חלק ב, פרק טז
חלק ב, פרק טז
מהלך הדיון הצפוי בנושא קדמות העולם וחידושו
| 1 |
פתיחה והצגת העיקרון
זהו פרק שאבאר לך בו מה שאני מאמין בשאלה זו (=של קדמות העולם), ולאחר מכן (ב,יז ואילך) אביא ראיות למה שאנו רוצים לטעון. |
הד'א פצל אבין לך פיה מא אעתקדה פי הד'ה אלמסאלה, ובעד ד'לך אתי בדלאיל עלי מא נרומה. |
| 2 |
אין ראיות חותכות לא לקדמות העולם ולא לחידושו
אומר כך: כל מה שאומרים ה"מדברים" שטוענים שהוכיחו את חידוש העולם – איני מסכים עם הראיות האלה, ואיני מטעה את עצמי לקרוא לדרכי ההטעיות "הוכחות". וזה שאדם טוען שהוא הוכיח עניין מסוים על ידי הטעיות אינו מחזק אצלי את השכנוע במושא החקירה הזה, אלא מחליש אותו ופותח פתח לערער עליו. כי כאשר מתבררת הבעייתיות של הראיות האלה, נחלשת הנפש בשכנועה בדבר שהראיות הובאו עבורו. עדיף שדבר שאין עליו הוכחה יישאר כמושא חקירה בלבד, או לנקוט לגביו אחת משתי העמדות הנגדיות. וכבר הזכרתי לך (א,עד) את דרכי ה"מדברים" לאישוש חידוש העולם, והערתי את תשומת לבך למקומות הערעור עליהן. |
פאקול, אן כל מא יקולה מן יזעם אנה ברהן עלי חדות' אלעאלם מן אלמתכלמין לא ארצ'י תלך אלאדלה, ולא אגאלט נפסי פי אן אסמי טרק אלמגאלטאת בראהין, וכון אלאנסאן ידעי אנה יברהן מסאלה' מא במגאלטאת פאנה ענדי לם יקו תצדיק ד'לך אלמטלוב, בל אצ'עפה וטרק אלטען עליה. לאנה אד'א תבין פסאד תלך אלאדלה צ'עפת אלנפס פי תצדיק אלמסתדל עליה, וכון אלאמר אלד'י לא ברהאן עליה יבקי מע מג'רד כונה מטלובא או יקבל פיה אחד טרפי אלנקיץ' אולי. וקד ד'כרת לך טרק אלמתכלמין פי את'באת חדת' אלעאלם ונבהתך עלי מואצ'ע אלטען פיהא, |
| 3 | וכן כל הראיות לקדמות העולם שהזכירו אריסטו וההולכים אחריו, אין הן לדעתי הוכחה חותכת, אלא טיעונים שחלים עליהם ספקות גדולים, כמו שעוד תשמע (בפרק הבא ואילך). | וכד'לך כל מא ד'כרה ארסטו ותבאעה מן אלאסתדלאל עלי קדם אלעאלם ליס הו ענדי ברהאנא קטעיא, בל חג'ג'א תלחקהא אלשכוך אלעט'ימה כמא סתסמעה. |
| 4 |
המטרה: העמדת חידוש העולם כאפשרות
מה שאני מבקש הוא להבהיר שאין זה מן הנמנע שהעולם מחודש כדעת תורתנו שכבר ביארתי; ושכל הראיות הפילוסופיות שנראה מהן לכאורה שאין הדבר כפי שאמרנו – יש לכל הטיעונים האלה פן המנטרל אותם ושולל את היותם ראיה נגדנו. וכיוון שדבר זה התאמת לי, ושאלה זו, דהיינו קדמות העולם או חידושו, פתוחה – הרי אני מקבל אותה מצד הנבואה, המבארת דברים שאין בכוח העיון להגיע אליהם, כמו שנבאר (ב,לב5) שאין לשלול את הנבואה אפילו לדעת המאמין בקדמות. |
פאלד'י ארומה אנא, אן אבין אן כון אלעאלם מחדת'א עלי ראי שריעתנא אלד'י קד בינתה ליס בממתנע, ואן תלך אלאסתדלאלאת כלהא אלפלספיה אלתי יבדו מנהא אן ליס אלאמר כמא ד'כרנא יוג'ד לתלך אלחג'ג' כלהא וג'ה יעטלהא ויבטל אלאסתדלאל בהא עלינא. פאד'א צח לי ד'לך וכאנת הד'ה אלמסאלה אעני קדם אלעאלם או חדות'ה ממכנה כאנת ענדי מקבולה מן ג'הה' אלנבוה אלתי תבין אמורא ליס פי קוה' אלנט'ר אלוצול אליהא, כמא נבין אן אלנבוה לא תבטל ולו עלי ראי מן יעתקד אלקדם, |
| 5 |
מהלך הפרקים הבאים
לאחר שאבאר שמה שאנו מצדדים בו אפשרי, אחל (ב,יט-כד) להביא גם הכרעות "תרג'יח" לטובתה על פני זולתה, כלומר לטובת טענת החידוש על פני טענת הקדמות, בראיות עיוניות. ואבאר (ב,כד) שכמו שנובע לנו אבסורד מסוים מהאמונה בחידוש, כך נובע אבסורד גדול ממנה מהאמונה בקדמות. אחל כעת להביא את הדרך המנטרלת את ראיותיהם של כל אלה שהביאו ראיות לקדמות העולם. |
ובעד אן אבין אמכאן דעואנא אכ'ד' תרג'יחה עלי מא סואה בדליל נט'רי איצ'א, אעני תרג'יח אלקול באלחדות' עלי אלקול באלקדם, ואבין אן כמא תלזמנא שנאעה' מא פי אעתקאד אלחדות' כד'לך תלזם שנאעה אשד מנהא פי אעתקאד אלקדם. והאנא אלאן אכ'ד' פי איג'אד אלטריק אלתי תעטל דלאיל כל מן יסתדל עלי קדם אלעאלם: |
