חלק א, פרק לב

חלק א, פרק לב

סכנת חריגה מיכולת השכל

1	מאמץ מעבר לגבול היכולת פוגע בכוחות הגופניים דע, אתה המעיין בחיבורי, שמפני שההשגות השכליות תלויות בחומר, קורה להן דבר הדומה למה שקורה להשגות החושים. כי אם תסתכל בעיניך, תשיג מה שיש בכוח ראייתך להשיג; ואילו אם תאלץ את עיניך, תנעץ את מבטך ותתאמץ להביט למרחק גדול, רחוק יותר משביכולתך לראות, או תתבונן ברישום זעיר מאוד או בתחריט זעיר שאין ביכולתך להשיג, ותדחק את ראייתך כדי לדעת את אמיתתו – הרי שכוח הראייה שלך לא יהיה חלש רק לגבי מה שמעבר ליכולתך, אלא יחלש גם לגבי מה שיש בכוחך להשיג, ותקהה ראייתך ולא תוכל לראות מה שיכולת להשיג לפני שנעצת מבטך והתאמצת. כך ימצא כל מעיין במדע כלשהו את מצבו בעת החשיבה, שאם יתעמק בחשיבה ויאמץ את כל דעתו, יִטמטם ולא יבין אז אפילו מה שדרכו להבין, כי מצבם של כל הכוחות הגופניים בעניין הזה אחד הוא.	אעלם יא איהא אלנאט'ר פי מקאלתי, אנה יעתרי פי אלאדראכאת אלעקליה מן חית' להא תעלק באלמאדה שי שביה במא יעתרי ללאדראכאת אלחסיה, וד'לך אנך אד'א נט'רת בעיניך אדרכת מא פי קוה' בצרך אן תדרכה, פאן אסתכרהת עיניך וחדקת באלנט'ר ותכלפת אן תנט'ר עלי בעד עט'ים אטול ממא פי קותך אן תנט'ר בבעדה, או תאמלת כ'טא דקיקא ג'דא או נקשא דקיקא ליס פי קותך אדראכה פאסתכרהת נט'רך עלי תחקיקה, פליס יצ'עף בצרך ען ד'לך אלד'י לא תקדר עליה פקט, בל ויצ'עף איצ'א ען מא פי קותך אן תדרכה, ויכל נט'רך ולא תבצר מא כנת קאדרא עלי אדראכה קבל אלתחדיק ואלתכלף, וכד'לך יג'ד כל נאט'ר פי עלם מא חאלה פי חאל אלתפכר, פאנה אן אנעם פי אלתפכר ותכלף כל כ'אטרה, יתבלד ולא יפהם חיניד' ולו מא שאנה אן יפהמה, לאן חאל אלקוי אלבדניה כלהא פי הד'א אלמעני חאלה ואחדה.
2	בין רבי עקיבה לבין אלישע אחר בדומה לכך יקרה לך בהשגות השכליות. דהיינו שאם תעצור אצל הספק, ולא תוליך את עצמך שולל להאמין שיש הוכחה לגבי מה שלא הוכח, ולא תיחפז ותדחף ותפסוק לשלול את כל מה שלא הוכחה סתירתו, ולא תשאף להשיג את מה שאינך יכול להשיג – אז תשיג את השלמות האנושית, ותהיה בדרגת ר' עקיבה עליו השלום שנכנס בשלום ויצא בשלום בעיונו בדברים המטפיזיים האלה.	ושבה הד'א יג'רי לך פי אלאדראכאת אלעקליה, וד'לך אנך אן וקפת ענד אלשבהה ולא תכ'דע נפסך באן תעתקד אלברהאן פי מא לם יתברהן, ולא תבאדר ותדפע ותקטע באלתכד'יב לכל מא לם יתברהן נקיצ'ה, ולא תרום אדראך מא לא תקדר עלי אדראכה, פתכון קד חצלת עלי אלכמאל אלאנסאני, ותכון פי דרג'ה' ר' עקיבה ע"אס אלד'י נכנס בשלום ויצא בשלום ענד נט'רה פי הד'ה אלאמור אלאלאהיה.
3	אך אם תשאף להשיג למעלה מהשגתך, או תיחפז להחליט על שקריותם של היגדים שלא הוכחה סתירתם, או שהם אפשריים ולו בסבירות נמוכה ביותר – תדמה לאלישע "אחר". ולא זו בלבד שלא תהיה שלם, אלא גם תיעשה חסר מכל חסר, ויארעו לך אז השתלטות הדמיונות והנטייה לעבר החסרונות והתועבות והרעות בשל היטרדותו של השכל וכיבוי אורו, כפי שקורים לראייה דמיונות כוזבים כאשר נחלש כוח הראות אצל החולה ואצל אותם המאמצים את מבטם אל דברים זוהרים או דברים זעירים.	ואן רמת אדראכא פוק אדראכך, או באדרת לתכד'יב אלאמור אלתי לם יתברהן נקיצ'הא, או הי ממכנה ולו באבעד אמכאן, לחקת באלישע אחר. ומא הו אן לא תכון כאמלא פקט, בל תציר אנקץ כל נאקץ, ויחדת' לך חיניד' תגליב אלכ'יאלאת ואלמיל נחו אלנקאיץ ואלרד'איל ואלשרור לאשתגאל אלעקל ואנטפא נורה, כמא יחדת' פי אלבצר מן אלכ'יאלאת אלכאד'בה אנואע ענד צ'עף אלרוח אלבאצר פי אלמרצ'א, ופי אלד'ין ילחון באלנט'ר ללאמור אלנירה או ללאמור אלדקיקה,
4	סדרת ראיות לדעת לעצור בעניין זה נאמר: א) "דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ" (משלי כה,טז), וכך הביאוהו החכמים ז"ל כמשל על אלישע "אחר". ומה מופלא "עג'יב" המשל הזה, כי הוא דימה את המדע לאכילה כפי שאמרנו (א,ל3), והזכיר את הטעים ביותר, והוא הדבש; וטבע הדבש שכשמרבים באכילתו הוא מעורר את הקיבה וגורם לה להקיא. וכאילו הוא אומר שטבע ההשגה הזו, על אף נכבדותה וגדולתה והשלמות שיש בה, אם לא יעצרו בה בגבולה וילכו בו בזהירות, ייהפך הדבר לחסרון, כמו אכילת הדבש שאם תהיה במידה הרי היא תזין ותענג, ואם תהיה בהפרזה יאבד הכול: לא אמר "פן תשבענו וְקַצְתָּ בו" אלא אמר "וַהֲקֵאתוֹ". ב) לעניין זה רמז גם בדבריו: "אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב [וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד]" (משלי כה,כז), ג) ואליו רמז בדבריו "[אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה] וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר, לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם" (קהלת ז,טז), ד ולכך רמז בדבריו "שְׁמֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים" (שם,ד,יז). ה) ולכך רמז דוד בדבריו "וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי" (תהלים קלא,א). ו) ולעניין הזה כיוונו בדבריהם: "במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהֻרשיתה דרוש ואין לך עסק בנפלאות" (בבלי חגיגה יג,א על פי בן סירא), דהיינו שלא תשלח את שכלך אלא במה שיכול האדם להשיגו, ואילו הדבר שאין בטבע האדם להשיגו הרי ההתעסקות בו מזיקה מאוד כפי שביארנו. ז) ולכך כיוונו בדבריהם "כל המסתכל בארבעה דברים [רתוי לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלן, מה למטן, מה לפנים, מה לאחור]" (משנה חגיגה ב,א). וסיימו אמירה זו בדבריהם "כל שלא חס על כבוד קונו [רתוי לו כאילו לא בא לעולם]" (שם), וכוונתם בכך למה שביארנו, שאַל לו לאדם להתפרץ לעיון בדמיונות נפסדים, ואם יתחדש לו ספק או לא יוכח לו הדבר המבוקש, לא ידחה אותו וישליך אותו וייחפז להחליט שהוא שקרי, אלא יתיישב ויחוס על כבוד קונו ויירא ויעצור. ודבר זה כבר התבאר (א,ה).	ופי הד'א אלמעני קיל דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאתו, והכד'א ג'לבוה אלחכמים ז"ל מת'לא עלי אלישע אחר. ומא אעג'ב הד'א אלמת'ל, לאנה שבה אלעלם באלאכל כמא קלנא, וד'כר אלד' אלאטעמה והו אלעסל, ואלעסל בטביעתה אד'א אכת'ר מנה הוע אלמעדה וקיא, פכאנה יקול, אן טביעה' הד'א אלאדראך מע ג'לאלתה ועט'מתה ומא פיה מן אלכמאל, אן לם יוקף פיה ענד חדה ויסאר פיה בתחפט' אנעכס לנקץ, מת'ל אכל אלעסל אלד'י אן אכל בקדר פקד אגתד'א ואסתלד', ואן זאד ד'הב אלג'מיע, לם יקל פן תשבענו וקצת בו, אלא קאל והקאתו. ואלי הד'א אלמעני איצ'א אשאר בקולה אכול דבש הרבות לא טוב וכו', ואליה אשאר בקולה ואל תתחכם יותר למה תשומם, ואלי הד'א אשאר בקולה שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים, ואלי הד'א אשאר דוד בקולה ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני, ואלי הד'א אלמעני קצדוא בקולהם במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור במה שהרשיתה דרוש ואין לך עסק בנפלאות, יריד אנך לא תג'יל עקלך אלא פי מא ימכן אלאנסאן אדראכה, אמא אלאמר אלד'י ליס פי טביעה' אלאנסאן אדראכה פאלאשתגאל בה מוד' ג'דא כמא בינא. ואלי הד'א קצדוא בקולהם כל המסתכל בארבעה דברים וכו', ותממוא ד'לך אלקול בקולהם כל שלא חס על כבוד קונו, אשארה אלי מא בינאה מן כון אלאנסאן לא יתהג'ם ללנט'ר באלכ'יאלאת אלפאסדה. ואד'א חדת'ת לה אלשבה או לם יתברהן לה אלאמר אלמטלוב לא ירפצ'ה ויטרחה ויבאדר לתכד'יבה, בל יתת'בת ויחוס על כבוד קונו ויכף ויקף, והד'א אמר קד באן.
5	מגבלות השכל אינן סיבה לאי לימוד אין המטרה באותם הלשונות שאמרו הנביאים והחכמים ז"ל לסתום את פתח העיון לגמרי ולבטל את השכל מהשגת מה שאפשר להשיגו, כפי שחושבים הבורים והרשלנים, הששים להפוך את חסרונם ואווילותם לשלמות וחכמה, ואת שלמותם של אחרים וידיעתם לפחיתות ויציאה מן התורה, שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ (ישעיה ה,כ). אלא כל הכוונה היא להודיע שיש לשכל האנושי גבול שהוא עוצר בו.	וליס אלמראד בהד'ה אלנצוץ אלתי קאלוהא אלאנביא ואלחכמים ז"ל סד באב אלנט'ר באלג'מלה ותעטיל אלעקל ען אדראך מא ימכן אדראכה כמא יט'ן אלג'אהלון ואלמתואניון אלד'ין יעג'בהם אן יג'עלוא נקצהם ובלההם כמאלא וחכמה, וכמאל גירהם ועלמה נקצא וכ'רוג'א ען אלשרע, שמים חשך לאור ואור לחשך, בל אלגרץ' כלה אלאכ'באר באן לעקול אלבשר חד תקף ענדה.
6	מטרת הפרק אל תדקדק בביטויים שנאמרו על השכל בפרק זה ובאחרים, כי המטרה היא להנחות לעניין המכוון, לא לעמוד על אמיתת מהות השכל; לדקדוק זה הוקדשו פרקים אחרים (א,סח,עב; ב,יא-יב).	ולא תנתקד אלפאט' קילת פי אלעקל פי הד'א אלפצל וגירה, אד' אלגרץ' אלארשאד אלי אלמעני אלמקצוד לא תחקיק מאהיה' אלעקל, ולתחריר ד'לך פצול אכ'רי: