויא לצ'לעה, ומא שאבה הד'ה מן אלממתנעאת.
8	ניתוח קטגוריית הנמנעוּת מה שמובן מדבריהם הוא, שלשיטתם כמו שאין לייחס לו אין־אונים משום שאין הוא מביא למציאות את הנמנעות – כי לנמנע יש טבע יציב שאינו מפעולת פועֵל ולכן לא ייתכן לשנותו – כך אין לייחס לו אין־אונים כשאין הוא יכול להביא למציאות דבר מן האין, כי זה מסוג כל הנמנעות.	ואלמפהום מן כלאמהם אנהם יקולון כמא אנה לא עג'ז פי חקה לכונה לא יוג'ד אלממתנעאת אד' ללממתנע טביעה ת'אבתה ליס הי מן פעל פאעל פלד'לך לא ימכן תגירהא, כד'לך לא עג'ז פי חקה אד'א לם יקדר אן יוג'ד שיא מן לא שי אד' הד'א מן קביל אלממתנעאת כלהא.
9	לכן הם מאמינים שיש חומר מסוים מצוי קדום כקדמות האלוה, שאין האלוה נמצא בלעדיו ולא הוא נמצא מבלעדי האלוה. אין הם מאמינים שהחומר הוא בדרגתו של האלוה יתעלה במציאות, אלא האלוה הוא סיבת מציאותו, והיחס של החומר אל האלוה הוא כמו יחס החומר ליוצר או הברזל לנפח, למשל, והוא אשר בורא בו מה שהוא רוצה: לעתים הוא יוצר ממנו שמים וארץ, ולעתים הוא יוצר ממנו דברים אחרים. המחזיקים בדעה זו מאמינים שהשמים גם הם מתהווים וכלים, אבל אין הם מתהווים מן האין ולא כלים אל האין. אלא כמו שכל פרט מבעלי החיים מתהווה וכלה מחומר מצוי ואל חומר מצוי, כך השמים מתהווים וכלים, והתהוותם וכיליונם הם כשאר המצויים תחתיהם.	פלד'לך יעתקדון אן ת'ם מאדה' מא מוג'ודה קדימה כקדם אלאלאה לא יוג'ד דונהא ולא תוג'ד דונה, ולא יעתקדוא אנהא פי מרתבתה תעלי פי אלוג'וד, בל הו סבב וג'ודהא, והי לה מת'לא כאלטין ללפאכ'ראני או אלחדיד ללחדאד, והו אלד'י יכ'לק פיהא מא שא, פתארה יצור מנהא סמא וארץ', ותארה יצור מנהא גיר ד'לך. ואהל הד'א אלראי יעתקדון אן אלסמא איצ'א כאינה פאסדה, לכנהא ליסת כאינה מן לא שי ולא פאסדה אלי לא שי, בל כמא אן אשכ'אץ אלחיואן כאינה פאסדה מן מאדה מוג'ודה ואלי מאדה מוג'ודה כד'לך אלסמא תתכון ותפסד, ותכונהא ופסאדהא כסאיר אלמוג'ודאת מן דונהא.
10	אנשי קבוצה זו מתחלקים לקבוצות, שאותן ואת דעותיהן אין תועלת להזכיר בחיבור זה, אבל העיקר המשותף של הקבוצה הזאת הוא מה שציינתי לך. כך מאמין גם אפלטון: תמצא שאריסטו מספר עליו ב"פיזיקה" (ח,1) שהוא, כלומר אפלטון, מאמין שהשמים מתהווים וכלים. וכך תמצא את שיטתו מפורשת בספרו לטימאוס (28; 38). אך אין הוא מאמין במה שאנחנו מאמינים, כמו שחושב מי שאינו בוחן את הדעות ואינו מדקדק בעיון ומדמיין שדעתנו ודעתו שוות. אין הדבר כן, כי אנחנו מאמינים שהשמים התהוו לא מדָבר אלא אחַר העדר מוחלט, והוא מאמין שהם הובאו למציאות והתהוו מדָבר. זוהי אם כן הדעה השנייה.	ואהל הד'ה אלפרקה ינקסמון אלי פרק לא פאידה לד'כר פרקהם ואראהם פי הד'ה אלמקאלה, לכן אצל הד'ה אלפרקה אלעאם מא ד'כרת לך. ואפלאטון איצ'א הד'א אעתקאדה, אנת תג'ד ארסטו יחכי ענה פי אלסמאע אנה יעתקד אעני אפלאטון אן אלסמא כאינה פאסדה, והכד'א תג'ד מד'הבה מצרח פי כתאבה לטימאוס, לכנה לא יעתקד אעתקאדנא כמא יט'ן מן לא יעתבר אלארא ולא ידקק אלנט'ר ויתכ'יל אן ראינא וראיה סוא, וליס אלאמר כד'לך, לאן נחן נעתקד כון אלסמא לא מן שי אלא בעד אלעדם אלמטלק, והו יעתקד אנהא מוג'ודה מכונה מן שי. פהד'א הו אלראי אלת'אני.
11	דעת אריסטו: נצחיות המציאות כפי שהיא עתה הדעה השלישית היא דעת אריסטו וההולכים בדרכו ומפרשי ספריו. והיא זו: הוא טוען מה שטענו אנשי הקבוצה שנזכרה לעיל, דהיינו שדבר חומרי אינו יכול כלל ועיקר לבוא למציאות מִלֹא־חומר. על כך הוא מוסיף ואומר שהשמים אינם בשום אופן בני התהוות וכיליון. זו תמצית דעתו בנושא: הוא טוען שהמצוי הזה כולו כפי שהוא, היה כך מעולם ויהיה כך לעד; ושהדבר היציב שאינו בן התהוות וכיליון, שהוא השמים, גם הוא אינו חדל; ושהזמן והתנועה תמידיים ונצחיים, אינם מתהווים ולא כלים; ושהדבר המתהווה והכלה, שהוא מה שתחת גלגל הירח, גם הוא אינו חדל – כוונתי שהחומר הראשוני הזה אינו מתהווה ולא כלה בעצמותו, אלא הצורות באות עליו בזו אחר זו, והוא פושט צורה ולובש צורה; ושהסדר הזה כולו, העליון והתחתון (=מעל לגלגל הירח ומתחתיו) לא ישתבש ולא ייבטל, ולא יתחדש בו מחודש שאינו בטבעו, ולא יקרה בו בשום אופן מקרה היוצא מן הכלל. הוא אמר – אמנם לא בלשון זה, אך כך עולה מדבריו: לדעתו, מן הנמנע הוא שישתנה חפצו של האל או שיתחדש לו רצון, והאל ברצונו הביא למציאות את כל המציאות הזאת כפי שהיא, אלא שלא כפעולה לאחר העדר. וכמו שמן הנמנע הוא שיעדר האלוה או תשתנה עצמותו, כך הוא סבור שמן הנמנע הוא שישתנה אצלו רצון או יתחדש אצלו חפץ. מכך מתחייב אם כן שהמצוי הזה כולו כפי שהוא כעת, כך היה מאז ומקדם, וכך יהיה לעולמי עולמים.	ואלראי אלת'אלת' הו ראי ארסטו ותבאעה ושארחי כתבה, וד'לך אנה יקול במא קאלה אהל אלפרקה אלמתקדם ד'כרהא, והו אנה לא יוג'ד ד'א מאדה מן לא מאדה אצלא. ויזיד עלי ד'לך ויקול אן אלסמא ליסת ואקעה תחת אלכון ואלפסאד בוג'ה, ותלכ'יץ ראיה פי ד'לך הו הד'א, יזעם אן הד'א אלמוג'וד כלה עלי מא הו עליה לם יזל ולא יזאל הכד'א, ואן אלשי אלת'אבת אלד'י לא יקע תחת אלכון ואלפסאד והו אלסמא לא יברח כד'לך, ואן אלזמאן ואלחרכה אבדיאן דאימאן לא כאינאן ולא פאסדאן, ואן אלשי אלכאין אלפאסד והו מא תחת פלך אלקמר לא יברח כד'לך, אעני אן תלך אלמאדה אלאולי לא כאינה ולא פאסדה פי ד'אתהא, לכן אלצור תתעאקב עליהא ותכ'לע צורה ותלבס אכ'רי, ואן הד'א אלנט'אם כלה אלעלוי ואלספלי לא יכ'תל ולא יבטל, ולא יתג'דד פיה מתג'דד ממא ליס פי טביעתה, ולא יטרי פיה טאר כ'ארג' ען אלקיאס בוג'ה. קאל ואן כאן לם יקל בהד'א אלנץ, לכן אלמתחצל מן ראיה אנה מן באב אלממתנע ענדה אן תתגיר ללה משיה או תתג'דד לה אראדה, ואן ג'מיע הד'א אלוג'וד עלי מא הו עליה אללה אוג'דה באראדתה לכן ליס פעל בעד עדם, וכמא אנה מן באב אלממתנע אן יעדם אלאלאה או תתגיר ד'אתה כד'לך יט'ן אנה מן באב אלממתנע אן תתגיר לה אראדה או תתג'דד לה משיה, פילזם אן יכון הד'א אלמוג'וד כלה עלי מא הו עליה אלאן כד'לך כאן פי מא לם יזל, וכד'לך יכון פי גאבר אלדהר.
12	סיכום הצגת הדעות והבחנה ביניהן זוהי אם כן תמצית הדעות הללו ואמיתתן, והן דעותיו של מי שהוכח לו קיום האלוה לעולם הזה. אך מי שלא ידע את קיומו של האלוה יתהדר ויתרומם, אלא חשב שהדברים מתהווים וכלים בהתקבצות והתפרדות באקראי, ושאין מנהיג ולא מסדר מציאות, והוא אֶפִּיקוּרוֹס וסיעתו ודומיו, כדברי אלכסנדר (מאפרודיסיאס) – אין לנו תועלת להזכיר את הקבוצות האלה, כי קיומו של האלוה כבר הוכח, ואין תועלת בהזכרת דעותיהם של אלה שבנו את דבריהם על יסוד שהופרך.	פהד'א תלכ'יץ הד'ה אלארא וחקיקתהא, והי ארא מן קד תברהן ענדה וג'וד אלאה להד'א אלעאלם. אמא מן לם יעלם וג'וד אלאלאה ג'ל ועז, בל ט'ן אן אלאשיא תכון ותפסד באלאג'תמאע ואלאפתראק בחסב אלאתפאק, ואן ליס ת'ם מדבר ולא נאט'ם וג'וד, והו אפיקורס ושיעתה ואמת'אלה כמא יחכי אסכנדר, פלא פאידה לנא פי ד'כר תלך אלפרק אד' קד תברהן וג'וד אלאלאה, וד'כרנא ארא אקואם בנוא אמרהם עלי קאעדה קד תברהן נקיצ'הא לא פאידה פיה.
13	כמו כן אין לנו תועלת לנסות לאמת את דברי בעלי הדעה השנייה, דהיינו שהשמים מתהווים וכלים. כי הם מאמינים בקדמות, ואין הבדל לדעתנו בין מי שמאמין שהשמים מתהווים בהכרח מדָבָר וכלים אל דבר לבין מה שמאמין אריסטו, שאין הם מתהווים ולא כלים. כי מטרת כל ההולך אחר תורת משה ואברהם אבינו או כיוצא בהם היא רק ההאמנה שאין בשום אופן דבר קדום עם האל, ושלגבי האל הבאה למציאות של המצוי מהעדר אינה מכלל הנמנע, ואף הכרחית לטענת חלק מאנשי העיון.	וכד'לך איצ'א כוננא נרום תצחיח קול אהל אלראי אלת'אני אעני כון אלסמא כאינה פאסדה לא פאידה לנא פיה, אד' הם יעתקדון אלקדם, ולא פרק ענדנא בין מן יעתקד אן אלסמא כאינה מן שי צ'רורה ופאסדה אלי שי או אעתקאד ארסטו אלד'י יעתקד אנהא גיר כאינה ולא פאסדה, אד' קצד כל תאבע שריעה' משה ואברהם אבינו או מן נחי נחוהמא אנמא הו אעתקאד אן ליס ת'ם שי קדים בוג'ה מע אללה, ואן איג'אד אלמוג'וד מן עדם פי חק אלאלאה ליס מן קביל אלממתנע, בל ואג'ב איצ'א בזעם בעץ' אהל אלנט'ר.
14	הקדמה לפרק הבא אחרי שערכנו את הדעות, אחל לבאר ולסכם את ראיות אריסטו לדעתו, ומה הביא אותו לכך.	ובעד אן קררנא אלארא אכ'ד' פי תביין ותלכ'יץ דלאיל ארסטו עלי ראיה, ומא דעאה אלי ד'לך: