חלק א, פרק כט
חלק א, פרק כט
המונח עצב
| 1 |
שלוש משמעויות
"עצב" הוא מונח רב-משמעי. א) הוא שמו של הכאב והסבל: "בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים" (בראשית ג,טז).ב) הוא שמו של הכעס: "וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו" (מלכים־א א,ו) – לא הכעיסו; "[וַיָּקָם יְהוֹנָתָן מֵעִם הַשֻּׁלְחָן בָּחֳרִי אָף...] כִּי נֶעְצַב אֶל דָּוִד" (שמואל־א כ,לד) – כעס בגללו.ג) והוא שמם של המרי והחטא: "מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ" (ישעיה סג,י), "[כַּמָּה יַמְרוּהוּ בַמִּדְבָּר] יַעֲצִיבוּהוּ בִּישִׁימוֹן" (תהילים עח,מ), "אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי" (שם קלט,מ), "כָּל הַיּוֹם דְּבָרַי יְעַצֵּבוּ [עָלַי]" (שם נו,ו). |
עצב אסם משתרך. הו אסם אלוג'ע ואלאלם, בעצב תלדי בנים. והו אסם אלגצ'ב, ולא עצבו אביו מימיו לם יגצ'בה, כי נעצב אל דוד גצ'ב מן אג'לה. והו אסם אלכ'לאף ואלעציאן, מרו ועצבו את רוח קדשו, יעציבוהו בישימון, אם דרך עצב בי, כל היום דברי יעצבו. |
| 2 |
שתי פרשנויות לפסוק "ויתעצב אל לבו"
לפי המשמעות השנייה או השלישית נאמר "[וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ] וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ" (בראשית ו,ו). לפי המשמעות השנייה הפירוש הוא שה' כעס עליהם בשל רוע מעלליהם. אשר לדבריו "אֶל לִבּוֹ", וכן דבריו בפרשת נח "וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ [לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם]" (שם ח,כא), שמע את משמעותם: העניין שנאמר עליו שהאדם אמר בלבו או אמר אל לבו, הוא העניין שהאדם אינו מבטא אותו ואינו אומר לאחרים. וכך כל עניין שה' רצה ולא אמרו לנביא באותה עת שבוצע המעשה הזה בהתאם לרצון, נאמר עליו "ויאמר ה' אל לבו", בדימוי לעניין האנושי הזה, בדרך של דברה תורה כלשון בני אדם, וזה ברור וגלוי. וכיוון שבחטאו של דור המבול לא התבאר בתורה שנשלח שליח (אלוהי) אליהם באותו זמן, ולא הזהיר אותם ולא איים עליהם בכליה, נאמר עליהם שה' כעס עליהם בְּלִבּוֹ. וכן ברצונו שלא יהיה מבול, לא נאמר אז לנביא 'לך והודיעם בזה', ולכן נאמר "אֶל לִבּוֹ". |
ובחסב אלמעני אלת'אני או אלת'אלת' קיל ויתעצב אל לבו. אמא בחסב אלמעני אלת'אני פתאוילה אן אללה גצ'ב עליהם לסו פעלהם, פאמא קולה אל לבו וכד'לך קולה פי קצה' נח ויאמר י"י אל לבו פאסמע מענאה, וד'לך אן אלמעני אלד'י יקאל ענה פי אלאנסאן אנה אמר בלבו או אמר אל לבו הו אלמעני אלד'י לא ילפט' בה אלאנסאן ולא יקולה לגירה, וכד'לך כל מעני אראדה אללה ולם יקלה לנבי פי ד'לך אלוקת אלד'י נפד' פיה ד'לך אלפעל בחסב אלאראדה יקאל ענה ויאמר י"י אל לבו, תשביהא בד'לך אלמעני אלאנסאני עלי אטראד דברה תורה כלשון בני אדם, והד'א בין ט'אהר. פלכון עציאן דור המבול לם יתבין פי אלתורה ארסאל רסול להם פי ד'לך אלוקת, ולא נהיהם ולא תואעדהם באלהלאך קיל ענהם אן אללה גצ'ב עליהם בלבו. וכד'לך אראדתה באן לא יכון מבול לם יקל חיניד' לנבי מר ואכ'ברהם בכד'א, פלד'לך קיל אל לבו. |
| 3 | אשר לפירוש "תאויל" "וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ" (שם ו,ו) לפי המשמעות השלישית, כך יהיה הסברו "שרח": וַיַּמְרה האדם את רצון ה' לגביו. משום ש"לב" הוא גם שמו של הרצון, כפי שנבאר (א,לט) לגבי רב-המשמעיות של המונח "לב". | ואמא תאויל ויתעצב אל לבו בחסב אלמעני אלת'אלת' פיכון שרחה, וכ'אלף אלאנסאן אראדה' אללה פיה, לאן לב איצ'א תתסמי אלאראדה כמא סנבין פי אשתראך אסם לב: |
