חלק ג, פרק י

מתוך מורה הנבוכים
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלק ג, פרק י
אין הרע מכוון מאת האל
1
חכמי הכלאם: ההעדר אינו זקוק לפועל
טענה א) ה"מדברים" הללו, כמו שהודעתיך (א,עג33-20), אינם מדמים הֶעְדֵּר פרט להֶעְדֵּר המוחלט. ואילו את העדרי כל התכונות אין הם חושבים להעדרים, אלא הם חושבים שדינם של כל העדר ותכונה כדין שני הפכים, כמו עיוורון וראייה, ומוות וחיים; שהם לדעתם כמו חום וקור.
לכן הם קובעים כללית ואומרים טענה ב) שההעדר אינו נזקק לפועֵל, והפעולה היא המצריכה בהכרח פועֵל. ודבר זה נכון במובן מסוים; אך אף על פי שהם אומרים שההעדר אינו נזקק לפועֵל, מסקנה) הם אומרים על פי עקרונותיהם שה' מעוור ומחריש וגורם לנע לנוח, כי ההעדרים האלה הם עניינים מצויים לדעתם.
האולא אלמתכלמון כמא אעלמתך לא יתכ'ילו[א](ן) אלעדם גיר אלעדם אלמטלק, אמא אעדאם אלמלכאת כלהא פלא יט'נו(נ)הא אעדא[ם](מא), בל יט'נו[א](ן) אן כל עדם ומלכה חכמהא חכם אלצ'דין, כאלעמי ואלבצר, ואלמות ואלחיאה, פאן ד'לך ענדהם במנזלה' אלחאר ואלבארד, ולד'לך יטלקון אלקול ויקולון אן אלעדם לא יפתקר לפאעל, ואנמא אלפעל הו אלד'י יסתדעי פאעלא ולא בד, והד'א צחיח בוג'ה מא, ומע כונהם הם יקולון אן אלעדם לא יחתאג' לפאעל יקולון עלי אצלהם אן אללה יעמי ויצם, ויסכן אלמתחרך, אד' הד'ה אלאעדאם ענדהם מעאני מוג'ודה,
2
דעת הרמב"ם: ההעדר אינו קיים אך נוהגים לייחסו לפעולה
ראוי שנודיע לך את דעתנו שלנו בעניין זה, כפי מה שקובע העיון הפילוסופי:
מסיר מכשול) ידוע לך (ב,הנחות18) שמסיר המכשול הוא מניע במובן מסוים. כמי שמסיר עמוד מתחת לקורה וכך היא נופלת בשל משקלה הטבעי, ואנו אומרים שמסיר העמוד הזה הניע את הקורה. דבר זה נזכר ב(ספרו של אריסטו) "פיזיקה" (ח,4 255ב 26-24).
מסיר תכונה) באותו אופן אנו גם אומרים שמי שהסיר תכונה מסוימת יצר את אותו העדר, אף על פי שההעדר אינו דבר מצוי. כי כמו שאנו אומרים על מי שכיבה נר בלילה שהוא חולל את החושך, כך אנו אומרים על מי שהשחית את הראייה שהוא עשה את העיוורון; אף על פי שהחושך והעיוורון הם העדרים ואינם נזקקים לפועֵל.
פינבגי אן נעלמך בראינא נחן פי ד'לך עלי מא יקתצ'יה אלנט'ר אלפלספי, וד'לך, אנך קד עלמת אן מזיל אלעאיק הו (אל)מחרך בוג'ה מא, כמן אזאל עמוד(א) מן תחת כ'שבה פסקטת בת'קלהא אלטביעי, פאנא נקול אן ד'לך אלמזיל ללעמוד חרך אלכ'שבה, קד ד'כר ד'לך פי אלסמאע, ובהד'א אלנחו איצ'א נקול פי אלד'י אזאל מלכה' מא אנה צנע ד'לך אלעדם ואן כאן אלעדם ליס הו שי(א) מוג'וד(א). פכמא נקול פי מן אטפא סראג'א באלליל אנה אחדת' אלט'לאם, כד'לך נקול פי מן אפסד אלבצר אנה קד פעל אלעמי, ואן כאן אלט'לאם ואלעמי אעדא[ם](מא) וליסת תפתקר לפאעל.
3
פרשנות המקרא
שימוש בפועל מיוחד) לפי פרשנות "תאויל" זו יתבארו דברי ישעיה: "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע" (ישעיהו מה,ז). כי החֹשך והרע הם העדרים. התבונן כיצד לא אמר "עושה חֹשך" ולא אמר "עושה רע", כי אין הם דברים מצויים כך שתהיה העשיה קשורה להם. אלא השתמש לגביהם בלשון "ברא", כי למילה זו יש קשר להעדר בעברית, כמו שנאמר: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים [אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ]" (בראשית א,א). וזאת מהעדר. ואופן ייחוס ההעדר לפעולת הפועֵל הוא באופן זה שהזכרנו.
ובחסב הד'א אלתאויל יתבין קול ישעיה יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע, אד' אלחשך ואלרע אעדאם, ותאמל כיף לם יקל עושה חשך ולא קאל עושה רע לאנהא ליסת אמורא מוג'ודה פתתעלק בהא אלעשיה, ואנמא אטלק עליהמא ב(ו)רא, לאן הד'ה כלמה להא תעלק באלעדם פי אללסאן אלעבראני כמא קאל בראשית ברא אלהים וגו' וד'לך מן עדם, ואלוג'ה פי נסבה' אלעדם לפעל אלפאעל הו עלי הד'א אלוג'ה אלד'י ד'כרנא.
4 הבנה א לפסוק) בדרך זו ניתן גם להבין את דבריו: "מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר? [הֲלֹא אָנֹכִי ה']" (שמות ד,יא).
הבנה ב) תיתכן גם פרשנות "תאויל" אחרת לכך, והיא שהאמירה היא: "מי הוא אשר ברא את האדם בעל יכולת דיבור, או בורא אותו בלא יכולת לדבר?". והמשמעות: הבאה למציאות של חומר שאינו מקבל אותה תכונה, תהא זו כל תכונה שתהיה. כך שמי שמביא למציאות חומר מסוים שאינו מקבל אחת מן התכונות אומרים עליו שהוא עשה את ההעדר ההוא, כמו שאומרים על מי שיכול להציל אדם ממוות אך נסוג מכך ולא הצילו, שהוא הרגו.
ועלי הד'א אלנחו איצ'א (ת)[י]פהם קולה מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור. וימכן פי הד'א תאויל אכ'ר, והו אן יקאל מן הו אלד'י כ'לק אלאנסאן מתכלמא או יכ'לקה עאדם אלכלאם, מענאה איג'אד מאדה גיר קאבלה לתלך אלמלכה אי מלכה כאנת, פאן אלד'י יוג'ד מאדה' מא גיר קאבלה למלכה מן אלמלכאת יקאל ענה אנה פעל ד'לך אלעדם. כמא יקאל פי מן כאן קאדרא עלי כ'לאץ שכ'ץ מן אלהלאך פנכל ענה ולם יכ'לצה אנה קד קתלה.
5
סיכום טענה א: פועל אינו קשור בהעדר
הרי התברר לך שלכל הדעות פעולת הפועֵל אינה קשורה בהעדר בשום אופן, אלא אומרים שהוא עשה את ההעדר במקרה, כמו שביארנו. ואילו הדבר שעושה הפועֵל בעצם "ד'את" – יהא זה כל פועל שיהיה – הוא דבר מצוי בהכרח, ופעולתו קשורה למצוי דווקא.
פקד תבין לך אנה עלי כל ראי לא יתעלק פעל אלפאעל בעדם בוג'ה, ואנמא יקאל אנה פעל אלעדם באלערץ' כמא בינא. ואמא אלשי אלד'י יפעלה אלפאעל באלד'את פהו שי מוג'וד צ'רורה אי פאעל כאן, ואנמא יתעלק פעלה במוג'וד.
6
טענה ב: הרע הוא העדר
אחרי הקדמה זו עליך לזכור את מה שהוכח (אריסטו, מטפיזיקה ט,ט,1051א 21-18):
טענה: רע הוא יחסי) שהרָעוֹת אינן אלא רעות ביחס לדבר מה;
טענה: יחסי הוא העדר) ושכל מה שהוא רעה לגבי אחד מן המצויים – אותה רעה היא העדרו של אותו דבר, או העדר של אחד ממצביו התקינים.
{{{1}}} לכן קובעים כללית משפט האומר שכל הרעות הן העדרים.
דוגמה) דוגמה לכך באדם: מותו הוא רע, והוא העדרו; וכן חוליו או עוניו או בורותו – רעות לגביו, וכולם העדרי תכונות.
ובעד הד'ה אלתוטיה פלת[ת]ד'כר מא קד תברהן מן כון אלשרור אנמא הי שרור באצ'אפה אלי שי מא, ואן כל מא הו שר פי חק מוג'וד מן אלמוג'ודאת פאן ד'לך אלשר הו עדם ד'לך אלשי או עדם חאלה צאלחה מן חאלאתה, ולד'לך תטלק אלקצ'יה ויקאל, אלשרור כלהא אעדאם, מת'אל ד'לך פי אלאנסאן פאן מותה שר והו עדמה, וכד'לך מרצ'ה או פקרה או ג'הלה שרור פי חקה, וכלהא אעדאם מלכאת.
7 אם תתחקה אחר פרטי אותו משפט כללי, תמצא שאין בו כל חריגה אלא
א) למי שאינו מבדיל בין העדר ותכונה ובין שני הפכים,
ב) או מי שאינו יודע את טבעיהם של כל הדברים. כמו מי שאינו יודע שככלל, בריאות היא איזון מסוים והיא שייכת לקטגוריית היחס, ושככלל, העדר אותו יחס הוא החולי. והמוות הוא העדר הצורה עבור כל חי. וכן כל אחד משאר המצויים שיכלה, כיליונו הוא העדר צורתו.
ואד'א תתבעת ג'זאיאת הד'ה אלקצ'יה אלכליה וג'דתהא לא (תכד'ב)[תכ'רם] אצלא אלא ענד מן לא יפרק בין אלעדם ואלמלכה ובין אלצ'דין, או מן לא יערף טבאיע אלאמור כלהא, כמן לא יערף אן אלצחה עלי אלעמום הי אעתדאל מא, ואן ד'לך מן באב אלמצ'אף, ואן עדם תלך אלנסבה הו אלמרץ' עלי אלעמום. ואלמות עדם אלצורה פי חק כל חי. וכד'לך כל מא יפסד מן סאיר אלמוג'ודאת אנמא פסאדה עדם צורתה.
8
מסקנות: האל עושה רק טוב והחומר הוא הגורם לרע
לאחר הקדמות אלה ייוודע בוודאות שעל ה' יתהדר ויתרומם אין אומרים בשום אופן שהוא עושה רע בעצם, "ד'את" כוונתי שהוא יתעלה יכוון בכוונה ראשונית לעשות רע. דבר זה לא ייתכן. אלא כל מעשיו הם טוב גמור, כי אין הוא עושה אלא מציאות, וכל מציאות היא טוב. וכל הרעות הן הֶעדרים שאין קשורה אליהם פעולה אלא באופן שאמרנו, שהוא הביא את החומר למציאות בטבעו הנוכחי, שהוא היותו מחובר להעדר תמיד כמו שנודע – ולכן הוא (=החומר) הסיבה לכל כיליון ולכל רעה. לכן כל מה שה' לא המציא לו את החומר הזה – אינו כלה ולא תחול בו אף רעה. נמצא שמהותה האמיתית של כל פעולת ה' – טוב, כי היא מציאות.
ובעד הד'ה אלמקדמאת יעלם יקינא אן אללה עז וג'ל לא יטלק עליה אנה יפעל שרא באלד'את בוג'ה, אעני אנה תע(א)לי יקצד קצדא אוליא אן יפעל אלשר, הד'א לא יצח, בל אפעאלה כלהא תע(א)לי כ'יר מחץ', לאנה לא יפעל אלא וג'וד(א), וכל וג'וד כ'יר, ואלשרור כלהא אעדאם לא יתעלק בהא פעל אלא באלג'הה אלתי (בינא)[קלנא], בכונה אוג'ד אלמאדה עלי הד'ה אלטביעה אלתי הי עליהא והי כונהא מקארנה' אלעדם אבדא כמא קד עלם, פלד'לך הי אלסבב פי כל פסאד וכל שר, ולד'לך כל מא לם יוג'ד לה אללה הד'ה אלמאדה לא יפסד ולא ילחקה שר מן אלשרור, פתכון חקיקה' פעל אללה כלה כ'יר(א) אד' הו וג'וד.
9
פרשנות המקרא למונח "טוב"
לכן התבטא במפורש הספר שהאיר את אפלות העולם, ואמר: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בראשית א,לא). ואפילו מציאותו של חומר שפל זה כפי שהוא, עם חיבורו להעדר המחייב את המוות ואת כל הרעות – כל זה גם הוא טוב, בשל התמדת ההוויה והימשכות המציאות באופן רציף, ולכן פירש ר' מאיר: "'וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד' – והנה טוב מות" (בראשית רבה ט,ה), בשל העניין שהסבנו אליו את תשומת הלב.
ולד'לך נץ אלכתאב אלד'י אצ'א ט'למאת אלעאלם וקאל וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. וחתי וג'וד הד'ה אלמאדה אלספליה בחסב מא הי עליה מן מקארנה' אלעדם אלמוג'ב ללמות ואלשרור כלהא כל ד'לך איצ'א טוב לדואם אלכון ואסתמראר אלוג'וד באלתעאקב, ולד'לך שרח ר' מאיר והנה טוב מאד והנה טוב מות, ללמעני אלד'י נבהנא עליה.
10
הזמנה להתבוננות בפרק
הרהר במה שאמרתי לך בפרק זה והבינהו. כך יתברר לך כל מה שאמרו הנביאים והחכמים שהטוב כולו הוא מפעולת האלוה בעצם. ולשון בראשית רבה (נא,ג): "אין דבר רע יורד מלמעלה".
(פתד'כר)[פתדבר] מא קלתה לך פי הד'א אלפצל ואפהמה, יבין לך כל מא קאלתה אלאנביא ואלחכמים מן אן אלכ'יר כלה מן פעל אלאלאה באלד'את, ונץ בראשית רבה אין דבר רע יורד מלמעלה: