חלק ב, פרק מג

חלק ב, פרק מג

הופעת הסמל והמשל בנבואה

1	המשלים בנבואה והבנת משמעותם כבר ביארנו בחיבורינו (משנה תורה, יסודי התורה ז,ג; מו"נ הקדמות, משלים) שהנביאים מתנבאים לעתים במשלים. דהיינו שהנביא רואה דבר על דרך המשל, א. נבואה הכוללת פתרון) ויש שפתרון המשל הזה מוסבר "שרח" לו במראה הנבואה הזה עצמו, א. חלום הכולל פתרון) כמו שאדם רואה חלום ומדמיין בחלומו זה שהוא התעורר וסיפר את החלום לאדם אחר והסביר "שרח" לו את פתרונו – והכול חלום, והוא שמכנים "חלום שנפתר בתוך חלום" (בבלי ברכות נה,ב). ב. חלום בלא פתרון בתוכו) וכן יש חלומות שפתרונם נודע לאחר ההתעוררות.	קד ביינא פי תואליפנא אן אלאנביא קד יתנבון באלאמת'אל, וד'לך אנה ירי שיא עלי ג'הה' אלמת'ל, פקד ישרח לה מעני ד'לך אלמת'ל פי ד'לך מראה הנבואה בעינה כמת'ל מא ירי אלאנסאן מנאמא ויתכ'ייל פי מנאמה ד'אך אנה קד אנתבה וקץ אלמנאם עלי גירה ושרח לה מענאה ואלכל מנאם, והד'א הו אלד'י יסמונה חלום שנפתר בתוך חלום, ומן אלמנאמאת איצ'א מא יעלם מענאהא בעד אלאנתבאה.
2	הדגמות כך המשלים הנבואיים, יש שפתרונם מוסבר במראה הנבואה. דוגמה א1) כמו שהתבאר בזכריה, שאמר לאחר שהקדים את המשלים ההם: "וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ. וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה..." (זכריה ד,א ואילך), ואז פתר לו את המשל. דוגמה א2) וכמו שהתבאר בדניאל, בדבריו: "דָּנִיֵּאל חֵלֶם חֲזָה וְחֶזְוֵי רֵאשֵׁהּ עַל מִשְׁכְּבֵהּ" (=דניאל ראה חלום וחזיונות ראשו על משכבו) (דניאל ז,א), ואז הזכיר את כל המשלים, וציין את צערו על שאין הוא יודע את פתרונם, עד ששאל את המלאך, והוא הודיע אותו את פתרונם במראה הזה עצמו, והם דבריו: "קִרְבֵת עַל חַד מִן קָאֲמַיָּא, וְיַצִּיבָא אֶבְעֵא מִנֵּהּ עַל כָּל דְּנָה, וַאֲמַר לִי וּפְשַׁר מִלַּיָּא יְהוֹדְעִנַּנִי" (=קרבתי אל אחד מן העומדים, והאמת אבקש ממנו על כל זה, ואמר לי ופשר הדברים יודיעני) (שם,טז). וקרא לכל הפרשה הזאת "חזון" אחרי שאמר שהוא "חֵלֶם חֲזָה", מכיוון שמלאך פתר לו אותו בחלום שלנבואה, כמו שציין, והם דבריו לאחר מכן: "חָזוֹן נִרְאָה אֵלַי אֲנִי דָנִיֵּאל אַחֲרֵי הַנִּרְאָה אֵלַי בַּתְּחִלָּה" (שם ח,א). וזה ברור, כי "חזון" נגזר מן "חזה", ו"מראה" נגזר מן "ראה"; ול"חזה" ו"ראה" יש משמעות אחת, ואין הבדל בין אם אומרים "במראה" או "במחזה" או "בחזון" – אין דרך שלישית מלבד שתי הדרכים שדיברה עליהם התורה במפורש: "בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ" (במדבר יב,ו), אלא שיש בכך דרגות כמו שיתבאר (ב,מה).	כד'לך אלאמת'אל אלנבויה, קד תשרח מעאניהא במראה הנבואה כמא תביין פי זכריה פי קולה בעד אן צדר תלך אלאמת'אל וישב המלאך הדובר בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו ויאמר אלי מה אתה רואה וכו', ות'ם שרח לה אלמת'ל. וכמא תביין פי דניאל פי קולה דניאל חלם חזה וחזוי ראשיה על משכביה, ת'ם ד'כר אלמת'אלאת כלהא, וד'כר אגתמאמה לעדם מערפה' שרחהא חתי סאל אלמלאך פעלמה שרחהא פי ד'לך אלמראה נפסה, והו קולה קריבת על חד מן קאמיא ויציבא אבעא מנה על כל דנה ואמר לי ופשר מליא יהודענני, וסמי ג'מיע תלך אלקצה חזון בעד אן ד'כר אנה חלם חזא אד' ושרחה לה מלאך כמא ד'כר פי חלום שלנבואה, והו קולה בעד ד'לך חזון נראה לי אני דניאל אחרי הנראה אלי בתחלה, והד'א ביין, לאן חזון משתק מן חזה, ומראה משתק מן ראה, וחזה וראה במעני ואחד, פלא פרק בין קולך במראה או במחזה או בחזון, ליס ת'ם טריק ת'אלת' גיר אלטריקין אללד'ין נצת בהמא אלתורה במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, לכן פי ד'לך מראתב כמא סיבין.
3	ב. נבואה בלי פתרון בתוכה) וממשלי הנבואה יש משלים רבים שעניינם לא נפתר במראה הנבואה, אלא לאחר ההתעוררות יודע הנביא מה היתה הכוונה, כמו המקלות שלקח זכריה במראה הנבואה (זכריה יא,ז-יד).	ומן אלאמת'אל אלנבויה אמת'אל כת'ירה לם ישרח מענאהא פי מראה הנבואה, לכן בעד אלאנתבאה יעלם אלנבי מא כאן אלקצד, מת'ל אלמקלות אלד'י אתכ'ד' זכריה במראה הנבואה.
4	בנבואה – פעמים שם הסמל מצביע על הנמשל ודע שכמו שהנביאים רואים דברים שהכוונה בהם היא משל, כמו נרות זכריה (שם ד,ב) והסוסים וההרים (שם ו,א-ח) ומגלת יחזקאל (יחזקאל ב,ח-ג,ג) וחומת אנך שראה עמוס (עמוס ז,ז-ט) והחיות שראה דניאל (דניאל ז) וסיר נפוח שראה ירמיה (ירמיהו א,יג) ומשלים דומים לכך שכוונתם לחקות עניינים – כך הם רואים גם דברים שהכוונה בהם היא למה ששמו של הדבר הנראה מסב אליו את תשומת הלב, מצד הגיזרון או רב־משמעיות המונח. וכאילו פעולת הכוח המדמה היא גילוי דבר בעל שם רב־משמעי שמאחת ממשמעויותיו נלמד על משמעות אחרת. וגם זה אחד ממיני ההמשלה. דוגמת דברי ירמיה "מַקֵּל שָׁקֵד" (ירמיהו א,יא), כשהכוונה היא ללמוד מרב־משמעיות "שקד", ועל כן אמר: "כִּי שֹׁקֵד אֲנִי [עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ]" (שם,יב) – לא ממשמעות המקל ולא ממשמעות השקד. וכן ראִייתו של עמוס "כְּלוּב קָיִץ" (עמוס ח,א) כדי ללמוד ממנו על תום התקופה, ועל כן אמר: "בָּא הַקֵּץ" (שם,ב).	ואעלם אנה כמא ירון אלאנביא אשיא אלמראד בהא מת'ל, מת'ל נרות זכריה ואלסוסים ואלהרים, ומגלת יחזקאל, וחומת אנך אלד'י ראה עמוס, ואלחיות אלתי ראה דניאל, וסיר נפוח אלד'י ראה ירמיה, ומא אשבה ד'לך מן אלאמת'אל אלתי אלמראד בהא מחאכאה' מעאני, כד'לך ירון איצ'א אשיא אלמראד בהא מא ינבה עליה אסם ד'לך אלשי אלמראי מן ג'הה' אלאשתקאק או אלאשתראך פי אלאסמיה, וכאן פעל אלקוה אלמתכ'יילה הו אט'האר שי לה אסם משתרך יסתדל מן אחד מעאניה עלי מעני אכ'ר, פאן הד'א איצ'א נוע מן אלתמת'יל, מת'ל קול ירמיה מקל שקד, כאן אלגרץ' אלאסתדלאל מן אשתראך שקד פקאל כי שוקד אני וכו', לא מן מעני אלעצא, ולא מן מעני אללוז. וכד'לך רויה' עמוס כלוב קיץ ליסתדל מנה עלי תמאם אלמדה פקאל בא הקץ.
5	מופלא "עג'יב" יותר מזה הוא כשההערה היא על ידי מונח כלשהו שאותיותיו הן אותיות מונח אחר בשינוי הסדר, אף על פי שאין גיזרון בין שני המונחים ולא שיתוף משמעות ביניהם בשום אופן. כמו שאתה מוצא במשלי זכריה כשלקח את שני המקלות לרעות את הצאן במראה הנבואה, ושקרא לאחד "נֹעַם" ולשני "חֹבְלִים" (זכריה יא,ז). והכוונה במשל הזה היא שהאומה בתחילת מצבה היתה בנועם ה', והוא שהנהיגהּ והדריכהּ, והיא שמחה בציות לה' והתענגה על כך, והיתה רצויה לפני ה' והוא אהב אותה, כמו שנאמר: "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם" (דברים כו,יז), וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם [לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְו‍ֹתָיו]" (שם,יח). ומנהיגהּ ומיישירהּ אז היו משה והנביאים שאחריו. אחר כך השתנה מצבה עד שמאסה בציות לה', ועל כן ה' מאס בה, ועשה את מנהיגיה חובלים, כירבעם ומנשה. ודבר זה לפי הגיזרון, כי "חובלים" הוא מן "מְחַבְּלִים כְּרָמִים" (שיר השירים ב,טו). ועוד למד מכך, כלומר מן הכינוי "חובלים", על כך שמאסו בתורה ומאס ה' בהם; ודבר זה אינו נגזר מ"חובלים" אלא בהחלפת סדר החי"ת והבי"ת והלמ"ד, ועל כן אמר במשמעות המיאוס והגועל במשל הזה: "וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בָּהֶם וְגַם נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי" (זכריה יא,ח). הרי שהחליף את סדר האותיות של "חבל" והפכו ל"בחל".	ואעג'ב מן הד'א אן יכון אלתנביה באסם מא אחרף ד'לך אלאסם הי אחרף אסם אכ'ר בתגייר תרתיבהא, ואן כאן ליס ת'ם אשתקאק בין ד'ינך אלאסמין ולא אשתראך מעני בינהמא בוג'ה כמא תג'ד פי אמת'אל זכריה פי אתכ'אד'ה אלעצאיין לרעי אלגנם במראה הנבואה, וכונה סמי אלואחד נועם ואלאכ'ר חובלים, וכאן אלגרץ' בהד'א אלמת'ל אן אלמלה פי אוליה' חאלהא כאנת פי נועם י"י, והו אלד'י קאדהא וסדדהא, וכאנת מגתבטה בטאעה' אללה מסתלד'ה לד'לך, ואללה ראצ'י ענהא מחב להא, כמא קאל את י"י האמרת היום וי"י האמירך היום וכו', ומדברהא ומרשדהא חיניד' משה ומן בעדה מן אלנביין, ת'ם אנתקל חאלהא אלי אן כרהת טאעה' אללה פכרההא אללה, פג'על מקדמיהא חובלים כירבעם ומנשה, פהד'ה בחסב אלאשתקאק לאן חובלים מן מחבלים כרמים, ת'ם אסתדל מן ד'לך איצ'א אעני מן אסמיה' חובלים עלי כראהתהם אלשריעה וכרה אללה להם, והד'א אלמעני לא ישתק מן חובלים אלא בתבדיל תרתיב אלחא ואלבא ואללאם, פקאל פי מעני אלכראהה ואלמקת מן הד'א אלמת'ל ותקצר נפשי בהם וגם נפשם בחלה בי, פקלב אחרף חבל וג'עלה בחל.
6	לפי דרך זו נאמרו דברים מופלאים "גריב" מאוד, שהם גם סודות, בדברו במרכבה על "נְחֹשֶׁת" ו"קָלָל" ו"רֶגֶל" ו"עֵגֶל" ו"חַשְׁמַל" (יחזקאל א,ד-ז), וכן במקומות אחרים, שכשתתחקה אחריהם בדעתך בכל מקום בעקבות ההערה הזאת, הם יתבארו לך על פי תוכנם.	וג'א בחסב הד'ה אלטריקה אמור גריבה ג'דא הי איצ'א סודות פי קולה פי אלמרכבה נחשת, וקלל, ורגל, ועגל, וחשמל. ופי מואצ'ע גיר הד'ה אד'א תתבעתהא בד'הנך פי כל מוצ'ע באנת לך מן פחוי אלקול בעד הד'א אלתנביה: