חלק א, פרק יב

חלק א, פרק יב

המונח קימה

1	ארבע משמעויות. משמעות א: פיזית "קימה" – מונח רב-משמעי, א) ואחת ממשמעויותיו היא הקימה (=העמידה) שהיא כנגד הישיבה: "וְלֹא קָם וְלֹא זָע מִמֶּנּוּ" (אסתר ה,ט).	קימה אסם משתרך, ואחד מעאניה אלקיאם אלד'י הו מקאבל ישיבה, ולא קם ולא זע ממנו.
2	משמעות ב: קיום ויציבות ב) ויש בו גם משמעות קיום הדבר ונכונותו: "יָקֵם ה' אֶת דְּבָרוֹ" (שמואל־א א,כג), "וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן [...לְאַבְרָהָם]" (בראשית כג,יז), "וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר [...לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו]" (ויקרא כה,ל), "וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל" (שמואל־א כד,כ). במשמעות הזו נאמר כל לשון קימה על ה' יתעלה: "עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה'" (ישעיה לג,י; תהילים יב,ו), כלומר כעת אקיים את דברי והבטחתי ואיומי. "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן" (תהילים קב,יד) – תקיים מה שהבטחת לה שתרחם עליה.	ופיה איצ'א מעני ת'באת אלאמר וצחתה יקם י"י את דברו, ויקם שדה עפרון, וקם הבית אשר בעיר, וקמה בידך ממלכת ישראל. ובהד'א אלמעני קיל כל לשון קימה פי אללה תעאלי עתה אקום יאמר י"י, יריד בה אלאן את'בת אמרי וועדי וועידי, אתה תקום תרחם ציון תת'בת מא ועדת בה מן רחמתהא.
3	משמעות ג: התקוממות ג) וכיוון שהמחליט לעשות דבר כלשהו, יוצא אל מעשהו על ידי קימה, נאמר על כל מי שמתקומם כנגד דבר מסוים שהוא קם: "כִּי הֵקִים בְּנִי אֶת עַבְדִּי עָלַי" (שמואל־א כב,ח).	ולמא כאן אלמג'מע עלי פעל אמר מא ינזע אלי פעלה באלקיאם קיל לכל מן ת'אר לאמר מא אנה קאם, כי הקים בני את עבדי עלי.
4	משמעות ד: ענישה ד) המשמעות הזו הושאלה לביצוע צו ה' על אנשים שנגזר עליהם להישמד כעונש: "וְקַמְתִּי עַל בֵּית יָרָבְעָם" (עמוס ז,ט), "וְקָם עַל בֵּית מְרֵעִים (=ישמיד את הפושעים)" (ישעיה לא,ב). וייתכן שדבריו (שנזכרו לעיל) "עַתָּה אָקוּם" הם במשמעות הזו (=עתה אגיב בענישה). וכן "[אַתָּה] תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן" – כלומר: תקום על אויביה. במשמעות הזו יש פסוקים רבים; לא שיש לו יתעלה קימה או ישיבה. אמרו עליהם השלום: "אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה" (ראו בבלי חגיגה טו,א), כי "עמד" נאמר לעתים במשמעות של "קם".	ואסתעיר הד'א אלמעני לנפוד' אמר אללה עלי קום אסתחקוא אלעקאב לדת'ארהם וקמתי על בית ירבעם, וקם על בית מרעים. וקד יכון קולה עתה אקום מן הד'א אלמעני, וכד'לך תקום תרחם ציון, יעני תקום על אויביה. ומן הד'א אלמעני ג'את נצוץ כת'ירה, לא אן ת'ם קיאם או קעוד תעאלי, קאלוא ע"אס אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה, לאן עמד קד יג'י במעני קם: