חלק א, פרק כה

חלק א, פרק כה

המונח שכן

1	שתי משמעויות "שכן". א) ידוע שמשמעות פועל זה היא להתגורר, לשכון ("סכן" בערבית): "וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא" (בראשית יד,יג), "וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל [בָּאָרֶץ הַהִיא]" (שם לה,כב), וזו (המשמעות) הידועה והמפורסמת. והמשמעות של לשכון ("סכן") היא שהנמצא במקום מסוים מתמיד לשהות באותו מקום. כאשר בעל החיים נמצא לאורך זמן במקום מסוים, בין אם כללי או מיוחד, ייאמר עליו שהוא שוכן במקום הזה, גם אם הוא נע בו בלי ספק.	שכן מעלום אן מעני הד'א אלפעל אלסכן, והוא שוכן באלוני ממרא, ויהי בשכן ישראל, והד'א הו אלמעלום אלמשהור. ומעני אלסכן הו דואם אלמקים פי מכאן מא פי ד'לך אלמכאן, פאנה בטול אקאמה' אלחיואן פי מכאן עאם כאן או כ'אץ יקאל פיה אנה סכן פי ד'לך אלמוצ'ע ואן כאן הו מתחרך פיה בלא שך.
2	ב) הדבר הושאל גם למה שאינו בעל חיים, ואף לכל דבר המתמיד וחובר לדבר-מה אחר, שנאמר בו גם כן לשון שכינה, גם אם אותו דבר-מה שהדבר ההוא חבר אליו אינו מקום, וגם אם הדבר אינו בעל חיים. נאמר: "[הַיּוֹם הַהוּא יְהִי חֹשֶׁךְ...] תִּשְׁכָּן עָלָיו עֲנָנָה" (איוב ג,ה). ואין ספק שהעננה אינה בעל חיים, והיום אינו גוף כלל, אלא הוא פרק זמן.	ואסתעיר ד'לך למא ליס בחיואן, בל לכל אמר ת'בת ולזם שיא אכ'ר, פיקאל פיה איצ'א לשון שכינה ולו לם יכן אלשי אלד'י לזמה ד'לך אלאמר מכאן ולא כאן אלאמר איצ'א חיואן, קאל תשכן עליו עננה, ולא שך אן אלעננה ליסת חיואן ולא אליום ג'סם אצלא בל הו ג'ז זמאן.
3	שכינת ה' לפי השאלה זו הושאל לה' יתעלה, כלומר להתמדת שכינתו או השגחתו באיזה מקום שהתמידה בו, או לכל דבר שהתמידה בו ההשגחה. וכך נאמר: "וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' [עַל הַר סִינַי]" (שמות כד,טז), "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם כט,מה; מלכים־א ו,יג), "וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה" (דברים לג,טז). כל מופע של הפועל הזה ביחס לה' הוא במשמעות של התמדת שכינתו, כלומר אורו הנברא, במקום מסוים; או התמדת ההשגחה על דבר-מה; כל מקום לפי עניינו.	ובחסב הד'ה אלאסתעארה אסתעיר ללה תעאלי אעני לדואם סכינתה או ענאיתה פי אי מוצ'ע דאמת פיה, או לכל אמר דאמת בה אלענאיה, פקיל וישכן כבוד י"י, ושכנתי בתוך בני ישראל, ורצון שכני סנה. וכל מא ג'א מן הד'א אלפעל מנסוב ללה הו במעני דואם סכינתה אעני נורה אלמכ'לוק פי מוצ'ע, או דואם אלענאיה באמר מא, כל מוצ'ע בחסבה: