חלק א, פרק טז

חלק א, פרק טז

המונח צור

1	ארבע משמעויות "צור" – מונח רב-משמעי. א) הוא שם ההר: "וְהִכִּיתָ בַצּוּר" (שמות יז,ו). ב) והוא שם האבן הקשה כחלמיש: "חַרְבוֹת צֻרִים" (יהושע ה,ב). ג) והוא שם המכרה שכורים ממנו אבני מחצב: "הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם" (ישעיה נא,א). ד) אחר כך הושאל מונח זה מן המשמעות האחרונה ל(משמעות של) מוצאו של כל דבר וראשיתו, ולכן אמר אחרי דבריו "הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם" – "הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם [וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם, כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ]" (שם שם,ב), כאילו פירש שהצור שחֻצבתם ממנו הוא אברהם אביכם, ועל כן לכו בעקבותיו ונהגו על פי דתו והידמו אליו במידותיו. כי טבע המכרה חייב להימצא במה שנחצב ממנו.	צור אסם משתרך. הו אסם אלג'בל והכית בצור. והו אסם חג'ר צלב כאלצואן חרבות צורים. והו אסם אלמעדן אלד'י תקתטע מנה חג'ארה' אלמעאדן הביטו אל צור חצבתם. ת'ם אסתעיר מן הד'א אלמעני אלאכ'יר הד'א אלאסם לאצל כל שי ומבדאה, ולד'לך קאל בעד קולה הביטו אל צור חצבתם הביטו אל אברהם אביכם וכו', כאנה שרח אן אלצור אלד'י חצבתם מנה הו אברהם אביכם, פאקתפוא את'רה ודינוא בדינה ותכ'לקוא בכ'לקה, אד' טביעה' אלמעדן ילזם אן תכון מוג'ודה פי מא אקתטע מנה.
2	הדרך לה' – ההתבוננות בה' כמקור המציאות לפי המשמעות האחרונה הזו נקרא ה' יתעלה "צור", כי הוא הראשית והסיבה הפועלת לכל מה שזולתו. ונאמר: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ" (דברים לב,ד), "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי" (שם שם,יח), "צוּרָם מְכָרָם" (שם שם,ל), "וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ" (שמואל־א ב,ב), "צוּר עוֹלָמִים" (ישעיה כו,ד), "וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר" (שמות לג,כא) – הישען והתמד על בחינת היותו (של ה') יתעלה ראשית (לכל המציאות), כי זה המבוא שתגיע דרכו אליו, כמו שביארנו (א,ח) על דבריו אליו "הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי" (שם).	ובחסב הד'א אלמעני אלאכ'יר תסמי אללה תעאלי צור, אד' הו אלמבדא ואלסבב אלפאעל לכל מא סואה, וקיל הצור תמים פעלו, צור ילדך תשי, צורם מכרם, ואין צור כאלהינו, צור עולמים, ונצבת על הצור אעתמד ואת'בת עלי אעתבאר כונה תעאלי מבדאא פהו אלמדכ'ל אלד'י תצל מנה אליה, כמא בינא פי קולה לההנה מקום אתי: