הקדמות, הוראות

מתוך מורה הנבוכים
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הקדמות, הוראות
הוראות ללימוד חיבור זה
הוראות (ללימוד) חיבור זה: וציה' הד'ה אלמאקלה.
1
הגישה הראויה לספר
אם תרצה להשיג את כל מה שכללתי בו כך שלא יחסר לך ממנו דבר, השווה את פרקיו זה עם זה; ולא תהא כוונתך בכל פרק להבין את משמעותו הכללית בלבד, אלא גם להשיג כל ביטוי שנאמר בו תוך כדי הדברים, גם אם אינו ממטרת הפרק. משום שבחיבור זה הדברים לא באו כפי שיזדמן, אלא בדקדוק גדול ובדיוק רב ותוך זהירות מלפגוע בביאור קשיים, ולא נאמר בו דבר שלא במקומו אלא כדי לבאר עניין מסוים במקומו. אל תגרור אותו אחר דמיונות השווא שלך, "והם" משום שאז תזיק לי ולא תועיל לעצמך. אלא ראוי לך שתלמד כל מה שראוי שתלמדהו, ועיין בו תמיד, כי הוא יבאר לך את רוב הקשיים בתורה, שכל משכיל מתקשה בהם.
אד'א ארדת אן תחצל עלי ג'מלה' מא תצ'מנתה חתי לא יגאדרך מנהא שי פרדד פצולהא בעצ'הא עלי בעץ', ולא יכון גרצ'ך מן אלפצל פהם ג'מלה' מענאה פקט, אלא ותחציל כל לפט'ה ג'את פיה פי מערץ' אלקול ואן לם תכן מן גרץ' אלפצל, לאן הד'ה אלמקאלה מא וקע אלכלאם פיהא כיף אתפק, אלא בתחריר כת'יר וצ'בט זאיד ותחפט' מן אלאכ'לאל בתביין משכל, ומא מן שי קיל פיהא פי גיר מוצ'עה אלא לתביין אמר מא פי מוצ'עה, ולא תתבעהא באוהאמך פתאד'יני ולא תנפע נפסך, בל ינבגי לך אן תתעלם כל מא ינבגי תעלמה, ואנט'ר פיהא דאימא פהי תבין לך מעט'ם משכלאת אלשריעה אלתי תשכל עלי כל עאקל.
2
השבעת הקורא שלא להזיק למחבר
משביע אני בה' יתעלה את כל מי שיקרא את חיבורי זה, א) שלא יפרש ממנו אפילו מילה אחת, ולא יבאר לאחרים ממנו אלא מה שהוא מבואר ומפורש בדברי מי שקדם לי מחכמי תורתנו המפורסמים. ואילו מה שיבין ממנו שלא נאמר על ידי מי מן המפורסמים אצלנו, לא יבאר לאחרים, ב) ולא ייחפז לטעון נגדי. כי אפשר שמה שהבין מדבריי יהיה שונה ממה שהתכוונתי אליו, ויגרום לי נזק כגמול על רצוני להיטיב לו, ויהיה משלם רעה תחת טובה (ראה משלי יז,יג).
ואנא אחלף באללה תעאלי לכל מן קרא מקאלתי הד'ה אן לא ישרח מנהא ולא כלמה ואחדה, ולא יבין לגירה מנהא אלא מא הו בין משרוח פי כלאם מן תקדמני מן עלמא שריעתנא אלמשאהר. אמא מא יפהם מנהא ממא לם יקלה גירי מן משאהרנא פלא יבינה לגירה, ולא יתהאפת ללרד, לאנה קד יכון מא פהמה מן כלאמי כ'לאף מא ארדתה פיצ'רני ג'זאא לאראדתי נפעה, פיכון משלם רעה תחת טובה,
3 אלא יתבונן בו כל מי שייפול לידיו, ואם ירווה את צמאונו ולוּ בעניין כלשהו מכלל מה שיתקשה בו, יודה לה' ויסתפק במה שהבין. ואם לא ימצא בו כלל דבר שיועיל לו, יחשוב אותו כאילו לא חובר. ואם ייראה לו בו פגם כלשהו לפי סברתו, יפרשנו "תאויל" (שלא כפשוטו) אפילו בפירוש "תאויל" דחוק ביותר וידין לכף זכות (ראה משנה אבות א,ו), כמו שנצטווינו באשר להמוני בני עמנו, כל שכן לגבי מלומדינו וחכמי תורתנו המשתדלים ללמדנו את האמת כפי השגתם. בל יתאמלהא כל מן סקטת אלי ידה פאן שפת לה גלילא ולו פי אמר מא מן ג'מלה' מא ישכל פישכר אללה ויקנע במא פהם, ואן לם יג'ד פיהא שיא ינפעה בוג'ה פיחסבהא כאנהא מא אלפת. ואן ט'הר לה פיהא פסאד מא בחסב ט'נונה פיתאולה וידין לכף זכות ולו באבעד תאויל, כמא פרץ' עלינא פי חק ג'מהורנא פכיף פי חק עלמאינא וחמלה' שריעתנא אלמג'תהדין פי אפאדתנא אלחק חסב אדראכהם.
4
הפקת המיטב מן הספר וההתנגדות הצפויה לו
יודע אני א) שכל מתחיל מבני האדם, שלא השיג דבר מן העיון, יפיק תועלת מחלק מפרקי חיבור זה. ב) ואילו השלם מבני האדם, המאמין בתורה הנבוך כמו שציינתי (פתיחה 2), הרי הוא יפיק תועלת מכל פרקיו; מה רבה תהיה שמחתו בהם, ומה ינעם לו שמעם. ג) אך המבולבלים שמוחם הזדהם בהשקפות מוטעות ובדרכים מסולפות, החושבים שהם מדעים נכונים, וטוענים שהם בעלי עיון, אך אין להם כלל ידיעה בדבר הנקרא מדע באמת – הרי הם יסלדו מפרקים רבים ממנו, ומה מאוד יקשו עליהם, משום שהם לא ישיגו את משמעותם, וכן משום שיתברר מהם זיופו של מה שבידיהם, שהוא אוצרם ורכושם שהכינו לעת צרה.
ואנא אעלם אן כל מבתד מן אלנאס ליס ענדה שי מן אלנט'ר פאנה סיסתנפע בבעץ' פצול הד'ה אלמקאלה. פאמא אלכאמל מן אלנאס אלמתשרע אלמתחיר כמא ד'כרת פיסתנפע בג'מיע פצולהא, ומא אשד אגתבאטה בהא ומא אלד'הא עלי סמעה. ואמא אלמכ'תלטון אלד'ין קד אתסכ'ת אדמגתהם באלארא אלגיר צחיחה ובאלטרק אלממוהה ויט'נון ד'לך עלומא צחיחה ויזעמון אנהם אהל נט'ר ולא עלם להם אצלא בשי יסמי עלמא באלתחקיק פאנהם סינפרון מן פצול כת'ירה מנהא, ומא אעט'מהא עליהם, לכונהם לא ידרכון להא מעני, ולאן יבין מנהא איצ'א תזייף אלבהרג' אלד'י באידיהם אלד'י הו ד'כ'ירתהם ומאלהם אלמעד לשדאידהם.
5
החדשנות והתעוזה בכתיבת הספר
ה' יתעלה יודע שלא חדלתי מלחשוש מאוד מאוד מלכתוב את הדברים שרצוני לכתוב בחיבור זה, משום שהם דברים נסתרים שלא נכתב עליהם כלל ספר באומתנו בזמן הגלות הזה, מבין החיבורים שהגיעו לידינו – ואיך אחדש ואחרוג מהנהוג ואכתוב עליהם? אך הסתמכתי על שתי הנחות מוקדמות: הראשונה, דבריהם (של חז"ל) בכגון זה: "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' [הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ]" (תהילים קיט,קכו; למשל בבלי גיטין ס,א); והשנייה, דבריהם: "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" (משנה אבות ב,טו). הנה כי כן על שתי ההנחות הללו הסתמכתי במה שכתבתי בחלק מפרקי חיבור זה.
ואללה תעאלי יעלם, אני לם אזל אסתהיב כת'ירא ג'דא וצ'ע אלאשיא אלתי אריד וצ'עהא פי הד'ה אלמקאלה, לאנהא אמור מסתורה לם יוצ'ע פיהא קט כתאב פי אלמלה פי הד'ה אזמאן אלגלות אלתי ענדנא מא אלף פיהא, פכיף אבתדע אנא בדעה ואצ'ע פיהא. לכני אעתמדת עלי מקדמתין, אלואחדה קולהם פי נט'יר הד'א אלמעני עת לעשות לי"י וכו', ואלת'אניה קולהם וכל מעשיך יהיו לשם שמים, פעלי האתין אלמקדמתין אעתמדת פימא וצ'עת פי בעץ' פצול הד'ה אלמקאלה.
6 סיכומו של דבר: אני האיש שכשלחצו הדבר וצר לו המקום, ולא מצאתי תחבולה ללמד את האמת המוכחת אלא בדרך שתתאים לאיש מעלה אחד ולא תתאים לעשרת אלפים בורים – אבחר לאומרה לאותו אדם ולא אשים לבי לגינוייהן של הבריות הרבות, ואשאף לחלץ אותו איש מעלה בודד ממה שנקלע אליו, ואנחה אותו ממבוכתו עד שיגיע לשלמות וימצא מנוחה. ובאלג'מלה פאני אלרג'ל אלד'י אד'א אנחצר בה אלאמר וצ'אק בה אלמג'אל, ולא אג'ד חילה פי אפאדה' חק תברהן אלא באן יואפק ד'לך פאצ'לא ואחדא ולא יואפק עשרה' אלאף ג'אהלא, פאני אות'ר קולה לנפסה ולא אבאלי בד'ם ד'לך אלכ'לק אלכת'יר, ואדעי תכ'ליץ ד'לך אלפאצ'ל אלואחד ממא תנשב פיה, ואדל חירתה חתי יכמל ויסתריח: