189
עריכות
שינויים
עדכון
{{שם פרק|חלק א, פרק כח}}
{{כותרת|המונח רגל}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שלוש משמעויות}}
{{קו}}"{{עברית|רגל}}" הוא מונח רב-משמעי. {{אינדקס|א)}} הוא שמה של הרגל: "{{עברית|רֶגֶל תַּחַת רָגֶל}}" {{הפניה|(שמות כא,כד)}}. {{אינדקס|ב)}} יש לו גם משמעות של הליכה בעקבות: "{{עברית|צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ}}" {{הפניה|(שמות יא,ח)}}, כלומר ההולכים בעקבותיך. {{אינדקס|ג)}} יש לו גם משמעות של סיבתיות: "{{עברית|וַיְבָרֶךְ ה' אֹתְךָ לְרַגְלִי}}" {{הפניה|(בראשית ל,ל)}} – בסיבתי, כלומר בגללי; כי דבר שהוא בגלל דבר-מה, הרי אותו דבר-מה הוא סיבה לדבר. זהו שימוש נפוץ: "[וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי] {{עברית|לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים}}" {{הפניה|(בראשית לג,יד)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}
{{עברית|רגל}} אסם משתרך. הו אסם אלרג'ל {{עברית|רגל תחת רגל}}. ויקע איצ'א פי מעני אלתבע {{עברית|צא אתה וכל העם אשר ברגליך}}, מענאה אלתאבעון לך. ויקע איצ'א במעני אלסבביה {{עברית|ויברך י"י אותך לרגלי}} בסבבי אי מן אג'לי, אן אלאמר אלד'י הו מן אג'ל שי מא פד'לך אלשי סבב ללאמר, והד'א כת'יר אלאסתעמאל, {{עברית|לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">2</td>
<td class="he">לפיכך הכוונה בדבריו "{{עברית|וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים}}" {{הפניה|(זכריה יד,ד)}} היא קיום סיבותיו, כלומר הנפלאות שיופיעו אז באותו מקום, שהוא יתעלה הסיבה להן, כלומר העושה אותן. לפירוש (שלא כפשוטו) {{מונח|תאויל}} זה כיוון {{עברית|יונתן בן עֻזיאל}} עליו השלום, שאמר: "{{עברית|וְיִתְגְּלֵי בִגְבוּרְתֵיהּ בְּיוֹמָא הַהוּא עַל טוּר זֵיתַיָּא}}" (=ויתגלה בגבורתו ביום ההוא על הר הזיתים). כך הוא מתרגם כל אבר של ביצוע ושל מעבר מקום "{{עברית|גבורתיה}}", כי הכוונה בכולם היא המעשים הנובעים מרצונו.</td>
<td class="ar">פקולה {{עברית|ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים}} יריד בה ת'באת אסבאבה, אעני אלעג'איב אלתי תט'הר חיניד' פי ד'לך אלמוצ'ע אלתי הו תעאלי סבבהא אעני פאעלהא, ואלי הד'א אלתאויל ד'הב {{עברית|יונתן בן עזיאל}} ע"אס, קאל {{עברית|ויתגלי בגבורתיה ביומא ההוא על טור זיתיא}}. וכד'א יתרג'ם כל ג'ארחה' בטש ותנקל {{עברית|גבורתיה}}, לאנהא כלהא אלמראד בהא אלאפעאל אלצאדרה ען אראדתה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}3</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הסברו של אונקלוס לפסוק "ותחת רגליו"}}
{{קו}}אשר לדבריו "[וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל] {{עברית|וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר}} [וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר]" {{הפניה|(שמות כד,י)}}, פירוש {{מונח|תאויל}} {{עברית|אנקלוס}} בהם הוא, כידוע לך, שהוא ייחס את כינוי הגוף ב"{{עברית|רגליו}}" אל ה{{עברית|כסא}}, ואמר: "{{עברית|וּתְחוֹת כּוּרְסִי יְקָרֵיהּ}}" (=ותחת כיסא כבודו).</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אמא קולה {{עברית|ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר}} פתאויל {{עברית|אנקלוס}} פיה מא קד עלמת אנה ג'על צ'מיר {{עברית|רגליו}} עאיד אלי אל{{עברית|כסא}} פקאל {{עברית|ותחות כורסי יקריה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">4</td>
<td class="he">הבן ותתפעל כיצד הרחיק {{עברית|אנקלוס}} מן ההגשמה ומכל מה שמביא אליה אפילו בדרך הרחוקה ביותר. כי הוא לא אמר "{{עברית|ותחות כורסיה}}" (=ותחת כיסאו), משום שאילו היה מייחס לו את ה{{עברית|כסא}} במשמעות המובנת בתחילה, היה הדבר מחייב שהוא נח על גוף, והייתה מתחייבת מכך הגשמות. לפיכך ייחס את ה{{עברית|כסא}} ל"{{עברית|יקָרֵיהּ}}" (=כבודו), כלומר ל{{עברית|שכינה}}, שהיא אור נברא. וכך אמר ב{{עברית|תרגום}} "{{עברית|כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ}}" {{הפניה|(שמות יז,טז)}}; אמר: "{{עברית|מִן קֳדָם אֱלָהָא דִשְׁכִינְתֵיהּ עַל כּוּרְסִי יְקָרָא}}" (=מלפני האלוה ששכינתו על כיסא הכבוד). וכך אתה מוצא שגור בפי כל האומה: "{{עברית|כסא הכבוד}}". יצאנו ממטרת הפרק לדבר שיתבאר בפרקים אחרים {{הפניה|(א,סד; א,ע)}}, ואחזור אל מטרת הפרק.</td>
<td class="ar">ואפהם ת'ם תעג'ב מן בעד {{עברית|אנקלוס}} ען אלתג'סים וכל מא יודי אליה ולו באבעד טריק, לאנה לם יקל {{עברית|ותחות כורסיה}}, לאנה אן נסב אל{{עברית|כסא}} לה עלי אלמעני אלמפהום אולא לזם כונה מסתוי עלי ג'סם, ולזם אלתג'סים, פנסב אל{{עברית|כסא }}ל{{עברית|יקריה}} אעני לל{{עברית|שכינה}} אלתי הי נור מכ'לוק, וכד'לך קאל פי {{עברית|תרגום כי יד על כס יה}} קאל {{עברית|מן קדם אלהא}} {{עברית|דשכינתיה על כורסי יקרא}}. והכד'א תג'ד עלי לסאן ג'מיע אלאמה {{עברית|כסא הכבוד.}} וקד כ'רג'נא ען גרץ' אלפצל לשי סיתבין פי פצול אכ'רי. וארג'ע אלי גרץ' אלפצל.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">5</td>
<td class="he">את פירושו {{מונח|תאויל}} של {{עברית|אנקלוס}} (לפסוק "ויראו את אלהי ישראל" וכו') אתה מכיר כבר, אבל כל מה שעשה הוא לשלול את הגשמות, ואין הוא מבאר לנו איזה דבר השיגו, ולא מה הכוונה במשל זה. וכך בכל מקום אין הוא עוסק בנושא המדובר (=במשמעות הפסוק) אלא בשלילת הגשמות בלבד, משום ששלילת הגשמות היא דבר מוכח והכרחי באמונה {{מונח|אעתקאד}}, ולפיכך הוא קובע את שלילת הגשמות ומתרגם בהתאם לה. ואילו ביאור משמעות המשל תלוי בסברה: אפשר שדבר זה הוא הכוונה ואפשר שדבר אחר. בנוסף, הם דברים נסתרים מאוד, והבנתם אינה מיסודות האמונה, וגם השגתם אינה קלה להמון, ולכן לא התעסק בעניין הזה.</td>
<td class="ar">אמא תאויל {{עברית|אנקלוס}} פקד עלמתה, לכנה גאיה' אלאמר אנה נפי אלתג'סים ולם יבין לנא אי שי אדרכוא, ולא הד'א אלמת'ל אי שי יראד בה, וכד'לך פי כל מוצ'ע לא יתערץ' להד'א אלמעני בל לנפי אלתג'סים פקט, לאן נפי אלתג'סים אמר ברהאני צ'רורי פי אלאעתקאד פיקטע בה ויקול בחסבה, אמא תביין מעני אלמת'ל פהו אמר מט'נון, קד יכון ד'לך הו אלקצד או שי אכ'ר, והי איצ'א אמור כ'פיה ג'דא וליס מן קואעד אלאעתקאד פהמהא, ולא אדראכהא סהל ללג'מהור, פלד'לך לא ילם בהד'א אלמעני,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}6</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הסברו של הרמב"ם לפסוק}}
{{קו}}ואולם אנחנו, בהתאם למטרת החיבור, אין לי מנוס מלפרש {{מונח|תאויל}} דבר מה. ואומר, שהכוונה בדבריו "{{עברית|תחת רגליו}}" היא בסיבתו ובגללו, כמו שביארנו. ומה שהשיגו הוא אמיתת החומר הראשון, שהוא מאתו יתעלה והוא סיבת מציאותו. התבונן בדבריו "{{עברית|כמעשה לבנת הספיר}}": אילו הייתה הכוונה לצבע, היה אומר "{{עברית|כלבנת הספיר}}". הוא הוסיף "{{עברית|מעשה}}" משום שכידוע לך החומר הוא מקבל תמיד (=סביל), ונפעל מצד עצמותו, ואין לו פעולה אלא במקרה (=בתכונה בלתי מהותית); כשם שהצורה פועלת תמיד בעצמותה (=במהותה), ונפעלת במקרה, כפי שהתבאר בספרי הטבע {{הפניה|(אריסטו פיזיקה א,ט)}}; ולכן אמר עליו "{{עברית|כמעשה}}". ואילו "{{עברית|לבנת הספיר}}" הוא ביטוי לשקיפות, לא לצבע הלבן. משום שלובן הגביש אינו צבע לבן אלא שקיפות בלבד; והשקיפות אינה צבע, כפי שהוכח בספרי הטבע {{הפניה|(אריסטו על הנפש ב,ז)}}, משום שאילו היה צבע לא היה מראה את כל הצבעים מאחוריו ומלפניו. ומכיוון שהגוף השקוף הוא משולל כל הצבעים, הוא יכול לקבל את כל הצבעים חליפוֹת. דבר זה דומה לחומר הראשון, שמצד אמיתתו הוא חסר כל הצורות, ולכן הוא מקבל את כל הצורות חליפוֹת. השגתם הייתה לפיכך את החומר הראשון ויחסו לה', כיוון שהוא ראשית נבראיו מחויבי ההיווצרות והכיליון, והוא היוצר שלהם. וגם בנושא הזה עוד ייאמרו דברים {{הפניה|(ב,כו; ב,יג "הדעה השנייה"; ב,יט)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אמא נחן בחסב גרץ' אלמקאלה פלא בד לי אן אתאול שיא, ואקול, אן קולה {{עברית|תחת רגליו}} יריד בה מן סבבה ומן אג'לה כמא בינא, ואלד'י אדרכוה הו חקיקה' אלמאדה אלאולי אלתי הי מן קבלה תעאלי והו סבב וג'ודהא, ותאמל קולה {{עברית|כמעשה לבנת הספיר}}, ולו כאן אלקצד אללון לקאל {{עברית|כלבנת הספיר}}, זאד {{עברית|מעשה}} לאן אלמאדה כמא עלמת קאבלה אבדא מנפעלה באעתבאר ד'אתהא, ולא פעל להא אלא באלערץ', כמא אן אלצורה פאעלה אבדא בד'אתהא מנפעלה באלערץ' כמא תבין פי אלכתב אלטביעיה, ולד'לך קאל ענהא {{עברית|כמעשה}}. ואמא {{עברית|לבנת הספיר}} פהי עבארה ען אלשפאף לא ען אללון אלאביץ', לאן ביאץ' אלבלור ליס בלון אביץ' בל שפאף פקט, ואלשפאף ליס הו לון כמא ברהן פי אלכתב אלטביעיה, לאנה לו כאן לון למא אורי אלאלואן כלהא מן כ'לפה וקבלהא פלמא כאן אלג'סם אלמשף עאדם אלאלואן כלהא לד'לך יקבל אלאלואן כלהא באלתעאקב, והד'א שבה אלמאדה אלאולי אלתי הי באעתבאר חקיקתהא עאדמה' אלצור כלהא, ולד'לך הי קאבלה ללצור כלהא באלתעאקב, פכאן אדראכהם אד'א אלמאדה אלאולי ונסבתהא ללה לכונהא אול מכ'לוקאתה אלמוג'בה אלכון ואלפסאד והו מבדעהא, וסיאתי פי הד'א אלמעני איצ'א כלאם</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">7</td>
<td class="he">דע שיש לך צורך בפירוש {{מונח|תאויל}} מעין זה, אפילו לפירושו {{מונח|תאויל}} של {{עברית|אנקלוס}} שאמר "{{עברית|ותחות כורסי יקריה}}", כלומר שהחומר הראשון גם הוא באמת מתחת לשמים, הנקראים "{{עברית|כסא}}", כמו שנאמר קודם {{הפניה|(א,ט)}}.</td>
<td class="ar">ואעלם אנך מחתאג' אלי מת'ל הד'א אלתאויל ולו עלי תאויל {{עברית|אנקלוס}} אלד'י קאל {{עברית|ותחות כורסי יקריה}}, אעני אן אלמאדה אלאולי הי איצ'א באלחקיקה תחת אלסמא אלמסמי {{עברית|כסא}} כמא תקדם.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">8</td>
<td class="he">לא העירה אותי אל הפירוש {{מונח|תאויל}} המופלא {{מונח|גריב}} הזה ולמציאת העניין הזה אלא אמרה של {{עברית|ר' אליעזר בן הורקנוס}} שמצאתי, שעוד תשמענה באחד מפרקי החיבור הזה {{הפניה|(ב,כו)}}. וכל הכוונה של כל משכיל היא שלילת הגשמות מה' יתעלה, ופירושן של כל אותן השגות כשכליות ולא חושיות. הבן זאת מאוד והתבונן בכך.</td>
<td class="ar">ומא נבהני עלי הד'א אלתאויל אלגריב ואיג'אד הד'א אלמעני אלא קולה וג'דתהא ל{{עברית|ר' אליעזר בן הורקנוס}} סתסמעהא פי בעץ' פצול הד'ה אלמקאלה, ואלקצד כלה מן כל עאקל נפי אלתג'סים ען אללה תעאלי, ואג'עאל תלך אלאדראכאת כלהא עקליה לא חסיה. פאפהם הד'א ואעתברה:</td>
</tr>
</table>
{{כותרת|המונח רגל}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שלוש משמעויות}}
{{קו}}"{{עברית|רגל}}" הוא מונח רב-משמעי. {{אינדקס|א)}} הוא שמה של הרגל: "{{עברית|רֶגֶל תַּחַת רָגֶל}}" {{הפניה|(שמות כא,כד)}}. {{אינדקס|ב)}} יש לו גם משמעות של הליכה בעקבות: "{{עברית|צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ}}" {{הפניה|(שמות יא,ח)}}, כלומר ההולכים בעקבותיך. {{אינדקס|ג)}} יש לו גם משמעות של סיבתיות: "{{עברית|וַיְבָרֶךְ ה' אֹתְךָ לְרַגְלִי}}" {{הפניה|(בראשית ל,ל)}} – בסיבתי, כלומר בגללי; כי דבר שהוא בגלל דבר-מה, הרי אותו דבר-מה הוא סיבה לדבר. זהו שימוש נפוץ: "[וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי] {{עברית|לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים}}" {{הפניה|(בראשית לג,יד)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}
{{עברית|רגל}} אסם משתרך. הו אסם אלרג'ל {{עברית|רגל תחת רגל}}. ויקע איצ'א פי מעני אלתבע {{עברית|צא אתה וכל העם אשר ברגליך}}, מענאה אלתאבעון לך. ויקע איצ'א במעני אלסבביה {{עברית|ויברך י"י אותך לרגלי}} בסבבי אי מן אג'לי, אן אלאמר אלד'י הו מן אג'ל שי מא פד'לך אלשי סבב ללאמר, והד'א כת'יר אלאסתעמאל, {{עברית|לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">2</td>
<td class="he">לפיכך הכוונה בדבריו "{{עברית|וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים}}" {{הפניה|(זכריה יד,ד)}} היא קיום סיבותיו, כלומר הנפלאות שיופיעו אז באותו מקום, שהוא יתעלה הסיבה להן, כלומר העושה אותן. לפירוש (שלא כפשוטו) {{מונח|תאויל}} זה כיוון {{עברית|יונתן בן עֻזיאל}} עליו השלום, שאמר: "{{עברית|וְיִתְגְּלֵי בִגְבוּרְתֵיהּ בְּיוֹמָא הַהוּא עַל טוּר זֵיתַיָּא}}" (=ויתגלה בגבורתו ביום ההוא על הר הזיתים). כך הוא מתרגם כל אבר של ביצוע ושל מעבר מקום "{{עברית|גבורתיה}}", כי הכוונה בכולם היא המעשים הנובעים מרצונו.</td>
<td class="ar">פקולה {{עברית|ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים}} יריד בה ת'באת אסבאבה, אעני אלעג'איב אלתי תט'הר חיניד' פי ד'לך אלמוצ'ע אלתי הו תעאלי סבבהא אעני פאעלהא, ואלי הד'א אלתאויל ד'הב {{עברית|יונתן בן עזיאל}} ע"אס, קאל {{עברית|ויתגלי בגבורתיה ביומא ההוא על טור זיתיא}}. וכד'א יתרג'ם כל ג'ארחה' בטש ותנקל {{עברית|גבורתיה}}, לאנהא כלהא אלמראד בהא אלאפעאל אלצאדרה ען אראדתה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}3</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הסברו של אונקלוס לפסוק "ותחת רגליו"}}
{{קו}}אשר לדבריו "[וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל] {{עברית|וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר}} [וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר]" {{הפניה|(שמות כד,י)}}, פירוש {{מונח|תאויל}} {{עברית|אנקלוס}} בהם הוא, כידוע לך, שהוא ייחס את כינוי הגוף ב"{{עברית|רגליו}}" אל ה{{עברית|כסא}}, ואמר: "{{עברית|וּתְחוֹת כּוּרְסִי יְקָרֵיהּ}}" (=ותחת כיסא כבודו).</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אמא קולה {{עברית|ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר}} פתאויל {{עברית|אנקלוס}} פיה מא קד עלמת אנה ג'על צ'מיר {{עברית|רגליו}} עאיד אלי אל{{עברית|כסא}} פקאל {{עברית|ותחות כורסי יקריה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">4</td>
<td class="he">הבן ותתפעל כיצד הרחיק {{עברית|אנקלוס}} מן ההגשמה ומכל מה שמביא אליה אפילו בדרך הרחוקה ביותר. כי הוא לא אמר "{{עברית|ותחות כורסיה}}" (=ותחת כיסאו), משום שאילו היה מייחס לו את ה{{עברית|כסא}} במשמעות המובנת בתחילה, היה הדבר מחייב שהוא נח על גוף, והייתה מתחייבת מכך הגשמות. לפיכך ייחס את ה{{עברית|כסא}} ל"{{עברית|יקָרֵיהּ}}" (=כבודו), כלומר ל{{עברית|שכינה}}, שהיא אור נברא. וכך אמר ב{{עברית|תרגום}} "{{עברית|כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ}}" {{הפניה|(שמות יז,טז)}}; אמר: "{{עברית|מִן קֳדָם אֱלָהָא דִשְׁכִינְתֵיהּ עַל כּוּרְסִי יְקָרָא}}" (=מלפני האלוה ששכינתו על כיסא הכבוד). וכך אתה מוצא שגור בפי כל האומה: "{{עברית|כסא הכבוד}}". יצאנו ממטרת הפרק לדבר שיתבאר בפרקים אחרים {{הפניה|(א,סד; א,ע)}}, ואחזור אל מטרת הפרק.</td>
<td class="ar">ואפהם ת'ם תעג'ב מן בעד {{עברית|אנקלוס}} ען אלתג'סים וכל מא יודי אליה ולו באבעד טריק, לאנה לם יקל {{עברית|ותחות כורסיה}}, לאנה אן נסב אל{{עברית|כסא}} לה עלי אלמעני אלמפהום אולא לזם כונה מסתוי עלי ג'סם, ולזם אלתג'סים, פנסב אל{{עברית|כסא }}ל{{עברית|יקריה}} אעני לל{{עברית|שכינה}} אלתי הי נור מכ'לוק, וכד'לך קאל פי {{עברית|תרגום כי יד על כס יה}} קאל {{עברית|מן קדם אלהא}} {{עברית|דשכינתיה על כורסי יקרא}}. והכד'א תג'ד עלי לסאן ג'מיע אלאמה {{עברית|כסא הכבוד.}} וקד כ'רג'נא ען גרץ' אלפצל לשי סיתבין פי פצול אכ'רי. וארג'ע אלי גרץ' אלפצל.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">5</td>
<td class="he">את פירושו {{מונח|תאויל}} של {{עברית|אנקלוס}} (לפסוק "ויראו את אלהי ישראל" וכו') אתה מכיר כבר, אבל כל מה שעשה הוא לשלול את הגשמות, ואין הוא מבאר לנו איזה דבר השיגו, ולא מה הכוונה במשל זה. וכך בכל מקום אין הוא עוסק בנושא המדובר (=במשמעות הפסוק) אלא בשלילת הגשמות בלבד, משום ששלילת הגשמות היא דבר מוכח והכרחי באמונה {{מונח|אעתקאד}}, ולפיכך הוא קובע את שלילת הגשמות ומתרגם בהתאם לה. ואילו ביאור משמעות המשל תלוי בסברה: אפשר שדבר זה הוא הכוונה ואפשר שדבר אחר. בנוסף, הם דברים נסתרים מאוד, והבנתם אינה מיסודות האמונה, וגם השגתם אינה קלה להמון, ולכן לא התעסק בעניין הזה.</td>
<td class="ar">אמא תאויל {{עברית|אנקלוס}} פקד עלמתה, לכנה גאיה' אלאמר אנה נפי אלתג'סים ולם יבין לנא אי שי אדרכוא, ולא הד'א אלמת'ל אי שי יראד בה, וכד'לך פי כל מוצ'ע לא יתערץ' להד'א אלמעני בל לנפי אלתג'סים פקט, לאן נפי אלתג'סים אמר ברהאני צ'רורי פי אלאעתקאד פיקטע בה ויקול בחסבה, אמא תביין מעני אלמת'ל פהו אמר מט'נון, קד יכון ד'לך הו אלקצד או שי אכ'ר, והי איצ'א אמור כ'פיה ג'דא וליס מן קואעד אלאעתקאד פהמהא, ולא אדראכהא סהל ללג'מהור, פלד'לך לא ילם בהד'א אלמעני,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}6</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הסברו של הרמב"ם לפסוק}}
{{קו}}ואולם אנחנו, בהתאם למטרת החיבור, אין לי מנוס מלפרש {{מונח|תאויל}} דבר מה. ואומר, שהכוונה בדבריו "{{עברית|תחת רגליו}}" היא בסיבתו ובגללו, כמו שביארנו. ומה שהשיגו הוא אמיתת החומר הראשון, שהוא מאתו יתעלה והוא סיבת מציאותו. התבונן בדבריו "{{עברית|כמעשה לבנת הספיר}}": אילו הייתה הכוונה לצבע, היה אומר "{{עברית|כלבנת הספיר}}". הוא הוסיף "{{עברית|מעשה}}" משום שכידוע לך החומר הוא מקבל תמיד (=סביל), ונפעל מצד עצמותו, ואין לו פעולה אלא במקרה (=בתכונה בלתי מהותית); כשם שהצורה פועלת תמיד בעצמותה (=במהותה), ונפעלת במקרה, כפי שהתבאר בספרי הטבע {{הפניה|(אריסטו פיזיקה א,ט)}}; ולכן אמר עליו "{{עברית|כמעשה}}". ואילו "{{עברית|לבנת הספיר}}" הוא ביטוי לשקיפות, לא לצבע הלבן. משום שלובן הגביש אינו צבע לבן אלא שקיפות בלבד; והשקיפות אינה צבע, כפי שהוכח בספרי הטבע {{הפניה|(אריסטו על הנפש ב,ז)}}, משום שאילו היה צבע לא היה מראה את כל הצבעים מאחוריו ומלפניו. ומכיוון שהגוף השקוף הוא משולל כל הצבעים, הוא יכול לקבל את כל הצבעים חליפוֹת. דבר זה דומה לחומר הראשון, שמצד אמיתתו הוא חסר כל הצורות, ולכן הוא מקבל את כל הצורות חליפוֹת. השגתם הייתה לפיכך את החומר הראשון ויחסו לה', כיוון שהוא ראשית נבראיו מחויבי ההיווצרות והכיליון, והוא היוצר שלהם. וגם בנושא הזה עוד ייאמרו דברים {{הפניה|(ב,כו; ב,יג "הדעה השנייה"; ב,יט)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אמא נחן בחסב גרץ' אלמקאלה פלא בד לי אן אתאול שיא, ואקול, אן קולה {{עברית|תחת רגליו}} יריד בה מן סבבה ומן אג'לה כמא בינא, ואלד'י אדרכוה הו חקיקה' אלמאדה אלאולי אלתי הי מן קבלה תעאלי והו סבב וג'ודהא, ותאמל קולה {{עברית|כמעשה לבנת הספיר}}, ולו כאן אלקצד אללון לקאל {{עברית|כלבנת הספיר}}, זאד {{עברית|מעשה}} לאן אלמאדה כמא עלמת קאבלה אבדא מנפעלה באעתבאר ד'אתהא, ולא פעל להא אלא באלערץ', כמא אן אלצורה פאעלה אבדא בד'אתהא מנפעלה באלערץ' כמא תבין פי אלכתב אלטביעיה, ולד'לך קאל ענהא {{עברית|כמעשה}}. ואמא {{עברית|לבנת הספיר}} פהי עבארה ען אלשפאף לא ען אללון אלאביץ', לאן ביאץ' אלבלור ליס בלון אביץ' בל שפאף פקט, ואלשפאף ליס הו לון כמא ברהן פי אלכתב אלטביעיה, לאנה לו כאן לון למא אורי אלאלואן כלהא מן כ'לפה וקבלהא פלמא כאן אלג'סם אלמשף עאדם אלאלואן כלהא לד'לך יקבל אלאלואן כלהא באלתעאקב, והד'א שבה אלמאדה אלאולי אלתי הי באעתבאר חקיקתהא עאדמה' אלצור כלהא, ולד'לך הי קאבלה ללצור כלהא באלתעאקב, פכאן אדראכהם אד'א אלמאדה אלאולי ונסבתהא ללה לכונהא אול מכ'לוקאתה אלמוג'בה אלכון ואלפסאד והו מבדעהא, וסיאתי פי הד'א אלמעני איצ'א כלאם</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">7</td>
<td class="he">דע שיש לך צורך בפירוש {{מונח|תאויל}} מעין זה, אפילו לפירושו {{מונח|תאויל}} של {{עברית|אנקלוס}} שאמר "{{עברית|ותחות כורסי יקריה}}", כלומר שהחומר הראשון גם הוא באמת מתחת לשמים, הנקראים "{{עברית|כסא}}", כמו שנאמר קודם {{הפניה|(א,ט)}}.</td>
<td class="ar">ואעלם אנך מחתאג' אלי מת'ל הד'א אלתאויל ולו עלי תאויל {{עברית|אנקלוס}} אלד'י קאל {{עברית|ותחות כורסי יקריה}}, אעני אן אלמאדה אלאולי הי איצ'א באלחקיקה תחת אלסמא אלמסמי {{עברית|כסא}} כמא תקדם.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">8</td>
<td class="he">לא העירה אותי אל הפירוש {{מונח|תאויל}} המופלא {{מונח|גריב}} הזה ולמציאת העניין הזה אלא אמרה של {{עברית|ר' אליעזר בן הורקנוס}} שמצאתי, שעוד תשמענה באחד מפרקי החיבור הזה {{הפניה|(ב,כו)}}. וכל הכוונה של כל משכיל היא שלילת הגשמות מה' יתעלה, ופירושן של כל אותן השגות כשכליות ולא חושיות. הבן זאת מאוד והתבונן בכך.</td>
<td class="ar">ומא נבהני עלי הד'א אלתאויל אלגריב ואיג'אד הד'א אלמעני אלא קולה וג'דתהא ל{{עברית|ר' אליעזר בן הורקנוס}} סתסמעהא פי בעץ' פצול הד'ה אלמקאלה, ואלקצד כלה מן כל עאקל נפי אלתג'סים ען אללה תעאלי, ואג'עאל תלך אלאדראכאת כלהא עקליה לא חסיה. פאפהם הד'א ואעתברה:</td>
</tr>
</table>
