חלק א, פרק עו

מתוך מורה הנבוכים
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלק א, פרק עו
ראיות ה"מדברים" לשלילת גשמות האל
1 על שלילת הגשמות לשיטת ה"מדברים". פי נפי אלתג'סים על מד'הב אלמתכלמין.
2
חולשת הטענות ומיקוד בטיעוניהם בלבד
דרכי ה"מדברים" וטיעוניהם לשלילת הגשמות הן חלשות מאוד, יותר מראיותיהם על הייחוד, כי שלילת הגשמות לדעתם היא כאילו ענף היוצא מן העיקר של הייחוד. הם אמרו: הגוף אינו אחד. מי ששולל את הגשמות משום שהגוף מורכב בהכרח מחומר וצורה וזוהי מורכבות, וברור שמורכבות אינה אפשרית לגבי עצמות האלוה – הרי לדעתי אין הוא "מדבר", והראיה הזו אינה בנויה על עיקרי ה"מדברים", אלא היא הוכחה נכונה הבנויה על ההאמנה בחומר ובצורה ותפיסת משמעויותיהם. וזו שיטה פילוסופית שאזכיר ואבאר כשאביא את הוכחות הפילוסופים על כך (ב,א). מטרתנו בפרק הזה אינה אלא להזכיר את ראיות ה"מדברים" לשלילת הגשמות לפי הנחותיהם ודרכי ראיותיהם.
טרק אלמתכלמין ואחתג'אג'אתהם עלי נפי אלתג'סים צ'עיפה ג'דא אצ'עף מן אדלתהם עלי אלתוחיד, לאן נפי אלג'סמאניה ענדהם כאנה פרע לאזם לאצל אלתוחיד, קאלוא אלג'סם ליס בואחד. אמא מן נפי אלג'סמאניה מן חית' אן אלג'סם מרכב מן מאדה וצורה צ'רורה והד'א תרכיב, ובין אמתנאע אלתרכיב פי חק ד'את אלאלאה, פאן הד'א ענדי ליס הו מתכלם, ולא הד'א אלדליל מבני עלי אצול אלמתכלמין, בל הו ברהאן צחיח מבני עלי אעתקאד אלמאדה ואלצורה ותצור מענאהמא, והד'א מד'הב פלספי סאד'כרה ואבינה ענד ד'כר בראהין אלפלאספה עלי ד'לך. וקצדנא פי הד'א אלפצל אנמא הו לד'כר אדלה' אלמתכלמין עלי נפי אלתג'סים בחסב מקדמאתהם וטרק אסתדלאלאתהם.
3
א. גוף מורכב מחלקיקים

הדרך הראשונה

הם אמרו: "אילו היה האלוה גוף, הרי לגבי עניין האלוהיות ואמיתתה, אחת משתיים: או שהמעמיד (=המגדיר את קיומו) יהיה כלל עצמיו "ג'והר" של הגוף הזה, כלומר כל האטומים שלו; או שהמעמיד יהיה אחד מהאטומים של הגוף הזה. אם המעמיד הוא אטום אחד, מה התועלת בקיומם של שאר החלקיקים? הרי שאין משמעות לקיומו של אותו גוף. ואם הוא מועמד בכל אחד מהחלקיקים של הגוף הזה, הרי אלה אלוהוֹת רבים ולא אלוה אחד", וכבר הבהירו שהוא אחד (כבפרק הקודם).

אלטריק אלאול

קאלוא אן כאן אלאלאה ג'סמא פלא יכ'לו מעני אלאלאהיה וחקיקתהא אן יכון יקום בה ג'מלה' ג'ואהר ד'לך אלג'סם אעני כל ג'והר פרד מנהא. או יכון יקום בה ג'והר ואחד מן ג'ואהר ד'לך אלג'סם, פאן כאן יקום בה ג'והר פרד פמא פאידה' בקיה' תלך אלאג'זא, ולא מעני לוג'וד הד'א אלג'סם, ואן כאן יקום בכל ג'ז וג'ז מן אג'זא הד'א אלג'סם פהד'ה אלאהאת כת'ירה לא אלאה ואחד, וקד בינוא אנה ואחד.
4 כשתתבונן בראיה הזו תמצא שהיא בנויה על ההנחה הראשונה והחמישית מהנחותיהם. אילו נאמר להם: "גוף האלוה אינו מחובר מחלקיקים שאינם מתחלקים, כלומר שאין הוא מחובר מדברים כמו האטומים שהוא בורא כדבריכם, אלא הוא גוף אחד רציף שאינו מתחלק אלא בדמיון שווא "והם", ואין לבחון דברים בדמיון שווא. כי בדומה לכך אפשר לדמיין שגוף השמים יוכל להתחלק ולהיחתך, והפילוסוף אומר שזו (=אפשרות חיתוך השמיים) פעולת הדמיון, והיקש מן הנראה – שהם הגופים המצויים אצלנו – על החבוי". והד'א אלדליל אד'א תאמלתה וג'דתה מבניא עלי אלמקדמה אלאולי ואלכ'אמסה מן מקדמאתהם, פלו קיל להם אן ג'סם אלאלאה מא הו מולף מן אג'זא לא תתג'זא, אעני אנה מא הו מולף מן מת'ל אלג'ואהר אלתי יכ'לקהא כמא קלתם, בל הו ג'סם ואחד מתצל לא יקבל אלאנקסאם אלא והמא, ולא אעתבאר באלאוהאם, לאנך הכד'א תתכ'יל אן ג'סם אלסמא יקבל אלאנכ'ראק ואלאנשקאק, ואלפילסוף יקול אן ד'לך פעל אלכ'יאל וקיאס מן אלשאהד והי אלאג'סאם אלמוג'ודה לדינא, עלי אלגאיב.
5
עקרון שוֹנוּת האלוה מנבראיו

הדרך השנייה

והיא נכבדה לדעתם: נמנעות הדומוּת. שהרי אין הוא דומה לדבר מברואיו, ואילו היה גוף – היה הוא דומה לגופים. הם מאריכים בזה מאוד ואומרים: "אילו אמרנו 'גוף שאינו כגופים' הרי סתרת את עצמך. כי כל גוף דומה לכל גוף מצד הגופניות, והגופים שונים זה מזה רק בעניינים אחרים", כלומר במקרים. והיה נובע מכך לדעתם שהוא ברא משהו כמוהו.

אלטריק אלת'אן

והו עט'ים ענדהם, אמתנאע אלשבה, לאנה לא ישבה שיא מן מכ'לוקאתה, פאן כאן ג'סמא פקד שאבה אלאג'סאם. והם יטולון ג'דא פי הד'א אלבאב ויקולון, אן קלנא ג'סמא ליס כאלאג'סאם פקד נאקצ'ת נפסך, לאן כל ג'סם שביה בכל ג'סם מן ג'הה' אלג'סמאניה, ואנמא תכ'אלף אלאג'סאם בעצ'הא בעצ'א במעאני אכ'רי, יענון אלאעראץ', וילזם איצ'א ענדהם אן יכון קד כ'לק מת'לה.
6 את הראיה הזו יש להפריך בשני אופנים. א) האחד מהם הוא שיאמר האומר: "איני מקבל את העדר הדומוּת, ואיזו הוכחה יש לך שלא ייתכן שהאלוה ידמה לדבר מברואיו בדבר כלשהו? אלא אם כן אתה נתלה בכך בלשון ספר נבואה, כוונתי לשלילת כל דומוּת שהיא, ואם כן שלילת הגשמות מקובלת (מן הדת) ולא מושכלת". ואם תאמר: "אילו היה דומה לדבר מברואיו, הרי ברא משהו כמוהו" – יאמר החולק: "אין הוא כמוהו בכל הבחינות כולן, ואיני מכחיש שיש באלוה עניינים רבים ושיש לו אופנים"; כי מאמין הגשמות אינו נרתע מכך. והד'א אלדליל יכ'תל בוג'הין, אחדהמא אן יקול אלקאיל לא אסלם עדם אלשבה, ואי ברהאן יקום לך עלי אנה לא יג'וז אן ישבה אלאלאה שיא מן מכ'לוקאתה פי שי מן אלאשיא, אללהם אלא אן תתעלק פי הד'א בנץ כתאב נבוי אעני נפי אלשבהיה פי שי, פיכון נפי אלג'סמאניה מקבול לא מעקול. ואן קלת פאן כאן ישבה שיא מן מכ'לוקאתה פקד כ'לק מת'לה, קאל אלמנאזע מא הו מת'לה מן ג'מיע אלג'האת, ואנא לא אנכר אן יכון פי אלאלאה מעאני מתעדדה ולה ג'האת, לאן מתעתקד אלתג'סים לא ינפר מן הד'א.
7 ב) אופן אחר, מורכב יותר: כבר נקבע והתאמת למי שעסק בפילוסופיה והעמיק בשיטות הפילוסופים, שהגלגלים מכונים "גוף" כמו הגופים ההיוליים האלה (=הארציים) בשיתוף גמור בלבד (=במשמעויות שונות לגמרי), כי החומר הזה אינו החומר ההוא והצורות האלה אינן הצורה ההיא, אלא גם (המונחים) "חומר" ו"צורה" נאמרים על מה שכאן ועל הגלגלים בשיתוף. ואף על פי שהגלגל הוא בלי ספק בעל ממדים, הרי הממדים כשלעצמם אינם הגוף, אלא הגוף הוא הדבר המורכב מחומר וצורה. ואם אומרים זאת לגבי הגלגל, קל וחומר שיאמר זאת המגשים על האלוה. כי הוא אומר: "הוא גוף בעל ממדים, אבל עצמותו ואמיתתו ועצמו אינם דומים לדבר מגופי הברואים, והוא והם מכונים 'גוף' בשיתוף בלבד", כמו שהוא והם מכונים "מצוי" בשיתוף לפי אנשי האמת. ווג'ה אכ'ר והו אשכל, וד'לך אנה קד ת'בת וצח ענד מן תפלסף ותבחר פי מד'אהב אלפלאספה, אן אלאפלאך אנמא יקאל עליהא אלג'סם ועלי הד'ה אלאג'סאם אלהיולאניה באשתראך מחץ', לאן לא הד'ה אלמאדה תלך אלמאדה ולא הד'ה אלצור תלך אלצורה, בל אלמאדה ואלצורה מקולה איצ'א עלי מא הנא ועלי אלאפלאך באשתראך, ואן כאן אלפלך בלא שך ד'א אבעאד פליס נפס אלאבעאד הו אלג'סם, בל אלג'סם אלשי אלמרכב מן מאדה וצורה. פאד'א קיל הד'א פי חק אלפלך פנאהיך אן יקולה אלמג'סם פי אלאלאה, פאנה יקול הו ג'סם ד'ו אבעאד, לכן ד'אתה וחקיקתה וג'והרה ליס ישבה שיא מן אג'סאם אלמכ'לוקאת, ואנמא יקאל עליה ועליהא ג'סם באשתראך, כמא יקאל עליה ועליהא מוג'וד באשתראך ענד אלמחקקין.
8 הדוגל בגשמות אינו מסכים לכך שכל הגופים מחוברים מחלקיקים זהים, אלא הוא טוען שהאל ברא את כל הגופים האלה כשהם שונים זה מזה בעצם ובמהות אמיתית. וכמו שלשיטתו גוף הצואה אינו גוף כדור השמש, כך הוא אומר שגוף האור הנברא, כלומר השכינה, אינו גוף הגלגלים והכוכבים; וגוף השכינה או עמוד הענן הנברא אינו גוף האלוה יתעלה לדעתו, אלא הוא אומר: "הגוף הזה הוא העצמות השלמה הנכבדה שאין בה שום מורכבות, ולא השתנתה ואי אפשר לשנותה, אלא כך התחייבה מציאות הגוף הזה חיוב תמידי, והוא עושה את כל מה שזולתו כפי רצונו וחפצו". ולא יסלם אלמדעי אלתג'סים כון אלאג'סאם כלהא מולפה מן אג'זא מתמאת'לה, בל יקול אן אללה כ'אלק הד'א אלאג'סאם כלהא והי מכ'תלפה' אלג'והר ואלחקיקה, וכמא אן ליס ג'סם אלארואת' ענדה הו ג'סם כרה' אלשמס, כד'לך יקול אן ליס ג'סם אלנור אלמכ'לוק אעני אלשכינה הו ג'סם אלאפלאך ואלכואכב, ולא ג'סם אלשכינה או עמוד הענן אלמכ'לוק הו ג'סם אלאלאה תעלי ענדה, בל יקול ד'לך אלג'סם הו אלד'את אלכאמלה אלשריפה אלתי לם תתרכב קט, ולא תגירת ולא ימכן תגירהא, בל הכד'א וג'ב וג'וד הד'א אלג'סם וג'ובא דאימא, והו יפעל כל מא סואה בחסב אראדתה ומשיתה.
9 מי ייתן וידעתי כיצד הדעה המשובשת הזו (של הדוגל בגשמות) ניתנת לסתירה באמצעות דרכיהם התמוהות שהודעתיך אותן. פיא לית שערי כיף ינקץ' הד'א אלראי אלסקים בטרקהם אלעג'יבה אלתי קד אעלמתך איאהא.
10
ג. הגוף הוא סופי ומוגדר וזקוק למגדיר

הדרך השלישית

היא זו. הם אמרו: "אילו היה האלוה גוף, הרי היה סופי" – וזה נכון. "אך אם הוא סופי, הרי יש לו מידה ידועה ותבנית ידועה וקבועה" – וגם זו מסקנה נכונה. ואז אמרו: "כל מידה וכל תבנית, אפשרי שיהיה האלוה גדול יותר ממידה זו או קטן יותר ושונה מתבנית זו באשר הוא גוף. ואם כן כדי לייחדו במידה מסוימת ובתבנית מסוימת יש צורך במייחד".

אלטריק אלת'אלת'

הד'א. קאלוא, לו כאן אלאלאה ג'סמא לכאן מתנאה והד'א צחיח, ואד'א כאן מתנאהיא פלה קדר מעלום ושכל מעלום ת'אבת, והד'א איצ'א לזום צחיח. קאלוא, וכל מקדאר וכל שכל יג'וז אן כאן יכון אלאלאה אעט'ם מן ד'לך אלמקדאר או אצגר ועלי כ'לאף ד'לך אלשכל מן חית' הו ג'סם, פתכ'צצה במקדאר מא ושכל מא יחתאג' אלי מכ'צץ.
11 גם את הראיה הזו שמעתי אותם משבחים, אך היא חלשה יותר מכל מה שלפניה. כי היא בנויה על ההנחה העשירית, שכבר הסברנו עד כמה חלים בה ספקות לגבי שאר המצויים אם מעלים על הדעת שהם שונים מטבעם, קל וחומר לגבי האלוה. והד'א אלדליל איצ'א סמעתהם יעט'מונה והו אצ'עף מן כל מא תקדם, לאנה מבני עלי אלמקדמה אלעאשרה אלתי קד בינא קדר מא פיהא מן אלשכוך פי חק סאיר אלמוג'ודאת אד'א קדר עלי כ'לאף טביעתה, פנאהיך פי חק אלאלאה.
12
הפרכת ההוכחה
אין הבדל בין זה לבין דבריהם על הכרעת מציאות העולם על פני העדרו, שהדבר מורה על פועֵל שהכריע את מציאותו על פני העדרו (א,עד דרך 6). ואם יאמרו להם: "מדוע אם כן אין להחיל זאת לגבי האל יתעלה ולומר שכיוון שהוא מצוי, נובע בהכרח שיש לו מכריע למציאותו על פני העדרו?" – הרי יענו בלי ספק שהדבר יוביל להשתלשלות שהכרח שתגיע בסופו של דבר אל מחויב המציאות שאין בו "אפשרות" ועל כן אין הוא נזקק ליוצר. התשובה הזו בעצמה מתחייבת לגבי התבנית והמידה. כי כל התבניות והמידות שמציאותן אפשרית, במובן זה שהדבר לא היה מצוי ואז נמצא, הוא אשר אומרים עליו: יכול היה שיהיה גדול יותר או קטן יותר ממציאותו הנוכחית, ובתבנית אחרת, ועל כן הוא נזקק בהכרח למייחד. ואילו תבנית האלוה ומידתו, יתעלה על כל חסרון ודומוּת, המגשים אומר שהוא לא היה נעדר ואז נמצא כך שהוא נזקק למייחד, אלא עצמותו במידתה ובתבניתה מחויבת המציאות כך, אינה נזקקת לא למייחד [ולא למכריע] מציאות על פני העדר, כי אין בה אפשרות העדר. כך אין היא נזקקת למייחד תבנית ומידה, כי כך התחייבה מציאותו.
ולא פרק בין הד'א ובין קולהם פי תרג'יח וג'וד אלעאלם עלי עדמה אנה ידל עלי פאעל רג'ח וג'ודה עלי עדמה לאמכאן וג'ודה ועדמה, פאן יקאל להם פלאי שי לא יטרד הד'א פי חק אללה תעלי ויקאל אד' והו מוג'וד ילזם אן יכון לה מרג'ח לוג'ודה עלי עדמה, פאנה סיג'אוב בלא שך באן יקול לאן הד'א יודי אלי אלתסלסל פלא בד מן אלאנתהא לואג'ב אלוג'וד לא אמכאן פיה, פלא יפתקר למוג'ד. והד'א אלג'ואב בעינה ילזם פי אלשכל ואלמקדאר, לאן כל אלאשכאל ואלמקאדיר אלממכנה' אלוג'וד במעני אנה לם יכן מוג'וד ת'ם וג'ד הו אלד'י יקאל פיה כאן ימכן אן יכון אכבר או אצגר ממא הו מוג'וד עליה ובכ'לאף הד'א אלשכל, פיפתקר למכ'צץ צ'רורה, אמא שכל אלאלאה ומקדארה תעלי ען כל נקץ ותשביה, פאנה יקול אלמג'סם לם יכון מעדומא ת'ם וג'ד פיפתקר למכ'צץ, בל ד'אתה בקדרהא ושכלהא ואג'בה' אלוג'וד הכד'א, לא תפתקר לא למכ'צץ וג'וד עלי עדם אד' לא אמכאן עדם פיהא, כד'לך לא תחתאג' למכ'צץ שכל ומקדאר אד' הכד'א וג'ב וג'ודה.
13
ביקורת כללית על דרכי המדברים
התבונן אם כן, אתה המעיין, אם תבחר לבקש את האמת ותזנח את משוא הפנים וההליכה העיוורת אחר המסורת "תקליד" והנטייה למה שהורגלת להאדירו. ולא תטעה את עצמך כמצבם של המעיינים האלה ומה שאירע להם ומהם, שהם כמי שנמלט מן הרמץ אל האש. כי הם ביטלו את טבע המציאות ושינו את אופי השמים והארץ כיוון שחשבו שבהנחות האלה יוכח שהעולם מחודש. והנה הם לא הוכיחו את חידוש העולם, אבל הרסו לנו את ההוכחות למציאות האלוה וייחודו ושלילת הגשמות. כי ההוכחות שכל זה מתבאר בהן נלקחות דווקא מטבע המציאות היציב הנראה המושג בחושים ובשכל.
פתאמל יא איהא אלנאט'ר אן את'רת טלב אלחק ואטרחת אלהוי ואלתקליד ואלג'נוח למא אעתדת תעט'ימה ולא תגאלט נפסך, חאל האולא אלנאט'רין ומא ג'רי להם ומנהם, פאנהם כאלמסתפר מן אלרמצ'א אלי אלנאר, וד'לך אנהם אבטלוא טביעה' אלוג'וד וגירוא פטרה' אלסמאואת ואלארץ' בזעם מנהם אן בתלך אלמקדמאת יתברהן כון אלעאלם מחדת'א, פלא חדת' אלעאלם ברהנוא, ותלפוא עלינא בראהין וג'וד אלאלאה ווחדאניתה ונפי אלג'סמאניה, אד' אלבראהין אלתי יבין בהא ג'מיע ד'לך אנמא תוכ'ד' מן טביעה' אלוג'וד אלמסתקרה אלמשאהדה אלמדרכה באלחואס ואלעקל.
14
חתימת חלק א
כיוון שסיימנו את כל מה שהביאו אליו דבריהם, נתחיל גם להביא (ב,הנחות) את ההנחות הפילוסופיות ואת הוכחותיהם על א) מציאות האלוה ב) וייחודו ג) ושאין הוא יכול להיות גוף (ב,א), כאשר אנו מודים להם (טקטית) בנושא קדמות העולם, אף שאיננו מאמינים בזה. לאחר מכן אראה לך את דרכנו במה שהדריך אותנו אליו העיון הנכון באשר להשלמת העיון בשלושה מושאי חקירה אלה. אחר כך (ב,יג-כד) אשוב להתעמק עם הפילוסופים בטענתם על קדמות העולם, בעזרת שדי.
פאד' קד פרגנא מן גאיה' כלאמהם פלנאכ'ד' איצ'א פי ד'כר אלמקדמאת אלפלספיה וד'כר בראהינהם עלי וג'וד אלאלאה ווחדאניתה ואמתנאע כונה ג'סמא, מע מא נסלם להם מן קדם אלעאלם ואן כנא לא נעתקדה. ובעד ד'לך אריך טריקנא נחן פי מא הדאנא אליה צחה' אלנט'ר מן תתמים אלברהאן עלי הד'ה אלת'לת' מטאלב, ובעד ד'לך ארג'ע אלי אלכ'וץ' מע אלפלאספה פי מא יקולונה מן קדם אלעאלם, בעזרת שדי:
15 נשלם חלק זה הראשון, ואחריו יבוא החלק השני, בפרק שתחילתו: "ההנחות הדרושות". כמל הד'א אלג'ז אלאול
יתלוה אלג'ז אלת'אני
אלד'י אולה אלמקדמאת אלמחתאג' אליהא