חלק ג, הקדמה
חלק ג, הקדמה
הקדמה – תחבולת הרמזים לסתרי תורה
| 1 |
מטרת הספר: ביאור מקצת סתרי תורה
כבר הבהרנו כמה פעמים (הקדמות,פתיחה6-3; ב,ב5-3; ב,כט32) שמטרתו הראשית של חיבור זה היא ביאור מה שאפשר לבאר ממעשה בראשית ומעשה מרכבה בהתאם למי שחיבור זה התחבר בשבילו. |
מקדמה קד בינא מראת אן מעט'ם אלגרץ' כאן פי הד'ה אלמקאלה תביין מא ימכן תביינה מן מעשה בראשית ומעשה מרכבה בחסב אלד'י אלפת לה הד'ה אלמקאלה , |
| 2 |
אזהרת חכמים שלא לגלות סתרי תורה
והבהרנו (הקדמות,פתיחה6-3; א,לג6-5, ועוד) שהדברים הללו הם מכלל סתרי תורה. וידוע לך שהם (=חכמינו) ז"ל גינו את מי שמגלה סתרי תורה.ההסתרה) הם ז"ל הבהירו ששכרו של המסתיר סתרי תורה, שהם ברורים וגלויים לאנשי העיון, גדול מאוד; בעניין אומרו "[וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לַה' לֹא יֵאָצֵר וְלֹא יֵחָסֵן, כִּי] לַיֹּשְׁבִים לִפְנֵי ה' יִהְיֶה סַחְרָהּ, לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק" (ישעיהו כג,יח) הם אמרו בסוף (מסכת) פסחים: "ולמכסה דברים שגילן עתיק יומיא, ומאי ניהי? סתרי תורה" (=ולמכסה דברים שגילה אותם [הקב"ה, המכונה:] 'עתיק יומיא'. ומה הם? סתרי תורה) (בבלי פסחים קיט,א). הבן אפוא עד היכן מגיע מה שהדריכו אליו, אם אתה מן המבינים.הלימוד) וכבר ביארנו כמה עמוק מעשה מרכבה וכמה זר "גריב" הוא לדעות "ד'הן" ההמון, והובהר שאפילו את המידה המובנת ממנו למי שחוֹנַן בהבנתו חל איסור דתי ללמד ולהסביר, אלא בעל פה לאותו יחיד שתואר, וגם לו אין לומר אלא ראשי פרקים.אבדן החכמה) זו הסיבה לכך שידיעת הדברים פסקה כליל מן האומה, עד שלא נמצא ממנה לא מעט ולא הרבה. וכך היה ראוי שייעשה בה, משום שהיא הועברה תמיד איש מפי איש, ומעולם לא נכתבה בספר. |
וקד בינא אן הד'ה אלאשיא מן ג'מלה' סתרי תורה, וקד עלמת אנכארהם ז"ל עלי מן יכשף סתרי תורה. וקד בינוא ז"ל אן אג'ר אלד'י יכ'פי סתרי תורה אלתי הי בינה ואצ'חה לאהל אלנט'ר עט'ים ג'דא, קאלוא פי אכ'ר פסחים פי מעני קולה (כי) ליושבים לפני י"י יהיה סחרה לאכל לשבעה ולמכסה עתיק, קאלוא למכסה דברים שג[י]לן עתיק יומיא ומאי ניה(ו)[י] סתרי תורה, פאפהם קדר מא ארשדוא אליה אן כנת ממן יפהם. וקד בינ(ו)א גמוץ' מעשה מרכבה וגראבתה ען אד'האן אלג'מהור, ותבין אן ולו אלקדר אלד'י י(ת)בין מנה למן פתח עליה בפהמה קד מנע מנעא שרעיא מן תעלימה ותפהימה אלא שפאהא ללואחד אלמוצוף, ולא יד'כר לה איצ'א אלא ראשי פרקים. והד'א הו אלסבב פי אנקטאע עלם ד'לך מן אלמלה ג'מלה, חתי לא יוג'ד מנה קליל[א] ולא כת'יר[א], וחק לה אן יפעל בה הכד'א, לאנה לם יברח מנתקלא מן צדר אלי צדר ולם יוצ'ע קט פי כתאב. |
| 3 |
צדדי ההתלבטות של הרמב"ם
המבוכה) וכיוון שכך הוא, כיצד אמצא עצה להעיר על מה שאולי התברר לי והתבאר לי והתחוור לדעתי בלי ספק במה שהבנתי מזה?צדדים לגלות) אך להימנע מלחבר דבר שהתברר לי, כך שיאבד באובדני שאין מנוס ממנו – זה נראה לי"למעמד: להזיח מעט שמאלה את 3 השורות הבאות "א) עושק של ממש כלפיך וכלפי כל נבוך, והרי זה כמו גזל זכות מן הראוי לה,ב) או קנאה ביורש על ירושתו,ושתי מידות אלה מגונות.צדדים להסתיר) ואילו לדבר על כך במפורש –"למעמד: להזיח מעט שמאלה את השורות הבאות"א) כבר נזכר לעיל האיסור הדתי שיש בכך,ב) בנוסף למה שהדעת נותנת.ג) ובנוסף לכך שגם מה שהגיע אליי בעניין הוא מכוח תחושה פנימית והשערה, ולא באה לי בו התגלות אלוהית שהודיעה לי שזאת הכוונה בדבר, ולא למדתי ממורה את מה שאני מאמין בעניין זה, אלא הורוני לשונות ספרי הנבואה ודברי החכמים, יחד עם הנחות עיוניות שיש לי, שהדבר כך בלא ספק לדעתי. אך ייתכן שהעניין הוא אחרת, והכוונה היא לדבר אחר. |
ואד'א כאן הד'א הכד'א פכיף לי חילה פי אלתנביה עלי מא עסאה אן ט'הר [לי] ותבין לי ואתצ'ח בלא שך ענדי פי מא פהמתה מן ד'לך, אמא תרכי אן אצ'ע שיא ממא ט'הר לי חתי יכון תלאפה בתלאפי אלד'י לא בד מנה פאני ראית ד'לך ג'בנא עט'ימא פי חקך וחק כל מתחיר, וכאנה גצב אלחק למסתחקה או חסד אלוארת' עלי ארת'ה, וכלא האד'ין כ'לק מד'מום. ואמא אלתצריח בד'לך פקד תקדם מא פיה מן אלנהי אלשרעי, מצ'א[ף](פא) למא יקתצ'יה אלראי, מצ'א[ף](פא) אלי כוני איצ'א פי מא וקע לי מן ד'לך ד'[ו](א) חדס ותכ'מין ולא אתאני בה וחי אלאהי יעלמני אן אלאמר הכד'א קצד בה, ולא תלק[י](נ)ת מא אעתקדה פי ד'לך ען מעלם, בל דלתני אלנצוץ מן אלכתב אלנבויה וכלאם אלחכמים מע מא ענדי מן מקדמאת נט'ריה אן אלאמר הכד'א בלא שך [ענדי], וימכן אן יכון אלאמר בכ'לאפה ויכון אלמקצוד הו שי אכ'ר. |
| 4 |
הכרעתו: תחבולה המחייה את מסורת מסירת הסוד
המחשבה המודרכת (על ידי האל) והסיוע האלוהי הניעו אותי בכך למצב שאתאר, והוא שאפרש "שרח" לך את שאמר יחזקאל הנביא עליו השלום, באופן שכל אדם שישמע את הפירוש יחשוב שלא אמרתי דבר נוסף על שמורה עליו הכתוב, אלא כאילו אני מתרגם ביטויים משפה לשפה, או מסכם את משמעות פשט ("חיצוניוּת") "ט'אהר" הדבר. אך כשיתבונן בו מי שהחיבור הזה חובר בשבילו, ועמל על הבנת פרקיו, פרק אחר פרק, בתשומת לב מוחלטת – יובהר לו כל הדבר שהובהר והתחוור לי, כך שלא ייעלם ממנו דבר. זו היכולת המרבית לחבר בין מתן תועלת (או: לימוד) לכל אדם לבין הימנעות מללמד במפורש דבר מן העניין הזה, כמחויב. |
וקד חרכתני אלפכרה אלמסדדה ואלמעונה אלאלאהיה פי ד'לך לחאל אצפהא, וד'לך אני אשרח לך מא קאלה יחזקאל הנביא ע"אס שרחא אד'א סמעה כל אחד יט'ן אני לם אקל שיא זאידא עלי מא ידל עליה אלנץ, בל כאני מתרג'ם אלפאט'(א) מן לגה (אלי) [ל]לגה, או מלכ'ץ מעני ט'אהר אלקול. ואד'א תאמלה מן אלפת לה הד'ה אלמקאלה ותפהם פצולהא פצלא פצלא בענאיה כאמלה באן לה אלאמר כלה אלד'י באן לי ואתצ'ח, חתי לא תכ'פי מנה כ'אפיה. פהד'ה גאיה' אלמקדרה פי אלג'מע בין אלאפאדה לכל אחד ובין מנע אלתצריח בתעלים שי מן הד'א אלגרץ' כמא יג'ב. |
| 5 | לאחר הקדמת ההקדמה הזאת, תן דעתך לפרקים הבאים (א-ז) בעניין הזה, הנכבד הנעלה והגדול, שהוא יתד שהכל תלוי בו ועמוד שהכל נשען עליו. | ובעד תקדים הד'ה אלמקדמה אג'על ד'הנך מן פצול תאתי פי הד'א אלגרץ' אלשריף אלג'ליל אלעט'ים, אלד'י הו יתד שהכל תלוי בו ועמוד שהכל נשען עליו: |
