חלק א, פרק ס

מתוך מורה הנבוכים
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלק א, פרק ס
משלים להכרחיות בתוארי השלילה
1
הקדמה
בפרק הזה ברצוני להמשיל לך משלים, שעל ידם תתחזק תפיסתך "תצור" באשר לחיוב לרבות בתאריו (של ה') בשלילוֹת, ותתחזק רתיעתך מלהאמין שיש לו יתעלה תוארי חיוב.
אנא אריד אן אמת'ל לך אמת'אל פי הד'א אלפצל תזדאד בהא תצורא לוג'וב תכת'יר צפאתה באלסואלב, ותזדאד בהא נפורא מן אעתקאד צפאת איג'אב לה תעאלי.
2
משל הספינה: תיאור על ידי שלילות
הנח שהתברר לאדם שקיימת "ספינה", ואין הוא יודע מה מציין המונח הזה, האם עצם מסוים או מקרה (=תכונה). לאדם אחר התברר עוד שאין היא מקרה. לאחֵר התברר עוד שאין היא מחצב. לאחֵר התברר עוד שאין היא בעל חיים. לאחֵר התברר עוד שאין היא צמח המחובר לאדמה. לאחֵר התברר עוד שאין היא גוף אחד המחובר חיבור טבעי. לאחֵר התברר עוד שאין היא בעלת תבנית שטוחה כמו הלוחות והדלתות. לאחֵר התברר עוד שאין היא כדורית. לאחֵר התברר שאין היא בצורת חרוט, לאחֵר התברר שאינה עגולה ולא בעלת צלעות שוות, ולאחֵר התברר שאין היא אטומה.
אנזל, אן אנסאנא תחקק אן אלספינה מוג'ודה, ולם יעלם הד'ה אלאסמיה עלי אי שי תקע הל עלי ג'והר מא או עלי ערץ', ת'ם תבין לשכ'ץ אכ'ר אנהא ליסת בערץ', ת'ם תבין לאכ'ר אנהא ליסת במעדן, ת'ם תבין לאכ'ר אנהא ליסת בחיואן, ת'ם תבין לאכ'ר אנהא ליסת בנבאת מתצל באלארץ', ת'ם תבין לאכ'ר אנהא ליסת בג'סם ואחד מתצל אתצאלא טביעיא, ת'ם תבין לאכ'ר אנהא ליסת ד'את שכל בסיט כאלאלואח ואלאבואב, ת'ם תבין לאכ'ר אנהא ליסת כרה, ותבין לאכ'ר אנהא ליסת הי מכ'רוטה, ותבין לאכ'ר אנהא ליסת מדורה ולא ד'את אצ'לאע מסתויה, ותבין לאכ'ר אנהא ליסת מצמתה.
3 אם כן ברור שהאחרון הזה כמעט הגיע לתפיסת הספינה כפי שהיא על ידי אותם תארים שוללים, וכאילו הוא דומה למי שתפס "תצור" שהיא גוף עשוי מעץ, חלול, מוארך, מחובר מכמה קורות – שתפס אותה בתוארי חיוב. ואילו הקודמים שהמשלנו בהם, הרי כל אחד מהם רחוק מתפיסת הספינה מזה שאחריו, עד שהראשון במשל שלנו אינו יודע אלא את המונח בלבד. פבין הו אן הד'א אלאכ'יר יכאד אנה וצל לתצור אלספינה עלי מא הי עליה בהד'ה אלצפאת אלסלביה, וכאנה סאוי מן תצורהא באנהא ג'סם מן כ'שב מג'וף מסתטיל מולף מן אכ'שאב עדה אלד'י קד תצורהא בצפאת אלאיג'אב, אמא אלמתקדמין אללד'ין מת'לנא בהם פכל ואחד מנהם אבעד מן תצור אלספינה מן אלד'י בעדה, חתי אן אלאול פי מת'לנא לא יעלם גיר מג'רד אלאסמיה פקט.
