189
עריכות
שינויים
יצירה
{{שם פרק|חלק ג, פרק מא}}
{{כותרת|קבוצה ו: ענישת צדק}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|פתיחה}}
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה השישית כוללת הן העונשים, ותועלתן באופן כללי ידועה, וכבר צייַנו אותה {{הפניה|(ג,לה6)}}. שמע כעת את פירוט הדברים ודינו של כל דבר יוצא דופן שנאמר בהם.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלסאדסה הי אלקצאצאת, ופאידתהא עלי אלעמום מעלומה וקד ד'כרנאהא. אמא תפציל ד'לך וחכם כל גריבה ג'את פיהא פאסמעהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|העיקרון: מידה כנגד מידה}}
{{קו}}באופן כללי נקבע עונשו של כל מי שתוקף את זולתו, שייעשה בו מה שעשה בשווה: אם פגע בגוף – ייפגע בגופו; ואם פגע בממון – ייפגע בממונו. ובעל הממון רשאי לוותר ולסלוח.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ג'על קצאץ כל מתעד עלי גירה עלי אלעמום אן יוקע בה מת'ל מא אוקע סוי, אן אג'אח פי אלג'סם יג'אח פי ג'סמה, ואן אג'אח פי אלמאל יג'אח פי מאלה, ולצאחב אלמאל אן יסמח ויעפו.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">3</td>
<td class="he">
{{אינדקס|חריג: רוצח)}} רק לרוצח, בשל חומרת פשעו, אין לוותר בשום אופן ואין לקחת ממנו כופר נפש: "{{עברית|וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ}}" {{הפניה|(במדבר לה,לג)}}. לכן אפילו נותר הנרצח בחיים במשך שעה או כמה ימים, כשהוא מדבר ושפוי בדעתו, ואמר: "הניחו לרוצחי, סלחתי ומחלתי לו" – אין שומעים לו, אלא נפש בנפש בהכרח, קטן כגדול, עבד כבן חורין, חכם כסכל. משום שאין בכל פשעי האדם דבר חמור מזה.</td>
<td class="ar">אמא אלקאתל כ'אצה לשדה' עדואנה פאנה לא יסמח לה בוג'ה ולא תוכ'ד' מנה דיה, {{עברית|ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו}}, פלד'לך לו בקי אלמקתול סאעה או איא[ם](מא) והו יתכלם וד'הנה חאצ'ר וקאל יתרך קאתלי קד גפרת לה ועפות ענה, לא יקבל מנה, בל אלנפס באלנפס צ'רורה בתסויה' אלצגיר ללכביר ואלעבד ללחר ואלעאלם ללג'אהל, אד' ליס פי ג'מיע מט'אלם אלאנסאן אעט'ם מן הד'ה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">4</td>
<td class="he">
{{אינדקס|החסרת איבר)}} מי שהחסיר אבר, יוחסר לו כמוהו: "[שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר, עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן,] {{עברית|כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ}}" {{הפניה|(ויקרא כד,כ)}}. אל תטריד את מחשבתך בכך שאנחנו עונשים כאן בקנס, כי המטרה כעת היא מתן טעם לפסוקים, לא מתן טעם להלכה. עם זאת, יש לי דעה גם לגבי הלכה זו, שתושמע על פה.{{קו}}{{אינדקס|פציעה)}} על פציעות שאין אפשרות לעשות כמותן בדיוק נגזרו תשלומין: "{{עברית|רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא}}" {{הפניה|(שמות כא,יט)}}.{{קו}}{{אינדקס|ממון)}} מי שהזיק בממון, יוזק בממונו באותו שיעור בדיוק: "{{עברית|אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ}}" {{הפניה|(שם כב,ח)}} – הדבר שלקח, ויילקח כמוהו מממון הגנב.</td>
<td class="ar">ומן עדם ג'ארחה עדם מת'להא {{עברית|כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו}}. ולא תשגל כ'אטרך בכוננא נקאצץ הנא באלגראמה, לאן אלקצד אלאן תעליל אלנצוץ לא תעליל אלפקה, מע אן לי איצ'א פי הד'א אלפקה ראי יסמע שפאה[ה](א). ואלג'ראח אלתי לא ימכן אן יפעל מת'להא סוי חכם פיהא באלגראמה, {{עברית|רק שבתו יתן ורפא ירפא}}. ומן אג'אח פי אלמאל יג'אח פי מאלה בד'לך אלמקדאר סוי, {{עברית|אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים לרעהו}}, אלשי אלד'י אכ'ד' ויוכ'ד' מת'לה מן מאל אלסארק.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}5</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מידת הענישה לפי שכיחות וקלות העבירה}}
{{קו}}
{{אינדקס|העיקרון)}} דע שככל שמין הפשע מצוי יותר וקל יותר לביצוע, על העונש להיות קשה יותר כדי שיימנעו ממנו, ואילו דבר נדיר יותר – עונשו קל יותר.{{קו}}{{אינדקס|תשלומי ארבעה)}} לכן תשלומי גונב צאן, כלומר {{עברית|תשלומי ארבעה}}, כפולים מתשלומי שאר ה{{עברית|מטלטלין}}, בתנאי שהוא הוציאם מתחת ידו במכירה או ששחטם. כי גניבתם היא הנפוצה תמיד בשל היותם בשדות, ואי אפשר להשגיח עליהם שם כמו שמשגיחים על הדברים הנמצאים בתוך הערים. וכן גונביהם נוהגים להזדרז למוכרם כדי שלא ייוודעו כשהם אצלם, או לשוחטם כדי להעלים את צורתם. על כן העונש על הדבר הנפוץ יותר חמור יותר.{{קו}}{{אינדקס|תשלומי חמישה)}} בתשלומי גניבת הבקר נוסף שיעור אחד, כי גניבתם קלה יותר לביצוע. כי הצאן רועים בקבוצה כך שהרועה יכול לראותם, ולרוב גניבתם אפשרית בלילה; ואילו הבקר רועים במפוזר מאוד, כמצוין ב"עבודת האדמה (הנבטית)", כך שהרועה אינו יכול להשגיח עליהם, ועל כן גניבתם נפוצה יותר.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואעלם אנה כל מא כאן נוע ד'לך אלתעדי אכת'ר וג'וד ואקרב תאתי וג'ב אן יכון קצאצה אשד לימ[ת]נע מנה, ואלאמר אלקליל אלוקוע קצאצה אכ'ף, פלד'לך כאנת גראמה' סארק אלגנם צ'עף גראמה' סאיר אל{{עברית|מטלטלין}} אעני {{עברית|תשלומי ארבעה}}, ובשרט אכ'ראג'הא ען ידה בביע או ד'בחהא, לאן סרקתהא הי אלאכת'ריה דאימא לכונהא פי אלפחוץ וחית' לא ימכן אלאחתיאט עליהא כמא יחתאט עלי אלאשיא אלתי דאכ'ל אלמדן, ו(ל)[כ]ד'לך מן שאן אלסראק להא אן יבאדרוא בביעהא חתי לא תעתרף ענדהם, או בד'בחהא לתגיב עינהא, פלד'לך כאן קצאץ אלאמר אלאכת'רי אכת'ר. וגראמה' סרקה' אלבקר זידת מת'ל ואחד, לאן תאתי סרקתהא אכת'ר, לאן אלגנם תרעי מג'תמעה פיתמכן אלראעי מן נט'רהא, ואכת'ר מא תמכן סרקתהא באלליל, אמא אלבקר פתרעי מפתרקה ג'דא, קד ד'כר ד'לך פי אלפלאחה, פלא ימכן אלראעי אן יחיט בהא פתכת'ר פיהא אלסרקה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}6</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דוגמאות למידה כנגד מידה}}
{{קו}}וכן {{עברית|דין עדים זוממין}} שייעשה בהם בדיוק כמו שזממו לעשות: אם זממו הריגה – ייהרגו, ואם זממו מלקות – יולקו, ואם זממו תשלום ממוני – ישלמו באותו שיעור. המטרה בכל זה היא להשוות את העונש לפשע, וגם זו היא משמעות היות ה{{עברית|משפטים צדיקים}} {{הפניה|(דברים ד,ח)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}כד'לך {{עברית|דין עדים זוממין}} אן יוקע בהם מת'ל מא ראמוא איקאעה סוי, אן כאן ראמוא אלקתל קתלוא, ואן כאן ראמוא אלצ'רב צ'רבוא, ואן כאן ראמוא תגרים מאל גרמוא מת'לה, אלקצד פי אלכל תסויה' אלקצאץ ואלתעדי, והד'א הו מעני כון אל{{עברית|משפטים צדיקים}} איצ'א.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">7</td>
<td class="he">העובדה שה{{עברית|גזלן}} אינו מחויב בתשלום נוסף כ{{עברית|קנס}} – כי ה{{עברית|חומש}} אינו אלא {{עברית|כפרה}} על שבועת השקר –{{קו}}{{אינדקס|א)}} היא מפני נדירות הגזל. כי פֶּגע הגניבה נפוץ בהרבה מן הגזל, כי הגניבה אפשרית בכל מקום, והגזל אינו מתאפשר בתוך הערים אלא בקושי.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ועוד, שהגניבה אפשרית בדברים הגלויים ובדברים שנזהרים להסתירם ולשומרם, ואילו הגזל אינו מתאפשר אלא במה שהוא גלוי וחשוף. האדם גם יכול להישמר מן הגזלן ולנקוט אמצעי זהירות ולהתכונן לו, ואי אפשר לעשות כך עם הגנב.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ועוד, שהגזלן ידוע, וכך ניתן לחפש אותו ולהשתדל להשיב את מה שלקח, ואילו הגנב אינו ידוע.{{קו}}מכל הסיבות האלה חויב ה{{עברית|גנב}} ב{{עברית|קנס}} ולא חויב ה{{עברית|גזלן}} בכך.</td>
<td class="ar">ואמא כון אל{{עברית|גזלן}} לם ילזם בגראמה' שי זאיד עלי ג'הה' אל{{עברית|קנס}} לאן אל{{עברית|ח[ו]מש}} אנמא הו {{עברית|כפרה}} ען אלימין אלחאנת'ה, פד'לך לקלה' וקוע אלגצב, לאן ג'איחה' אלסרקה אכת'ר וג'וד(א) מן אלגצב, לאן אלסרקה תמכן פי כל מוצ'ע, ואלגצב לא יתהיא פי דאכ'ל אלמדן אלא בעסר. ואיצ'א לאן אלסרקה תמכן פי מא ט'הר ופי מא אחתיט פי אכ'פאיה וציאנתה, ואלגצב לא יתאתי אלא פי מא הו ט'אהר מכשוף, וימכן אלאנסאן אן יתחפט' מן אלגאצב ויחתאט ויסתעד לה, ולא ימכן מת'ל ד'לך מע אלסארק. ואיצ'א פאן אלגאצב מעלום פיתטלב ויראם אסתרג'אע מא אכ'ד', ואלסארק לא יעלם, פמן אג'ל הד'ה אלאסבאב כלהא חכם עלי אל{{עברית|גנב}} ב{{עברית|קנס}} ולם יחכם בד'לך עלי אל{{עברית|גזלן}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}8</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הקדמה לחישוב מידת הענישה}}
{{קו}}הקדמה{{קו}}דע שעוצמת העונש וחוזק פגיעתו או חולשתו והיותו נסבל יותר הם על פי ארבעה דברים.{{קו}}{{אינדקס|א)}} הראשון, חומרת הפשע: על פעולות הגורמות לקלקול גדול חל עונש קשה, ועל פעולות הגורמות לקלקול מועט חל עונש קל.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} השני, השכיחות: דבר נפוץ יותר יש למנוע בעונש קשה, ואילו דבר נדיר יותר – די בעונש קל יותר, יחד עם נדירותו, כדי למונעו.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} השלישי, עוצמת הפיתוי לדבר: דבר שהאדם מתפתה לו – בין אם התאווה מושכת אותו לכך בחוזקה, או בשל עוצמת ההרגל, או בשל הקושי הרב להימנע ממנו – רק חשש מדבר חמור ימנע אותו.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} הרביעי, קלות ביצוע הפעולה בהחבא ובסתר כך שלא ירגישו בה אחרים, כי אין אפשרות להרתיע מזאת אלא בחשש מעונש גדול וקשה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}מקדמה. אעלם אן עט'ם אלעקאב ושדה' נכאיתה או תצגירה וסהולה' אחתמאלה יכון באעתבאר ארבעה' אשיא. אלאול עט'ם אלד'נב, פאן אלאפעאל אלתי יחצל מנהא פסאד עט'ים עקאבהא שדיד, ואלאפעאל אלתי יחצל מנהא פסאד נזר יסיר עקאבהא צ'עיף. ואלת'אני כת'רה' אלוקוע, פאן אלשי אלד'י וקועה אכת'ר יג'ב אן ימנע בעקאב שדיד, אמא אלקליל אלוקוע פיסיר אלעקאב מע קלה' וקועה כאף פי מנעה. ואלת'אלת' שדה' אלאגרא באלשי, פאן אלאמר אלד'י אלאנסאן מגרי בה אמא לכון אלשהוה דאעיה לה ג'דא או לשדה' אלאעתיאד או לעט'ים אלמשקה פי תרכה פאנה לא ימנע מנה אלא תוקע אמר עט'ים. ואלראבע סהולה' תאתי ד'לך אלפעל באלתכ'פי ואלתסתר מן חית' לא ישער בה אלגיר, פאן אלרדע מן הד'א לא יכון אלא בתוקע עקאב שדיד עט'ים.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}9</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דרגות הענישה}}
{{קו}}לאחר הקדמה זו, דע לך שסדר העונשים בדברי ה{{עברית|תורה}} הוא ארבע דרגות:{{קו}}{{אינדקס|א)}} דרגת חיוב {{עברית|מיתת בית דין}};{{קו}}{{אינדקס|ב)}} דרגת חיוב {{עברית|כרת}}, שהוא מלקות בשוט יחד עם האמנה שפשע זה הוא מן הפשעים החמורים;{{קו}}{{אינדקס|ג)}} דרגת הלקאה בשוט כשאין מאמינים שפשע זה הוא מן הפשעים החמורים אלא הוא {{עברית|לאו}} בלבד, או {{עברית|מיתה בידי שמים}};{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ודרגת האיסור שאין בו מלקות, והוא כל {{עברית|לאו שאין בו מעשה}}, {{אינדקס|ד1)}} פרט ל{{עברית|נשבע}}, בשל ההאמנה הנדרשת לרומם אותו יתעלה, {{אינדקס|ד2)}} ו{{עברית|ממר}}, כדי שהדבר לא יוביל לזלזל ב{{עברית|קרבנות}} המיוחסים לו יתעלה, {{אינדקס|ד3)}} ו{{עברית|מקלל חברו בשם}}, כי בעיני ההמון נזק הקללה גדול יותר מנזק הפוגע בגוף.{{קו}}{{אינדקס|פטור)}} כל מה שזולת אלה מן ה{{עברית|לאוין שאין בהן מעשה}} – {{אינדקס|א)}} ההפסד הנגרם מהם קטן. {{אינדקס|ב)}} וגם אי אפשר להימנע מהם בשל היותם אמירות, ואילו היה הדבר כן – היו הבריות לוקים על גבם כל הזמן. {{אינדקס|ג)}} וגם אין להעלות על הדעת {{עברית|התראה}} בהם.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ובעד הד'ה אלמקדמה פלתעלם אן תרתיב אלקצאץ פי נץ אל{{עברית|תורה}} ארבע מראתב, מרתבה' אלזאם {{עברית|מיתת בית דין}}, ומרתבה' אלזאם אל{{עברית|כרת}} והו אלצ'רב באלסוט מע אלאעתקאד באן הד'א אלד'נב מן אלכבאיר, ומרתבה' אלצ'רב באלסוט ולא יעתקד פי הד'א אלד'נב אנה מן אלכבאיר בל הו {{עברית|לאו}} פקט או {{עברית|מיתה בידי שמים}}, ומרתבה' אלנהי אלד'י לא צ'רב פיה והו כל {{עברית|לאו שאין בו מעשה}}, גיר {{עברית|נשבע}} למא ילזם אעתקאדה מן תעט'ימה תע(א)לי, ו{{עברית|ממר}} לאן לא יוול ד'לך ללתהאון באל{{עברית|קרבנות}} אלמנסובה לה תע(א)לי, ו{{עברית|מקלל חברו בשם}} לכון אד'יה' אלשתימה ענד אלג'מהור אעט'ם מן אד'יה' תקע פי אלג'סם. וכל מא סוי הד'ה מן {{עברית|לאוין שאין בהן מעשה}} פאלפסאד אללאחק מנהא קליל, ולא ימכן איצ'א אלתחרז מנהא לכונהא אקאויל, ולו כאן ד'לך למא ברח אלנאס פי צ'רב אלט'הר דאים אלזמאן, ולא איצ'א תתצור פיהא אל{{עברית|התראה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}10</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מספר המלקות}}
{{קו}}גם במספר ההלקאות יש חכמה, כי יש לו רף מרבי ואין הוא קבוע לפי בני האדם. כי כל אדם אינו לוקה אלא כשיעור יכולתו לשאת, ומספר המלקות המרבי הוא ארבעים, אפילו היה יכול לשאת מאה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ופי עדד אלג'לד איצ'א חכמה לאנה מחצור אלגאיה וגיר מחצור אלאשכ'אץ, וד'לך אן כל שכ'ץ לא יצ'רב אלא קדר אחתמאלה וגאיה' אלצ'רב ארבע[י](ו)ן ולו אחתמל מאיה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}11</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מאכלות אסורים: עונשי כרת}}
{{קו}}
{{אינדקס|אין מוות)}} את חיוב {{עברית|מיתת בית דין}} לא תמצא באף אחד מן המאכלות האסורים, כי אין בכך הפסד גדול, ובני האדם אינם מתפתים להם בחוזקה כמו שהם מתפתים להנאת יחסי המין.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא לזום {{עברית|מיתת בית דין}} פלא תג'דה פי שי מן אלמאכל אלחראם לאן ליס פי ד'לך כביר פסאד, ולא אגרא אלנאס בהא שדיד כאגראיהם בלד'ה' אלנכאח.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">12</td>
<td class="he">על חלק מן המאכלות יש {{עברית|כרת}}:{{קו}}{{אינדקס|דם)}} על הדם – משום שהיו להוטים מאוד באותו זמן לאוכלו עבור אחד ממיני {{עברית|עבודה זרה}}, כמו שהתבאר ב(ספר) "טומטום", ולכן נאמרה לגביו ההדגשה הרבה.{{קו}}{{אינדקס|חֵלב)}} וכן יש {{עברית|כרת}} על החֵלב – משום שבני האדם מחשיבים אותו לטעים. וכן הוא התייחד ל{{עברית|קרבן}} כדי לרוממו.{{קו}}{{אינדקס|פסח וכיפור)}} וכן ה{{עברית|כרת}} ב{{עברית|חמץ בפסח}} ו{{עברית|אוכל ביום הצום}} הוא {{אינדקס|א)}} בשל הקושי שיש בכך; {{אינדקס|ב)}} ובשל ההאמנה שהם מביאים אליה, כי אלה מעשים המקבעים דעות שהן יסודות התורה, כלומר {{עברית|יציאת מצרים}} ונסיה, וההאמנה ב{{עברית|תשובה}}: "{{עברית|כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם [}}לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ]" {{הפניה|(ויקרא טז,ל)}}.{{קו}}{{אינדקס|קרבנות)}} וכן התחייב {{עברית|כרת}} על {{עברית|נותר}} ועל {{עברית|פִּגול}} {{עברית|ולטמא שאכל קֹדש}} כמו שהתחייב על אכילת החֵלב, כשהמטרה היא לרומם את ה{{עברית|קרבן}}, כמו שיתבאר {{הפניה|(ג,מה16)}}.</td>
<td class="ar">ופי בעץ' אלמאכל {{עברית|כרת}}, פי אלדם לשדה' חרצהם עלי אכלה פי ד'לך אלזמאן לנוע מן אנואע {{עברית|עבודה זרה}} כמא באן פי טמטם, ולד'לך ג'א פיה אלתאכיד אלכת'יר. וכד'לך פי אלשחם אל{{עברית|כרת}} לאסתלד'אד' אלנאס לה, וקד מיז בה אל{{עברית|קרבן}} תעט'ימא לה. וכד'לך אל{{עברית|כרת}} פי {{עברית|חמץ בפסח ואוכל ביום הצום}} למא פי ד'לך מן אלמשקה, ולמא יודי אליה מן אלאעתקאד, לאנהא אעמאל תת'בת אראא הי קואעד אלשריעה, אעני {{עברית|יציאת מצרים}} ומעג'זאתהא, ואעתקאד אל{{עברית|תשובה כי ביום הזה יכפר [עליכם] ו[כ](ג)ו'}}. וכד'לך אלזם אל{{עברית|כרת}} פי אל{{עברית|נותר}} ואל{{עברית|פגול ולטמא שאכל ק(ו)דש}} כמא אלזם פי אכל אלשחם, אלגרץ' תעט'ים אמר אל{{עברית|קרבן}} כמא סיבין.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}13</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דברים חמורים: מיתת בית דין}}
{{קו}}את {{עברית|מיתת בית דין}} תמצא על הדברים החמורים: בקלקול האמנה או בעוול חמור במיוחד.{{קו}}{{אינדקס|א)}} כלומר על {{עברית|עבודה זרה}}, {{עברית|גילוי עריות}} ו{{עברית|שפיכות דמים}} וכל מה שמוביל לכך;{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ועל ה{{עברית|שבת}} – משום שהוא מקבע את ההאמנה בחידוש העולם;{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ועל הנבואה ועל {{עברית|זקן ממרא}} – בשל ההפסד הגדול הנובע מכך;{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ו{{עברית|מכה אביו}} ו{{עברית|מקלל אביו}} – בשל גודל החוצפה בכך והקלקול שהדבר גורם לסדרי הבית, שהוא היחידה הבסיסית של המדינה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אמא {{עברית|מיתת בית דין}} פתג'דהא פי אלאמור אלעט'ימה, אמא פי פסאד אעתקאד או פי מט'למה עט'ימה ג'דא, אעני פי {{עברית|עבודה זרה}} ו{{עברית|ג[י]לוי עריות}} ו{{עברית|שפיכות דמים}} וכל מא יודי לד'לך, ופי אל{{עברית|שבת}} לכונה ית'בת אעתקאד חדת' אלעאלם, ופי אלנבוה ו{{עברית|זקן ממרא}} לעט'ים אלפסאד אלואקע מן ד'לך, ו{{עברית|מכה אביו (ואמו)}} ו{{עברית|מקלל אביו (ואמו)}} לעט'ים אלקחה פי ד'לך וכונה יפסד נט'אם אלמנאזל אלד'י הו אלג'ז אלאול מן אלמדינה,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">14</td>
<td class="he">
{{אינדקס|ה)}} אשר ל{{עברית|בן סורר ומורה}} – זאת בשל סופו, כי הוא עתיד בהכרח להרוג.{{קו}}{{אינדקס|ו)}} ו{{עברית|גונב נפש}} – כי הוא גורם לו לסכנת מוות,{{קו}}{{אינדקס|ז)}} וכן {{עברית|הבא במחתרת}} לא ניגש לכך אלא מתוך כוונה להרוג, כמו שביארו (חכמינו) {{עברית|ז"ל}} {{הפניה|(משנה סנהדרין ח,ו; בבלי סנהדרין עב,א-ב)}}.{{קו}}נמצא ששלושת אלה, כלומר {{עברית|בן סורר ומורה}}, {{עברית|גונב נפש ומכרו}} ו{{עברית|הבא במחתרת}} – אינם אלא {{עברית|שופכי דמים}} על פי סופם.</td>
<td class="ar">אמא {{עברית|בן סורר ומורה}} פלמא יוול מן אמרה פאנה סוף יקתל צ'רורה, ו{{עברית|גונב נפש}} לאנה יערץ' בה ללמות, וכד'לך {{עברית|הבא במחתרת}} אנמא תערץ' ליקתל כמא בינוא {{עברית|ז"ל}}. פהאולא אלת'לת'ה אעני {{עברית|בן סורר ומורה וגונב נפש ומכרו והבא במחתרת}} אנמא הם {{עברית|שופכי דמים}} באלמאל.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">15</td>
<td class="he">לא תמצא {{עברית|מיתת בית דין}} בשום דבר פרט לאותם דברים חמורים.{{קו}}ולא כל ה{{עברית|עריות במיתת בית דין}} אלא אלה שהן קלות יותר להתבצע, או מגונות יותר, או שיש אליהן פיתוי רב יותר. ומה שאינו כך הוא ב{{עברית|כרת}} בלבד.{{קו}}וגם לא כל מיני {{עברית|עבודה זרה במיתת בית דין}} אלא עיקרי עבודתה, כמו הקריאה לה, ו{{עברית|מתנבא בשמה}}, ו{{עברית|מעביר באש}}, ו{{עברית|אוב}} ו{{עברית|ידעוני}} ו{{עברית|מכשף}}.</td>
<td class="ar">לא תג'ד {{עברית|מיתת בית דין}} פי שי אכ'ר כ'ארג'(א) ען הד'ה אלעט'אים. וליס כל אל{{עברית|עריות במיתת בית דין}} אלא אלתי הי אכת'ר תאתי(א) או אשנע או אלאגרא בהא אשד, ומא לם יכן כד'לך פהו ב{{עברית|כרת}} פקט. ולא איצ'א כל אנואע {{עברית|עבודה זרה במיתת בית דין}}, אלא אצול עבאדתהא מת'ל אלדעוה להא, {{עברית|ומתנבא בשמה, ומעביר באש, ואוב וידעוני, ומכשף}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}16</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מערכת ענישה: שופטים ועדוּת וכוח השלטון}}
{{קו}}כיוון שיש הכרח בעונשים, ברור שאין מנוס מהעמדת שופטים מפוזרים בכל עיר. והכרח גם בעדים, והכרח גם במלך שייראו ויפחדו ממנו וירתיע בצורות הרתעה שונות, ויחזק את ידי השופטים ויתמוך בהם.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ובין הו אנה אד' לא בד מן קצאצאת פלא מנדוחה מן אקאמה' חכאם מפתרקין פי כל בלד, ולא בד מן בינה, ולא בד מן סלטאן יכ'אף וירהב וירדע באנואע אלארדאעאת ויקוי יד אלחכאם וישד מנהם.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">17</td>
<td class="he">הנה התבררו טעמיהן של כל ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|ספר שופטים}}. וראוי שנסב את תשומת הלב לכמה מצוות שבאו שם, בהתאם למטרת חיבור זה.</td>
<td class="ar">פקד תבינת עלל ג'מיע אל{{עברית|מצות}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|ספר שופטים}}. וינבגי אן ננבה מנהא עלי אחאד ג'את הנאך בחסב גרץ' הד'ה אלמקאלה,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}18</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|סמכות ההוראה והחריגה ממנה}}
{{קו}}בכלל זה, מה שקשור ל{{עברית|זקן ממרא}}.{{קו}}{{אינדקס|קבעון)}} אומַר שכיוון שה' יתעלה ידע שדיני התורה הזאת נצרכים לתוספת בחלקם או לגירעון מחלקם בכל זמן וזמן, בהתאם לשוני במקומות ובמקרים ובנסיבות המצבים (החברתיים) – אסר להוסיף ולגרוע ואמר: "{{עברית|לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ}}" {{הפניה|(דברים יג,א)}}. כי זה מוביל {{אינדקס|א)}} לקלקול חוקי התורה {{אינדקס|ב)}} ולכך שיאמינו שאין היא מאת ה'.{{קו}}{{אינדקס|תקנות)}} ועם זאת התיר לחכמי כל דור, כלומר {{עברית|בית דין הגדול}}, לעשות סייגים כדי לייצב את דיני התורה האלה בדברים שיחדשו בדרך של סתימת פרצות, ולהנציח את הסייגים האלה, כמו שאמרו: "{{עברית|ועשו סייג לתורה}}" {{הפניה|(משנה אבות א,א)}}.{{קו}}{{אינדקס|ביטולים)}} וכן הותר להם גם לבטל חלק ממעשי התורה, או להתיר חלק מאיסוריה, בנסיבות מסוימות ובהתאם למקרה מסוים ומבלי שהדבר יונצח, כמו שביארנו בהקדמת פירוש ה{{עברית|משנה}} על {{עברית|הוראת שעה}} {{הפניה|(מהד' קאפח, עמ' יא-יג)}}.{{קו}}{{אינדקס|מטרה והגבלות)}} בהנהגה הזאת תתמיד התורה להיות אחת, ויתנהגו בכל זמן ובכל מקרה בהתאם לו. אילו היה עיון חלקי זה מסור לכל אחד מן החכמים – היו האנשים אובדים בריבוי המחלוקות והתפצלות השיטות. על כן אסר יתעלה על שאר החכמים פרט ל{{עברית|בית דין הגדול}} בלבד להתעסק בכך, וציווה להרוג את מי שיחלוק עליהם. כי אם יחלוק עליהם כל מעיין – תבטל המטרה המבוקשת ותתבטל התועלת.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}מן ד'לך מא יתעלק ב{{עברית|זקן ממרא}}, אקול אנה למא עלם אללה תע(א)לי אן אחכאם הד'ה אלשריעה קד יחתאג' פי כל זמאן [וזמאן](ומכאן) בחסב אכ'תלאף אלמואצ'ע ואלטוארי וקראין אחואל אלי זיאדה פי בעצ'הא או נקצאן מן בעץ', נהי ען אלזיאדה ואלנקצאן וקאל {{עברית|לא תוסף}} {{עברית|עליו ולא תגרע ממנו}}, לאן ד'לך כאן יודי לפסאד קואנין אלשריעה וללאעתקאד פיהא אנהא ליסת מן קבל אללה. ואבאח מע ד'לך לעלמא כל עצר אעני {{עברית|בית דין הגדול}} אן יחתאטוא לת'באת הד'ה אלאחכאם אלשרעיה באמור יסתג'דונהא עלי ג'הה' סד אלצדיעה ויכ'לדו[ן](א) תלך אלאחתיאטאת, כמא קאלוא {{עברית|ועשו סי[י]ג לתורה}}. וכד'לך אביח להם איצ'א אן יעטלוא בעץ' אעמאל אלשריעה או יביחוא בעץ' מחט'וראתהא פי חאלה מא ובחסב נאזלה' מא ולא יכ'לד ד'לך, כמא בינא פי צדר שרח אל{{עברית|משנה}} פי {{עברית|הוראת שעה}}. פבהד'א אלתדביר תדום אלשריעה ואחדה, וידבר כל זמאן ופי כל נאזלה בחסבהא, ולו כאן הד'א אלנט'ר אלג'זאי [מכאל](מבאחא) לכל אחד מן אלעלמא להלך אלנאס בכת'רה' אלאכ'תלאף ותשעב אלמד'אהב, פנהי תע(א)לי ען אלתערץ' להד'א סאיר אלעלמא אלא {{עברית|בית דין הגדול}} פקט, ואמר בקתל מן יכ'אלפהם, לאנה אן קאומהם כל נט'אר בטל אלגרץ' אלמקצוד ותעטלת אלפאידה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}19</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ארבעה סוגי כוונה בעובר עבירה}}
{{קו}}דע שביצוע העבירות על איסורי התורה מתחלק לארבעה חלקים:{{קו}}האחד – ה{{עברית|אנוס}},{{קו}}השני – ה{{עברית|שוגג}},{{קו}}השלישי – ה{{עברית|מזיד}},{{קו}}והרביעי – {{עברית|עושה ביד רמה}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואעלם אן ארתכאב מנהיאת אלשריעה ינקסם ארבעה אקסאם, אחדהא אל{{עברית|אנוס}}, ואלת'אני אל{{עברית|שוגג}}, ואלת'אלת' אל{{עברית|מזיד}}, ואלראבע {{עברית|עושה ביד רמה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}20</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|א. אנוס}}
{{קו}}על ה{{עברית|אנוס}} נאמר במפורש שאין הוא נענש ואין עליו חטא כלל. אמר יתעלה: "{{עברית|וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר, אֵין לַנַּעֲרָה חֵטְא מָוֶת}}" {{הפניה|(דברים כב,כו)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אמא אל{{עברית|אנוס}} פקד נץ פיה באן לא יעאקב ולא את'ם עליה אצלא, קאל תע(א)לי {{עברית|ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מות}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}21</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ב. שוגג}}
{{קו}}
{{אינדקס|הגדרה)}} ה{{עברית|שוגג}} חוטא, כי אילו עשה כמיטב יכולתו לוודא ולהיזהר לא היתה מתרחשת לו {{עברית|שגגה}}. אך אין הוא נענש כלל, אלא הוא {{עברית|צריך כפרה}} ולכן {{עברית|יביא קרבן}}.{{קו}}{{אינדקס|ביודעין)}} וכאן חילקה ה{{עברית|תורה}} בין {{עברית|יחיד הדיוט}} לבין {{עברית|מלך}}, {{עברית|כהן גדול}} ומורה הלכה. ולמדנו מכך שכל מי שפועל או מורה הלכה כפי סברתו ההלכתית, אם אין הוא {{עברית|בית דין הגדול}} או {{עברית|כהן גדול}} – הרי הוא בכלל ה{{עברית|מזיד}} ואין הוא נמנה בין ה{{עברית|שוגגים}}. ולכן {{עברית|זקן ממרא}} נהרג, אף על פי שעשה והורה כפי סברתו ההלכתית.{{קו}}{{אינדקס|בסמכות)}} ואילו {{עברית|בית דין הגדול}} – יש להם רשות לחדש לפי סברתם. על כן אם טעו הרי הם {{עברית|שוגגים}}, כמו שאמר יתעלה: "{{עברית|וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ}}" {{הפניה|(ויקרא ד,יג)}}.{{קו}}{{אינדקס|באי ידיעה)}} ובשל העיקר הזה אמרו (חכמינו) {{עברית|ז"ל}}: "{{עברית|ששגגת תלמוד עולה זדון}}" {{הפניה|(משנה אבות ד,טז)}}, כלומר שהמתרשל בלימוד ומורה ועושה כפי התרשלותו אינו אלא {{עברית|כמזיד}}. כי אין דין מי שאכל חתיכת חֵלב כליות כשהוא חושב שהוא חלב אַלְיָה, כמי שאכל חלב כליות כשהוא יודע שהוא חלב כליות אלא שאינו יודע שחלב הכליות הוא מן החלבים האסורים. כי זה האחרון, אף על פי שהוא מקריב קרבן הרי הוא {{עברית|קרוב למזיד}}. זאת אם עשה בלבד. ואילו המורה כפי אי־ידיעתו הוא {{עברית|מזיד}} בלי ספק, כי הכתוב אינו מוחל על הוראה בטעות אלא {{עברית|לבית דין הגדול}} בלבד.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא אל{{עברית|שוגג}} פהו את'ם, לאנה לו באלג פי אלתת'בת ואלתחרז למא וקעת לה {{עברית|שגגה}}, לכנה לא יעאקב בוג'ה, לכנה {{עברית|צריך כפרה}} ולד'לך {{עברית|יביא קרבן}}, והנא קסמת אל{{עברית|תורה}} בין {{עברית|יחיד הדיוט}} או {{עברית|מלך}} או {{עברית|כהן גדול}} או מפת[י], ואסתפדנא מן ד'לך, אן כל פאעל או מפת[י] בחסב אג'תהאדה אן לם יכן {{עברית|בית דין הגדול}} או {{עברית|כהן גדול}} פהו מן קביל אל{{עברית|מזיד}}, וליס ינעד מן אל{{עברית|שוגגים}}, ולד'לך יקתל {{עברית|זקן ממרא}} ואן כאן עמל ואפתי בחסב אג'תהאדה, אמא {{עברית|בית דין הגדול}} פלהם אג'תהאדהם, פאן גלטוא כאנוא {{עברית|שוגגים}}, כמא קאל תע(א)לי {{עברית|ואם כל עדת ישראל ישגו (וגו')}}. ומן אג'ל הד'א אלאצל קאלוא {{עברית|ז"ל [ש]שגגת תלמוד עולה זדון}}, יעני אן אלמקצר פי אלעלם ויפתי ויעמל בחסב קצורה אנמא ד'לך {{עברית|כמזיד}}, לאן ליס חכם מן אכל קטעה' שחם כלי בט'נתה אנהא מן שחם א(ל)ליה כמן אכל שחם כלי והו יעלם אנה שחם כלי גיר אנה מא עלם אן שחם אלכלי מן אלשחם אלחראם, לאן הד'א ואן כאן יקרב קרבא[ן](נא) לכנה {{עברית|קרוב למזיד}}, הד'א אן כאן עאמלא פקט. אמא אלמפתי בחסב ג'הלה פהו {{עברית|מזיד}} בלא שך, לאנה לם יעד'ר אלנץ פי אלפתוי בגלט אלא {{עברית|לבית דין הגדול}} כ'אצה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}22</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ג. מזיד}}
{{קו}}אשר ל{{עברית|מזיד}} – הוא חייב בעונש המפורש בכתוב: {{עברית|מיתת בית דין}}, או {{עברית|מלקות}}, או {{עברית|מכת מרדות על לאוין שאין לוקין עליהן}}, או תשלומין.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא אל{{עברית|מזיד}} פילזמה אלחד אלמנצוץ, אמא {{עברית|מיתת בית דין}}, או {{עברית|מלקות}}, או {{עברית|מכת מרדות על לאוין שאין לוקין עליהן}}, או גראמה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">23</td>
<td class="he">ואילו אותן {{עברית|עבירות}} שהשווה בהן בין ה{{עברית|שוגג}} ל{{עברית|מזיד}} –{{קו}}{{אינדקס|א)}} הרי זה בשל כך שהן מתרחשות בקלות פעמים רבות, כי הן אמירות ולא מעשים. כוונתי ל{{עברית|שבועת העדות}} ו{{עברית|שבועת הפקדון}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכן עניינה של (עבירת קיום יחסים עם) {{עברית|שפחה חרופה}} קל, משום שהדבר מתרחש לרוב, בשל היותה מופקרת. כי אין היא משועבדת לגמרי ולא משוחררת לגמרי, ואין לה בעל לגמרי, כמו שנמסר בפירושה של {{עברית|מצוה}} זו.</td>
<td class="ar">ואמא תלך אל{{עברית|עבירות}} אלתי סוי פיהא בין אל{{עברית|שוגג}} ואל{{עברית|מזיד}} פ[ד'](ת)לך לכת'רה' וקועהא בסהולה לכונהא אקואל(א) לא אפעאל(א), אעני {{עברית|שבועת העדות ושבועת הפקדון}}, וכד'לך {{עברית|שפחה חרופה}} סהל אמרהא לכת'רה' וקועה לתסיבהא, לאנהא לא כאמלה' אלעבודיה ולא כאמלה' אלחריה ולא ד'את בעל עלי אלכמאל כמא רווא פי תפסיר הד'ה אל{{עברית|מצוה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}24</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ד. העושה ביד רמה}}
{{קו}}אשר ל{{עברית|עושה ביד רמה}} – הוא ה{{עברית|מזיד}} המתחצף ומעז פנים ועובר את העבירה בפרהסיה. אין הוא חוטא מתוך תאווה גרידא או כדי להשיג מה שהתורה אסרה להשיגו בשל רוע מידותיו בלבד, אלא כדי להתנגד לתורה ולגלות את איבתו לה, ולכן נאמר עליו: "{{עברית|אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף}}" {{הפניה|(במדבר טו,ל)}}, והוא נהרג בלי ספק.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא {{עברית|עושה ביד רמה}} פהו אל{{עברית|מזיד}} אלד'י יתקח ויג'לח ויעלן בתעדיה, פכאן הד'א ליס יתעדי למג'רד אלשרה או לניל מא מנעתה אלשריעה מן נילה לסו כ'לקה פקט, בל למקאומה' אלשריעה ומנאצבתהא, ולד'לך קאל ענה {{עברית|את י"י הוא מגדף}}, והו יקתל בלא שך.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">25</td>
<td class="he">
{{אינדקס|לימוד והרחבה מחז"ל)}} העושה זאת אינו עושה אלא מתוך דעה שהשיג, שבגללה הוא מתנגד לתורה, ובשל כך נאמר בפירוש המסור: "{{עברית|בעבודה זרה הכתוב מדבר}}" {{הפניה|(בבלי כרתות ז,ב)}}, כי היא הדעה האויבת ליסוד התורה, כי מעולם לא עבד כוכב אלא המאמין בקדמותו, כמו שביארנו כמה פעמים בחיבורינו {{הפניה|(ראו ג,כט4)}}. והוא הדין לדעתי בכל עבירה הנראית כסותרת את התורה ואויבת לה. לדעתי, אילו אדם מ{{עברית|ישראל}} אכל {{עברית|בשר בחלב}} או {{עברית|לבש שעטנז}} או גילח {{עברית|פאת ראש}} כזלזול והקלת ראש מתוך דעה שמתברר ממנה שהוא אינו מאמין בנכונות הציווי הזה – הרי הוא לדעתי "{{עברית|אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף}}" וייהרג הריגת כופר ולא הריגת עונשין, {{עברית|כאנשי עיר הנדחת}} הנהרגים הריגת כופר ולא הריגת עונשין, ולכן ממונם נשרף ואינו ליורשיהם {{עברית|כשאר הרוגי בית דין}}.</td>
<td class="ar">והד'א לא יפעלה מן פעלה אלא ען ראי חצל לה יקאום בה אלשריעה, ומן אג'ל הד'א ג'א אלתפסיר אלמרוי {{עברית|בעבודה זרה הכתוב מדבר}}, לאנה אלראי אלמנאצב לקאעדה' אלשריעה, לאנה לא יעבד קט כוכב(א) אלא מן אעתקד פיה אלקדם כמא בינא פי תואליפנא מראת. והכד'א הו אלחכם ענדי פי כל תעד[י] יבדו מנה נקץ' אלשריעה ומנאצבתהא, לו אכל ענדי שכ'ץ מן {{עברית|ישראל בשר בחלב}} או {{עברית|לבש שעטנז}} או חלק {{עברית|פאת ראש}} תהאונא ואסתכ'פאפא ען ראי יתבין מנה אנה גיר מעתקד לצחה' הד'א אלתשריע, לכאן הד'א ענדי {{עברית|את}} {{עברית|י"י הוא מגדף}}, ויקתל קתל כפר לא קתל קצאץ, {{עברית|כאנשי עיר הנדחת}} אלד'ין יקתלון קתל כפר לא קתל קצאץ ולד'לך תחרק אמואלהם וליסת לוראת'הם {{עברית|כשאר הרוגי בית דין}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">26</td>
<td class="he">
{{אינדקס|הרחבה לציבור)}} וכן אני אומר על קהל מ{{עברית|ישראל}} שהסכימו יחד לעבור על {{עברית|מצוה}} כלשהי ו{{עברית|עשו ביד רמה}} – שהם ייהרגו כולם. תלמד זאת ממעשה {{עברית|בני ראובן ובני גד}}, שנאמר עליהם: "{{עברית|וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא}}" {{הפניה|(שילוב פסוקים: במדבר יד,י; יהושע כב,יב)}}. אחר כך הובהר להם בשעת ה{{עברית|התראה}}, שהם כפרו בכך שהם הסכימו יחד לעבור את ה{{עברית|עבירה}} הזאת ועזבו את הדת כולה, וזהו שאמרו להם: "[מָה הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל] {{עברית|לָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי ה'}} [בִּבְנוֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ לִמְרָדְכֶם הַיּוֹם בַּה']" {{הפניה|(יהושע כב,טז)}}. וכן תשובתם: "{{עברית|אִם בְּמֶרֶד [}}וְאִם בְּמַעַל בַּה' – אַל תּוֹשִׁיעֵנוּ הַיּוֹם הַזֶּה]" {{הפניה|(שם,כב)}}.{{קו}}הבן אם כן גם העקרונות האלה בעונשים.</td>
<td class="ar">והכד'א איצ'א קולי פי ג'מע מן {{עברית|ישראל}} תמאלווא עלי אלתעדי עלי אי {{עברית|מצוה}} כאנת {{עברית|ועשו ביד רמה}} פאנהם יקתלון בג'מלתהם, תעלם ד'לך מן קצ'יה {{עברית|בני ראובן ובני גד}} אלד'ין ג'א פיהם {{עברית|ויאמרו כל העדה לעלות עליהם לצבא}}, ת'ם בין להם ענד אל{{עברית|התראה}} אנהם קד כפרוא פי תמאלוהם עלי הד'ה אל{{עברית|עבירה}} וארתדוא ען אלדין כלה, והו קולהם להם {{עברית|לשוב היום מאחרי י"י}}, וג'ואבהם הם איצ'א {{עברית|אם במרד וגו'}}. פחצל הד'ה אלאצול איצ'א פי אלקצאצאת.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}27</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דיני מלחמה – עמלק: תגובה מידתית להרתעה}}
{{קו}}
{{עברית|ספר שופטים}} כולל גם את כילוי {{עברית|זרע עמלק}}.{{קו}}{{אינדקס|הרתעה)}} כי כמו שעונשים את הפרט, כך ראוי שייענש שבט אחד או אומה אחת, כדי להרתיע את כל השבטים שלא ישתפו פעולה להשחית, כי הם יאמרו: "שלא ייעשה בנו מה שנעשה בבני פלוני". כך שאפילו יצוץ בהם אדם רע ומשחית שלא אכפת לו להרע לעצמו ואינו חושב על הרע שהוא עושה – הוא לא ימצא מסייע משבטו שיסייע לו לעשות את הרעות שירצה לבצע.{{קו}}{{אינדקס|מידה כנגד מידה)}} על כן את {{עברית|עמלק}} שחש לצאת בחרב – נצטווינו לחסל בחרב. ואילו {{עברית|עמון ומואב}} שנהגו בשפלות (או: בקמצנות) וגרמו נזק בתחבולה – נענשו רק בהתרחקות מחיתון ובהשפלתם ובהימנעות מלדרוש בשלומם ותו לא.{{קו}}{{אינדקס|ענישה מדויקת)}} כל הדברים האלה הם קביעה אלוהית של מידת העונש, שאין בו הפרזה או חיסור, אלא כמו שביאר יתעלה: "{{עברית|כְּפִי}} {{עברית|רִשְׁעָתוֹ}}" {{הפניה|(דברים כה,ב; ושם: כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וממא אשתמל עליה איצ'א {{עברית|ספר שופטים}} אבאדה' {{עברית|זרע עמלק}}, לאנה כמא יקאצץ אלשכ'ץ ינבגי אן תקאצץ אלקבילה אלואחדה או אלמלה אלואחדה לתרתדע כל אלקבאיל ולא יתעאונוא עלי אלפסאד, לאנהם יקולון לאן לא יפעל בנא מא פעל בבני פלאן, [פ]חתי אן נשא פיהם אלשריר אלמפסד אלד'י לא יבאלי לרדאה' נפסה ולא ירוי פי שר יפעלה, לא יג'ד מסאעד(א) מן קבילה יסאעדה עלי שרורה אלתי יריד וקועהא, פ{{עברית|עמלק}} אלד'י באדר באלסיף אמר באסתיצאלה באלסיף, {{עברית|ועמון ומואב}} אלד'ין עאמלוא באללום וסבבוא אד'יה באחתיאל עוקבוא באלאבעאד ען אלמצאהרה ותרד'ילהם ואג'תנאב מודתהם לא גיר. כל הד'ה אלאמור תקדיר אלאהי ללקצאץ, אן לא יכון פיה אפראט ולא תפריט, אלא כמא בין תע(א)לי {{עברית|כ[פ](ד)י רשעתו}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}28</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דיני מלחמה – טהרת המחנה: ניקיון, ביטחון ואזהרה}}
{{קו}}ה{{עברית|ספר}} הזה כולל גם {{עברית|התקנת יד ויתד}}.{{קו}}{{אינדקס|טעם א)}} כי כמו שהודעתיך {{הפניה|(ג,לג5)}}, אחת ממטרות התורה הזאת היא הניקיון והתרחקות מטינופים ומלכלוכים, ושלא יהיה האדם כבהמות.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} יש ב{{עברית|מצוה}} הזאת גם חיזוק ודאות הלוחמים, על ידי פעולות אלה, שה{{עברית|שכינה}} שורה ביניהם, כמו שביאר בטעם לכך: "{{עברית|כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ}} [לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ]" {{הפניה|(דברים כג,טו)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} הוא צירף עניין אחר ואמר: "{{עברית|וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ}}" {{הפניה|(שם)}}, כאזהרה מן הפריצות המוכרת בין החיילים במחנה ככל שנמשכת שהותם מחוץ לבתיהם. על כן ציוונו יתעלה במעשים הגורמים לנו להרגיש את שריית ה{{עברית|שכינה}} בינינו כדי שנינצל מן המעשים הללו, ואמר: "{{עברית|וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא}} {{עברית|יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר [}}וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ]" {{הפניה|(שם)}}.{{קו}}ואפילו {{עברית|בעל קרי}} נצטווה לצאת מן המחנה עד ש{{עברית|יעריב שמשו ואחר יבוא אל המחנה}}, כדי שיהיה בלב כל אדם שהמחנה הוא כ{{עברית|מקדש ה'}}, ושאין הוא כמחנות ה{{עברית|גוים}} להשחתה ועוול ונזק לזולת ולקיחת רכושם ותו לא, אלא מטרתנו שלנו היא להישיר את הבריות לעבודת ה' ולהסדיר את מצביהם. וכבר הודעתיך {{הפניה|(פסקה 4)}} שאני נותן רק את טעמו של פשט {{מונח|ט'אהר}} הכתוב.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וממא אשתמל עליה הד'א אל{{עברית|ספר}} {{עברית|התקנת יד ויתד}}, לאן מן אגראץ' הד'ה אלשריעה כמא אעלמתך אלנקא ואג'תנאב אלמרת'את ואלקד'אראת, ואן לא יכון אלאנסאן כאלבהאים. ופי הד'ה אל{{עברית|מצוה}} איצ'א תקויה' יקין אלמקאתלין בהד'ה אלאפעאל באן אל{{עברית|שכינה}} חאלה פי מא בינהם, כמא בין פי עלה' ד'לך {{עברית|כי י"י אלהיך מתהלך בקרב מחנ[י]ך}}, ודרג' מעני אכ'ר וקאל {{עברית|ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך}}, תחד'ירא ממא הו מעלום מן אלפסוק בין אלאג'נאד פי אלמעסכר אד'א טאל מקאמהם פי אלגיבה ען ביותהם, פאמרנא תע(א)לי באפעאל תשער בחלול אל{{עברית|שכינה}} ביננא לנסלם מן תלך אלאפעאל, פקאל {{עברית|והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר וגו'}}. חתי {{עברית|בעל קרי}} אמר בכ'רוג'ה ען אלעסכר חתי {{עברית|יעריב שמשו ואחר יבוא אל המחנה}}, חתי יכון פי כ'לד כל אחד אן אלמעסכר כ{{עברית|מקדש י"י}}, ואן ליס הו כעסאכר אל{{עברית|גוים}} ללפסאד ואלעדואן ואד'יה' אלגיר ואכ'ד' קניתהם לא גיר, בל קצדנא נחן אצלאח אלנאס לטאעה' אללה ונט'ם אחואלהם, וקד אעלמתך אני אנמא אעלל ט'אהר אלנץ.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}29</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דיני מלחמה – אשת יפת תואר: ריסון היצר}}
{{קו}}ה{{עברית|ספר}} הזה כולל גם את {{עברית|דין יפת תואר}}. וידועים לך דבריהם (של חז"ל) "{{עברית|לא דברה תורה אלא כנגד היצר}}" {{הפניה|(בבלי קידושין כא,ב)}}. ויחד עם זאת ה{{עברית|מצוה}} הזאת כוללת מידות נעלות שראוי שאנשי המעלה יסגלו לעצמם כמו שאעיר.{{קו}}{{אינדקס|הגבלה א)}} דהיינו, כי אף על פי ש{{עברית|גבר יצרו עליו}} ואין הוא יכול להתאפק, הכרח להביא אותה למקום מוסתר, וזהו שנאמר: "[וַהֲבֵאתָהּ] {{עברית|אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ}}" {{הפניה|(דברים כא,יב)}}. ואסור לו ש{{עברית|ילחצנה במלחמה}}, כמו שביארו {{הפניה|(בבלי קידושין כב,א)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכן אסור לו לקיים איתה יחסי מין פעם שנייה עד שישקוט אבלהּ ויחלש צערהּ.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ואין למנוע ממנה להתאבל ולהיות מוזנחת ולבכות, כמו שנאמר: "[וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ. וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ] {{עברית|וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ [}}וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים, וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה]" {{הפניה|(דברים כא,יב-יג)}}. כי האבלים מוצאים מרגוע בבכיים ובעוררם את אבלם עד שיחלשו כוחותיהם הגופניים מלסבול אותו מאורע נפשי, כמו שהשמחים מוצאים מרגוע במיני המשחק. לפיכך חסה עליה התורה ונתנה לה רשות לכך עד שתלאה מן הבכי והאבל.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ידוע לך שהוא קיים איתה יחסי מין {{עברית|בגיותה}}, וכך במשך אותם שלושים יום היא תחזיק בגלוי בדתה, אפילו ב{{עברית|עבודה זרה}}, ואין להתווכח איתה על אמונה במשך אותה תקופה.{{קו}}{{אינדקס|ה)}} ויחד עם זאת, אם לא השיב אותה לדיני התורה – אין למוכרה ולא לשעבד אותה. נמצא שהתורה שמרה על קדושת יחסי המין, אפילו היו באופן מסוים של חטא, כלומר שהיתה אז {{עברית|גויה}}; אף על פי כן נאמר: "{{עברית|לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ, תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ}}" {{הפניה|(שם,יד)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וממא אשתמל עליה איצ'א הד'א אל{{עברית|ספר}} {{עברית|דין יפת ת[ו]אר}}, וקד עלמת קולהם {{עברית|לא דברה תורה אלא כנגד היצר}}. ומע ד'לך תצ'מנת הד'ה אל{{עברית|מצוה}} מן אלאכ'לאק אלכרימה אלתי ינבגי אן יתכ'לק בהא אלפצ'לא מא אנבה עליה, וד'לך אנה מע כונה {{עברית|גבר יצרו עליו}} ולם ימכנה אלצבר פלא בד מן אפראדהא למוצ'ע מסתור והו קולה {{עברית|אל תוך ביתך}}, ולא יג'וז לה אן {{עברית|ילחצנה במלחמה}} כמא בינוא, ת'ם אנה לא יחל לה אן ינכחהא מרה ת'אניה חתי יסכן חזנהא ויפתר המהא, ולא תמנע מן אלתחזן ואלתשעת' ואלבכא כמא נץ {{עברית|ובכתה את אביה (ואת אמה) ו[כ](ג)ו'}}, לאן לד'וי אלחזן ראחה פי בכא(י)הם ואת'ארה' אחזאנהם חתי תכל קואהם אלג'סמאניה ען אחתמאל ד'לך אלערץ' אלנפסאני, כמא לד'וי אלפרח ראחה באנואע אללעב, פלד'לך אשפקת אלשריעה עליהא ומכנתהא מן ד'לך חתי תמל אלבכא ואלחזן. וקד עלמת אנה אנמא נכחהא {{עברית|בגיותה}}, וכד'לך טול אלת'לאת'ין יומא תעלן בדינהא ולו ב{{עברית|עבודה זרה}}, ולא תנאזע פי אעתקאד טאל תלך אלמדה. ומע ד'לך אן לם ירדהא עלי אחכאם אלשריעה פלא תבאע ולא יסתרקהא, פקד רעת אלשריעה חרמה כשפה אלג'מאע ולו כאן בעציאן מא, אעני כונהא {{עברית|גויה}} חיניד', ומע הד'א קאל {{עברית|לא תתעמר בה תחת אשר עניתה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}30</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|סיכום}}
{{קו}}הרי התבררו המידות הנעלות הכלולות ב{{עברית|מצוה}} זו, והתברר טעמן של כל {{עברית|מצוות}} ה{{עברית|ספר}} הזה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פקד באן מא פי הד'ה אל{{עברית|מצוה}} מן אלכ'לק אלכרים ותבינת עלל ג'מיע {{עברית|מצות}} הד'א אל{{עברית|ספר}}:</td>
</tr>
</table>
{{כותרת|קבוצה ו: ענישת צדק}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|פתיחה}}
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה השישית כוללת הן העונשים, ותועלתן באופן כללי ידועה, וכבר צייַנו אותה {{הפניה|(ג,לה6)}}. שמע כעת את פירוט הדברים ודינו של כל דבר יוצא דופן שנאמר בהם.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלסאדסה הי אלקצאצאת, ופאידתהא עלי אלעמום מעלומה וקד ד'כרנאהא. אמא תפציל ד'לך וחכם כל גריבה ג'את פיהא פאסמעהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|העיקרון: מידה כנגד מידה}}
{{קו}}באופן כללי נקבע עונשו של כל מי שתוקף את זולתו, שייעשה בו מה שעשה בשווה: אם פגע בגוף – ייפגע בגופו; ואם פגע בממון – ייפגע בממונו. ובעל הממון רשאי לוותר ולסלוח.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ג'על קצאץ כל מתעד עלי גירה עלי אלעמום אן יוקע בה מת'ל מא אוקע סוי, אן אג'אח פי אלג'סם יג'אח פי ג'סמה, ואן אג'אח פי אלמאל יג'אח פי מאלה, ולצאחב אלמאל אן יסמח ויעפו.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">3</td>
<td class="he">
{{אינדקס|חריג: רוצח)}} רק לרוצח, בשל חומרת פשעו, אין לוותר בשום אופן ואין לקחת ממנו כופר נפש: "{{עברית|וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ}}" {{הפניה|(במדבר לה,לג)}}. לכן אפילו נותר הנרצח בחיים במשך שעה או כמה ימים, כשהוא מדבר ושפוי בדעתו, ואמר: "הניחו לרוצחי, סלחתי ומחלתי לו" – אין שומעים לו, אלא נפש בנפש בהכרח, קטן כגדול, עבד כבן חורין, חכם כסכל. משום שאין בכל פשעי האדם דבר חמור מזה.</td>
<td class="ar">אמא אלקאתל כ'אצה לשדה' עדואנה פאנה לא יסמח לה בוג'ה ולא תוכ'ד' מנה דיה, {{עברית|ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו}}, פלד'לך לו בקי אלמקתול סאעה או איא[ם](מא) והו יתכלם וד'הנה חאצ'ר וקאל יתרך קאתלי קד גפרת לה ועפות ענה, לא יקבל מנה, בל אלנפס באלנפס צ'רורה בתסויה' אלצגיר ללכביר ואלעבד ללחר ואלעאלם ללג'אהל, אד' ליס פי ג'מיע מט'אלם אלאנסאן אעט'ם מן הד'ה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">4</td>
<td class="he">
{{אינדקס|החסרת איבר)}} מי שהחסיר אבר, יוחסר לו כמוהו: "[שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר, עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן,] {{עברית|כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ}}" {{הפניה|(ויקרא כד,כ)}}. אל תטריד את מחשבתך בכך שאנחנו עונשים כאן בקנס, כי המטרה כעת היא מתן טעם לפסוקים, לא מתן טעם להלכה. עם זאת, יש לי דעה גם לגבי הלכה זו, שתושמע על פה.{{קו}}{{אינדקס|פציעה)}} על פציעות שאין אפשרות לעשות כמותן בדיוק נגזרו תשלומין: "{{עברית|רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא}}" {{הפניה|(שמות כא,יט)}}.{{קו}}{{אינדקס|ממון)}} מי שהזיק בממון, יוזק בממונו באותו שיעור בדיוק: "{{עברית|אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ}}" {{הפניה|(שם כב,ח)}} – הדבר שלקח, ויילקח כמוהו מממון הגנב.</td>
<td class="ar">ומן עדם ג'ארחה עדם מת'להא {{עברית|כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו}}. ולא תשגל כ'אטרך בכוננא נקאצץ הנא באלגראמה, לאן אלקצד אלאן תעליל אלנצוץ לא תעליל אלפקה, מע אן לי איצ'א פי הד'א אלפקה ראי יסמע שפאה[ה](א). ואלג'ראח אלתי לא ימכן אן יפעל מת'להא סוי חכם פיהא באלגראמה, {{עברית|רק שבתו יתן ורפא ירפא}}. ומן אג'אח פי אלמאל יג'אח פי מאלה בד'לך אלמקדאר סוי, {{עברית|אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים לרעהו}}, אלשי אלד'י אכ'ד' ויוכ'ד' מת'לה מן מאל אלסארק.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}5</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מידת הענישה לפי שכיחות וקלות העבירה}}
{{קו}}
{{אינדקס|העיקרון)}} דע שככל שמין הפשע מצוי יותר וקל יותר לביצוע, על העונש להיות קשה יותר כדי שיימנעו ממנו, ואילו דבר נדיר יותר – עונשו קל יותר.{{קו}}{{אינדקס|תשלומי ארבעה)}} לכן תשלומי גונב צאן, כלומר {{עברית|תשלומי ארבעה}}, כפולים מתשלומי שאר ה{{עברית|מטלטלין}}, בתנאי שהוא הוציאם מתחת ידו במכירה או ששחטם. כי גניבתם היא הנפוצה תמיד בשל היותם בשדות, ואי אפשר להשגיח עליהם שם כמו שמשגיחים על הדברים הנמצאים בתוך הערים. וכן גונביהם נוהגים להזדרז למוכרם כדי שלא ייוודעו כשהם אצלם, או לשוחטם כדי להעלים את צורתם. על כן העונש על הדבר הנפוץ יותר חמור יותר.{{קו}}{{אינדקס|תשלומי חמישה)}} בתשלומי גניבת הבקר נוסף שיעור אחד, כי גניבתם קלה יותר לביצוע. כי הצאן רועים בקבוצה כך שהרועה יכול לראותם, ולרוב גניבתם אפשרית בלילה; ואילו הבקר רועים במפוזר מאוד, כמצוין ב"עבודת האדמה (הנבטית)", כך שהרועה אינו יכול להשגיח עליהם, ועל כן גניבתם נפוצה יותר.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואעלם אנה כל מא כאן נוע ד'לך אלתעדי אכת'ר וג'וד ואקרב תאתי וג'ב אן יכון קצאצה אשד לימ[ת]נע מנה, ואלאמר אלקליל אלוקוע קצאצה אכ'ף, פלד'לך כאנת גראמה' סארק אלגנם צ'עף גראמה' סאיר אל{{עברית|מטלטלין}} אעני {{עברית|תשלומי ארבעה}}, ובשרט אכ'ראג'הא ען ידה בביע או ד'בחהא, לאן סרקתהא הי אלאכת'ריה דאימא לכונהא פי אלפחוץ וחית' לא ימכן אלאחתיאט עליהא כמא יחתאט עלי אלאשיא אלתי דאכ'ל אלמדן, ו(ל)[כ]ד'לך מן שאן אלסראק להא אן יבאדרוא בביעהא חתי לא תעתרף ענדהם, או בד'בחהא לתגיב עינהא, פלד'לך כאן קצאץ אלאמר אלאכת'רי אכת'ר. וגראמה' סרקה' אלבקר זידת מת'ל ואחד, לאן תאתי סרקתהא אכת'ר, לאן אלגנם תרעי מג'תמעה פיתמכן אלראעי מן נט'רהא, ואכת'ר מא תמכן סרקתהא באלליל, אמא אלבקר פתרעי מפתרקה ג'דא, קד ד'כר ד'לך פי אלפלאחה, פלא ימכן אלראעי אן יחיט בהא פתכת'ר פיהא אלסרקה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}6</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דוגמאות למידה כנגד מידה}}
{{קו}}וכן {{עברית|דין עדים זוממין}} שייעשה בהם בדיוק כמו שזממו לעשות: אם זממו הריגה – ייהרגו, ואם זממו מלקות – יולקו, ואם זממו תשלום ממוני – ישלמו באותו שיעור. המטרה בכל זה היא להשוות את העונש לפשע, וגם זו היא משמעות היות ה{{עברית|משפטים צדיקים}} {{הפניה|(דברים ד,ח)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}כד'לך {{עברית|דין עדים זוממין}} אן יוקע בהם מת'ל מא ראמוא איקאעה סוי, אן כאן ראמוא אלקתל קתלוא, ואן כאן ראמוא אלצ'רב צ'רבוא, ואן כאן ראמוא תגרים מאל גרמוא מת'לה, אלקצד פי אלכל תסויה' אלקצאץ ואלתעדי, והד'א הו מעני כון אל{{עברית|משפטים צדיקים}} איצ'א.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">7</td>
<td class="he">העובדה שה{{עברית|גזלן}} אינו מחויב בתשלום נוסף כ{{עברית|קנס}} – כי ה{{עברית|חומש}} אינו אלא {{עברית|כפרה}} על שבועת השקר –{{קו}}{{אינדקס|א)}} היא מפני נדירות הגזל. כי פֶּגע הגניבה נפוץ בהרבה מן הגזל, כי הגניבה אפשרית בכל מקום, והגזל אינו מתאפשר בתוך הערים אלא בקושי.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ועוד, שהגניבה אפשרית בדברים הגלויים ובדברים שנזהרים להסתירם ולשומרם, ואילו הגזל אינו מתאפשר אלא במה שהוא גלוי וחשוף. האדם גם יכול להישמר מן הגזלן ולנקוט אמצעי זהירות ולהתכונן לו, ואי אפשר לעשות כך עם הגנב.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ועוד, שהגזלן ידוע, וכך ניתן לחפש אותו ולהשתדל להשיב את מה שלקח, ואילו הגנב אינו ידוע.{{קו}}מכל הסיבות האלה חויב ה{{עברית|גנב}} ב{{עברית|קנס}} ולא חויב ה{{עברית|גזלן}} בכך.</td>
<td class="ar">ואמא כון אל{{עברית|גזלן}} לם ילזם בגראמה' שי זאיד עלי ג'הה' אל{{עברית|קנס}} לאן אל{{עברית|ח[ו]מש}} אנמא הו {{עברית|כפרה}} ען אלימין אלחאנת'ה, פד'לך לקלה' וקוע אלגצב, לאן ג'איחה' אלסרקה אכת'ר וג'וד(א) מן אלגצב, לאן אלסרקה תמכן פי כל מוצ'ע, ואלגצב לא יתהיא פי דאכ'ל אלמדן אלא בעסר. ואיצ'א לאן אלסרקה תמכן פי מא ט'הר ופי מא אחתיט פי אכ'פאיה וציאנתה, ואלגצב לא יתאתי אלא פי מא הו ט'אהר מכשוף, וימכן אלאנסאן אן יתחפט' מן אלגאצב ויחתאט ויסתעד לה, ולא ימכן מת'ל ד'לך מע אלסארק. ואיצ'א פאן אלגאצב מעלום פיתטלב ויראם אסתרג'אע מא אכ'ד', ואלסארק לא יעלם, פמן אג'ל הד'ה אלאסבאב כלהא חכם עלי אל{{עברית|גנב}} ב{{עברית|קנס}} ולם יחכם בד'לך עלי אל{{עברית|גזלן}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}8</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הקדמה לחישוב מידת הענישה}}
{{קו}}הקדמה{{קו}}דע שעוצמת העונש וחוזק פגיעתו או חולשתו והיותו נסבל יותר הם על פי ארבעה דברים.{{קו}}{{אינדקס|א)}} הראשון, חומרת הפשע: על פעולות הגורמות לקלקול גדול חל עונש קשה, ועל פעולות הגורמות לקלקול מועט חל עונש קל.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} השני, השכיחות: דבר נפוץ יותר יש למנוע בעונש קשה, ואילו דבר נדיר יותר – די בעונש קל יותר, יחד עם נדירותו, כדי למונעו.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} השלישי, עוצמת הפיתוי לדבר: דבר שהאדם מתפתה לו – בין אם התאווה מושכת אותו לכך בחוזקה, או בשל עוצמת ההרגל, או בשל הקושי הרב להימנע ממנו – רק חשש מדבר חמור ימנע אותו.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} הרביעי, קלות ביצוע הפעולה בהחבא ובסתר כך שלא ירגישו בה אחרים, כי אין אפשרות להרתיע מזאת אלא בחשש מעונש גדול וקשה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}מקדמה. אעלם אן עט'ם אלעקאב ושדה' נכאיתה או תצגירה וסהולה' אחתמאלה יכון באעתבאר ארבעה' אשיא. אלאול עט'ם אלד'נב, פאן אלאפעאל אלתי יחצל מנהא פסאד עט'ים עקאבהא שדיד, ואלאפעאל אלתי יחצל מנהא פסאד נזר יסיר עקאבהא צ'עיף. ואלת'אני כת'רה' אלוקוע, פאן אלשי אלד'י וקועה אכת'ר יג'ב אן ימנע בעקאב שדיד, אמא אלקליל אלוקוע פיסיר אלעקאב מע קלה' וקועה כאף פי מנעה. ואלת'אלת' שדה' אלאגרא באלשי, פאן אלאמר אלד'י אלאנסאן מגרי בה אמא לכון אלשהוה דאעיה לה ג'דא או לשדה' אלאעתיאד או לעט'ים אלמשקה פי תרכה פאנה לא ימנע מנה אלא תוקע אמר עט'ים. ואלראבע סהולה' תאתי ד'לך אלפעל באלתכ'פי ואלתסתר מן חית' לא ישער בה אלגיר, פאן אלרדע מן הד'א לא יכון אלא בתוקע עקאב שדיד עט'ים.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}9</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דרגות הענישה}}
{{קו}}לאחר הקדמה זו, דע לך שסדר העונשים בדברי ה{{עברית|תורה}} הוא ארבע דרגות:{{קו}}{{אינדקס|א)}} דרגת חיוב {{עברית|מיתת בית דין}};{{קו}}{{אינדקס|ב)}} דרגת חיוב {{עברית|כרת}}, שהוא מלקות בשוט יחד עם האמנה שפשע זה הוא מן הפשעים החמורים;{{קו}}{{אינדקס|ג)}} דרגת הלקאה בשוט כשאין מאמינים שפשע זה הוא מן הפשעים החמורים אלא הוא {{עברית|לאו}} בלבד, או {{עברית|מיתה בידי שמים}};{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ודרגת האיסור שאין בו מלקות, והוא כל {{עברית|לאו שאין בו מעשה}}, {{אינדקס|ד1)}} פרט ל{{עברית|נשבע}}, בשל ההאמנה הנדרשת לרומם אותו יתעלה, {{אינדקס|ד2)}} ו{{עברית|ממר}}, כדי שהדבר לא יוביל לזלזל ב{{עברית|קרבנות}} המיוחסים לו יתעלה, {{אינדקס|ד3)}} ו{{עברית|מקלל חברו בשם}}, כי בעיני ההמון נזק הקללה גדול יותר מנזק הפוגע בגוף.{{קו}}{{אינדקס|פטור)}} כל מה שזולת אלה מן ה{{עברית|לאוין שאין בהן מעשה}} – {{אינדקס|א)}} ההפסד הנגרם מהם קטן. {{אינדקס|ב)}} וגם אי אפשר להימנע מהם בשל היותם אמירות, ואילו היה הדבר כן – היו הבריות לוקים על גבם כל הזמן. {{אינדקס|ג)}} וגם אין להעלות על הדעת {{עברית|התראה}} בהם.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ובעד הד'ה אלמקדמה פלתעלם אן תרתיב אלקצאץ פי נץ אל{{עברית|תורה}} ארבע מראתב, מרתבה' אלזאם {{עברית|מיתת בית דין}}, ומרתבה' אלזאם אל{{עברית|כרת}} והו אלצ'רב באלסוט מע אלאעתקאד באן הד'א אלד'נב מן אלכבאיר, ומרתבה' אלצ'רב באלסוט ולא יעתקד פי הד'א אלד'נב אנה מן אלכבאיר בל הו {{עברית|לאו}} פקט או {{עברית|מיתה בידי שמים}}, ומרתבה' אלנהי אלד'י לא צ'רב פיה והו כל {{עברית|לאו שאין בו מעשה}}, גיר {{עברית|נשבע}} למא ילזם אעתקאדה מן תעט'ימה תע(א)לי, ו{{עברית|ממר}} לאן לא יוול ד'לך ללתהאון באל{{עברית|קרבנות}} אלמנסובה לה תע(א)לי, ו{{עברית|מקלל חברו בשם}} לכון אד'יה' אלשתימה ענד אלג'מהור אעט'ם מן אד'יה' תקע פי אלג'סם. וכל מא סוי הד'ה מן {{עברית|לאוין שאין בהן מעשה}} פאלפסאד אללאחק מנהא קליל, ולא ימכן איצ'א אלתחרז מנהא לכונהא אקאויל, ולו כאן ד'לך למא ברח אלנאס פי צ'רב אלט'הר דאים אלזמאן, ולא איצ'א תתצור פיהא אל{{עברית|התראה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}10</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מספר המלקות}}
{{קו}}גם במספר ההלקאות יש חכמה, כי יש לו רף מרבי ואין הוא קבוע לפי בני האדם. כי כל אדם אינו לוקה אלא כשיעור יכולתו לשאת, ומספר המלקות המרבי הוא ארבעים, אפילו היה יכול לשאת מאה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ופי עדד אלג'לד איצ'א חכמה לאנה מחצור אלגאיה וגיר מחצור אלאשכ'אץ, וד'לך אן כל שכ'ץ לא יצ'רב אלא קדר אחתמאלה וגאיה' אלצ'רב ארבע[י](ו)ן ולו אחתמל מאיה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}11</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מאכלות אסורים: עונשי כרת}}
{{קו}}
{{אינדקס|אין מוות)}} את חיוב {{עברית|מיתת בית דין}} לא תמצא באף אחד מן המאכלות האסורים, כי אין בכך הפסד גדול, ובני האדם אינם מתפתים להם בחוזקה כמו שהם מתפתים להנאת יחסי המין.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא לזום {{עברית|מיתת בית דין}} פלא תג'דה פי שי מן אלמאכל אלחראם לאן ליס פי ד'לך כביר פסאד, ולא אגרא אלנאס בהא שדיד כאגראיהם בלד'ה' אלנכאח.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">12</td>
<td class="he">על חלק מן המאכלות יש {{עברית|כרת}}:{{קו}}{{אינדקס|דם)}} על הדם – משום שהיו להוטים מאוד באותו זמן לאוכלו עבור אחד ממיני {{עברית|עבודה זרה}}, כמו שהתבאר ב(ספר) "טומטום", ולכן נאמרה לגביו ההדגשה הרבה.{{קו}}{{אינדקס|חֵלב)}} וכן יש {{עברית|כרת}} על החֵלב – משום שבני האדם מחשיבים אותו לטעים. וכן הוא התייחד ל{{עברית|קרבן}} כדי לרוממו.{{קו}}{{אינדקס|פסח וכיפור)}} וכן ה{{עברית|כרת}} ב{{עברית|חמץ בפסח}} ו{{עברית|אוכל ביום הצום}} הוא {{אינדקס|א)}} בשל הקושי שיש בכך; {{אינדקס|ב)}} ובשל ההאמנה שהם מביאים אליה, כי אלה מעשים המקבעים דעות שהן יסודות התורה, כלומר {{עברית|יציאת מצרים}} ונסיה, וההאמנה ב{{עברית|תשובה}}: "{{עברית|כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם [}}לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ]" {{הפניה|(ויקרא טז,ל)}}.{{קו}}{{אינדקס|קרבנות)}} וכן התחייב {{עברית|כרת}} על {{עברית|נותר}} ועל {{עברית|פִּגול}} {{עברית|ולטמא שאכל קֹדש}} כמו שהתחייב על אכילת החֵלב, כשהמטרה היא לרומם את ה{{עברית|קרבן}}, כמו שיתבאר {{הפניה|(ג,מה16)}}.</td>
<td class="ar">ופי בעץ' אלמאכל {{עברית|כרת}}, פי אלדם לשדה' חרצהם עלי אכלה פי ד'לך אלזמאן לנוע מן אנואע {{עברית|עבודה זרה}} כמא באן פי טמטם, ולד'לך ג'א פיה אלתאכיד אלכת'יר. וכד'לך פי אלשחם אל{{עברית|כרת}} לאסתלד'אד' אלנאס לה, וקד מיז בה אל{{עברית|קרבן}} תעט'ימא לה. וכד'לך אל{{עברית|כרת}} פי {{עברית|חמץ בפסח ואוכל ביום הצום}} למא פי ד'לך מן אלמשקה, ולמא יודי אליה מן אלאעתקאד, לאנהא אעמאל תת'בת אראא הי קואעד אלשריעה, אעני {{עברית|יציאת מצרים}} ומעג'זאתהא, ואעתקאד אל{{עברית|תשובה כי ביום הזה יכפר [עליכם] ו[כ](ג)ו'}}. וכד'לך אלזם אל{{עברית|כרת}} פי אל{{עברית|נותר}} ואל{{עברית|פגול ולטמא שאכל ק(ו)דש}} כמא אלזם פי אכל אלשחם, אלגרץ' תעט'ים אמר אל{{עברית|קרבן}} כמא סיבין.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}13</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דברים חמורים: מיתת בית דין}}
{{קו}}את {{עברית|מיתת בית דין}} תמצא על הדברים החמורים: בקלקול האמנה או בעוול חמור במיוחד.{{קו}}{{אינדקס|א)}} כלומר על {{עברית|עבודה זרה}}, {{עברית|גילוי עריות}} ו{{עברית|שפיכות דמים}} וכל מה שמוביל לכך;{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ועל ה{{עברית|שבת}} – משום שהוא מקבע את ההאמנה בחידוש העולם;{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ועל הנבואה ועל {{עברית|זקן ממרא}} – בשל ההפסד הגדול הנובע מכך;{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ו{{עברית|מכה אביו}} ו{{עברית|מקלל אביו}} – בשל גודל החוצפה בכך והקלקול שהדבר גורם לסדרי הבית, שהוא היחידה הבסיסית של המדינה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אמא {{עברית|מיתת בית דין}} פתג'דהא פי אלאמור אלעט'ימה, אמא פי פסאד אעתקאד או פי מט'למה עט'ימה ג'דא, אעני פי {{עברית|עבודה זרה}} ו{{עברית|ג[י]לוי עריות}} ו{{עברית|שפיכות דמים}} וכל מא יודי לד'לך, ופי אל{{עברית|שבת}} לכונה ית'בת אעתקאד חדת' אלעאלם, ופי אלנבוה ו{{עברית|זקן ממרא}} לעט'ים אלפסאד אלואקע מן ד'לך, ו{{עברית|מכה אביו (ואמו)}} ו{{עברית|מקלל אביו (ואמו)}} לעט'ים אלקחה פי ד'לך וכונה יפסד נט'אם אלמנאזל אלד'י הו אלג'ז אלאול מן אלמדינה,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">14</td>
<td class="he">
{{אינדקס|ה)}} אשר ל{{עברית|בן סורר ומורה}} – זאת בשל סופו, כי הוא עתיד בהכרח להרוג.{{קו}}{{אינדקס|ו)}} ו{{עברית|גונב נפש}} – כי הוא גורם לו לסכנת מוות,{{קו}}{{אינדקס|ז)}} וכן {{עברית|הבא במחתרת}} לא ניגש לכך אלא מתוך כוונה להרוג, כמו שביארו (חכמינו) {{עברית|ז"ל}} {{הפניה|(משנה סנהדרין ח,ו; בבלי סנהדרין עב,א-ב)}}.{{קו}}נמצא ששלושת אלה, כלומר {{עברית|בן סורר ומורה}}, {{עברית|גונב נפש ומכרו}} ו{{עברית|הבא במחתרת}} – אינם אלא {{עברית|שופכי דמים}} על פי סופם.</td>
<td class="ar">אמא {{עברית|בן סורר ומורה}} פלמא יוול מן אמרה פאנה סוף יקתל צ'רורה, ו{{עברית|גונב נפש}} לאנה יערץ' בה ללמות, וכד'לך {{עברית|הבא במחתרת}} אנמא תערץ' ליקתל כמא בינוא {{עברית|ז"ל}}. פהאולא אלת'לת'ה אעני {{עברית|בן סורר ומורה וגונב נפש ומכרו והבא במחתרת}} אנמא הם {{עברית|שופכי דמים}} באלמאל.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">15</td>
<td class="he">לא תמצא {{עברית|מיתת בית דין}} בשום דבר פרט לאותם דברים חמורים.{{קו}}ולא כל ה{{עברית|עריות במיתת בית דין}} אלא אלה שהן קלות יותר להתבצע, או מגונות יותר, או שיש אליהן פיתוי רב יותר. ומה שאינו כך הוא ב{{עברית|כרת}} בלבד.{{קו}}וגם לא כל מיני {{עברית|עבודה זרה במיתת בית דין}} אלא עיקרי עבודתה, כמו הקריאה לה, ו{{עברית|מתנבא בשמה}}, ו{{עברית|מעביר באש}}, ו{{עברית|אוב}} ו{{עברית|ידעוני}} ו{{עברית|מכשף}}.</td>
<td class="ar">לא תג'ד {{עברית|מיתת בית דין}} פי שי אכ'ר כ'ארג'(א) ען הד'ה אלעט'אים. וליס כל אל{{עברית|עריות במיתת בית דין}} אלא אלתי הי אכת'ר תאתי(א) או אשנע או אלאגרא בהא אשד, ומא לם יכן כד'לך פהו ב{{עברית|כרת}} פקט. ולא איצ'א כל אנואע {{עברית|עבודה זרה במיתת בית דין}}, אלא אצול עבאדתהא מת'ל אלדעוה להא, {{עברית|ומתנבא בשמה, ומעביר באש, ואוב וידעוני, ומכשף}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}16</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מערכת ענישה: שופטים ועדוּת וכוח השלטון}}
{{קו}}כיוון שיש הכרח בעונשים, ברור שאין מנוס מהעמדת שופטים מפוזרים בכל עיר. והכרח גם בעדים, והכרח גם במלך שייראו ויפחדו ממנו וירתיע בצורות הרתעה שונות, ויחזק את ידי השופטים ויתמוך בהם.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ובין הו אנה אד' לא בד מן קצאצאת פלא מנדוחה מן אקאמה' חכאם מפתרקין פי כל בלד, ולא בד מן בינה, ולא בד מן סלטאן יכ'אף וירהב וירדע באנואע אלארדאעאת ויקוי יד אלחכאם וישד מנהם.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">17</td>
<td class="he">הנה התבררו טעמיהן של כל ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|ספר שופטים}}. וראוי שנסב את תשומת הלב לכמה מצוות שבאו שם, בהתאם למטרת חיבור זה.</td>
<td class="ar">פקד תבינת עלל ג'מיע אל{{עברית|מצות}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|ספר שופטים}}. וינבגי אן ננבה מנהא עלי אחאד ג'את הנאך בחסב גרץ' הד'ה אלמקאלה,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}18</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|סמכות ההוראה והחריגה ממנה}}
{{קו}}בכלל זה, מה שקשור ל{{עברית|זקן ממרא}}.{{קו}}{{אינדקס|קבעון)}} אומַר שכיוון שה' יתעלה ידע שדיני התורה הזאת נצרכים לתוספת בחלקם או לגירעון מחלקם בכל זמן וזמן, בהתאם לשוני במקומות ובמקרים ובנסיבות המצבים (החברתיים) – אסר להוסיף ולגרוע ואמר: "{{עברית|לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ}}" {{הפניה|(דברים יג,א)}}. כי זה מוביל {{אינדקס|א)}} לקלקול חוקי התורה {{אינדקס|ב)}} ולכך שיאמינו שאין היא מאת ה'.{{קו}}{{אינדקס|תקנות)}} ועם זאת התיר לחכמי כל דור, כלומר {{עברית|בית דין הגדול}}, לעשות סייגים כדי לייצב את דיני התורה האלה בדברים שיחדשו בדרך של סתימת פרצות, ולהנציח את הסייגים האלה, כמו שאמרו: "{{עברית|ועשו סייג לתורה}}" {{הפניה|(משנה אבות א,א)}}.{{קו}}{{אינדקס|ביטולים)}} וכן הותר להם גם לבטל חלק ממעשי התורה, או להתיר חלק מאיסוריה, בנסיבות מסוימות ובהתאם למקרה מסוים ומבלי שהדבר יונצח, כמו שביארנו בהקדמת פירוש ה{{עברית|משנה}} על {{עברית|הוראת שעה}} {{הפניה|(מהד' קאפח, עמ' יא-יג)}}.{{קו}}{{אינדקס|מטרה והגבלות)}} בהנהגה הזאת תתמיד התורה להיות אחת, ויתנהגו בכל זמן ובכל מקרה בהתאם לו. אילו היה עיון חלקי זה מסור לכל אחד מן החכמים – היו האנשים אובדים בריבוי המחלוקות והתפצלות השיטות. על כן אסר יתעלה על שאר החכמים פרט ל{{עברית|בית דין הגדול}} בלבד להתעסק בכך, וציווה להרוג את מי שיחלוק עליהם. כי אם יחלוק עליהם כל מעיין – תבטל המטרה המבוקשת ותתבטל התועלת.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}מן ד'לך מא יתעלק ב{{עברית|זקן ממרא}}, אקול אנה למא עלם אללה תע(א)לי אן אחכאם הד'ה אלשריעה קד יחתאג' פי כל זמאן [וזמאן](ומכאן) בחסב אכ'תלאף אלמואצ'ע ואלטוארי וקראין אחואל אלי זיאדה פי בעצ'הא או נקצאן מן בעץ', נהי ען אלזיאדה ואלנקצאן וקאל {{עברית|לא תוסף}} {{עברית|עליו ולא תגרע ממנו}}, לאן ד'לך כאן יודי לפסאד קואנין אלשריעה וללאעתקאד פיהא אנהא ליסת מן קבל אללה. ואבאח מע ד'לך לעלמא כל עצר אעני {{עברית|בית דין הגדול}} אן יחתאטוא לת'באת הד'ה אלאחכאם אלשרעיה באמור יסתג'דונהא עלי ג'הה' סד אלצדיעה ויכ'לדו[ן](א) תלך אלאחתיאטאת, כמא קאלוא {{עברית|ועשו סי[י]ג לתורה}}. וכד'לך אביח להם איצ'א אן יעטלוא בעץ' אעמאל אלשריעה או יביחוא בעץ' מחט'וראתהא פי חאלה מא ובחסב נאזלה' מא ולא יכ'לד ד'לך, כמא בינא פי צדר שרח אל{{עברית|משנה}} פי {{עברית|הוראת שעה}}. פבהד'א אלתדביר תדום אלשריעה ואחדה, וידבר כל זמאן ופי כל נאזלה בחסבהא, ולו כאן הד'א אלנט'ר אלג'זאי [מכאל](מבאחא) לכל אחד מן אלעלמא להלך אלנאס בכת'רה' אלאכ'תלאף ותשעב אלמד'אהב, פנהי תע(א)לי ען אלתערץ' להד'א סאיר אלעלמא אלא {{עברית|בית דין הגדול}} פקט, ואמר בקתל מן יכ'אלפהם, לאנה אן קאומהם כל נט'אר בטל אלגרץ' אלמקצוד ותעטלת אלפאידה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}19</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ארבעה סוגי כוונה בעובר עבירה}}
{{קו}}דע שביצוע העבירות על איסורי התורה מתחלק לארבעה חלקים:{{קו}}האחד – ה{{עברית|אנוס}},{{קו}}השני – ה{{עברית|שוגג}},{{קו}}השלישי – ה{{עברית|מזיד}},{{קו}}והרביעי – {{עברית|עושה ביד רמה}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואעלם אן ארתכאב מנהיאת אלשריעה ינקסם ארבעה אקסאם, אחדהא אל{{עברית|אנוס}}, ואלת'אני אל{{עברית|שוגג}}, ואלת'אלת' אל{{עברית|מזיד}}, ואלראבע {{עברית|עושה ביד רמה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}20</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|א. אנוס}}
{{קו}}על ה{{עברית|אנוס}} נאמר במפורש שאין הוא נענש ואין עליו חטא כלל. אמר יתעלה: "{{עברית|וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר, אֵין לַנַּעֲרָה חֵטְא מָוֶת}}" {{הפניה|(דברים כב,כו)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אמא אל{{עברית|אנוס}} פקד נץ פיה באן לא יעאקב ולא את'ם עליה אצלא, קאל תע(א)לי {{עברית|ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מות}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}21</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ב. שוגג}}
{{קו}}
{{אינדקס|הגדרה)}} ה{{עברית|שוגג}} חוטא, כי אילו עשה כמיטב יכולתו לוודא ולהיזהר לא היתה מתרחשת לו {{עברית|שגגה}}. אך אין הוא נענש כלל, אלא הוא {{עברית|צריך כפרה}} ולכן {{עברית|יביא קרבן}}.{{קו}}{{אינדקס|ביודעין)}} וכאן חילקה ה{{עברית|תורה}} בין {{עברית|יחיד הדיוט}} לבין {{עברית|מלך}}, {{עברית|כהן גדול}} ומורה הלכה. ולמדנו מכך שכל מי שפועל או מורה הלכה כפי סברתו ההלכתית, אם אין הוא {{עברית|בית דין הגדול}} או {{עברית|כהן גדול}} – הרי הוא בכלל ה{{עברית|מזיד}} ואין הוא נמנה בין ה{{עברית|שוגגים}}. ולכן {{עברית|זקן ממרא}} נהרג, אף על פי שעשה והורה כפי סברתו ההלכתית.{{קו}}{{אינדקס|בסמכות)}} ואילו {{עברית|בית דין הגדול}} – יש להם רשות לחדש לפי סברתם. על כן אם טעו הרי הם {{עברית|שוגגים}}, כמו שאמר יתעלה: "{{עברית|וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ}}" {{הפניה|(ויקרא ד,יג)}}.{{קו}}{{אינדקס|באי ידיעה)}} ובשל העיקר הזה אמרו (חכמינו) {{עברית|ז"ל}}: "{{עברית|ששגגת תלמוד עולה זדון}}" {{הפניה|(משנה אבות ד,טז)}}, כלומר שהמתרשל בלימוד ומורה ועושה כפי התרשלותו אינו אלא {{עברית|כמזיד}}. כי אין דין מי שאכל חתיכת חֵלב כליות כשהוא חושב שהוא חלב אַלְיָה, כמי שאכל חלב כליות כשהוא יודע שהוא חלב כליות אלא שאינו יודע שחלב הכליות הוא מן החלבים האסורים. כי זה האחרון, אף על פי שהוא מקריב קרבן הרי הוא {{עברית|קרוב למזיד}}. זאת אם עשה בלבד. ואילו המורה כפי אי־ידיעתו הוא {{עברית|מזיד}} בלי ספק, כי הכתוב אינו מוחל על הוראה בטעות אלא {{עברית|לבית דין הגדול}} בלבד.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא אל{{עברית|שוגג}} פהו את'ם, לאנה לו באלג פי אלתת'בת ואלתחרז למא וקעת לה {{עברית|שגגה}}, לכנה לא יעאקב בוג'ה, לכנה {{עברית|צריך כפרה}} ולד'לך {{עברית|יביא קרבן}}, והנא קסמת אל{{עברית|תורה}} בין {{עברית|יחיד הדיוט}} או {{עברית|מלך}} או {{עברית|כהן גדול}} או מפת[י], ואסתפדנא מן ד'לך, אן כל פאעל או מפת[י] בחסב אג'תהאדה אן לם יכן {{עברית|בית דין הגדול}} או {{עברית|כהן גדול}} פהו מן קביל אל{{עברית|מזיד}}, וליס ינעד מן אל{{עברית|שוגגים}}, ולד'לך יקתל {{עברית|זקן ממרא}} ואן כאן עמל ואפתי בחסב אג'תהאדה, אמא {{עברית|בית דין הגדול}} פלהם אג'תהאדהם, פאן גלטוא כאנוא {{עברית|שוגגים}}, כמא קאל תע(א)לי {{עברית|ואם כל עדת ישראל ישגו (וגו')}}. ומן אג'ל הד'א אלאצל קאלוא {{עברית|ז"ל [ש]שגגת תלמוד עולה זדון}}, יעני אן אלמקצר פי אלעלם ויפתי ויעמל בחסב קצורה אנמא ד'לך {{עברית|כמזיד}}, לאן ליס חכם מן אכל קטעה' שחם כלי בט'נתה אנהא מן שחם א(ל)ליה כמן אכל שחם כלי והו יעלם אנה שחם כלי גיר אנה מא עלם אן שחם אלכלי מן אלשחם אלחראם, לאן הד'א ואן כאן יקרב קרבא[ן](נא) לכנה {{עברית|קרוב למזיד}}, הד'א אן כאן עאמלא פקט. אמא אלמפתי בחסב ג'הלה פהו {{עברית|מזיד}} בלא שך, לאנה לם יעד'ר אלנץ פי אלפתוי בגלט אלא {{עברית|לבית דין הגדול}} כ'אצה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}22</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ג. מזיד}}
{{קו}}אשר ל{{עברית|מזיד}} – הוא חייב בעונש המפורש בכתוב: {{עברית|מיתת בית דין}}, או {{עברית|מלקות}}, או {{עברית|מכת מרדות על לאוין שאין לוקין עליהן}}, או תשלומין.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא אל{{עברית|מזיד}} פילזמה אלחד אלמנצוץ, אמא {{עברית|מיתת בית דין}}, או {{עברית|מלקות}}, או {{עברית|מכת מרדות על לאוין שאין לוקין עליהן}}, או גראמה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">23</td>
<td class="he">ואילו אותן {{עברית|עבירות}} שהשווה בהן בין ה{{עברית|שוגג}} ל{{עברית|מזיד}} –{{קו}}{{אינדקס|א)}} הרי זה בשל כך שהן מתרחשות בקלות פעמים רבות, כי הן אמירות ולא מעשים. כוונתי ל{{עברית|שבועת העדות}} ו{{עברית|שבועת הפקדון}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכן עניינה של (עבירת קיום יחסים עם) {{עברית|שפחה חרופה}} קל, משום שהדבר מתרחש לרוב, בשל היותה מופקרת. כי אין היא משועבדת לגמרי ולא משוחררת לגמרי, ואין לה בעל לגמרי, כמו שנמסר בפירושה של {{עברית|מצוה}} זו.</td>
<td class="ar">ואמא תלך אל{{עברית|עבירות}} אלתי סוי פיהא בין אל{{עברית|שוגג}} ואל{{עברית|מזיד}} פ[ד'](ת)לך לכת'רה' וקועהא בסהולה לכונהא אקואל(א) לא אפעאל(א), אעני {{עברית|שבועת העדות ושבועת הפקדון}}, וכד'לך {{עברית|שפחה חרופה}} סהל אמרהא לכת'רה' וקועה לתסיבהא, לאנהא לא כאמלה' אלעבודיה ולא כאמלה' אלחריה ולא ד'את בעל עלי אלכמאל כמא רווא פי תפסיר הד'ה אל{{עברית|מצוה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}24</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ד. העושה ביד רמה}}
{{קו}}אשר ל{{עברית|עושה ביד רמה}} – הוא ה{{עברית|מזיד}} המתחצף ומעז פנים ועובר את העבירה בפרהסיה. אין הוא חוטא מתוך תאווה גרידא או כדי להשיג מה שהתורה אסרה להשיגו בשל רוע מידותיו בלבד, אלא כדי להתנגד לתורה ולגלות את איבתו לה, ולכן נאמר עליו: "{{עברית|אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף}}" {{הפניה|(במדבר טו,ל)}}, והוא נהרג בלי ספק.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא {{עברית|עושה ביד רמה}} פהו אל{{עברית|מזיד}} אלד'י יתקח ויג'לח ויעלן בתעדיה, פכאן הד'א ליס יתעדי למג'רד אלשרה או לניל מא מנעתה אלשריעה מן נילה לסו כ'לקה פקט, בל למקאומה' אלשריעה ומנאצבתהא, ולד'לך קאל ענה {{עברית|את י"י הוא מגדף}}, והו יקתל בלא שך.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">25</td>
<td class="he">
{{אינדקס|לימוד והרחבה מחז"ל)}} העושה זאת אינו עושה אלא מתוך דעה שהשיג, שבגללה הוא מתנגד לתורה, ובשל כך נאמר בפירוש המסור: "{{עברית|בעבודה זרה הכתוב מדבר}}" {{הפניה|(בבלי כרתות ז,ב)}}, כי היא הדעה האויבת ליסוד התורה, כי מעולם לא עבד כוכב אלא המאמין בקדמותו, כמו שביארנו כמה פעמים בחיבורינו {{הפניה|(ראו ג,כט4)}}. והוא הדין לדעתי בכל עבירה הנראית כסותרת את התורה ואויבת לה. לדעתי, אילו אדם מ{{עברית|ישראל}} אכל {{עברית|בשר בחלב}} או {{עברית|לבש שעטנז}} או גילח {{עברית|פאת ראש}} כזלזול והקלת ראש מתוך דעה שמתברר ממנה שהוא אינו מאמין בנכונות הציווי הזה – הרי הוא לדעתי "{{עברית|אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף}}" וייהרג הריגת כופר ולא הריגת עונשין, {{עברית|כאנשי עיר הנדחת}} הנהרגים הריגת כופר ולא הריגת עונשין, ולכן ממונם נשרף ואינו ליורשיהם {{עברית|כשאר הרוגי בית דין}}.</td>
<td class="ar">והד'א לא יפעלה מן פעלה אלא ען ראי חצל לה יקאום בה אלשריעה, ומן אג'ל הד'א ג'א אלתפסיר אלמרוי {{עברית|בעבודה זרה הכתוב מדבר}}, לאנה אלראי אלמנאצב לקאעדה' אלשריעה, לאנה לא יעבד קט כוכב(א) אלא מן אעתקד פיה אלקדם כמא בינא פי תואליפנא מראת. והכד'א הו אלחכם ענדי פי כל תעד[י] יבדו מנה נקץ' אלשריעה ומנאצבתהא, לו אכל ענדי שכ'ץ מן {{עברית|ישראל בשר בחלב}} או {{עברית|לבש שעטנז}} או חלק {{עברית|פאת ראש}} תהאונא ואסתכ'פאפא ען ראי יתבין מנה אנה גיר מעתקד לצחה' הד'א אלתשריע, לכאן הד'א ענדי {{עברית|את}} {{עברית|י"י הוא מגדף}}, ויקתל קתל כפר לא קתל קצאץ, {{עברית|כאנשי עיר הנדחת}} אלד'ין יקתלון קתל כפר לא קתל קצאץ ולד'לך תחרק אמואלהם וליסת לוראת'הם {{עברית|כשאר הרוגי בית דין}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">26</td>
<td class="he">
{{אינדקס|הרחבה לציבור)}} וכן אני אומר על קהל מ{{עברית|ישראל}} שהסכימו יחד לעבור על {{עברית|מצוה}} כלשהי ו{{עברית|עשו ביד רמה}} – שהם ייהרגו כולם. תלמד זאת ממעשה {{עברית|בני ראובן ובני גד}}, שנאמר עליהם: "{{עברית|וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא}}" {{הפניה|(שילוב פסוקים: במדבר יד,י; יהושע כב,יב)}}. אחר כך הובהר להם בשעת ה{{עברית|התראה}}, שהם כפרו בכך שהם הסכימו יחד לעבור את ה{{עברית|עבירה}} הזאת ועזבו את הדת כולה, וזהו שאמרו להם: "[מָה הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל] {{עברית|לָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי ה'}} [בִּבְנוֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ לִמְרָדְכֶם הַיּוֹם בַּה']" {{הפניה|(יהושע כב,טז)}}. וכן תשובתם: "{{עברית|אִם בְּמֶרֶד [}}וְאִם בְּמַעַל בַּה' – אַל תּוֹשִׁיעֵנוּ הַיּוֹם הַזֶּה]" {{הפניה|(שם,כב)}}.{{קו}}הבן אם כן גם העקרונות האלה בעונשים.</td>
<td class="ar">והכד'א איצ'א קולי פי ג'מע מן {{עברית|ישראל}} תמאלווא עלי אלתעדי עלי אי {{עברית|מצוה}} כאנת {{עברית|ועשו ביד רמה}} פאנהם יקתלון בג'מלתהם, תעלם ד'לך מן קצ'יה {{עברית|בני ראובן ובני גד}} אלד'ין ג'א פיהם {{עברית|ויאמרו כל העדה לעלות עליהם לצבא}}, ת'ם בין להם ענד אל{{עברית|התראה}} אנהם קד כפרוא פי תמאלוהם עלי הד'ה אל{{עברית|עבירה}} וארתדוא ען אלדין כלה, והו קולהם להם {{עברית|לשוב היום מאחרי י"י}}, וג'ואבהם הם איצ'א {{עברית|אם במרד וגו'}}. פחצל הד'ה אלאצול איצ'א פי אלקצאצאת.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}27</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דיני מלחמה – עמלק: תגובה מידתית להרתעה}}
{{קו}}
{{עברית|ספר שופטים}} כולל גם את כילוי {{עברית|זרע עמלק}}.{{קו}}{{אינדקס|הרתעה)}} כי כמו שעונשים את הפרט, כך ראוי שייענש שבט אחד או אומה אחת, כדי להרתיע את כל השבטים שלא ישתפו פעולה להשחית, כי הם יאמרו: "שלא ייעשה בנו מה שנעשה בבני פלוני". כך שאפילו יצוץ בהם אדם רע ומשחית שלא אכפת לו להרע לעצמו ואינו חושב על הרע שהוא עושה – הוא לא ימצא מסייע משבטו שיסייע לו לעשות את הרעות שירצה לבצע.{{קו}}{{אינדקס|מידה כנגד מידה)}} על כן את {{עברית|עמלק}} שחש לצאת בחרב – נצטווינו לחסל בחרב. ואילו {{עברית|עמון ומואב}} שנהגו בשפלות (או: בקמצנות) וגרמו נזק בתחבולה – נענשו רק בהתרחקות מחיתון ובהשפלתם ובהימנעות מלדרוש בשלומם ותו לא.{{קו}}{{אינדקס|ענישה מדויקת)}} כל הדברים האלה הם קביעה אלוהית של מידת העונש, שאין בו הפרזה או חיסור, אלא כמו שביאר יתעלה: "{{עברית|כְּפִי}} {{עברית|רִשְׁעָתוֹ}}" {{הפניה|(דברים כה,ב; ושם: כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וממא אשתמל עליה איצ'א {{עברית|ספר שופטים}} אבאדה' {{עברית|זרע עמלק}}, לאנה כמא יקאצץ אלשכ'ץ ינבגי אן תקאצץ אלקבילה אלואחדה או אלמלה אלואחדה לתרתדע כל אלקבאיל ולא יתעאונוא עלי אלפסאד, לאנהם יקולון לאן לא יפעל בנא מא פעל בבני פלאן, [פ]חתי אן נשא פיהם אלשריר אלמפסד אלד'י לא יבאלי לרדאה' נפסה ולא ירוי פי שר יפעלה, לא יג'ד מסאעד(א) מן קבילה יסאעדה עלי שרורה אלתי יריד וקועהא, פ{{עברית|עמלק}} אלד'י באדר באלסיף אמר באסתיצאלה באלסיף, {{עברית|ועמון ומואב}} אלד'ין עאמלוא באללום וסבבוא אד'יה באחתיאל עוקבוא באלאבעאד ען אלמצאהרה ותרד'ילהם ואג'תנאב מודתהם לא גיר. כל הד'ה אלאמור תקדיר אלאהי ללקצאץ, אן לא יכון פיה אפראט ולא תפריט, אלא כמא בין תע(א)לי {{עברית|כ[פ](ד)י רשעתו}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}28</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דיני מלחמה – טהרת המחנה: ניקיון, ביטחון ואזהרה}}
{{קו}}ה{{עברית|ספר}} הזה כולל גם {{עברית|התקנת יד ויתד}}.{{קו}}{{אינדקס|טעם א)}} כי כמו שהודעתיך {{הפניה|(ג,לג5)}}, אחת ממטרות התורה הזאת היא הניקיון והתרחקות מטינופים ומלכלוכים, ושלא יהיה האדם כבהמות.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} יש ב{{עברית|מצוה}} הזאת גם חיזוק ודאות הלוחמים, על ידי פעולות אלה, שה{{עברית|שכינה}} שורה ביניהם, כמו שביאר בטעם לכך: "{{עברית|כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ}} [לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ]" {{הפניה|(דברים כג,טו)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} הוא צירף עניין אחר ואמר: "{{עברית|וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ}}" {{הפניה|(שם)}}, כאזהרה מן הפריצות המוכרת בין החיילים במחנה ככל שנמשכת שהותם מחוץ לבתיהם. על כן ציוונו יתעלה במעשים הגורמים לנו להרגיש את שריית ה{{עברית|שכינה}} בינינו כדי שנינצל מן המעשים הללו, ואמר: "{{עברית|וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא}} {{עברית|יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר [}}וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ]" {{הפניה|(שם)}}.{{קו}}ואפילו {{עברית|בעל קרי}} נצטווה לצאת מן המחנה עד ש{{עברית|יעריב שמשו ואחר יבוא אל המחנה}}, כדי שיהיה בלב כל אדם שהמחנה הוא כ{{עברית|מקדש ה'}}, ושאין הוא כמחנות ה{{עברית|גוים}} להשחתה ועוול ונזק לזולת ולקיחת רכושם ותו לא, אלא מטרתנו שלנו היא להישיר את הבריות לעבודת ה' ולהסדיר את מצביהם. וכבר הודעתיך {{הפניה|(פסקה 4)}} שאני נותן רק את טעמו של פשט {{מונח|ט'אהר}} הכתוב.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וממא אשתמל עליה הד'א אל{{עברית|ספר}} {{עברית|התקנת יד ויתד}}, לאן מן אגראץ' הד'ה אלשריעה כמא אעלמתך אלנקא ואג'תנאב אלמרת'את ואלקד'אראת, ואן לא יכון אלאנסאן כאלבהאים. ופי הד'ה אל{{עברית|מצוה}} איצ'א תקויה' יקין אלמקאתלין בהד'ה אלאפעאל באן אל{{עברית|שכינה}} חאלה פי מא בינהם, כמא בין פי עלה' ד'לך {{עברית|כי י"י אלהיך מתהלך בקרב מחנ[י]ך}}, ודרג' מעני אכ'ר וקאל {{עברית|ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך}}, תחד'ירא ממא הו מעלום מן אלפסוק בין אלאג'נאד פי אלמעסכר אד'א טאל מקאמהם פי אלגיבה ען ביותהם, פאמרנא תע(א)לי באפעאל תשער בחלול אל{{עברית|שכינה}} ביננא לנסלם מן תלך אלאפעאל, פקאל {{עברית|והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר וגו'}}. חתי {{עברית|בעל קרי}} אמר בכ'רוג'ה ען אלעסכר חתי {{עברית|יעריב שמשו ואחר יבוא אל המחנה}}, חתי יכון פי כ'לד כל אחד אן אלמעסכר כ{{עברית|מקדש י"י}}, ואן ליס הו כעסאכר אל{{עברית|גוים}} ללפסאד ואלעדואן ואד'יה' אלגיר ואכ'ד' קניתהם לא גיר, בל קצדנא נחן אצלאח אלנאס לטאעה' אללה ונט'ם אחואלהם, וקד אעלמתך אני אנמא אעלל ט'אהר אלנץ.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}29</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דיני מלחמה – אשת יפת תואר: ריסון היצר}}
{{קו}}ה{{עברית|ספר}} הזה כולל גם את {{עברית|דין יפת תואר}}. וידועים לך דבריהם (של חז"ל) "{{עברית|לא דברה תורה אלא כנגד היצר}}" {{הפניה|(בבלי קידושין כא,ב)}}. ויחד עם זאת ה{{עברית|מצוה}} הזאת כוללת מידות נעלות שראוי שאנשי המעלה יסגלו לעצמם כמו שאעיר.{{קו}}{{אינדקס|הגבלה א)}} דהיינו, כי אף על פי ש{{עברית|גבר יצרו עליו}} ואין הוא יכול להתאפק, הכרח להביא אותה למקום מוסתר, וזהו שנאמר: "[וַהֲבֵאתָהּ] {{עברית|אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ}}" {{הפניה|(דברים כא,יב)}}. ואסור לו ש{{עברית|ילחצנה במלחמה}}, כמו שביארו {{הפניה|(בבלי קידושין כב,א)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכן אסור לו לקיים איתה יחסי מין פעם שנייה עד שישקוט אבלהּ ויחלש צערהּ.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ואין למנוע ממנה להתאבל ולהיות מוזנחת ולבכות, כמו שנאמר: "[וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ. וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ] {{עברית|וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ [}}וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים, וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה]" {{הפניה|(דברים כא,יב-יג)}}. כי האבלים מוצאים מרגוע בבכיים ובעוררם את אבלם עד שיחלשו כוחותיהם הגופניים מלסבול אותו מאורע נפשי, כמו שהשמחים מוצאים מרגוע במיני המשחק. לפיכך חסה עליה התורה ונתנה לה רשות לכך עד שתלאה מן הבכי והאבל.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ידוע לך שהוא קיים איתה יחסי מין {{עברית|בגיותה}}, וכך במשך אותם שלושים יום היא תחזיק בגלוי בדתה, אפילו ב{{עברית|עבודה זרה}}, ואין להתווכח איתה על אמונה במשך אותה תקופה.{{קו}}{{אינדקס|ה)}} ויחד עם זאת, אם לא השיב אותה לדיני התורה – אין למוכרה ולא לשעבד אותה. נמצא שהתורה שמרה על קדושת יחסי המין, אפילו היו באופן מסוים של חטא, כלומר שהיתה אז {{עברית|גויה}}; אף על פי כן נאמר: "{{עברית|לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ, תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ}}" {{הפניה|(שם,יד)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וממא אשתמל עליה איצ'א הד'א אל{{עברית|ספר}} {{עברית|דין יפת ת[ו]אר}}, וקד עלמת קולהם {{עברית|לא דברה תורה אלא כנגד היצר}}. ומע ד'לך תצ'מנת הד'ה אל{{עברית|מצוה}} מן אלאכ'לאק אלכרימה אלתי ינבגי אן יתכ'לק בהא אלפצ'לא מא אנבה עליה, וד'לך אנה מע כונה {{עברית|גבר יצרו עליו}} ולם ימכנה אלצבר פלא בד מן אפראדהא למוצ'ע מסתור והו קולה {{עברית|אל תוך ביתך}}, ולא יג'וז לה אן {{עברית|ילחצנה במלחמה}} כמא בינוא, ת'ם אנה לא יחל לה אן ינכחהא מרה ת'אניה חתי יסכן חזנהא ויפתר המהא, ולא תמנע מן אלתחזן ואלתשעת' ואלבכא כמא נץ {{עברית|ובכתה את אביה (ואת אמה) ו[כ](ג)ו'}}, לאן לד'וי אלחזן ראחה פי בכא(י)הם ואת'ארה' אחזאנהם חתי תכל קואהם אלג'סמאניה ען אחתמאל ד'לך אלערץ' אלנפסאני, כמא לד'וי אלפרח ראחה באנואע אללעב, פלד'לך אשפקת אלשריעה עליהא ומכנתהא מן ד'לך חתי תמל אלבכא ואלחזן. וקד עלמת אנה אנמא נכחהא {{עברית|בגיותה}}, וכד'לך טול אלת'לאת'ין יומא תעלן בדינהא ולו ב{{עברית|עבודה זרה}}, ולא תנאזע פי אעתקאד טאל תלך אלמדה. ומע ד'לך אן לם ירדהא עלי אחכאם אלשריעה פלא תבאע ולא יסתרקהא, פקד רעת אלשריעה חרמה כשפה אלג'מאע ולו כאן בעציאן מא, אעני כונהא {{עברית|גויה}} חיניד', ומע הד'א קאל {{עברית|לא תתעמר בה תחת אשר עניתה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}30</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|סיכום}}
{{קו}}הרי התבררו המידות הנעלות הכלולות ב{{עברית|מצוה}} זו, והתברר טעמן של כל {{עברית|מצוות}} ה{{עברית|ספר}} הזה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פקד באן מא פי הד'ה אל{{עברית|מצוה}} מן אלכ'לק אלכרים ותבינת עלל ג'מיע {{עברית|מצות}} הד'א אל{{עברית|ספר}}:</td>
</tr>
</table>
