שינויים

{{אינדקס|הגדרה)}} ה{{עברית|שוגג}} חוטא, כי אילו עשה כמיטב יכולתו לוודא ולהיזהר לא היתה מתרחשת לו {{עברית|שגגה}}. אך אין הוא נענש כלל, אלא הוא {{עברית|צריך כפרה}} ולכן {{עברית|יביא קרבן}}.{{קו}}{{אינדקס|ביודעין)}} וכאן חילקה ה{{עברית|תורה}} בין {{עברית|יחיד הדיוט}} לבין {{עברית|מלך}}, {{עברית|כהן גדול}} ומורה הלכה. ולמדנו מכך שכל מי שפועל או מורה הלכה כפי סברתו ההלכתית, אם אין הוא {{עברית|בית דין הגדול}} או {{עברית|כהן גדול}} – הרי הוא בכלל ה{{עברית|מזיד}} ואין הוא נמנה בין ה{{עברית|שוגגים}}. ולכן {{עברית|זקן ממרא}} נהרג, אף על פי שעשה והורה כפי סברתו ההלכתית.{{קו}}{{אינדקס|בסמכות)}} ואילו {{עברית|בית דין הגדול}} – יש להם רשות לחדש לפי סברתם. על כן אם טעו הרי הם {{עברית|שוגגים}}, כמו שאמר יתעלה: "{{עברית|וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ}}" {{הפניה|(ויקרא ד,יג)}}.{{קו}}{{אינדקס|באי ידיעה)}} ובשל העיקר הזה אמרו (חכמינו) {{עברית|ז"ל}}: "{{עברית|ששגגת תלמוד עולה זדון}}" {{הפניה|(משנה אבות ד,טזיג)}}, כלומר שהמתרשל בלימוד ומורה ועושה כפי התרשלותו אינו אלא {{עברית|כמזיד}}. כי אין דין מי שאכל חתיכת חֵלב כליות כשהוא חושב שהוא חלב אַלְיָה, כמי שאכל חלב כליות כשהוא יודע שהוא חלב כליות אלא שאינו יודע שחלב הכליות הוא מן החלבים האסורים. כי זה האחרון, אף על פי שהוא מקריב קרבן הרי הוא {{עברית|קרוב למזיד}}. זאת אם עשה בלבד. ואילו המורה כפי אי־ידיעתו הוא {{עברית|מזיד}} בלי ספק, כי הכתוב אינו מוחל על הוראה בטעות אלא {{עברית|לבית דין הגדול}} בלבד.</td>