4 הנה כך יקרבוך תוארי השלילה לידיעת ה' יתעלה והשגתו. ועליך להשתדל ככל יכולתך שכל שלילה של דבר שתוסיף תהיה בהוכחה, לא שתשלול באמירה בלבד. כי ככל שתתברר לך בהוכחה שלילת דבר שחושבים שיש לו – יתעלה מכך – תתקרב אליו בדרגה נוספת בלי ספק. ובאופן הזה נעשו אנשים קרובים אליו מאוד מאוד, ואחרים בתכלית הריחוק, לא שיש קרבת מקום שניתן להתקרב אליו ולהתרחק ממנו, כפי שחושבים עיוורי ההבנה. הבן זאת היטב ודעהו ושמח בכך. הרי התבארה לך הדרך שאם תלך בה תתקרב אליו יתעלה. לך בה, אם תחפוץ. פהכד'א תקרבך צפאת אלסלב מן מערפה' אללה תעאלי ואדראכה, פאחרץ כל אלחרץ אן תזדאד סלב שי באלברהאן לא אן תסלב באלקול פקט, פאנה כלמא תבין לך באלברהאן סלב שי מט'נון וג'ודה לה תעאלי ענה כנת קד קרבת מנה דרג'ה בלא שך, ובהד'ה אלג'הה צאר קום מקרבין מנה ג'דא ג'דא, ואכ'רין פי גאיה' אלבעד, לא אן ת'ם קרב מכאן פיקרב מנה ויבעד כמא יט'ן עמיאן אלבצאיר פאפהם הד'א ג'דא ואערפה וכן בה גביטא, פקד באן לך אלטריק אלתי אד'א סלכתהא קרבת מנה תעלי, פאסלכהא אן שית.
5
הסכנה בתארים החיוביים
אך בתיאורו יתעלה בחיובים יש סכנה גדולה. כי כבר הוכח שכל מה שאנו עשויים לחשוב שהוא שלמות – אפילו הייתה לו השלמות הזו, כשיטת המחזיקים בתארים (העצמיים) – הרי אין היא ממין השלמות שאנו מעלים בדעתנו אלא בשיתוף הלשון בלבד כפי שביארנו (א,נו3). אם כן בהכרח תצא לעניין השלילה. כי אם תאמר: "יודע בידיעה אחת, ובידיעה הזו שאינה משתנה ואינה מתרבה הוא יודע את הדברים הרבים המשתנים המתחדשים תמיד מבלי שתתחדש לו ידיעה; וידיעתו את הדבר לפני שהיה ואחרי שבא לידי מציאות ואחרי שנעדר מן המציאות היא ידיעה אחת שאין בה שינוי" – כבר אמרת במפורש שהוא יודע לא בידיעה כידיעתנו. ובאותו אופן יתחייב שהוא מצוי ולא במשמעות המציאות אצלנו.
אמא וצפה תעאלי באלאיג'אבאת פפיה כ'טר עט'ים, לאנה קד תברהן אן כל מא עסאה אן נט'נה כמאלא ולו כאן ד'לך אלכמאל מוג'וד לה בחסב ראי מן יקול באלצפאת פאנה ליס מן נוע אלכמאל אלד'י נט'נה בל באשתראך יקאל פקט עלי מא בינא, פבאלצ'רורה תכ'רג' למעני אלסלב, לאנך אד'א קלת עאלמא בעלם ואחד בד'לך אלעלם אלגיר מתגיר ולא מתכת'ר יעלם אלאמור אלכת'ירה אלמתגירה אלדאימה' אלתג'דד מן גיר אן יתג'דד לה עלם, ועלמה באלשי קבל כונה ובעד חצולה מוג'וד ובעד עדמה מן אלוג'וד עלמא ואחדא לא תגיר פיה, פקד צרחת באנה עאלמא ליס בעלם מת'ל עלמנא, וכד'לך ילזם אנה מוג'ודא וליס במעני אלוג'וד פינא,
6 הנה כי כן הגעת בהכרח (בתיאור החיובי כלעיל) לשלילות, ולא עלתה בידך ידיעה אמיתית של תואר עצמי; אבל עלה בידך ריבוי, והאמונה שהוא עצמות מסוימת שיש לה תארים שאינם ידועים. כי אלה שאתה טוען שהם מחויבים לו, אתה שולל מהם את הדומוּת לאותם תארים הידועים אצלנו, ואם כן אין הם ממינם. הרי כאילו מה שיצא לך מחיוב התארים הוא שאתה אומר שה' יתעלה הוא נושא כלשהו הנושא עליו נשואים כלשהם, ואותו נושא אינו כמו הנושאים האלה (הידועים לנו), והנשואים ההם אינם כמו הנשואים האלה (הידועים לנו), ואם כן כל מה שהשגנו באמונה הזו הוא שיתוף ותו לא. כי כל נושא הוא בלי ספק בעל נשואים, והוא שניים בהגדרה גם אם הוא אחד במציאות, כי עניין הנושא אינו כעניין הנשוא עליו. בפרקי החיבור הזה תתבאר לך ההוכחה שלא תיתכן בו יתעלה מורכבות, אלא (יש לייחס לו) פשטות גמורה בתכלית המרבית (ב,א עיון שלישי). פקד אתית באלסואלב צ'רורה, פלם תחצל עלי תחקיק צפה ד'אתיה, לכן חצלת עלי אלתכת'יר, וכונך תעתקד אנה ד'את מא ולהא צפאת מג'הולה, אד' הד'ה אלתי תזעם איג'אבהא לה אנת תנפי ענהא אלשבה בהד'ה אלצפאת אלמעלומה ענדנא, פהי אד'א' ליסת מן נועהא, פכאנה קד כ'רג' בך אלאמר באיג'אב אלצפאת אן קלת אן אללה תעלי מוצ'וע מא תחמל עליה מחמולאת מא, לא ד'לך אלמוצ'וע מת'ל הד'ה אלמוצו'עאת ולא תלך אלמחמולאת מת'ל הד'ה אלמחמולאת פיכון גאיה' אדראכנא בהד'ה אלעקידה אלשרך לא גיר, לאן כל מוצ'וע פהו ד'ו מחמולאת בלא שך, והו את'נאן באלחד ואן כאן ואחד באלוג'וד, לאן מעני אלמוצ'וע גיר אלמעני אלמחמול עליה, וסיתבין לך פי פצול הד'ה אלמקאלה אלברהאן עלי אמתנאע אלתרכיב פיה תעלי, בל אלבסאטה אלמחצ'ה פי אלגאיה אלקצוי.
7
מחייב התארים אינו מאמין באלוה
איני אומר שמחייב התארים לה' יתעלה א) אינו משיגו כראוי, או ב) שהוא משתף, או ג) שהוא משיג אותו אחרת מכפי שהוא, אלא אני אומר שהוא סילק את מציאות האלוה מהאמנתו מבלי לשים לב לכך.
ולא אקול אן מוג'ב צפאת ללה תעלי מקצר ען אדראכה, או משרך, או אדרכה עלי כ'לאף מא הו עליה, בל אקול נפי וג'וד אלאלאה מן אעתקאדה והו לא ישער.
8 ביאור הדבר הוא:
א) שמי שאינו משיג כראוי אמיתת דבר מה, הוא הַמשיג חלק ממנה ואינו יודע חלק ממנה, כמו מי שמשיג מעניין האדם (המוגדר "חי הוגה") את מרכיבי החיות ואינו משיג את מרכיבי ההיגיון. וה' יתעלה – אין באמיתת מציאותו ריבוי כך שניתן יהיה להבין ממנו משהו אחד ולא לדעת משהו אחר.
ב) וכן המשתף עם דבר מה, הוא התופס אמיתת (=מהותה האמיתית) עצמות מסוימת כפי שהיא, ומחייב אמיתות כזו לעצמות אחרת. אך התארים האלה, לדעת הסוברים אותם, אינם עצמות האלוה ואמיתתו אלא עניינים נוספים על העצמות.
ג) כמו כן מי שמשיג דבר אחרת מכפי שהוא, אין מנוס מכך שישיג ממנו בהכרח דבר-מה כפי שהוא. אך מי שתופס את הטעם ככמות, איני אומר שהוא תפס את הדבר אחרת מכפי שהוא, אלא אומר שאין הוא יודע שהטעם קיים, ואינו יודע על מה מורה המונח הזה. זהו עיון דק מאוד; הבינהו.
וביאן ד'לך, אן אלמקצר ען אדראך חקיקה' אמר מא, הו אלד'י ידרך בעצ'הא ויג'הל בעצ'הא, מת'ל מן ידרך מן מעני אלאנסאן לואזם אלחיואניה ולא ידרך לואזם אלנטק, ואללה תעלי לא תכת'יר פי חקיקה' וג'ודה פיפהם מנה שי ויג'הל שי אכ'ר.
וכד'לך אלמשרך לאמר מא הו אלד'י תצור חקיקה' ד'את מא עלי מא הי עליה, ואוג'ב מת'ל תלך אלחקיקה לד'את אכ'רי, והד'ה אלצפאת עלי ראי מן יט'נהא, ליסת הי ד'את אלאלאה וחקיקתה בל מעאני זאידה עלי אלד'את.
וכד'לך איצ'א אלד'י ידרך אלשי עלי כ'לאף מא הו עליה לא בד צ'רורה אן ידרך מנה שיא מא עלי מא הו עליה, אמא מן תצור אן אלד'וק כמיה פלא אקול אנה תצור אלשי עלי כ'לאף מא הו עליה, בל אקול אנה ג'הל וג'וד אלד'וק ולם יעלם הד'ה אלאסמיה עלי מא ד'א תקע. והד'א נט'ר דקיק ג'דא פאפהמה.
9 לפי הביאור הזה תדע שמי שאינו משיג כראוי את האלוה, והרחוק מידיעתו, הוא זה שלא התבררה לו שלילת עניין מן העניינים שלאדם אחר הוכחה שלילתם ממנו. נמצא שכל מי ששלילותיו מועטות – השגתו דלה יותר, כפי שביארנו בראש הפרק. אך מי שמייחס לו תואר חיובי – אין הוא יודע דבר מלבד עצם המונח, אך הדבר שהוא מדמיין שהמונח הזה מורה עליו הוא עניין שאינו קיים אלא המצאה כוזבת, וכאילו המונח הזה חל על לא-כלום, כי אין במציאות דבר שכזה. ובחסב הד'א אלביאן תעלם, אן אלמקצר ען אדראך אלאלאה ואלבעיד ען מערפתה הו אלד'י לם יתבין לה סלב מעני מן אלמעאני אלתי קד תברהן לגירה סלבהא ענה, פכל מן קלת סואלבה כאן אקצר אדראכא כמא בינא אול הד'א אלפצל. אמא אלד'י יוג'ב לה צפה פלא יעלם שיא גיר מג'רד אלאסם, אמא אלשי אלד'י תכ'יל אנה יקע עליה הד'א אלאסם פהו מעני גיר מוג'וד בל מכ'תרע כאד'ב, פכאנה אוקע הד'א אלאסמיה עלי מעדום אד' ליס פי אלוג'וד שי הו הכד'א.
10
משל הפיל: שגיאה בתיאור חיובי היא כפירה
משל למה הדבר דומה? אם שמע אדם את המונח "פיל" וידע שהוא בעל חיים וביקש לדעת את צורתו החיצונית ואמיתתו, ואמר לו הטועה או המטעה: "הוא בעל חיים בעל רגל אחת ושלוש כנפיים, החי במעמקי הים, גופו שקוף ויש לו פנים רחבות כפני האדם ותבניתם ותארם, והוא מדבר כמו האדם, ולעתים הוא עף באוויר ולעתים שוחה כדג". הרי לא אומַר ג) שהוא תפס את הפיל אחרת מכפי שהוא, ולא א) שהוא אינו משיג את הפיל כראוי, אלא אומר שהדבר הזה שהוא דמיין בתואר הזה הוא המצאה כוזבת, ואין במציאות דבר כזה, אלא זהו דבר שאינו קיים שניתן לו שם של דבר מצוי, כמו "העזנייה המופלאה" ו"סוס האדם" וכיוצא בזה מיצירי הדמיון שניתן להם שם של דבר מן המצויים, בין אם שם אחד או שם מורכב.
ומת'אל ד'לך, אן יכון אנסאן סמע באסם אלפיל ועלם אנה חיואן וטלב אן יערף בשכלה וחקיקתה, פקאל לה אלצ'אל או אלמצ'ל, הו חיואן ד'ו רג'ל ואחדה, ות'לת'ה אג'נחה, מקים פי אעמאק אלבחר, ג'סמה שפאף, ולה וג'ה עריץ' מת'ל וג'ה אלאנסאן ושכלה ותכ'טיטה, ויתכלם מת'ל אלאנסאן, ותארה יטיר פי אלהוא ותארה יסבח כאלסמך. פאני לא אקול אן הד'א תצור אלפיל עלי כ'לאף מא הו עליה, ולא אנה מקצר פי אדראך אלפיל, בל אקול אן הד'א אלשי אלד'י תכ'ילה בהד'ה אלצפה מכ'תרע כאד'ב, וליס פי אלוג'וד שי הכד'א, בל הד'א שי מעדום אוקע עליה אסם שי מוג'וד, מת'ל ענקא מגרב, ופרס אנסאן, ונחו ד'לך מן אלצור אלכ'יאליה אלתי אוקע עליהא אסם שי מן אלמוג'ודאת, אמא אסם ואחד או אסם מרכב.
11 כך בדיוק בענייננו. כי ה', יתגדל שבחו, הוא מצוי שהוכח שמציאותו מחויבת, כשמחיוב המציאות נובעת הפשטות הגמורה, כפי שאוכיח (ב,א). ואילו שהעצמות הפשוטה מחויבת המציאות הזו, כפי שנֶאמר, תהיה בעלת תארים ועניינים אחרים החלים עליה – הרי זה דבר שאינו קיים כלל, כפי שהוכח (א,נא-נז). אם כן אם נאמר שאותה העצמות הנקראת "אלוה", למשל, היא עצמות שיש בה עניינים רבים שהיא מתוארת על ידם – הרי החלנו את השם הזה על העדר גמור. כד'לך אלאמר הנא סוא, וד'לך, אן אללה ג'ל ת'נאוה הו מוג'וד, תברהן וג'ודה אנה ואג'ב, אלד'י ילזם ען וג'וב אלוג'וד אלבסאטה אלמחצ'ה כמא סאברהן. אמא אן תלך אלד'את אלבסיטה אלואג'בה' אלוג'וד כמא קיל הי ד'את צפאת ומעאני אכ'רי תלחקהא, פהו שי גיר מוג'וד בוג'ה כמא תברהן, פאד'א קלנא אן הד'ה אלד'את אלמסמאה אלאהא מת'לא הי ד'את פיהא מעאני מתעדדה תתצף בהא, פקד אוקענא תלך אלאסמיה עלי עדם מחץ'.
12
סיכום
התבונן אם כן, מה רבה הסכנה בכך שמייחסים לו תארים חיוביים. על כן מה שראוי להאמין בתארים שנאמרו בספר ההתגלות (=התורה) או בספרי הנביאים, הוא שכולם נועדו להנחות (את הדעת) לשלמותו יתעלה ותו לא, או שהם תארים של פעולות היוצאות ממנו, כמו שביארנו (א,נב19).
פתאמל כם כ'טר פי איג'אב אלצפאת לה. פאלד'י ינבגי אן יעתקד פי מא ג'א מן אלצפאת פי כתאב אלתנזיל או כתב אלאנביא, אנהא כלהא ללארשאד לכמאלה תעאלי לא גיר, או צפה' אפעאל צאדרה ענה כמא בינא: