חלק א, פרק סו

מתוך מורה הנבוכים
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלק א, פרק סו
המונח מעשה ה'
1
מעשה אלוהים – דבר טבעי
"וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה" (שמות לב,טז) – כוונתו שקיומם טבעי ולא מלאכותי. כי כל הדברים הטבעיים מכונים "מעשה ה'": "הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי ה'" (תהילים קז,כד); וכשהזכיר את כל הדברים הטבעיים דוגמת הצמחים והחיות והרוחות והגשמים וכיוצא בהם, אמר: "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה', [כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ]" (תהילים קד,כד). ייחוס מופלג יותר הם דבריו "[יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה'] אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע" (שם שם,טז): כיוון שקיומם טבעי ולא מלאכותי אמר שה' נטע אותם. וכן את דבריו "[וְהַמִּכְתָּב] מִכְתַּב אֱלֹהִים [הוּא]" (שמות לב,טז), ביאר כיצד יוחס לה' ואמר: "[לֻחֹת אֶבֶן] כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" (שם לא,יח), ודבריו "בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" הם כמו שנאמר על השמים "מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ" (תהילים ח,ד), שהתבאר שנעשו באמירה: "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ" (תהילים לג,ו).
והלוחות מעשה אלהים המה, יריד אן וג'ודהא טביעי לא צנאעי, לאן כל אלאמור אלטביעיה תתסמי מעשה י"י, המה ראו מעשי י"י. ולמא ד'כר אלאמור אלטביעיה כלהא מן נבאת וחיואן וריאח ואמטאר ונחוהא קאל מה רבו מעשיך י"י וכול', ואבלג מן הד'ה אלנסבה קולה ארזי לבנון אשר נטע, למא כאן וג'ודהא טביעיא לא צנאעיא קאל אן אללה גרסהא. וכד'לך קולה מכתב אלהים, קד בין כיף נסבתה ללה וקאל כתובים באצבע אלהים,
וקולה באצבע אלהים כמא קאל ען אלסמא מעשה אצבעותיך אלתי בין אנהא אנעמלת באמירה, בדבר י"י שמים נעשו.
2
מעשה ה' הוא דבר ה', הוא רצון ה'
הרי התבאר לך שהפסוקים משאילים ליצירתו של דבר לשון אמירה ודבור, ושאותו דבר עצמו שנאמר עליו שנעשה בדבור נאמר עליו מעשה אצבע. וכך דבריו "כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" (שמות לא,יח) שווים לדבריו "כתובים בדבר אלהים". ודבריו "בדבר אלהים", לו היה אומר כך, שווים היו לדבריו "כתובים בחפץ אלהים" כלומר בחפצו וברצונו.
פקד באן לך אן אלנצוץ תסתעיר לוג'וד אלשי לשון אמירה ודבור, ואן ד'לך אלשי בעינה אלד'י קיל ענה אנה נעשה בדבור קיל ענה מעשה אצבע, כד'לך קולה כתובים באצבע אלהים מסאוי לקולה כתובים בדבר אלהים. וקולה לו קאל בדבר אלהים מסאוי לקולה כתובים בחפץ אלהים אעני במשיתה ואראדתה.
3
ביאור אונקלוס: ה' ברא אצבע לכתיבה
אך אנקלוס נקט בעניין זה פירוש מפליא "גריב", ואמר: "כְּתִיבִין בְּאֶצְבְּעָא דַה'" (=כתובים באצבע ה'), כי הוא הבין את "אצבע" כדבר-מה הנסמך לה', ופירש את אצבע ה' כמו "הר ה'" ו"מטה ה'", וכוונתו בכך שהיא כלי נברא שחקק את הלוחות בחפץ ה'. איני יודע מה הביאו לכך; היה מתאים יותר לומר "כתיבין במימרא דה'" (=כתובים במאמר ה'), כמו שנאמר: "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ" (תהילים לג,ו). האם לדעתך קיומו של הכתב על הלוחות מפליא יותר מקיומם של הכוכבים בגלגלים? כמו שזה בחפץ ראשון ולא בכלי שעשה אותם, כך גם הכתב הכתוב – בחפץ ראשון, לא בכלי. ידועים לך דברי המשנה על "עשרה דברים נבראו בין השמשות" (אבות ה,ו) ובכללם "הכתב והמכתב", והיא ראיה על כך שמוסכם על כל האומה שמכתב הלוחות הוא כשאר כל מעשה בראשית, כמו שביארנו בפירוש המשנה (שם).
אמא אנקלוס פד'הב פי הד'א אלמעני אלי תאויל גריב וקאל כתיבין באצבעא די"י, לאנה ג'על אצבע שי מא מצ'אף ללה, ותאול אצבע י"י מת'ל הר י"י ומטה י"י, יריד בד'לך אנהא אלה מכ'לוקה חפרת אלאלואח במשיה' אללה. ולא אדרי מא דעאה לד'לך וכאן אקרב מן הד'א כתיבין במימרא די"י כמא קאל בדבר י"י שמים נעשו, אתרי וג'וד אלכ'ט פי אלאלואח אגרב מן וג'וד אלכואכב פי אלאפלאך, כמא הד'א במשיה אולי לא באלה צנעתהא כד'לך יכון ד'לך אלכ'ט אלמכתוב במשיה אולי לא באלה. וקד עלמת נץ אלמשנה פי עשרה דברים נבראו בין השמשות, ומן ג'מלתהא הכתב והמכתב, דליל עלי כון אלאמר אלמג'מע עליה ענד ג'מהור אלמלה אן מכתב הלוחות כסאיר מעשה בראשית כלה כמא בינא פי שרח אלמשנה: