חלק א, פרק ל

חלק א, פרק ל

המונח אכל

1	שלוש משמעויות "אכל" – א) קביעתה הראשונה של המילה הזו בלשון היא צריכת המזון של בעלי החיים, ואין צורך בדוגמה לזה. לאחר מכן ראתה הלשון שני עניינים באכילה: ב) העניין האחד הוא כיליונו של הדבר שנאכל ואובדנו, כלומר קלקול צורתו תחילה; ג) והעניין השני הוא גדילתו של בעל החיים על ידי המזון שהוא צורך, והתמדת קיומו על ידיו, והמשך מציאותו ותיקון כל כוחות הגוף על ידו.	אכל הד'ה אלכלמה וצ'עהא אלאול פי אללגה לתנאול אלחיואן מא יתנאולה מן אלגד'א, והד'א מא לא יחתאג' לה מת'אל. ת'ם אן אללגה לחט'ת פי אלאכל מעניין, אלמעני אלואחד הו תלאף אלשי אלמאכול וד'האבה אעני פסאד צורתה אולא, ואלמעני אלאכ'ר נמו אלחיואן במא יתנאולה מן אלגד'א ודואם בקאיה בה ואסתמראר וג'ודה וצלאחיה' קוי אלבדן כלהא בה.
2	פיתוח של שתי המשמעויות האחרונות לפי העניין הראשון הושאל לשון אכילה לכל כיליון ולכל השמדה, ובאופן כללי לכל הסרת צורה: "[וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם] וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם" (ויקרא כו,לח), "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ" (במדבר יג,לב), "חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ" (ישעיה א,כ), "[הֲלָנֶצַח] תֹּאכַל חֶרֶב" (שמואל־ב ב,כו), "וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה" (במדבר יא,א), "[כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ] אֵשׁ אֹכְלָה הוּא [אֵל קַנָּא]" (דברים ד,כד), כלומר משמיד את המורדים בו כפי שהאש משמידה את מה שהיא משתלטת עליו. וזה נפוץ.	פבחסב אלמעני אלואחד אסתעיר לשון אכילה לכל תלאף וכל אבאדה, ובאלג'מלה לכל כ'לע צורה, ואכלה אתכם ארץ אויביכם, ארץ אוכלת יושביה, חרב תאכלו, תאכל חרב, ותבער בם אש י"י ותאכל בקצה המחנה, אש אוכלה הוא, יעני יביד עצאתה אבאדה' אלנאר למא תתסלט עליה, והד'א כת'יר.
3	משמעויות המונחים אכילה, שתייה ומים לפי העניין השני הושאל לשון אכילה לחכמה וללימוד, ובאופן כללי להשגות השכליות שקיום הצורה האנושית מתמיד על ידן באופן השלם ביותר, כמו שהגוף מתמיד באופן הטוב ביותר על ידי המזון: "לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ" (ישעיה נה,א), "שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי וְאִכְלוּ טוֹב" (שם,ב), "אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב" (משלי כה,כז), "אֱכָל בְּנִי דְבַשׁ כִּי טוֹב וְנֹפֶת מָתוֹק עַל חִכֶּךָ, כֵּן דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ" (שם כד,יג-יד).	ובחסב אלמעני אלאכ'יר אסתעיר לשון אכילה ללעלם ואלתעלם, ובאלג'מלה ללאדראכאת אלעקליה אלתי ידום בהא בקא אלצורה אלאנסאניה עלי אכמל אלחאלאת כדואם אלג'סם באלגד'א עלי אחסן חאלאתה, לכו שברו ואכלו, שמעו שמוע אלי ואכלו טוב, אכול דבש הרבות לא טוב, אכל בני דבש כי טוב ונופת מתוק על חכך כן דעה חכמה לנפשך.
4	שימוש זה נפוץ גם בדבריהם של החכמים, כוונתי לכינוי החכמה "אכילה": "תא אכלו בשרא שמינא בי רבא" (=בואו ואכלו בשר שמן בבית [מדרשו של] רבא) (בבלי ב"ב כב,א). ואמרו (על מגילת קהלת): "כל אכילה ושתיה האמורה בספר זה אינה אלא חכמה" – ובחלק מהנוסחאות: "תורה" (קה"ר פרשה ב כו ועוד).	והד'א אלאסתעמאל איצ'א כת'יר פי כלאם אלחכמים, אעני אלכנאיה ען אלעלם באלאכל, תא אכלו בשרא שמינא בי רבא, וקאלוא כל אכילה ושתיה האמורה בספר זה אינה אלא חכמה, ופי בעץ' אלנסך' תורה.
5	וכך נפוץ אצלם כינוי החכמה בשם מים: "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם" (ישעיה נה,א; ראה בבא קמא יז ע"א ומקבילות: "ואין מים אלא תורה"). והיות ששימוש זה נפוץ בשפה והתפשט עד שהפך כאילו הוא ההוראה הראשונית, נעשה שימוש גם בביטויי הרעב והצמא לציון העדר החכמה וההשגה: "וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ: לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'" (עמוס ח,יא), "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי" (תהילים מב,ג), וזה נפוץ.	וכד'לך כת'ר תסמיתהם אלעלם מאא הוי כל צמא לכו למים. וממא כת'ר הד'א אלאסתעמאל פי אללגה ופשא חתי צאר כאנה אלוצ'ע אלאול אסתעמל איצ'א לפט' אלג'וע ואלעטש פי עדם אלעלם ואלאדראך, והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי י"י, צמאה נפשי לאלהים לאל חי, והד'א כת'יר.
6	יונתן בן עֻזיאל עליו השלום תרגם את "וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה" (ישעיה יב,ג) כך: "וּתְקַבְּלוּן אוּלְפַן חֲדַת בְּחֶדְוָא מִבְּחִירֵי צִדְקָא" (=ותקבלו לימוד חדש בשמחה מבחירי הצדק). התבונן נא בפירושו "תאויל" את "מים", שהם חכמה שתושג באותם ימים, ופירש "ג'על" את "מעיני" כמו "מֵעֵינֵי הָעֵדָה" (במדבר טו,כד), כלומר הנכבדים (בערבית: "אלאעיאן"), והם החכמים, ולכן אמר: "מבחירי צדקא", כי הצדק הוא הישועה האמיתית. ראה נא כיצד פירש "תאויל" כל מילה בפסוק זה במשמעות של החכמה והלימוד, והבן זאת.	ותרג'ם יונתן בן עזיאל עליה אלסלאם ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה קאל ותקבלון אולפן חדת בחדוא מבחירי צדקא, פתאמל תאוילה מים אנה עלם ינאל פי תלך אלאיאם, וג'על מעיני מת'ל מעיני העדה אעני אלאעיאן והם אלעלמא פקאל מבחירי צדקא, אד' אלצדק הו אלישועה אלחקיקיה, פארי כיף תאול כל כלמה פי הד'א אלפסוק למעני אלעלם ואלתעלם פאפהם הד'א: