חלק א, פרק לא

מתוך מורה הנבוכים
גרסה מ־17:26, 13 בספטמבר 2018 מאת בוט (שיחה | תרומות) (עדכון)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלק א, פרק לא
מגבלות השכל האנושי
1
מגבלת האדם בתחום השכלי והגופני
דע שלשכל האנושי יש א) מושגים "אדראך" שבכוחו ובטבעו להשיג; "אדראך" ויש במציאות ב) נמצאים ודברים שאין בטבעו להשיג בשום פנים ואופן, אלא שערי השגתם נעולים בפניו; ויש במציאות ג) דברים שהוא משיג מהם היבט מסוים ואינו משיג היבטים אחרים. עצם היותו משיג אינו מחייב שישיג כל דבר, כשם שיש לחושים השגות ואין להם יכולת להשיג אותן בכל מרחק שהוא. וכיוצא בזה שאר כוחות הגוף: כי גם אם יש לאדם, למשל, כוח לשאת שני קנטרים (=מידת משקל, כ-45 ק"ג), אין בו כוח לשאת עשרה. היתרונות של פרטי המין (האנושי) זה על זה בהשגות החושיות ובשאר כוחות הגוף ברורים וגלויים לכל בני האדם, אלא שיש לכך גבול, ואין הדבר נמשך לכל מרחק שהוא ובכל שיעור שהוא.
אעלם אן ללעקל אלאנסאני מדארך פי קותה וטביעתה אן ידרכהא. ופי אלוג'וד מוג'ודאת ואמור ליס פי טביעתה אן ידרכהא בוג'ה ולא
בסבב, בל אבואב אדראכהא מסדודה מן דונה. ופי אלוג'וד אמור ידרך מנהא חאלה ויג'הל חאלאת, וליס בכונה מדרכא ילזם אן ידרך כל שי, כמה אן ללחואס אדראכאת וליס להא אן תדרכהא עלי אי בעד אתפק, וכד'לך סאיר אלקוי אלבדניה, לאנה ואן כאן אלאנסאן מת'לא קויא עלי שיל קנטארין פליס הו קויא עלי שיל עשרה, ותפאצ'ל אשכ'אץ אלנוע פי הד'ה אלאדראכאת אלחסיה וסאיר אלקוי אלבדניה בין ואצ'ח לג'מיע אלנאס, לכנה לה חד, וליס אלאמר מארא אלי אי בעד אתפק ואי קדר אתפק.
2 הוא הדין בעצמו באשר להשגות השכליות האנושיות: יש בהן הבדלים גדולים מאוד בין פרטי המין האנושי, וגם זה ברור וגלוי מאוד לאנשי החכמה; עד שאדם אחד יסיק בעצמו מעיונו עניין מסוים, בעוד אדם אחר לא יוכל להבין אותו עניין לעולם, ואפילו הסבירו לו אותו בכל ניסוח ובכל משל ובמשך זמן ארוך ביותר לא תגיע דעתו אליו בשום פנים, אלא תירתע דעתו מהבנתו. וגם ההבדלים הללו (בין בני האדם) אינם בלי סוף, אלא בלי ספק יש לשכל האנושי גבול שהוא עוצר בו. כד'לך אלחכם בעינה פי אלאדראכאת אלעקליה אלאנסאניה יתפאצ'ל אשכ'אץ אלנוע פיהא תפאצ'לא עט'ימא, והד'א איצ'א בין ואצ'ח ג'דא לאהל אלעלם, חתי אן מעני מא יסתנבטה שכ'ץ מן נט'רה בנפסה, ושכ'ץ אכ'ר לא יקדר אן יפהם ד'לך אלמעני אבדא, ולו פהם לה בכל עבארה ובכל מת'ל ופי אטול מדה לא ינפד' ד'הנה פיה בוג'ה, בל ינבו ד'הנה ען פהמה, והד'א אלתפאצ'ל איצ'א ליס הו ללא נהאיה, בל ללעקל אלאנסאני חד בלא שך יקף ענדה.
3
התשוקה לדעת והכרה בגבולותיה בפיזיקה ובמטפיזיקה
ויש דברים שברור לאדם שהשגתם אינה אפשרית, ואין הוא מוצא עצמו משתוקק לידיעתם, כיוון שהוא חש שזה בלתי אפשרי ושאין שער להיכנס דרכו להגיע אל הדבר; כגון אי-ידיעתנו את מספר כוכבי השמיים ואם הוא זוגי או אי-זוגי, וכגון אי-ידיעתנו את מספר מיני בעלי החיים והמחצבים והצמחים, וכיוצא בזה.
פת'ם אשיא יתבין ללאנסאן אמתנאע אדראכהא ולא יג'ד נפסה מתשוקה אלי עלמהא לשעורה באמתנאע ד'לך ואן לא באב ידכ'ל מנה ללוצול אלי הד'א, כג'הלנא בעדד כואכב אלסמא והל הי זוג' או פרד, וכג'הלנא בעדד אנואע אלחיואן ואלמעאדן ואלנבאת, ומא אשבה ד'לך.
4 ויש דברים שהאדם מוצא שתשוקתו להשגתם גדולה, והשלטת השכל על בקשת אמיתתם והחקירה בהם קיימת בכל קבוצה בעלת עיון מבני האדם ובכל זמן. בדברים האלה רבות הדעות ונופלת בהם מחלוקת בין המעיינים, ומתעוררים בהם ספקות מפני היקשרות השכל בהשגת הדברים הללו, כוונתי לתשוקה אליהם, והעובדה שכל אחד חושב שהוא מצא דרך שעל ידה ידע את אמיתת הדבר, ואין בכוח השכל האנושי להביא לכך הוכחה. כי כל דבר שנודעה אמיתתו בהוכחה אין בו לא מחלוקת ולא ויכוח ולא התנצחות, מלבד אצל הבור המגלה עיקשות המכונה 'עיקשות כנגד המוכח', כפי שתמצא אנשים המתעקשים לדחות את כדוריות הארץ, ואת היותו של הגלגל (שקבועים בו כוכבי השמיים) סובב, וכיוצא בזה. אותם אין מקום להזכיר בעניין הזה. הדברים הללו שהמבוכה הזו נפלה בהם, רבים מאוד בעניינים המטפיזיים, ומועטים בעניינים הטבעיים, ונעדרים בעניינים המתמטיים. ות'ם אשיא יג'ד אלאנסאן שוקה אלי אדראכהא עט'ימא, ותסלט אלעקל עלי טלב חקיקתהא ואלבחת' ענהא מוג'וד פי כל פרקה נט'ארה מן אלנאס ופי כל זמאן, ופי תלך אלאשיא תכת'ר אלארא ויקע אלאכ'תלאף בין אלנאט'רין, ותחדת' אלשבה מן אג'ל תעלק אלעקל באדראך תלך אלאשיא אעני אלשוק אליהא, וכון כל אחד יט'ן אנה קד וג'ד טריקא יעלם בה חקיקה' אלאמר, וליס פי קוה' אלעקל אלאנסאני אן יאתי עלי ד'לך בברהאן, לאן כל שי עלמת חקיקתה בברהאן לא אכ'תלאף פיה ולא מג'אד'בה ולא ממאנעה אלא מן ג'אהל יעאנד אלענאד אלד'י יסמי אלענאד אלברהאני, כמא תג'ד אקואמא עאנדוא פי כריה' אלארץ', וכון אלפלך מסתדירא, ונחו ד'לך, פהאולא לא מדכ'ל להם פי הד'א אלגרץ'. והד'ה אלאמור אלתי וקעת פיהא הד'ה אלחירה כת'ירה ג'דא פי אלאמור אלאלאהיה, וקלילה פי אלאמור אלטביעיה, ומעדומה פי אלאמור אלתעלימיה.
5
גורמי המחלוקות
אלכסנדר מאפרודיסיאס אמר שסיבות המחלוקת בדברים הן שלוש: הראשונה, אהבת השררה והניצחון, המונעות מהאדם להשיג את האמת כפי שהיא. והשנייה, דקות הדבר המושג בפני עצמו, ועומקו וקושי השגתו. והשלישית, בורותו של המשיג וקוצר השגתו את מה שאפשר להשיג.
קאל אלאסכנדר אלאפרודיסי אן אסבאב אלאכ'תלאף פי אלאמור ת'לת'ה, אחדהא חב אלריאסה ואלגלבה אלצאדאן ללאנסאן ען אדראך אלחק עלי מא הו עליה. ואלת'אני לטאפה' אלאמר אלמדרך פי נפסה וגמוצ'ה וצעובה' אדראכה. ואלת'אלת' ג'הל אלמדרך וקצורה ען אדראך מא ימכן אדראכה,
6 זה מה שציין אלכסנדר. אך בזמננו יש סיבה רביעית שלא ציין משום שלא הייתה אצלם, והיא ההרגל והחינוך. כי האדם בטבעו אוהב את מה שהורגל בו ונוטה אליו, עד כדי כך שאתה רואה שאנשי המדבר, במצבם הפרוע וחוסר ההנאות ודוחק המזון, שונאים את הערים ואינם נהנים בהנאותיהן, ומעדיפים את התנאים הרעים שהם רגילים אליהם על פני התנאים הטובים שאינם רגילים אליהם, ונפשם אינה מוצאת מנוחה במגורים בארמונות ולא בלבישת המשי ולא בהתענגות על המרחצאות והשמנים והבשמים. כך קורה לאדם בדעות שהורגל בהן והתחנך עליהן: הוא אוהב אותן ומגן עליהן ומתרחק מזולתן. הכד'א ד'כר אלאסכנדר. ופי אזמנתנא סבב ראבע לם יד'כרה לאנה לם יכן ענדהם, והו אלאלף ואלתרביה, לאן ללאנסאן בטביעתה מחבה' מא אלפה ואלמיל נחוה, חתי אנך תרי אהל אלבאדיה עלי מא הם עליה מן אלשעת' ועדם אללד'את וצ'יקה' אלאקואת יכרהון אלמדן ולא יסתלד'ון בלד'אתהא, ויות'רון אלחאלאת אלסייה אלמעתאדה עלי אלחאלאת אלצאלחה אלגיר מעתאדה, פלא תסתריח אנפסהם לסכן אלקצור ולא ללבאס אלחריר ולא ללתנעם באלחמאם ואלאדהאן ואלאטיאב, כד'לך יחדת' ללאנסאן פי אלארא אלתי אלפהא ורבי עליהא מן אלמחבה ואלחמאיה להא ואלאסתיחאש ממא סואהא.
7 סיבה זו היא גם הגורם לעיוורונו של האדם מהשגת האמיתוֹת ונטייתו אל הרגליו, כפי שאירע להמון העם בהגשמה ובדברים מטפיזיים רבים כפי שנבאר (א,לו; א, סוף נא; א,נג). כל זאת מחמת ההרגל וההתחנכות על כתובים שנקבעו אצלם הערצתם והאמונה בהם, שחיצוניותם מורה על הגשמות ועל דמיונות שאין בהם אמת, אלא נאמרו על דרך המשל והרמז. וזה היה בשל סיבות שאציין בהמשך (א,מו-מט). ובחסב הד'א אלסבב איצ'א יעמי אלאנסאן ען אדראך אלחקאיק וימיל נחו מעתאדאתה, כמא אעתרי אלג'מהור פי אלתג'סים ופי אמור כת'ירה אלאהיה כמא נבין, כל ד'לך מן אג'ל אלאלף ואלתרביה עלי נצוץ אסתקר תעט'ימהא ואלתצדיק בהא תדל ט'ואהרהא עלי אלתג'סים ועלי כ'יאלאת לא צחה להא, בל קילת עלי ג'הה' אלמת'ל ואללגז, וכאן ד'לך לאסבאב סאד'כרהא.
8
מקורות הטענה בדבר מגבלות השכל האנושי
אל תחשוב שמה שאמרנו לגבי קוצר השגתו של השכל האנושי והעובדה שיש לו גבול שהוא נעצר בו, הוא דבר שנאמר על פי התורה. אלא הוא דבר שאמרו אותו הפילוסופים והשיגו אותו השגה אמיתית מבלי להתחשב בשיטה או בדעה מסוימת. והוא דבר נכון, ולא יטיל בו ספק אלא מי שאינו יודע את הדברים שהוכחו.
פרק זה אינו אלא הקדמה למה שייאמר אחריו.
ולא תט'ן אן הד'א אלד'י קלנאה מן קצור אלעקל אלאנסאני וכונה לה חד יקף ענדה הו קול קיל בחסב אלשריעה, בל הו אמר קד קאלתה אלפלאספה ואדרכתה חק אדראכה מן גיר מראעאה' מד'הב ולא ראי, והו אמר צחיח, לא ישך פיה אלא מן ג'הל מא קד תברהן מן אלאמור. והד'א אלפצל אנמא קדמנאה תוטיה למא יאתי בעדה: