חלק ב, פרק לא

חלק ב, פרק לא

השבת וחידוש העולם

1	יסוד השבת כביטוי לרעיון חידוש העולם אפשר שהתבאר לך כבר הטעם לכך שמצוות השבת הודגשה, ושהיא בסקילה, ושאדון הנביאים הרג עליה, ושהיא שלישית רק למציאות האלוה ולשלילת השניוּת; כי האיסור לעבוד אלוהים אחרים נועד רק לקבוע את הייחוד. ולמדת מדבריי שהדעות אינן מתקיימות אם אין יחד איתן מעשים המבססים אותן ומפרסמים אותן ומנציחים אותן בהמון העם. ולכן ציוונו לרומם את היום הזה, כדי שיתבסס יסוד חידוש העולם ויתפרסם במציאות כאשר כל בני האדם ישבתו ביום אחד, וכשישאלו 'מה הטעם לכך?' תהיה התשובה: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' [אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ]" (שמות כ,י).	לעלה קד תבין לך אלעלה פי תאכיד שריעה' אלסבת וכונהא בסקילה, וסיד אלנביין קתל עליהא, והי ת'אלת'ה' וג'וד אלאלאה ונפי אלת'נויה, אד' אלנהי ען עבאדה' סואה אנמא הו לתקריר אלתוחיד. וקד עלמת מן כלאמי אן אלארא אן לם תכן להא אעמאל תת'בתהא ותשהרהא ותכ'לדהא פי אלג'מהור לם תבק, פלד'לך שרענא בתפצ'יל הד'א אליום חתי תת'בת קאעדה' חדת' אלעאלם ותשהר פי אלוג'וד אד'א עטל אלנאס כלהם פי יום ואחד, פאד'א סאל מא עלה' ד'לך כאן אלג'ואב כי ששת ימים עשה יי.
2	טעמי מצוות השבת – תיקון הנפש והגוף למצווה זו הובאו שני טעמים שונים, משום שהם לשני עניינים שונים. בטעם להחשבת השבת, א) נאמר בעשר הדברות הראשונות: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים" וכו' (שם); ב) ובמשנה תורה (=חומש דברים) נאמר: "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם [וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה] עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת" (דברים ה,יד). וזה נכון, א) כי הדבר שניתן לו טעם באמירה הראשונה הוא כיבוד יום השבת והחשבתו, כמו שנאמר: "עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ" (שמות כ,י); זה מה שנובע מן הטעם "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים" וכו'. ב) ואילו העובדה שקיבלנו זאת כמצווה ונצטווינו לשמור אותו אנחנו, נובעת מן הטעם שהיינו עבדים במצרים, שלא עבדנו מרצוננו החופשי ומתי שחפצנו, ולא יכולנו לשבות. על כן נצטווינו לשבות ולנוח כדי לצרף את שני הדברים: א) האמנה בדעה נכונה, והיא חידוש העולם, המורה במבט ראשון ובעיון קל על קיום האלוה; ב) וזכירת חסד ה' עלינו בכך ששחרר אותנו "מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרַיִם" (שמות ו,ו-ז). והרי זה כחסד הכולל העמדת דעה עיונית נכונה ותיקון המצב הגופני.	וקד ג'א פי הד'ה אלשריעה עלתאן מכ'תלפתאן לאנהמא למעלולין מכ'תלפין, וד'לך אנה קאל פי עלה' תעט'ים אלסבת, פי עשר הדברות אלאולי קאל כי ששת ימים וכו', וקאל פי משנה תורה וזכרת כי עבד היית במצרים על כן צוך י"י אלהיך לעשות את יום השבת, והד'א צחיח, לאן אלמעלול פי אלקול אלאול הו תשריף אליום ותעט'ימה כמא קאל על כן ברך י"י את יום השבת ויקדשהו, הד'א הו אלמעלול אלתאבע לעלה' כי ששת ימים וכו'. אמא תשריענא בה ואמרנא נחן בחפט'ה פהו מעלול תאבע לעלה' כוננא עבדים במצרים אלד'י לם נכן נכ'דם באכ'תיארנא ומתי שינא ולא נסתטיע אלעטלה, פשרענא באלעטלה ואלראחה לנג'מע אלאמרין, אעתקאד ראי צחיח והו חדת' אלעאלם אלדאל עלי וג'וד אלאלאה באול כ'אטר ואסהל נט'ר, ותד'כר אפצ'אל אללה עלינא פי אראחתנא מתחת סבלות מצרים, פכאנה אפצ'אל עאם פי צחיח אלראי אלנט'רי וצלאח אלחאל אלג'סמאני: