174
עריכות
שינויים
יצירת דף
'''אִעְתִקַאד''' – הַאֲמָנָה. מילה הנגזרת מן השורש עק"ד, שמשמעותו היסודית היא 'קשירה, כבילה, עקידה', ומשמעותה כאן: 'לחשוב היגד מסוים כמתאים למצב המציאות'.
הַאֲמָנָה היא נקיטת עמדה, הנבנית בשני שלבים: השלב הראשון הוא תפיסת (תַצַוֻּרº) מושג מסוים בדעתו (דִ'הְןº) של אדם; אם האדם משתכנע (או: מקבל כאמת; תַצְדִיק) שהדבר שתפס מתאים למציאות האובייקטיבית, מדובר בהאמנה. אם הוא משתכנע שגם אין להעלות על הדעת כל אפשרות אחרת, ואי אפשר לשלול את ההאמנה הזאת, הרי זו ודאות (יַקִין).
מונחי תרגום חלופיים אפשריים הם "דעה" או "אמונה": התרגום "דעה" משקף טוב יותר את מהות השכנוע, וכן תרגם הרמב"ם את המילה "אעתקאד" הערבית (שנקט אותה ביחס להאמנה בקיום האל, במצוות עשה הראשונה בספר המצוות) במילה "לֵידַע" בעברית (משנה תורה, יסודי התורה א,א). אלא ש"אעתקאד" יכול לחול גם על טענה שלאמיתו של דבר היא שגויה (ורק המחזיק בה סבור שהיא אמיתית), ועל כן אי אפשר לנקוט לגביו את המונח "ידיעה", ושימוש בצורה "להיות בדעה" נראה מאולץ.
המילה "אמונה" עלולה להעביר משמעות של אמונה דתית בלא תפיסה בהירה, וליצור בלבול בין "אמונה ש-" (belief, האמנה) לבין "אמונה ב-" (faith, ביטחון). לזו האחרונה קיים המונח הערבי "אִימַאן", שהשימוש בו נדיר יחסית ב"מורה הנבוכים" (א,עג30; ב,כט14; ג,כד2; ג,נג3).
עם זאת, לצד השימוש במונח "האמנה", השתמשנו לצורך הנוחות גם בשם העצם "אמונה" ובפועל "להאמין", ועל הלומד לדעת שבדרך כלל המונח שבמקור הוא "אעתקאד", מלבד המקרים שצוינו על ידינו בפירוש כיוצאים מן הכלל. יש מקרים ספורים שבהם השתמשנו גם במונחים אחרים, כמו "לסבור", "להבין", "לייחס" ואף "לפרש" (ראו ב"י, מילון, עמ' 446), על פי ההקשר. מופעים אלה מצוינים במפורש להלן ברשימת היקרויות המונח.
דוגמאות ומפתח מופעים:
א,לו3: "מי שמאמין ["אעתקד"] שראובן עומד, בזמן שהוא באמת יושב, אינו נוטה מן האמת כמי שמאמין שהאש נמצאת מתחת לאוויר, או שהמים מתחת לארץ, או שהארץ שטוחה, וכיוצא בזה".
א,נ1: "דע, אתה המעיין בחיבורי זה, שההַאֲמָנָה ["אלאעתקאד"] אינה העניין הנאמר, אלא העניין המצטייר (נתפס, מומשג) ["אלמתצור"] בנפש, אם משתכנעים לגביו שהוא כך כפי שהצטייר".
ב,ל4: "אלא אם הם רצו לטעון שאין מנוס מסדר זמנים קדום, והרי זו האמנה ["אעתקאד"] בקדמות, וכל דתי יישמר מזה".
ב,מז7: "אז יתבארו ויתבררו לך כל הנבואות, ויישארו עמך האמנות ["אעתקאדאת"] שכליות סדורות, רצויות אצל ה'".
'''חלק א''': פתיחה2, 11, 13–16; משלים5; סתירות12; א1; ה1; ט4; כא14, 15 ("תפרש"); כז4 ("שהוא מפרש"); כח5; מט6 ("מייחס","לייחס"); נ; נט4, 14 ("להבינו"); סב1 ("סבור") 3; עג4, 5 ("סבורים") 12, 24, 29 (שם גם: "האמונה"=אימאן). '''חלק ב''': א16; ב5; ו6; ח1, 3; יג1, 2, 5, 9, 10, 13; טז1, 4–5; כג4; כד8; כה2–5; כו2, 3; כז1, 3, 4; כט13, 29, 31; ל4, 29; לא2; לה5; מז7, 8.
הַאֲמָנָה היא נקיטת עמדה, הנבנית בשני שלבים: השלב הראשון הוא תפיסת (תַצַוֻּרº) מושג מסוים בדעתו (דִ'הְןº) של אדם; אם האדם משתכנע (או: מקבל כאמת; תַצְדִיק) שהדבר שתפס מתאים למציאות האובייקטיבית, מדובר בהאמנה. אם הוא משתכנע שגם אין להעלות על הדעת כל אפשרות אחרת, ואי אפשר לשלול את ההאמנה הזאת, הרי זו ודאות (יַקִין).
מונחי תרגום חלופיים אפשריים הם "דעה" או "אמונה": התרגום "דעה" משקף טוב יותר את מהות השכנוע, וכן תרגם הרמב"ם את המילה "אעתקאד" הערבית (שנקט אותה ביחס להאמנה בקיום האל, במצוות עשה הראשונה בספר המצוות) במילה "לֵידַע" בעברית (משנה תורה, יסודי התורה א,א). אלא ש"אעתקאד" יכול לחול גם על טענה שלאמיתו של דבר היא שגויה (ורק המחזיק בה סבור שהיא אמיתית), ועל כן אי אפשר לנקוט לגביו את המונח "ידיעה", ושימוש בצורה "להיות בדעה" נראה מאולץ.
המילה "אמונה" עלולה להעביר משמעות של אמונה דתית בלא תפיסה בהירה, וליצור בלבול בין "אמונה ש-" (belief, האמנה) לבין "אמונה ב-" (faith, ביטחון). לזו האחרונה קיים המונח הערבי "אִימַאן", שהשימוש בו נדיר יחסית ב"מורה הנבוכים" (א,עג30; ב,כט14; ג,כד2; ג,נג3).
עם זאת, לצד השימוש במונח "האמנה", השתמשנו לצורך הנוחות גם בשם העצם "אמונה" ובפועל "להאמין", ועל הלומד לדעת שבדרך כלל המונח שבמקור הוא "אעתקאד", מלבד המקרים שצוינו על ידינו בפירוש כיוצאים מן הכלל. יש מקרים ספורים שבהם השתמשנו גם במונחים אחרים, כמו "לסבור", "להבין", "לייחס" ואף "לפרש" (ראו ב"י, מילון, עמ' 446), על פי ההקשר. מופעים אלה מצוינים במפורש להלן ברשימת היקרויות המונח.
דוגמאות ומפתח מופעים:
א,לו3: "מי שמאמין ["אעתקד"] שראובן עומד, בזמן שהוא באמת יושב, אינו נוטה מן האמת כמי שמאמין שהאש נמצאת מתחת לאוויר, או שהמים מתחת לארץ, או שהארץ שטוחה, וכיוצא בזה".
א,נ1: "דע, אתה המעיין בחיבורי זה, שההַאֲמָנָה ["אלאעתקאד"] אינה העניין הנאמר, אלא העניין המצטייר (נתפס, מומשג) ["אלמתצור"] בנפש, אם משתכנעים לגביו שהוא כך כפי שהצטייר".
ב,ל4: "אלא אם הם רצו לטעון שאין מנוס מסדר זמנים קדום, והרי זו האמנה ["אעתקאד"] בקדמות, וכל דתי יישמר מזה".
ב,מז7: "אז יתבארו ויתבררו לך כל הנבואות, ויישארו עמך האמנות ["אעתקאדאת"] שכליות סדורות, רצויות אצל ה'".
'''חלק א''': פתיחה2, 11, 13–16; משלים5; סתירות12; א1; ה1; ט4; כא14, 15 ("תפרש"); כז4 ("שהוא מפרש"); כח5; מט6 ("מייחס","לייחס"); נ; נט4, 14 ("להבינו"); סב1 ("סבור") 3; עג4, 5 ("סבורים") 12, 24, 29 (שם גם: "האמונה"=אימאן). '''חלק ב''': א16; ב5; ו6; ח1, 3; יג1, 2, 5, 9, 10, 13; טז1, 4–5; כג4; כד8; כה2–5; כו2, 3; כז1, 3, 4; כט13, 29, 31; ל4, 29; לא2; לה5; מז7, 8.
