חלק ב, פרק י

חלק ב, פרק י

המציאות והמספר ארבע

1	השפעת מערכת הגלגלים על המציאות ועל פרטיה ידוע ומפורסם בכל ספרי הפילוסופים, שכשהם דנים בהנהגה הם אומרים שהנהגת העולם השפל הזה, כלומר עולם ההתהוות והכיליון, נעשית רק באמצעות הכוחות השופעים מן הגלגלים. הזכרנו זאת כמה פעמים (א,עב8; ב,ה3). וכן אתה מוצא את החכמים ז"ל אומרים: "אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע מכה אותו ואומר לו: גדל! שנאמר: 'הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם, אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ?' (איוב לח,לג)" (בראשית רבה י,ו). הם מכנים גם את הכוכב "מזל". תמצא זאת בבירור בתחילת בראשית רבה. אמרו שם (י,ד): "יש מזל שהוא גומר הלוכו לשלשים יום ויש מזל שהוא גומר הלוכו לשלשים שנה". הרי אמרו במפורש במימרה זו שאפילו לפרטי ההוויה יש כוחות של כוכבים המיוחדים להם. ואף על פי שכל כוחות הגלגל מתפשטים בכל הנמצאים, יש גם כוח של כוכב מסוים המיוחד למין מסוים, כמו המצב בכוחותיו של הגוף האחד, כיוון שכל המציאות היא פרט אחד, כמו שאמרנו (א,עב1).	מעלום משהור פי ג'מיע כתב אלפלאספה אד'א תכלמו פי אלתדביר קאלוא אן תדביר הד'א אלעאלם אלספלי אעני עאלם אלכון ואלפסאד אנמא הו באלקוי אלפאיצ'ה מן אלאפלאך, וקד ד'כרנא ד'לך מראת, וכד'לך תג'ד אלחכמים ז"ל יקולון אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע מכה אותו ואומר לו גדל שנאמר הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ. ומזל יסמון איצ'א אלכוכב, תג'ד ד'לך ביינא פי אול בראשית רבה, הנאך קאלוא יש מזל שהוא גומר הלוכו לשלשים יום ויש מזל שהוא גומר הלוכו לשלשים שנה. פקד צרחוא בהד'א אלקול אן ולו אשכ'אץ אלכון להא קוי כואכב כ'ציצה בהא, ואן כאנת ג'מיע קוי אלפלך סאריה פי ג'מיע אלמוג'ודאת, לכן תכון איצ'א קוה' כוכב מא כ'ציצה בנוע מא, כמת'ל אלחאל פי קוי אלג'סם אלואחד, אד' אלוג'וד כלה שכ'ץ ואחד כמא ד'כרנא.
2	וכן ציינו הפילוסופים שיש לירח כוח נוסף ומיוחד ליסוד המים. הראיה לכך היא תוספת הימים והנהרות עם תוספת מופע הירח, וחסרונם בחסרונו, ושהגאות בים באה עם בוא הירח, והשפל עם נסיגתו, כלומר עלייתו וירידתו ברבעי הגלגל כפי שברור וגלוי למי שצפה בכך. אשר לכך שֶקרני השמש מניעות את יסוד האש – זה ברור מאוד, כמו שאתה רואה מן העובדה שהחום מתפשט במציאות עם השמש, והקור מתחזק כשהיא מתרחקת ממקום מסוים או כשהיא נסתרת ממנו. זה ברור מכדי שיהיה צורך להאריך לדון בו.	וכד'לך ד'כרת אלפלאספה אן ללקמר קוה זאידה וכ'צוציה באסטקס אלמא, דליל ד'לך זיאדה' אלבחור ואלאנהאר בזיאדה' אלקמר ונקצאנהא בנקצאנה, וכון אלמד פי אלבחור מע אקבאל אלקמר ואלג'זר מע אדבארה, אעני צעודה ואנחטאטה פי ארבאע אלפלך עלי מא הו ביין ואצ'ח ענד מן תרצד ד'לך. אמא כון שעאע אלשמס יחרך אסטקס אלנאר פד'לך ביין ג'דא, כמא תראה מן סריאן אלחרארה פי אלוג'וד מע אלשמס וגלבה' אלברד בבעדהא ען מוצ'ע או בגיבתהא ענה, והד'א אבין מן אן יטול פי ד'כרה.
3	חידושו של הרמב"ם: הופעות של המספר ארבע במציאות כיוון שידעתי זאת, עלה בדעתי שאף על פי שמכל אותם ארבעת הכדורים ה"מצוירים" (=שיש בהם כוכבים) שופעים כוחות בכל המתהווים, והם העילות להם – הרי לכל כדור יש יסוד מארבעת היסודות שאותו כדור הוא מקור "מבדא" כוחותיו של אותו יסוד דווקא, והוא המניע אותו את תנועת (=תהליך) ההתהוות, על ידי תנועתו (של הכדור). ירח – מים) כך כדור הירח יהא מניע המים; שמש – אש) וכדור השמש מניע האש; כוכבי לכת – אוויר) וכדור כוכבי הלכת הנותרים מניע האוויר – ובשל ריבוי תנועותיהם ושונותם זה מזה ונסיגותיהם ותנועותיהם הישרות ושהייתם, רבים חילופי הצורה (החיצונית) של האוויר והשוני בו והתכווצותו והתפשטותו במהירות; כוכבי שבת – אדמה) וכדור כוכבי השבת מניע את הארץ. ואולי בשל כך כבדה תנועתה לקבל את ההיפעלות וההתמזגות, בשל איטיות תנועתם של כוכבי השבת. כבר העירו (חז"ל) על כך שלכוכבי השבת יש יחס מיוחד לארץ בכך שאמרו (ראו פסקה 1) שמספר מיני הצמחים הוא כמספר פרטי הכוכבים מכלל הכוכבים.	פכ'טר בבאלי למא עלמת הד'א אן הד'ה אלארבע אכר אלמצורה, מע כונהא בג'מלתהא תפיץ' קוי מנהא פי ג'מיע אלמתכונאת והי עללהא פאן לכל כרה אסטקס מן אלארבעה אסטקסאת, תלך אלכרה מבדא קוי ד'לך אלאסטקס כ'אצה, והי אלמחרכה לה חרכה' אלכון בחרכתהא, פתכון כרה' אלקמר מחרכה' אלמא. וכרה' אלשמס מחרכה' אלנאר. וכרה' באקיה' אלכואכב אלמתחיירה מחרכה' אלהוא, ולכת'רה' חרכתהא ואכ'תלאפהא ורג'ועהא ואסתקאמתהא ואקאמתהא כת'ר תשכל אלהוא ואכ'תלאפה ואנקבאצ'ה ואנבסאטה בסרעה. וכרה' אלכואכב אלת'אבתה מחרכה' אלארץ', וקד רבמא לד'לך עסרת חרכתהא לקבול אלאנפעאל ואלאמתזאג' לבטו אלכואכב אלת'אבתה פי אלתחרך, וקד נבהוא עלי אכ'תצאץ אלכואכב אלת'אבתה באלארץ' בקולהם אן עדד אנואע אלנבאת כעדד אשכ'אץ כואכב מן ג'מלה' אלכואכב.
4	וכך ייתכן שהוא הסדר: הכדורים – ארבעה; והיסודות המונָעים על ידם – ארבעה; והכוחות היוצאים מהם אל המציאות באופן כללי – ארבעה, כמו שביארנו (א,עב8;11).	והכד'א ימכן אן יכון אלנט'אם אן תכון אלאכר ארבע, ואלאסטקסאת אלמתחרכה ענהא ארבעה, ואלקוי אלצאדרה מנהא פי אלוג'וד עלי אלעמום ארבע קוי כמא ביינא.
5	ארבע סיבות לתנועת הגלגל וכן סיבות כל תנועה של הגלגל – ארבע סיבות, והן: א) צורתו החיצונית של הגלגל, כלומר כדוריותו; ב) ונפשו; ג) ושִׂכלו שבו הוא תופס (מושגים), כמו שביארנו (ב,ד); ד) והשכל הנבדל, שהוא מושא תשוקתו. הבן זאת היטב.	וכד'לך אסבאב כל חרכה פלכיה ארבעה אסבאב, והי שכל אלפלך אעני כריתה, ונפסה, ועקלה אלד'י בה יתצור כמא ביינא, ואלעקל אלמפארק אלד'י הו מעשוקה, פאפהם הד'א ג'דא.
6	ביאור הדבר: צורה) לולא היתה צורתו החיצונית באופן זה, לא יכול היה בשום אופן לנוע סיבובית ברציפות, כי רציפות מחזורית של תנועה לא תיתכן אלא בתנועה סיבובית בלבד. ואילו בתנועה ישרה, אפילו יחזור הנע לאורך אותו מרחק עצמו כמה פעמים – התנועה לא תהיה רציפה, כי בין כל שתי תנועות הופכיות יש מנוחה, כמו שהוכח במקומו (ב,הנחות13). התברר אם כן שרציפות התנועה בחזרות לאורך אותו מרחק בעצמו מכריחה שהנע ינוע סיבובית. נפש) ורק בעל נפש נע (מאליו), ואם כן מתחייבת מציאות הנפש. שכל) ויש הכרח במה שגורם לתנועה, והוא התפיסה "תצור" והתשוקה למה שנתפס, כמו שציינו (שם). וזה לא יהיה בענייננו אלא בשכל, מאחר שאין הוא בורח ממה שאינו מתאים ולא מבקש את המתאים. השכל הנבדל) והכרח בקיומו של מצוי מסוים שהוא הנתפס, והתשוקה היא אליו, כמו שביארנו (שם). אלה אם כן ארבע סיבות לתנועת הגלגל.	וביאנה אן לולא כון שכלה הד'א אלשכל למא אמכן בוג'ה אן יתחרך חרכה דוריה עלי אלאתצאל, לאן לא ימכן אתצאל חרכה באלעודה אלא פי אלחרכה אלדוריה פקט, אמא אלחרכה אלמסתקימה ולו כאן אלמתחרך ירג'ע פי תלך אלמסאפה בעינהא מראת פלא תתצל אלחרכה, לאן בין כל חרכתין מתצ'אדתין סכון כמא ברהן פי מוצ'עה, פקד באן אן מן צ'רוריה' אתצאל אלחרכה באלעודאת פי מסאפה ואחדה בעינהא אן יכון אלמתחרך יתחרך דורא. ולא יתחרך אלא ד'ו נפס, פלזם וג'וד אלנפס. ולא בד מן דאעי ללחרכה והו תצור ותשוק מא תצור כמא ד'כרנא, וד'לך לא יכון הנא אלא באלעקל אד' וליס הו הרב מן מכ'אלף ולא טלב מואלף. ולא בד מן מוג'וד מא הו אלד'י תצור ווקע אלשוק לה כמא בינא.
7	ארבע הכוחות הכלליים של המציאות וארבעה אופנים של הכוחות הכלליים היוצאים ממנו אלינו, והם: דומם) כוח התהוות המחצבים, צומח) וכוח הנפש הצמחית, חי) וכוח הנפש החייתית, הוגה) וכוח הנפש ההוגה, כמו שביארנו (א,עב8). ועוד, כשתתבונן בפעולותיהם של הכוחות האלה, תמצא שהן שני מינים: א) התהוות כל מה שמתהווה, ב) ושמירת המתהווה הזה, כלומר שמירה תמידית על מינו ושמירת פרטיו למשך זמן מסוים. זו היא משמעות ה"טבע", שאומרים שהוא חכם ומנהיג ודואג להבאתו של בעל החיים למציאות במלאכת אומן, דואג לשמירתו ולהתמדתו על ידי יצירת כוחות הנותנים צורה שהם סיבת מציאותו, וכוחות מזינים שהם סיבת הישארותו ושמירתו למשך הזמן האפשרי – הכוונה היא לדבר האלוהי ששתי הפעולות האלה מגיעות ממנו בתיווך הגלגל.	פהד'ה ארבעה אסבאב לחרכה' אלפלך. וארבעה' אוג'ה מן אלקוי אלעאמה אלצאדרה מנה אלינא, והי קוה' תכוין אלמעאדן, וקוה' אלנפס אלנבאתיה, וקוה' אלנפס אלחיואניה, וקוה' אלנפס אלנאטקה כמא ביינא. ואיצ'א פאנך אד'א אעתברת אפעאל הד'ה אלקוי תג'דהא נועין, תכוין כל מא יתכון, וחראסה' ד'לך אלמתכון אעני חראסה' נועה דאימא וחראסה' אשכ'אצה מדה' מא, והד'א הו מעני אלטביעה אלתי יקאל אנהא חכימה מדברה מעתניה באיג'אד אלחיואן בצנאעה כאלמהניה, מעתניה בחראסתה ודואמה באיג'אד קוי מצורה הי סבב וג'ודה, וקוי גאד'יה הי סבב בקאיה וחראסתה מדה' מא ימכן, אלקצד הו ד'לך אלאמר אלאלאהי אלואצל ענה הד'אן אלפעלאן בוסאטה' אלפלך.
8	המספר ארבע ומשמעותו מספר ארבע הזה הוא מופלא, ועניין להתבונן בו. במדרש ר' תנחומא אמרו: "כמה מעלות היו בסולם? ארבע", כשהכוונה למה שנאמר: "[וַיַּחֲלֹם] וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה [וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ]" (בראשית כח,יב). ובכל המדרשות מציינים שארבע מחנות שלמלאכים הם, וזה חוזר ונשנה. וראיתי בכמה מהנוסחאות: "כמה מעלות היו בסולם? שבע". אבל כל הנוסחאות וכל המדרשות מסכימים שמלאכי אלהים שראה עולים ויורדים היו רק ארבעה ותו לא, "שנים עולים ושנים יורדים" (בבלי חולין צא,ב), ושהארבעה היו יחד במדרגה אחת ממדרגות הסולם כך שארבעתם נהיו בשורה אחת, השנים העולים והשנים היורדים, עד שהם למדו מכך שרוחב הסולם היה כמידת עולם ושליש במראה הנבואה. כי רוחב מלאך אחד במראה הנבואה הוא כמידת שליש עולם, על פי מה שנאמר: "וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ" (דניאל י,ו). נמצא שרוחב הארבעה הוא עולם ושליש.	והד'א עדד אלארבעה הו עג'יב ומוצ'ע תאמל פי מדרש ר' תנחומא קאלוא כמה מעלות היו בסולם ארבע, יעני קולה והנה סולם מוצב ארצה. ופי ג'מיע אלמדרשות יד'כר אן ארבע מחנות שלמלאכים הם ויתכרר ד'לך. וראית פי בעץ' אלנסך' כמה מעלות היו בסולם שבע, לכן אלנסך' כלהא וכל אלמדרשות מג'מעון אן מלאכי אלהים אלד'ין ראי עולים ויורדים אנמא כאנוא ארבעה לא גיר שנים עולים ושנים יורדים, ואן אלארבעה אג'תמעוא פי דרג'ה ואחדה מן דרג' אלסולם וצארוא אלארבעה פי צף ואחד אלאת'נין אלעולים ואלאת'נין אליורדים, חתי אנהם תעלמוא מן ד'לך אן ערץ' אלסולם כאן קדר עאלם ות'לת' במראה הנבואה, לאן ערץ' אלמלאך אלואחד במראה הנבואה קדר ת'לת' אלעאלם לקולה וגויתו כתרשיש, פיכון ערץ' אלארבעה עאלם ות'לת'.
9	ובמשלי זכריה, כאשר תיאר "אַרְבַּע מַרְכָּבוֹת יֹצְאוֹת מִבֵּין שְׁנֵי הֶהָרִים וְהֶהָרִים הָרֵי נְחֹשֶׁת" (זכריה ו,א), אמר בפרשו "שרח" זאת: "אֵלֶּה אַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם יוֹצְאוֹת מֵהִתְיַצֵּב עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ" (שם,ה). אם כן הן עילתו של כל מה שמתחדש. בזה שהזכיר "נְחֹשֶׁת", וכן במה שנאמר "נְחֹשֶׁת קָלָל" (יחזקאל א,ז; דניאל י,ו), נראה שיש רב־משמעיות מסוימת, ועוד תשמע על כך הערה (ב,כט35; ב,מג6).	ופי אמת'אל זכריה ענד וצפה ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים וההרים הרי נחשת, קאל פי שרח ד'לך אלה ארבע רוחות השמים יוצאות מהתיצב על אדון כל הארץ, פהי עלה' כל מא יחדת'. ואנמא ד'כר נחשת וכד'לך קולה נחשת קלל פלחט' פיה אשתראך מא, וסתסמע פי ד'לך תנביהא.
10	אשר לדבריהם שהמלאך הוא שליש העולם, והוא מה שאמרו בבראשית רבה (סח,יב) בלשון זה: "שהמלאך שלישו שלעולם" – הם ברורים מאוד, וכבר ביארנו זאת בחיבורנו ההלכתי הגדול (משנה תורה, יסודי התורה ב,ג). כי כל הנבראים נחלקים לשלושה חלקים: השכלים הנבדלים, שהם המלאכים; והשני – גופות הגלגלים; והשלישי – החומר הראשון, כלומר הגופים המשתנים תמיד אשר תחת הגלגל.	ואמא קולהם אן אלמלאך ת'לת' אלעאלם והו קולהם פי בראשית רבה בהד'א אלנץ, שהמלאך שלישו שלעולם, פהו ביין ג'דא, וקד ביינא ד'לך פי תאליפנא אלכביר פי אלפקה, לאן אלמכ'לוקאת כלהא ת'לת'ה אקסאם, אלעקול אלמפארקה והם אלמלאכים, ואלת'אני אג'סאם אלאפלאך, ואלת'אלת' אלמאדה אלאולי אעני אלאג'סאם אלדאימה' אלתגייר אלתי תחת אלפלך.
11	הדרכה להבנת סודות הנבואה כך יבין מי שירצה להבין את החידות הנבואיות ויתעורר מתרדמת היסח הדעת, ויינצל מִיַּם הבּוּרוּת, ויתרומם אל העליונים. ואילו מי שטוב בעיניו לשחות בים בורותו וירד מטה מטה (על פי דברים כח,מג) – אין לו צורך להטריח את גופו ולא את לבו. יפסיק מלנוע וממילא ירד באופן טבעי אל התחתית. הבן כל מה שצוין והתבונן בו.	הכד'א יפהם מן יריד אן יפהם אלאלגאז אלנבויה, וינתבה מן נום אלגפלה, וינג'ו מן בחר אלג'הל, וירקי אלי אלעליין. אמא מן יעג'בה אן יסבח פי בחאר ג'הלה וירד מטה מטה פלא יחתאג' אן יתעב ג'סמה ולא קלבה, יתכ'לי ען אלחרכה פהו ינזל אלי אספל באלטבע. פאפהם כל מא ד'כר ואעתברה: