חלק א, פרק יא

חלק א, פרק יא

המונח ישיבה

1	שתי משמעויות "ישיבה". א) מונח זה נקבע בתחילה בלשוננו לישיבה (פיזית): "וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא" (שמואל־א א,ט). וכיוון שהאדם היושב הוא קבוע ויציב באופן השלם ביותר של יציבותו וקביעותו, ב) הושאל המונח לכל מצב יציב וקבוע שאינו משתנה. נאמר בהבטחה לירושלם שתתמיד ותהיה יציבה בהיותה בדרגה העליונה ביותר: "וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ" (זכריה יד,י). ונאמר: "מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת" (תהילים קיג,ט), כלומר: מעניק לה קביעות ויציבות.	ישיבה. אול וצ'ע הד'א אלאסם פי לגתנא ללקעוד, ועלי הכהן ישב על הכסא. ולמא כאן אלשכ'ץ אלקאעד מסתקר ת'אבת עלי אכמל חאלאת ת'באתה ואסתקרארה אסתעיר ד'לך לכל חאלה ת'אבתה מסתקרה לא תתגיר, קאל פי ועד ירושלם באלבקא ואלת'באת והי פי אעלי מרתבה וראמה וישבה תחתיה וקאל מושיבי עקרת הבית מענאה מקרהא ומת'בתהא.
2	קביעות ה' מיוחסת לשמים הקבועים במשמעות האחרונה הזו נאמר עליו יתעלה: "אַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב [כִּסְאֲךָ לְדֹר וָדוֹר]" (איכה ה,יט), "הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם" (תהילים קכג,א), "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם" (שם ב,ד) – הקיים לעד והיציב שאינו משתנה באף אופן מאופני השינוי: 1) לא שינוי עצמות "ד'את"; 2) ואין לו מצב מחוץ לעצמותו שישתנה בו; 3) גם יחסו לזולתו אינו משתנה, כיוון שאין יחס בינו ובין זולתו כדי שישתנה ביחס ההוא, כמו שיתבאר (א,נב-נו). ובזאת נשלם היותו לא משתנה כלל ובשום אופן שהוא, כמו שביאר ואמר: "כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי" (מלאכי ג,ו) – בלי שינוי כלל. במשמעות הזו נאמרה "ישיבה" כאשר היא הוזכרה לגביו יתעלה.	ועלי הד'א אלמעני אלאכ'יר קיל ענה תעאלי אתה י"י לעולם תשב, היושבי בשמים, יושב בשמים, אלדאים אלת'אבת אלדי לא יתגיר בנחו מן אנחא אלתגיר, לא תגיר ד'את ולא לה חאל מא גיר ד'אתה פיתגיר פיהא, ולא תתגיר נסבתה ללגיר איצ'א אד' לא נסבה בינה ובין אלגיר פיתגיר פי תלך אלנסבה כמא סיבין, והנא יכמל כונה גיר מתגיר ג'מלה ולא בוג'ה מן אלוג'וה, כמא בין וקאל כי אני י"י לא שניתי לא תגירא אצלא, וען הד'א אלמעני יכני בישיבה חית' מא ד'כרת לה תעאלי.
3	היא יוחסה דווקא לשמיים ברוב המקומות, משום שהשמיים הם אלה שאין בהם לא שינוי ולא שוני, כלומר שפרטיהם אינם משתנים כמו שמשתנים פרטי הדברים המתהווים וכלים על הארץ.	ואנמא תנסב ללסמא פי אכת'ר אלמואצ'ע לכון אלסמא הי אלתי לא תגיר פיהא ולא אכ'תלאף, אעני אנה לא תתגיר אשכ'אצהא כמא תתגיר אשכ'אץ כאינאת אלארץ' ופאסדיהא.
4	קביעות ה' ביחס לטבע וכן כאשר יוחס יתעלה באותו יחס הנאמר ב"שיתוף (השם)" למיני הנמצאות המתהווים וכלים, נאמר עליו גם כן "יושב", כי מציאות המינים הללו מתמידה, סדירה וקבועה, כמציאות הפרטים בשמים. נאמר: "הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ" (ישעיה מ,כב) – הקיים לעד היציב על הקפת הארץ, כלומר סיבובהּ, ברמיזה "אשארה" לדברים המתהווים בה באופן מחזורי. ונאמר: "ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב [וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶךְ לְעוֹלָם]" (תהילים כט,י), כלומר שגם כאשר מצבי הארץ משתנים ונהרסים, אין אצלו יתעלה שינוי יחס, אלא יחסו לכך, בין אם הדבר מתהווה או כלה, הוא יחס אחד יציב וקבוע, כי אותו יחס הוא למיני הדברים המתהווים, לא לפרטיהם. בחן אם כן כל לשון ישיבה שתמצא באשר לה' ותמצאנה במשמעות הזו.	וכד'לך אד'א נסב תעאלי תלך אלנסבה אלמקולה באשתראך לאנואע אלמוג'ודאת אלכאינה אלפאסדה קיל ענה איצ'א יושב, לאן תלך אלאנואע דאימה מנתט'מה מסתקרה' אלוג'וד כוג'וד אשכ'אץ אלסמא, קאל היושב על חוג הארץ אלדאים אלת'אבת עלי אחאטה' אלארץ' יעני דורהא, אלאשארה ללאמור אלכאינה פיהא דורא. וקאל י"י למבול ישב יעני אן ענד תגיר חאלאת אלארץ' ופסאדהא לם יכן ענדה תעאלי תגיר נסבה, בל נסבתה תלך אליה והו כאין או פאסד נסבה ואחדה ת'אבתה מסתקרה, אד' תלך אלנסבה לאנואע אלכאינאת לא לאשכ'אצהא. פאעתבר כל לשון ישיבה תג'דהא ללה תג'דהא בהד'א אלמעני: