חלק ג, פרק ה

חלק ג, פרק ה

האדם שעל הכיסא – שיא מעשה המרכבה

1	שלושת המראות מייצגים שלוש השגות ממה שראוי שתשים לב אליו הוא דבריו "מַרְאוֹת אֱלֹהִים" (יחזקאל א,א). הוא לא אמר "מראָה" בלשון יחיד אלא "מראות", כי אלה כמה השגות ממינים שונים, כלומר שלוש השגות: השגת האופנים, השגת החיות והשגת האדם אשר מעל החיות. בכל אחת מן ההשגות האלה אמר "וארא": א) בהשגת החיות אמר: "וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה [בָּאָה מִן הַצָּפוֹן עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב, וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ]" (שם,ד); ב) בהשגת האופנים אמר: "וָאֵרֶא הַחַיּוֹת וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ [אֵצֶל הַחַיּוֹת לְאַרְבַּעַת פָּנָיו]" (שם,טו); ג) ובהשגת האדם אשר מעל החיות במעלה, אמר: "וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל [כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ סָבִיב] מִמַּרְאֵה מָתְנָיו [וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב]" (שם,כז). הוא לא חזר על הביטוי "וארא" כלל בתיאור המרכבה אלא בשלוש הפעמים האלה.	ממא ינבגי אן תתנבה עליה קולה מראות אלהים, ולם יקל מראה בלפט' אלפראד אלא מראות, לאנהא אדראכאת כת'ירה מכ'תלפה' אלאנואע, אעני ת'לת'ה אדראכאת, אדראך אלאופנים ואדראך אלחיות ואדראך אלאדם אלד'י פוק אלחיות, ופי כל אדראך מנהא קאל וארא, וד'לך אן פי אדראך אלחיות קאל וארא והנה רוח סערה וגו', ופי אדראך אלאופנים קאל וארא החיות והנה אופן אחד בארץ [וכו'], ופי אדראך אלאדם אלד'י פוק אלחיות באלרתבה קאל וארא כעין חשמל וגו' ממראה מתניו וגו'. ולם יכרר לפט' וארא בוג'ה פי וצף אלמרכבה אלא פי הד'ה אלת'ל(א)ת' כראת,
2	ההבנות מדברי חכמי המשנה חכמי משנה כבר ביארו את העניין הזה, והם שהסבו את תשומת לבי אליו. הם אמרו שמותר ללמד רק את שתי ההשגות הראשונות, כלומר השגת החיות והאופנים; ואילו ההשגה השלישית, שהיא ה"חשמל" ואילך – אין ללמד ממנה אלא ראשי הפרקים. רבינו הקדוש סבור "אעתקאד" ששלוש ההשגות כולן נקראות "מעשה מרכבה", והן אשר אין ללמד מהן אלא ראשי הפרקים. זה לשונם בעניין: "עד היכן מעשה מרכבה? ר' אומר: עד 'וארא' בתראה (=האחרון) (שם,כז). ר' יצחק אומר: עד 'חשמל' (שם,כז-כח). מעד 'וארא' (שם,ד) עד 'חשמל' (שם,כו) מגמרינן אגמורי (=מלמדים), מיכן ואילך מוסרין לו ראשי הפרקים. איכא דאמרי (=יש אומרים): עד 'וארא' ועד 'חשמל' מסרינן (=מוסרים) ראשי הפרקים; מיכן ואילך: אם היה חכם ומבין מדעתו – אִין (=כן), ואילא (=ואם לא) – לא" (בבלי חגיגה יג,א).	וקד בינוא חכמי משנה הד'א אלמעני והם נבהוני עליה, וד'לך אנהם קאלוא אן אלאדראכין אלאולין אעני אדראך אלחיות ואלאופנים פקט יג'וז תעלימה, ואלאדראך אלת'אלת' אלד'י הו אלחשמל ומא אתצל בד'לך לא יעלם מנה גיר ראשי הפרקים. ורב[י]נו הקדוש יעתקד אן אלת'לת'ה אלאדראכאת כלהא [ת]תסמי מעשה מרכבה והי אלתי לא יעלם מנהא גיר ראשי הפרקים. ונצהם פי ד'לך הו הד'א, עד היכן מעשה מרכבה ר' (מאיר) אומר עד וארא בתראה, ר' יצחק אומר עד חשמל, (מן)[מעד] וארא עד חשמל מגמרינן אגמורי, מ[י]כ(א)ן ואילך מוסרין לו ראשי הפרקים. איכא דאמרי (מן)[עד] וארא ועד חשמל, מסרינן ראשי הפרקים, מ[י]כ(א)ן ואילך אם היה חכם [ו]מבין מדעתו אין, ואי( )לא לא.
3	התברר לך אפוא מלשונותיהם א) שהן השגות שונות, ומה שמסב את תשומת הלב לכך הוא "וארא", "וארא", "וארא"; ב) ושהן דרגות, ושההשגה האחרונה מהן, והיא שנאמר עליה "וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל" (יחזקאל א,כז), כלומר צורת האדם החלוקה, שנאמר עליו "מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה" (שם) – היא ההשגה האחרונה שבהן והנעלה שבהן. ג) וכן המחלוקת בין החכמים האם מותר לרמוז משהו כשהוא מלמד, כלומר במסירת ראשי הפרקים, או שאסור בשום אופן לרמוז כשמלמדים את ההשגה השלישית הזאת ואפילו בראשי הפרקים אלא מי שהוא חכם יבין מדעתו. ד) וכן גם המחלוקת בין החכמים, כמו שאתה רואה, גם לגבי שתי ההשגות הראשונות, כלומר החיות והאופנים, האם מותר ללמד את ענייניהן במפורש או שאין היתר אלא ברמז ובחידות בראשי הפרקים.	פקד באן לך מן נצוצהם אנהא אדראכאת מכ'תלפה, ואלתנביה עליהא וארא וארא וארא, ואנהא מראתב, ואן אלאדראך אלאכ'יר מנהא והו אלמקול ענה וארא כעין חשמל אעני צורה' אלרג'ל אלמבע[צ'ה](ץ') אלד'י קיל פיה ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה [הי](הו) אכ'ר אלאדראכאת ואעלאהא, ואלאכ'תלאף איצ'א בין אלחכמים הל יג'וז אן ישאר פי תעלימה בשי אעני במסירת ראשי הפרקים או לא יג'וז בוג'ה אן ישאר פי תעלים הד'א אלאדראך אלת'אלת' ולו בראשי הפרקים, בל מן הו חכם יבין מדעתו. וכד'לך איצ'א אלאכ'תלאף בין אלחכמים כמא תרי פי אלאדראכין אלאולין איצ'א אעני אלחיות ואלאופנים הל יג'וז תעלים מעאני ד'לך בתצריח או לא יג'וז אלא באשארה ואלגאז בראשי הפרקים.
4	סדר ההשגות ומשמעותו ראוי שתשים לב גם לסידור שלוש ההשגות האלה: הוא הקדים את השגת החיות, משום שהן קודמות בנכבדות ובסיבתיות, כמו שאמר: "כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאוֹפַנִּים" (שם,כ), וכן ב(היבטים) אחרים. ואחרי האופנים ההשגה השלישית, שהיא במעלה עליונה יותר מן החיות, כמו שהתבאר. הטעם לכך הוא ששתי ההשגות קודמות בהכרח בלימוד להשגה השלישית, ומהן ניתן להביא ראיות עליה.	וינבגי אן תתנבה איצ'א עלי תרתיב הד'ה אלאדראכאת אלת'לת'ה, וד'לך אנה קדם אדראך אלחיות לאנהא אקדם באלשרף ואלסבביה כמא ד'כר כי רוח החיה באופנים, ובגיר ד'לך איצ'א. ובעד אלאופנים אלאדראך אלת'אלת' אלד'י הו אעלי רתבה מן אלחיות כמא באן. ועלה' ד'לך אן אלאדראכין מתקדמאן פי אלעלם צ'רורה ללאדראך אלת'אלת', פבהמא יסתדל עליה: