חלק ג, פרק ז

חלק ג, פרק ז

דמות האדם שעל הכיסא היא המרכבה

1	ציון לזמן ולמקום מכלל מה שראוי לחקור עליו הוא קשירת השגת המרכבה לשנה ולחודש וליום, וקשירתה למקום. זה מסוג הדברים שיש לבקש להם משמעות, ואין לחשוב שהוא דבר שאין לו משמעות.	מן ג'מלה' מא ינבגי אלבחת' ענה תקייד אדראך אלמרכבה באלסנה ואלשהר ואליום ותקייד אלמוצ'ע. פהד'א ממא ינבגי אן יטלב לה מעני ולא יט'ן אנה אמר לא מעני פיה.
2	המפתח להבנה: הביטוי "נפתחו השמים" וממה שיש להתבונן בו, והוא המפתח לכול, הם דבריו: "נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם" (יחזקאל א,א). דבר זה נפוץ בדברי הנביאים, כוונתי לציון היפתחות בהשאלה, וכן היפתחות שערים: א) "פִּתְחוּ שְׁעָרִים [וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים]" (ישעיהו כו,ב); ב) "[וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל] וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח" (תהילים עח,כג); ג) "[שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם] וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם [וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד]" (שם כד,ט); ד) "פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק [אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ]" (שם קיח,יט). וכאלה לרוב.	וממא ינבגי תאמלה והו מפתאח אלג'מיע קולה נפתחו השמים, והד'א שי כת'(י)ר פי כלאם אלאנביא אעני ד'כר אסתעארה' אלאנפתאח, ואנפתאח אלאבואב איצ'א, פתחו שערים, ודלתי שמים פתח, ושאו פתחי עולם, פתחו לי שערי צדק, ומן הד'א כת'יר.
3	רמות השגה שונות יד ה') וממה שראוי שתשים לב אליו הוא שאף על פי שכּל התיאור הזה היה בלי ספק במראה הנבואה, כמו שנאמר: "וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד ה'" (יחזקאל א,ג) – אף על פי כן יש שוני רב מאוד בדרך ההתבטאות בחלקי התיאור הזה. דמות כמשל) כי כאשר הזכיר את החיות הוא אמר "דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת" (שם,ה) ולא אמר רק "אַרְבַּע חַיּוֹת". וכך אמר "וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ" (שם,כב), וכן אמר "כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא" (שם,כו), וכן אמר "דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם" (שם) – בכל אלה אמר "דמות". ואילו על האופנים לא אמר לא "דמות אופן" ולא "דמות אופנים" כלל, אלא הודעה סתמית על צורה מציאותית כפי שהיא. הערה א) אל יטעו אותך דבריו "דְּמוּת אֶחָד לְאַרְבַּעְתָּן" (שם,טז), כי אין זה באותו הסדר ולא במשמעות שנרמז אליה. הערה ב) בהשגה האחרונה הדגיש עניין זה וביארו. הוא הזכיר את הרקיע סתם כיוון שהתחיל להזכירו, ופירט ואמר: "וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אֶל הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הַכְּרֻבִים כְּאֶבֶן סַפִּיר כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא נִרְאָה עֲלֵיהֶם" (יחזקאל י,א). הוא הזכיר כאן את הרקיע באופן סתמי, ולא אמר "דמות רקיע" כמו שהיה כשסמך אותו לראשי דמות החיות. ואילו לגבי הכסא הוא אמר: "דְּמוּת כִּסֵּא נִרְאָה עֲלֵיהֶם". וזאת ראיה שהשגת הרקיע קדמה תחילה, ולאחר מכן נראה לו עליו דמות כסא. הבן זאת.	וממא יג'ב אן תתנבה עליה כון הד'א אלוצף כלה ואן כאן במראה הנבואה בלא שך כמא קאל ותהי עליו שם יד י"י, לכנה מע ד'לך תגירת אלעבארה ען אג'זא הד'א אלוצף תגירא עט'ימא ג'דא, וד'לך אנה למא ד'כר אלחיות קאל דמות ארבע חיות ולם יקל ארבע חיות פקט, וכד'לך קאל ודמות על ראשי החיה רקיע וכד'לך קאל כמראה אבן ספיר דמות כסא, וכד'לך קאל דמות כמראה אדם, כל הד'ה קאל פיהא דמות. אמא אלאופנים פאנה לם יקל פיהא דמות אופן ולא דמות אופנים בוג'ה, אלא אכ'באר(א) מטלק(א) בצורה וג'ודיה עלי מא הי עליה. ולא יגלטך קולה דמות אחד לארבעתן, לאן ליס ד'לך פי הד'א אלנסק ולא בחסב אלמעני אלמשאר אליה, וג'א פי אלאדראך אלאכ'יר אכד הד'א אלמעני ובינה, וד'כר אלרקיע מטלק(א) למא בדא בד'כרה, ופצלה וקאל ואראה והנה אל הרקיע אשר על ראש הכרובים כאבן ספיר כמראה דמות כסא נראה עליהם, אטלק אלקול הנא פי אלרקיע ולם יקל דמות רקיע כמא כאן ענד אצ'אפתה לראשי דמות החיות. אמא אלכסא פקאל דמות כסא נראה עליהם דלילא עלי תקדם אדראך אלרקיע אולא, ובעד ד'לך נראה לו עליו דמות כסא. פאפהם ד'לך.
4	תבנית יד אדם – מתן צורה מהשכל הנבדל לגלגל וממה שראוי שתשים לב אליו, שהוא תיאר בהשגה הראשונה שהחיות הן בעלות כנפיים וִידֵי אָדָם (שם א,ח) גם יחד. ובהשגה השנייה הזאת, שביאר בה שהחיות הן כרובים, השיג תחילה רק את כנפיהם, ולאחר מכן התחדשו להם ידי אדם בהשגתו. הוא אמר: "וַיֵּרָא לַכְּרֻבִים תַּבְנִית יַד אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם" (שם י,ח). דבריו "תבנית" הם כדבריו "דמות", ודרגת הדבר תחת כנפיהם. הבן זאת. התבונן כיצד אמר במפורש: "אוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם" (שם,יט), אף על פי שלא ייחס להם צורה בתיאורו.	וממא יג'ב אן תתנבה עליה כונה וצף פי אלאדראך אלאול אן אלחיות ד'את אג'נחה וידי אדם מעא, ופי הד'א אלאדראך אלת'אני אלד'י בין פיה אן אלחיות הי כרובים אדרך אולא אג'נחתהא פקט, ובעד ד'לך חדת'ת להא ידי אדם פי אדראכה, קאל וירא לכרובים תבנית יד אדם תחת כנפיהם, קולה תבנית מת'ל קולה דמות, ורתבה' ד'לך תחת כנפיהם, פאפהם הד'א. תאמל כיף צרח בקול(ה) אופנים לע[ו]מתם ואן כאן לם יצפהא בצורה.
5	ההשגה השלישית, חלק תחתון: הקשת כדימוי למראה כבוד ה' הוא אמר גם: "כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה'" (שם א,כח). חומר הקשת המתוארת, אמיתתה ומהותה – ידועים. זה הדימוי וההמשלה המופלאים ביותר שיכולים להיות, וזה בלי ספק בכוח נבואי. הבן זאת.	קאל איצ'א כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד י"י, מאדה' אלקשת אלמוצופה וחקיקתהא ומאהיתהא מעלומה, והד'א אגרב מא ימכן אן יכון פי אלתשביה ואלתמת'יל, והד'א בלא שך בקוה נבויה. פאפהם ד'לך.
6	ההשגה השלישית, חלק עליון: החשמל וממה שראוי שתשים לב אליו, שהוא חילק את דמות אדם שעל הכסא, כשחלקו העליון "כְּעֵין חַשְׁמַל" וחלקו התחתון "כְּמַרְאֵה אֵשׁ" (שם,כז). הסבר א) את הביטוי הזה, "חַשְׁמַל", ביארו (חז"ל) כמורכב משני עניינים: "חש"-"מל" (ראו ר"ח, בבלי חגיגה יג,א-ב) – כלומר מהירות, שהיא הוראת "חש", והפסקה, שעליה מורה "מל". והכוונה: צירוף של שני עניינים נבדלים מבחינת שני צדדים, עליון ותחתון, על דרך הדימוי. הסבר ב) הם הסבו את תשומת לבנו שנית ואמרו שהוא נגזר מדיבור ושתיקה, ואמרו: "פעמים חשות, פעמים ממללות" (בבלי חגיגה יג,ב). את (מובן) השתיקה הם גזרו מ"הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם" (ישעיהו מב,יד), כהערה על שני העניינים (שהם) בדיבור בלי קול. אין ספק שדבריהם "פעמים חשות, פעמים ממללות" אינם אלא על דבר נברא.	וממא יג'ב אן תתנבה עליה תבעיצ'ה דמות אדם שעל הכסא, ואעלאה כעין חשמל ואספלה כמראה אש. והד'ה לפט'ה' חשמל בינוא אנהא מרכבה מן מעניין, חש מל, יעני אלסרעה והו דליל חש, ואלקטע והו [מדלול](דליל) מל, אלקצד אג'תמאע מעניין מתבאינין באעתבאר ג'התין עלו וספל עלי טריק אלתשביה. וקד נבהונא תנביהא ת'אניא וקאלוא אנה משתק מן אלכלאם ואלסכות, קאלוא פעמים חשות פעמים ממללות, אשתקוא אלסכות מן החשיתי מעולם, תנביהא עלי אלמעניין בכלאם דון צות. ולא שך אן קולהם פעמים חשות פעמים ממללות אנמא הו ען שי מכ'לוק,
7	ההשגה השלישית: דמות האדם החלוקה היא המרכבה ראה אפוא כיצד אמרו לנו במפורש שאותה דמות אדם המחולק שעל הכסא– אין זה משל אליו, יתעלה מכל מורכבות, אלא משל לדבר נברא. וכך אמר הנביא: "הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה'" (יחזקאל א,כח). כבוד ה' אינו ה', כמו שהבהרנו כמה פעמים (א:יח;כא;סד). נמצא שכל מה שהמשיל בהשגות האלה כולן אינו אלא כבוד ה', דהיינו המרכבה ולא הרוכב, כי הוא יתעלה אינו ניתן להמשלה. הבן זאת.	פארי כיף צרחוא לנא אן הד'ה דמות אדם שעל הכסא אלמבעץ' ליס ד'לך מת'אל(א) ענה תע(א)לי ען כל תרכיב בל מת'אל(א) ען שי מכ'לוק, והכד'א קאל אלנבי הוא מראה דמות כבוד י"י, וכבוד י"י ליס הו י"י כמא בינא מראת. פכל מא מת'ל פי הד'ה אלאדראכאת כלהא אנמא הו כבוד י"י אעני אלמרכבה לא אלרוכב, אד' לא ימת'ל תע(א)לי, פאפהם הד'א.
8	סיכום והזמנה הרי נתנו לך גם בפרק הזה דברים מראשי הפרקים, שאם תשלים את הראשים ההם יצא מהם כלל מועיל בנושא הזה. ואם תתבונן בכל מה שאמרנו בפרקי חיבור זה עד הפרק הזה, יתבהר לך רובו או כולו של נושא זה, מלבד פרטים מועטים וחזרות על דברים שמשמעותן עלומה. ואולי לאחר התבוננות מופלגת יתגלה הדבר ולא ייעלם ממנו מאומה. אל תתלה תקוותך לשמוע ממני אחר הפרק הזה אפילו מילה אחת בעניין זה, לא בפירוש ולא ברמז, כי כבר נאמר בכך כל מה שניתן לאומרו, ואף פרצתי את הגבול מאוד.	פקד אעטינאך איצ'א פי הד'א אלפצל מן ראשי הפרקים מא אד'א (צ')[ת]ממת תלך אלראשים ג'את מנהא ג'מלה מפידה פי הד'א אלגרץ', ואד'א תאמלת כל מא קלנאה פי פצול הד'ה אלמקאלה אלי הד'א אלפצל תבין לך מן הד'א אלמעני אכת'רה או כלה, אלא ג'זאיאת יסירה ותכריראת קול יכ'פי אמרהא, ולעל ענד אלתאמל אלבליג ינכשף ד'לך ולא יכ'פי מנה שי. ולא תתעלק אמאלך באנך תסמע מני בעד הד'א אלפצל ולו כלמה ואחדה פי הד'א אלמעני, לא בתצריח ולא בתלויח, לאנה קד קיל פי ד'לך כל מא ימכן קולה, בל קד תקחמת כת'יר(א).
9	הבה נתחיל בעניינים אחרים מתוך כל העניינים שאני מקווה לבאר בחיבור זה.	פלנאכ'ד' פי מעאני אכ'רי מן ג'מלה' אלמעאני אלתי אומל אן אבינהא פי הד'ה אלמקאלה: