חלק א, פרק ד
חלק א, פרק ד
המונחים ראה, הביט וחזה
| 1 |
פתיחה
דע ששלושת הביטויים "ראה" ו"הביט" ו"חזה" משמשים במובן של ראיית העין, ושלושתם הושאלו להשגת "אדראך" השכל. |
אעלם אן ראה והביט וחזה ת'לת'ה' הד'ה אלאלפאט' תקע עלי רויה' אלעין, ואסתעירת ת'לאת'תהא לאדראך אלעקל. |
| 2 |
שתי משמעויות למונח ראה
לגבי "ראה" הדבר ידוע בקרב ההמון.א) נאמר: "וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה" (בראשית כט,ב), וזו ראיית עין;ב) ונאמר "וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדָעַת" (קהלת א,טז), וזו השגה שכלית. ובהשאלה הזו כל לשון ראיה שנאמר לגבי ה' יתעלה, כגון דבריו "רָאִיתִי אֶת ה'" (מלכים־א כב,יט; דברי הימים־ב יח,יח), "וַיֵּרָא אֵלָיו ה'" (בראשית יח,א), "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב" (בראשית א,י ועוד), "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ" (שמות לג,יח), "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (שם,כד,י) – כל אלה השגה שכלית, לא ראיית עין כלל. משום שהעיניים אינן משיגות אלא גוף, וגם זה רק מכיוון אחד ורק חלק מן המקרים (=התכונות) שלו, כלומר צבע הגוף ותבניתו וכיוצא בזה, וכן הוא יתעלה אינו משיג על ידי אבר, כמו שיתבאר (א,מד; מו18,6). |
אמא ד'לך פי ראה פמשהור ענד אלג'מהור, קאל וירא והנה באר בשדה והד'ה רויה' עין וקאל ולבי ראה הרבה חכמה ודעת והד'א אדראך עקלי. ובחסב הד'ה אלאסתעארה הו כל לשון ראיה ג'א פי אללה תעאלי מת'ל קולה ראיתי את י"י, וירא אליו י"י, וירא אלהים כי טוב, הראני נא את כבודך, ויראו את אלהי ישראל, כל ד'לך אדראך עקלי לא רויה' עין בוג'ה אד' לא תדרך אלאעין אלא ג'סם ופי ג'הה ובעץ' אעראצ'ה איצ'א, אעני אלואן אלג'סם ושכלה ונחוהא, וכד'לך הו תעאלי לא ידרך באלה כמא סיבין. |
| 3 |
שתי משמעויות למונח הביט
וכיוצא בזה "הביט"א) משמש במובן של הפניית העין אל דבר: "אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ" (בראשית יט,יז), "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו" (שם,כו), "וְנִבַּט לָאָרֶץ" (ישעיה ה,ל).ב) והושאל לפניית הדעת "ד'הן" והכוונתה לעיין בדבר כדי שתשיג אותו, והוא שנאמר: "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב" (במדבר כג,כא), כי האָוֶן אינו נראה בעין. וכיוצא בזה דבריו: "וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה [עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה]" (שמות לג,ח), אמרו החכמים ז"ל שיש בו גם המשמעות הזו, ושזו הודעה על כך שהם עקבו אחרי מעשיו ודבריו והתבוננו בהם. במשמעות זו נאמר: "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה" (בראשית טו,ה), משום שזה היה במראה הנבואה. ובהשאלה זו כל לשון הבטה שנאמר לגבי האל יתעלה: "[כִּי יָרֵא] מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים" (שמות ג,ו), "וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט" (במדבר יב,ח), "וְהַבִּיט אֶל עָמָל לֹא תוּכָל" (חבקוק א,יג). |
וכד'לך הביט יקע עלי אלאלתפאת באלעין ללשי, אל תביט אחריך, ותבט אשתו מאחריו, ונבט לארץ. ואסתעיר אלי אלתפאת אלד'הן ואקבאלה עלי תאמל אלשי חתי ידרכה, והו קולה לא הביט און ביעקב לאן אלאון לא ירי באלעין, וכד'לך קולה והביטו אחרי משה קאלוא אלחכמים ז"ל אן פיה איצ'א הד'א אלמעני ואנה אכ'באר ען כונהם יתעקבון אפעאלה ואקואלה ויתאמלונהא. ומן הד'א אלמעני קולה הבט נא השמימה לאן ד'לך כאן במראה הנבואה. ועלי הד'ה אלאסתעארה הו כל לשון הבטה ג'את פי אללה תעאלי, מהביט אל האלהים, ותמונת י"י יביט והביט אל עמל לא תוכל. |
| 4 |
שתי משמעויות למונח חזה
וכיוצא בזה "חזה"א) חל על ראיית העין: "וְתַחַז בְּצִיּוֹן עֵינֵינוּ" (מיכה ד,יא),ב) והושאל להשגת הלב: "אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם" (ישעיה א,א), "הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה" (בראשית טו,א). ובהשאלה זו נאמר "וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים" (שמות כד,יא). דע זאת. |
וכד'לך חזה יקע עלי רויה' אלעין ותחז בציון עינינו. ואסתעיר לאדראך אלקלב אשר חזה על יהודה וירושלם, היה דבר י"י אל אברם במחזה. ועלי הד'ה אלאסתעארה קיל ויחזו את האלהים, פאעלם ד'לך: |
