חלק א, פרק מט

חלק א, פרק מט

המלאכים כשכלים נבדלים ותעופתם

1	למלאכים אין גוף המלאכים גם הם אינם בעלי גוף, אלא הם שכלים נבדלים מן החומר, אף שהם עשויים וה' בראם, כפי שיתבאר (ב,ו;יג2). בבראשית רבה (כא,ט) אמרו: "לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת (בראשית ג,כד) – על שם מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט" (תהלים קד,ד); הַמִּתְהַפֶּכֶת – שהן מתהפכין: פעמים אנשים, פעמים נשים, פעמים רוחות, פעמים מלאכים". הרי שאמרו במפורש באמירה זו שאין הם בעלי חומר ושאין להם תבנית גשמית קבועה מחוץ לדעת (=באופן אובייקטיבי), אלא כל זה הוא במראה הנבואה ולפי פעולת הכוח המדמה, כפי שיוזכר בעניין מהות הנבואה (ב,לו).	אלמלאיכה איצ'א ליס הם ד'וי אג'סאם, בל הם עקול מפארקה ללמאדה, ואנמא הם מפעולון ואללה כ'לקהם כמא סיבין. ופי בראשית רבה קאלוא להט החרב המתהפכת על שם משרתיו אש לוהט, המתהפכת שהן מתהפכין פעמים אנשים פעמים נשים פעמים רוחות פעמים מלאכים. פקד צרחוא בהד'א אלקול באנהם ליסוא ד'וי מאדה ולא להם שכל ת'אבת ג'סמאני כ'ארג' אלד'הן, בל ד'לך כלה פי מראה הנבואה ובחסב פעל אלקוה אלמתכ'ילה כמא יד'כר פי מעני חקיקה' אלנבוה.
2	הם אמרו "פעמים נשים", כי הנביאים רואים לעתים את המלאכים במראה הנבואה בצורת נשים, רומזים אל דברי זכריה עליו השלום: "וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם [וְלָהֵנָּה כְנָפַיִם כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה וַתִּשֶּׂאנָה אֶת הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם]" (זכריה ה,ט).	ואמא קולהם פעמים נשים פאן אלאנביא איצ'א קד ירון אלמלאיכה במראה הנבואה צורת נשים, ישיר אלי קול זכריה ע"אס והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם וכו'.
3	הסיבה לתיאור מוחשי של ישויות מופשטות אתה כבר יודע שקשה מאוד לאדם להשיג את החף מן החומר, המעורטל מכל גשמיות, אלא לאחר אימון רב. בפרט למי שאינו מבחין בין המושכל והמדומיין, והוא נשען בדרך כלל על השגת הדמיון בלבד, ומבחינתו כל מה שאפשר לדמיין הוא קיים או קיומו אפשרי, ומה שאינו נופל ברשת הדמיון הוא לדעתו נעדר וקיומו בלתי אפשרי. כי אנשים אלה, והם רוב המעיינים, לא יתאמת להם אף עניין לעולם ולא תיפתר להם שום בעיה.	וקד עלמת אן אדראך אלברי ען אלמאדה אלערי ען אלג'סמאניה אצלא עסר ג'דא עלי אלאנסאן אלא בעד ארתיאץ' עט'ים, ובכ'אצה למן לא יפרק בין אלמעקול ואלמתכ'יל ואכת'ר אעתמאדאתה עלי אדראך אלכ'יאל פקט, ויכון כל מתכ'יל ענדה מוג'ודא או ממכן אלוג'וד, ומא לא יקע פי שבכה' אלכ'יאל ענדה מעדום וממתנע אלוג'וד, פאן האולא אלאשכ'אץ והם מעט'ם מן ינט'ר לא יתחקק להם מעני אבדא ולא יתצ'ח להם משכל.
4	גם בשל הקושי הזה נאמרו בספרי הנביאים אמירות שמחיצוניותן ניתן להבין שיש למלאכים גוף ותנועה, ושהם בצורת אדם, ושהם מצוּוים על ידי ה', מבצעים את ציווייו ועושים מה שהוא רוצה בציוויו – כל זאת כדי להדריך את הדעת לקיומם, ושהם חיים ושלמים, כפי שביארנו לגבי ה' (א,מו).	פלעסר הד'א איצ'א אתת כתב אלאנביא באקאויל יפהם מן ט'אהרהא ג'סמאניה' אלמלאיכה וחרכאתהם, וכונהם צורה' אנסאן, וכונהם מאמורין מן אללה מנפד'ין אואמרה ופאעלין מא יריד באמרה, כל ד'לך לארשאד אלד'הן לוג'ודהם ואנהם אחיא כאמלון כמא בינא פי חק אללה.
5	הכנפיים כמאפיין חייתי מבדל את תיאורי ה' אבל אילו עצרו לגביהם בדמיון הזה, הייתה מהותם ועצמותם דומה לעצמות האלוה בדמיון ההמון, כי באותה מידה נאמרו לגבי ה' אמירות שמחיצוניותן נראה שהוא גוף חי, נע, בצורת אדם. לכן הודרכה הדעת לכך שדרגת קיומם היא למטה מדרגת האלוה, בכך שעורב בתבניתם דבר מתבנית בעלי החיים שאינם הוגים, כדי שיובן שמציאות הבורא שלמה יותר ממציאותם כשם שהאדם שלם יותר מבעלי החיים שאינם הוגים. תבנית בעלי החיים היחידה שצורפה אליהם היא הכנפיים בלבד, כי לא תצויר תעופה בלי כנפיים כפי שלא תצויר הליכה בלי רגליים, כי קיומם של הכוחות האלה לא יצויר אלא באובייקטים האלה בהכרח.	לכנה לו וקף פיהם ענד הד'א אלתכ'יל לשאבהת חקיקתהם וד'אתהם ד'את אלאלאה פי כ'יאל אלג'מהור, אד' הכד'א איצ'א קיל פי אללה אקאויל יבדו ט'ואהרהא אנה ג'סם חי מתחרך עלי צורה' אנסאן, פארשד אלד'הן אלי כון מרתבה' וג'ודהם דון מרתבה' אלאלאה באן כ'לט פי שכלהם שי מן שכל אלחיואן אלגיר נאטק, חתי יכון אלמפהום מן וג'וד אלבארי אכמל מן וג'ודהם כמא אן אלאנסאן אכמל מן אלחיואן אלגיר נאטק. ולם יצ'ף אליהם שכל חיואן בוג'ה אלא אלאג'נחה, אד' לא יתצור טיראן דון אג'נחה כמא לא יתצור משי דון רג'לין, אד' הד'ה אלקוי לא יתצור וג'ודהא אלא פי הד'ה אלמוצ'ועאת צ'רורה,
6	בחירת תכונת התעופה למלאכים תנועת התעופה נבחרה א) כדי להדריך אל היותם חיים, משום שהיא השלמה ביותר מן התנועות המקומיות של בעלי החיים שאינם הוגים והנכבדת שבהן, והאדם מייחס "אעתקאד" לה שלמות רבה, עד שהאדם משתוקק שיוכל לעוף כדי שיקל עליו לברוח במהירות מכל מה שמזיק לו ולחתור לכל מה שנאות לו גם אם הוא רחוק, ולכן יוחסה להם התנועה הזו. ב) וכן משום שהמעופף מופיע ונעלם, מתקרב ומתרחק בזמן קצר, וכל אלה מאפיינים שראוי לייחס "אעתקאד" למלאכים כפי שיבואר (ב,יב). השלמות המדומה הזו, כלומר תנועת התעופה, אינה מיוחסת לה' כלל, משום שהיא תנועה של בעלי חיים שאינם הוגים. ואל יטעו אותך דבריו "וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף" (שמואל־ב כב,יא; תהלים יח,יא), כי הכרוב הוא אשר עף, והכוונה במשל הזה היא מהירות בואו של הדבר ההוא, כפי שאמר "הִנֵּה ה' רֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם" (ישעיה יט,א), והכוונה למהירות פגיעת האסון הזה בהם. אל יטעה אותך גם מה שתמצא אצל יחזקאל בלבד על "פְּנֵי שׁוֹר" ו"פְנֵי אַרְיֵה" ו"פְנֵי נֶשֶׁר" (יחזקאל א,י) ו"כַף רֶגֶל עֵגֶל" (שם ד), כי לזה יש פירוש "תאויל" אחר שעוד תשמענו (ג,א-ז); ועוד, שהוא רק תיאור החיות. העניינים האלה עוד יתבארו ברמזים שדי בהם כדי לעורר את תשומת הלב.	ואכ'תירת חרכה' אלטיראן ללארשאד עלי כונהם אחיאא אד' הי אכמל חרכאת אלחיואן אלגיר נאטק אלמכאניה ואשרפהא, ואלאנסאן יעתקדהא כמאלא עט'ימא, חתי אן אלאנסאן ישתהי אן כאן יטיר ליסהל עליה אלהרב מן כל מא יאד'יה ויקצד כל מא יואפקה בסרעה ואן בעד, פנסבת להם הד'ה אלחרכה. ואיצ'א אן אלטאיר יט'הר ת'ם יכ'פי ויקרב ת'ם יבעד פי אסרע זמאן, והד'ה כלהא חאלאת ינבגי אן תעתקד פי אלמלאיכה כמא סיבין, ולא ינסב הד'א אלכמאל אלמט'נון אעני חרכה' אלטיראן ללה בוג'ה לכונהא חרכה' חיואן גיר נאטק, ולא תגלט פי קולה וירכב על כרוב ויעף, לאן אלכרוב הו אלד'י עף, ואלקצד בד'לך אלמת'ל סרעה' חלול ד'לך אלאמר, כמא קאל הנה י"י רוכב על עב קל ובא מצרים יעני סרעה' נזול הד'א אלבלא בהם. ולא יגלטך איצ'א מא תג'דה פי יחזקאל כ'אצה פי פני שור ופני אריה ופני נשר וכף רגל עגל, פאן ד'לך לה תאויל אכ'ר סתסמעה, והו איצ'א אנמא וצף אלחיות, וסתבין הד'ה אלאגראץ' באשאראת כאפיה פי אלתנביה.
7	ואילו תנועת התעופה נמצאת בפסוקים בכל מקום (ביחס למלאכים), ולא תצויר אלא בכנף, ולכן יוחסו להם הכנפיים, כדי להורות על מצב קיומם, לא כדי לאמת את מהותם. ג) ודע שכל המתנועע תנועה מהירה מאוד מתואר כעף, כדי להורות על מהירות התנועה. נאמר: "[יִשָּׂא ה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ] כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר" (דברים כח,מט), כי הנשר הוא המהיר לעוף ולעוט מכל העופות, ולכן ממשילים בו. ודע עוד שהכנפיים הן סיבות התעופה, ולכן הכנפיים הנראות הן כמספר סיבות תנועת המתנועע. ואין זו מטרת הפרק.	אמא חרכה' אלטיראן פמוג'ודה פי אלנצוץ פי כל מוצ'ע, ולא יתצור אלא בג'נאח, פפרצ'ת להם אלאג'נחה ללארשאד לחאלה' וג'ודהם לא לתחקיק מאהיתהם. ואעלם אן כל מתחרך חרכה סריעה ג'דא יוצף באלטיראן ללדלאלה עלי סרעה' אלחרכה, קאל כאשר ידאה הנשר, לאן אלנסר אסרע טיראן ואנקצ'אץ' מן ג'מיע אלטאיר, פלד'לך ימת'ל בה. ואעלם איצ'א אן אלג'נאחין המא אסבאב אלטיראן, פלד'לך תכון אלאג'נחה אלתי תרי עלי עדד אסבאב חרכה' אלמתחרך, ומא הד'א גרץ' אלפצל: