חלק א, פרק ז

חלק א, פרק ז

המונח ילד

1	חמש משמעויות "יָלַד". א) מובן המילה הזו ידוע, והוא הלידה: "וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים" (דברים כא,טו). ב) לאחר מכן הושאל הביטוי הזה ליצירת הדברים הטבעיים: "בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ" (תהילים צ,ב). ג) והושאל גם כן למשמעות הצמחת הארץ מה שהיא מצמיחה, בדימוי ללידה: "[הַגֶּשֶׁם... הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ] וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ" (ישעיה נה,י). ד) והושאל גם כן למאורעות המתחדשים בזמן, כאילו הם דברים שנולדו: "כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם" (משלי כז,א).	ילד. אלמעני אלמפהום מן הד'ה אלכלמה מעלום והו אלולאדה, וילדו לו בנים. ת'ם אסתעיר הד'א אללפט' לאיג'אד אלאמור אלטביעיה בטרם הרים ילדו. ואסתעיר איצ'א למעני אנבאת אלארץ' מא תנבת תשביהא באלולאדה והולידה והצמיחה. ואסתעיר איצ'א לחואדת' אלזמאן כאנהא אמור ולדת כי לא תדע מה ילד יום.
2	ה) כן הושאל המונח לחידושי המחשבות "פכרה", ולדעות "ראי" ולשיטות שהן מחייבות, כמו שנאמר: "וְיָלַד שָׁקֶר" (תהילים ז,טו). וכך נאמר: "וּבְיַלְדֵי נָכְרִים יַשְׂפִּיקוּ" (ישעיה ב,ו) – (בני ישראל) מסתפקים בדעותיהם "ראי" (של הגוים), כמו שאמר יונתן בן עוזיאל עליו השלום בביאור "שרח" הדברים: "וּבְנִימוֹסֵי עַמְמַיָּא אָזְלִין" (=ובחוקות הגויים הם הולכים). בהתאם למשמעות הזו, מי שלימד אדם דבר-מה והקנה לו דעה, הוא כאילו הוליד את האיש ההוא באשר הוא בעליה של אותה דעה. ולפי המשמעות הזו נקראו תלמידי הנביאים "בני הנביאים", כמו שנבאר לגבי רב-משמעיות המונח "בן".	ואסתעיר ד'לך איצ'א לחואדת' אלאפכאר ומא תוג'בה מן אלארא ואלמד'אהב כמא קאל וילד שקר, ומנה קיל ובילדי נכרים ישפיקו, יג'תזיון באראיהם, כמא קאל יונתן בן עוזיאל ע"אס פי שרח ד'לך ובנימוסי עממיא אזלין. פעלי הד'א אלמעני מן עלם שכ'צא אמרא מא ואפאדה ראיא פכאנה אולד ד'לך אלשכ'ץ מן חית' הו ד'ו ד'לך אלראי, ובהד'א אלמעני תסמוא תלאמיד' אלאנביא בני הנביאים כמא סנבין פי אשתראך אסמיה' בן.
3	ללדת אדם, לממש את הצלם בהשאלה הזו נאמר לגבי אדם: "וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ [וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת]" (בראשית ה,ג). כבר הסברנו לך (א,א) מה משמעות צלם אדם ודמותו. נמצא כי כל אלה שנולדו לו לפני כן לא השיגו את הצורה האנושית באמת, שהיא צלם אדם ודמותו שנאמר עליה בצלם אלהים ובדמותו. ואילו שת, כיוון שלימד אותו (אדם הראשון) ונטע בו בינה והרי נשלם בשלמות האנושית, נאמר עליו: "וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ" (בראשית ה,ג)	ובהד'ה אלאסתעארה קיל פי אדם ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו, וקד תקדם לך מעני צלם אדם ודמותו מא הי, פכל מן תקדמה מן אלאולאד לם תחצל להם אלצורה אלאנסאניה באלחקיקה אלתי הי צלם אדם ודמותו אלמקול ענהא בצלם אלהים ובדמותו, אמא שת פלמא עלמה ופהמה פכמל אלכמאל אלאנסאני קיל פיה ויולד בדמותו כצלמו.
4	ללדת שד, חיקוי אדם יודע אתה שכל מי שלא השיג אותה צורה שביארנו את עניינה, אינו אדם אלא בעל חיים בעל תבנית אדם ומתארו, אלא שיש לו יכולת לגרום מיני נזק ולחולל רעות, יכולת שאין לשאר בעלי החיים. כי כושר-החשיבה "פכרה" ושיקול הדעת "רויה" שהיו לו ונועדו להשגת השלמות שאליה אין הוא מגיע, משתמש הוא בהם לצורך תחבולות שונות הגורמות לרעות ולהולדת נזקים. והרי הוא כמו דבר הדומה לאדם או מחקה אותו. וכך היו ילדי אדם הקודמים לשת. אמרו במדרש: "כל אותן מאה ושלשים שנה שהיה אדם נזוף בהן, היה מוליד רוחות", כלומר שדים. וכאשר נעשה רצוי (לפני ה') הוליד את הדומה לו, כלומר בדמותו כצלמו, וזהו שנאמר: "וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ" (שם).	וקד עלמת אן כל מן לם תחצל לה הד'ה אלצורה אלתי בינא מענאהא פאנה ליס הו אנסאנא בל חיואנא עלי שכל אלאנסאן ותכ'טיטה, לכן לה קדרה עלי אנואע אלאד'יאת ואחדאת' אלשרור מא ליס לסאיר אלחיואן, אד' אלפכרה ואלרויה אלתי כאנת לה מעדה לחצול אלכמאל אלד'י לם יחצל יצרפהא פי אנואע אלחיל אלמוג'בה ללשרור ותוליד אלאד'יאת, פכאנה שי ישבה אלאנסאן או יחאכיה, והכד'א כאנוא אולאד אדם אלמתקדמון לשת, וקאלוא פי אלמדרש כל אותן מאה ושלשים שנה שהיה אדם נזוף בהן היה מוליד רוחות, יענון שדים, פלמא רצ'י ענה אולד שבהה אעני בדמותו כצלמו והו קולה ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו: