חלק ב, פרק יב

מתוך מורה הנבוכים
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלק ב, פרק יב
תכונות הכוחות הרוחניים והשפע
1
הקדמה אודות הבנת הסיבות
שרשרת סיבות) ברור שלכל מחודש יש בהכרח סיבה פועלת שהיא שחידשה אותו לאחר שלא היה מצוי. והפועל הקרוב הזה הוא בהכרח או גוף או לא גוף. וכל גוף אינו פועל מתוקף היותו גוף, אלא הוא פועל פעולה מסוימת מתוקף היותו גוף מסוים, כלומר בצורתו. עוד אדבר על כך בהמשך (פסקה 3). גם הפועל הקרוב הזה, שחידש את הדבר המחודש, יש שגם הוא מחודש בעצמו; ודבר זה אינו נמשך עד אינסוף, אלא אין לנו מנוס שאם יש דבר מחודש נגיע בסופו של דבר בהכרח למחדש קדום שאינו מחודש, שהוא שחידשו.
החידוש) נותרה השאלה מדוע הוא חידש כעת ולא חידשו לפני כן, מאחר שהוא היה מצוי. אין מנוס בהכרח שתהיה הימנעותו של המעשה המחודש לפני חידושו,
א) או בשל העדר יחס כלשהו בין הפועל לבין הפעול, אם הפועל הוא גוף;
ב) או בשל העדר הכנת החומר, אם הפועל איננו גוף.
כל ההקדמה הזאת היא לפי מה שמחייב העיון במדעי הטבע, מבלי לשים לב כעת לקדמות העולם או לחידושו, כי אין זו מטרת פרק זה.
ביין הו אן כל חאדת' פלה סבב פאעל צ'רורה הו אלד'י אחדת'ה בעד אן לם יכן מוג'ודא, וד'לך אלפאעל אלקריב לא יכ'לו אן יכון ג'סמא או ליס בג'סם. וכל ג'סם פליס יפעל מן חית' הו ג'סם, בל אנמא יפעל פעלא מא מן חית' הו ג'סם מא אעני בצורתה, וסאתכלם פי הד'א פי מא בעד. וד'לך אלפאעל אלקריב אלמחדת' ללשי אלחאדת' קד יכון הו איצ'א חאדת'א והד'א לא ימר אלי לא נהאיה, בל לא בד לנא צ'רורה אן כאן ת'ם שי חאדת' אן ננתהי למחדת' קדים גיר חאדת' הו אלד'י אחדת'ה. פבקי אלסואל לאי שי אחדת' אלאן ולם יחדת' הד'א מן קבל אד' והו מוג'וד, פלא בד צ'רורה אן יכון אמתנאע ד'לך אלפעל אלחאדת' קבל חדות'ה, אמא מן עדם נסבה' מא בין אלפאעל ואלמפעול אן כאן אלפאעל ג'סמא, או מן קבל עדם תהיו מאדה אן כאן אלפאעל גיר ג'סם. והד'א אלתמהיד כלה עלי מא יוג'בה אלנט'ר אלטביעי מן גיר אלתפאת אלאן לקדם אלעאלם או חדות'ה, אד' ליס הד'א גרץ' הד'א אלפצל.
2
הקשר בין גופים בטבע מביא לפעולה
כבר התבאר במדעי הטבע שכל גוף הפועל פעולה מסוימת בגוף אחר – אין הוא פועל בו אלא בכך שהוא בא איתו במגע, או בכך שהוא בא במגע עם מה שבא איתו במגע, אם הפועל הזה פעל דרך מתווכים.
כך למשל:
חום האש) גוף מסוים שהתחמם עכשיו, התחמם רק על ידי כך שגרם האש בא איתו במגע, או שהאש חיממה את האוויר והאוויר המקיף את הגוף הזה חימם אותו, ואז הפועל הקרוב לחימום הגוף הזה הוא גרם האוויר החם.
משיכת המגנט) אפילו המגנט מושך את הברזל מרחוק בכוח המתפשט ממנו באוויר הבא במגע עם הברזל, ולכן אין הוא מושך מכל מרחק שהוא,
התלות במרחק) כמו שהאש אינה מחממת לכל מרחק שהוא אלא רק עד המרחק שהאוויר שבינה לבין הדבר המתחמם משתנה מכוחה. אך כאשר נפסק חום האוויר מן האש הזאת ואינו מגיע לשעווה, אין היא נמסה ממנה. כן הוא המצב במה שמושך.
יצירת תנאים) ומה שלא היה חם ולאחר מכן התחמם – בהכרח יש לו סיבה שחיממה אותו שהתחדשה: אם התחדשות אש, או שהאש היתה במרחק מסוים ממנו והמרחק הזה השתנה, והיחס הזה (=קרבת המרחק) הוא שהיה נעדר ואז התחדש.
וקד תביין פי אלעלם אלטביעי אן כל ג'סם יפעל פעל מא פי ג'סם אכ'ר פלא יפעל פיה אלא באן ילקאה, או ילקא מא ילקאה אן כאן ד'לך אלפאעל אנמא פעלה בוסאיט. מת'אל ד'לך, אן הד'א אלג'סם אלד'י אחתר אלאן אנמא אחתר בכון ג'רם אלנאר לקאה, או תכון אלנאר אסכ'נת אלהוי ואלהוי אלמחיט בד'לך אלג'סם אסכ'נה, פיכון אלפאעל אלקריב לאסכ'אן ד'לך אלג'רם ג'רם אלהוי אלסכ'ן. חתי אן חג'ר אלמגניטס אנמא יג'ד'ב אלחדיד עלי בעד בקוה תנבת' מנה פי אלהוי אלמלאקי ללחדיד, ולד'לך לא יג'ד'ב עלי אי בעד אתפק, כמא לא תסכ'ן הד'ה אלנאר עלי אי בעד אתפק בל עלי בעד יתגייר אלהוי אלד'י בינהא ובין אלשי אלמתסכ'ן מן קותהא, ואמא אד'א אנקטעת סכ'ונה' אלהוי מן הד'ה אלנאר דון הד'א אלשמע פהו לא יד'וב מנהא, כד'לך אלחאל פי מא יג'ד'ב. והד'א אלד'י לם יכן סכ'ן ת'ם סכ'ן פלא בד לה צ'רורה מן סבב מסכ'ן חדת', אמא נאר חדת'ת או כאנת מנה עלי בעד מא פתגייר ד'לך אלבעד, והד'ה אלנסבה הי אלתי כאנת מעדומה ת'ם חדת'ת.
3
מאפייני סיבות היצירה בפיזי ובמופשט
בפיזי) כך אנו מוצאים את סיבות כל המחודשים המתחדשים במציאות שסיבתם התמזגות היסודות, שהם גופים פועלים זה על זה ונפעלים זה מזה; כוונתי שסיבת חידושם היא התקרבות גוף אל גוף או התרחקות גוף מגוף. במופשט) ואילו מחודשים שאנו מוצאים, שהם אינם נובעים ממיזוג, והם כל הצורות – גם להם יש הכרח בפועֵל, כלומר נותן הצורה, והוא אינו גוף, כי פועל הצורה הוא צורה שאינה בחומר (=מופשט), כמו שהתברר במקומות הרלוונטיים (כגון א,סט6), וכבר הערנו על הראיה לכך לעיל (ב,ד8).
אין זמן במופשט) הדבר יתברר לך גם מכך שניתן להוסיף על כל מיזוג ולהחסיר ממנו והוא נוצר בהדרגה, אך צורות אינן כך, כיוון שאינן נוצרות בהדרגה, ולכן אין בהן תנועה אלא הן נוצרות או כלות בלא־זמן. על כן אין הן מפעולת המיזוג, אלא המיזוג רק מכין את החומר לקבל את הצורה.
הפועל במופשט) ופועֵל הצורה הוא דבר שאינו ניתן לחלוקה, כי פעולתו היא ממינו. לכן ברור שפועֵל הצורה, כלומר נותנהּ, הוא בהכרח צורה, והיא נבדלת (מן החומר, מופשטת).
תנאי היצירה במופשט) הפועל הזה, שאיננו גוף – בלתי אפשרי שהשפעתו היא ביחס כלשהו (למושפע ממנו), כי אין הוא גוף כך שיתקרב או יתרחק, או יקרב גוף אליו או ירחק ממנו, כי אין יחס של מרחק בין גוף לבין מה שאינו גוף. על כן בהכרח עילת העדר הפעולה הזאת היא העדר הכנתו של החומר הזה לקבלת פעולת הנבדל. הרי התברר שפעולת הגופים זה על זה כפי צורותיהם מחייבת הכנת החומר לקבלת פעולתו של מה שאינו גוף, כשהפעולות האלה הן הצורות. כיוון שרשמי השכל הנבדל ברורים וגלויים במציאות, והם כל דבר שהתחדש שלא נוצר מעצם ההתמזגות בלבד, נודע בהכרח שהפועל הזה אינו פועל במגע ישיר ולא ממרחק מסוים, כי אין הוא גוף.
והכד'א נג'ד אסבאב כל מא יחדת' פי אלוג'וד מן חואדת' יכון סבבהא אמתזאג' אלאסטקסאת אלתי הי אג'סאם פאעלה בעצ'הא פי בעץ' ומנפעלה בעצ'הא ען בעץ', אעני אן סבב חדות'הא קרב ג'סם מן ג'סם או בעד ג'סם ען ג'סם. אמא מא נג'דה מן חואדת' ליס הי תאבעה למזאג' והי אלצור כלהא, פלא בד להא איצ'א מן פאעל אעני מעטי אלצורה והו גיר ג'סם, לאן פאעל אלצורה צורה לא פי מאדה כמא ביין פי מואצ'עה, וקד נבהנא עלי דליל ד'לך פי מא תקדם. וממא יביין לך הד'א איצ'א, אן כל מזאג' קאבל ללזיאדה ואלנקצאן והו יחדת' אולא אולא, ואלצור ליסת כד'לך לאנהא לא תחדת' אולא אולא, פלד'לך לא חרכה פיהא ואנמא תחדת' או תפסד פי לא זמאן, פליסת מן פעל אלמזאג', בל אלמזאג' מהיי פקט ללמאדה לקבול אלצורה, ופאעל אלצורה שי לא יקבל אלאנקסאם אד' פעלה מן נועה, ולד'לך ביין אן פאעל אלצורה אעני מעטיהא צורה צ'רורה והי מפארקה. והד'א אלפאעל אלד'י הו גיר ג'סם מחאל אן יכון אית'ארה למא יות'רה בנסבה' מא, אד' ליס הו ג'סם פיקרב או יבעד או יקרב ג'סם מנה או יבעד, אד' לא נסבה' בעד בין אלג'סם ולא ג'סם, פבאלצ'רורה אן עלה' עדם ד'לך אלפעל הו עדם תהיו תלך אלמאדה לקבול פעל אלמפארק. פקד באן אן פעל אלאג'סאם בחסב צורהא בעצ'הא פי בעץ' יוג'ב תהיו אלמואד לקבול פעל אלד'י ליס בג'סם, אלתי תלך אלאפעאל הי אלצור. פלמא כאנת את'אר אלעקל אלמפארק בינה ואצ'חה פי אלוג'וד, והי כל מתג'דד גיר חאדת' ען מג'רד נפס אלאמתזאג', עלם באלצ'רורה אן ד'לך אלפאעל ליס יפעל במבאשרה ולא עלי בעד מכ'צוץ אד' ליס הו ג'סם,
4
הכינוי 'שפע' לכוח המופשט
לכן מכונה תמיד פעולתו של הנבדל "שפע" כדימוי למעיין המים השופע מכל כיוון ואין לו כיוון מיוחד שהוא נמשך ממנו או שהוא מזרים לאחרים, אלא הוא נובע מכל הכיוונים והוא משקה בהתמדה לכל הכיוונים, הקרובים אליו והרחוקים. כך השכל (הנבדל) הזה אין מגיע אליו כוח מכיוון מסוים וממרחק מסוים, וגם כוחו אינו מגיע לאחרים מכיוון מיוחד וממרחק מיוחד, ולא בזמן מסוים דווקא, אלא פעולתו תמידית: כל אימת שדבר מוכן, הוא מקבל את הפעולה הזאת המצויה תמידית המכונה "שפע".
פיכני אבדא ען פעל אלמפארק באלפיץ', עלי ג'הה' אלתשביה בעין אלמא אלתי תפיץ' מן כל ג'הה וליס להא ג'הה מכ'צוצה תסתמד מנהא או תמד לגירהא, בל מן ג'מיעהא תנבע ולג'מיע אלג'האת תרוי, אלקריבה מנהא ואלבעידה דאימא. כד'לך הד'א אלעקל ליס תצלה קוה מן ג'הה' מא ומן בעד מא, ולא תצל קותה לגירה איצ'א מן ג'הה מכ'צוצה ועלי בעד מכ'צוץ, ולא פי וקת דון וקת, בל פעלה דאימא, כלמא תהיא שיא קבל ד'לך אלפעל אלמוג'וד עלי אלדואם אלד'י עבר ענה באלפיץ'.
5 כך הבורא, יתהדר שמו. כיוון שהוכח שאינו גוף, ונקבע שהכול הוא פעולתו ושהוא סיבתו הפועלת, כמו שביארנו (א,סט5; ב,א) וכמו שנבאר (ב:יג-ל, מח), נֶאמר שהעולם הוא משפע האל, ושהוא השפיע עליו כל מה שמתחדש בו, וכן אומרים שהוא השפיע את הידע שלו על הנביאים – וכל העניין הוא שהפעולות האלה הן פעולתו של מי שאינו גוף, והוא אשר פעולתו נקראת "שפע". כד'לך אלבארי ג'ל אסמה למא תברהן אנה גיר ג'סם, ות'בת אן אלכל פעלה ואנה סבבה אלפאעל כמא ביינא וכמא נביין, קיל אן אלעאלם מן פיץ' אללה, ואנה אפאץ' עליה כל מא יחדת' פיה, וכד'לך יקאל אנה אפאץ' עלמה עלי אלאנביא, אלמעני כלה אן הד'ה אלאפעאל פעל מן ליס בג'סם והו אלד'י יסמי פעלה פיצ'א.
6
הקושי בתפיסת הכוח המופשט וכשלי ההמון
המושג) הכינוי הזה, כלומר "שפע", משמש בעברית גם ביחס לאל יתעלה, בשל הדימוי למעיין מים שופע כמו שציינו, כי אין ביטוי טוב מזה לדימוי של פעולתו של הנבדל, כלומר השפע. משום שאיננו יכולים למצוא מונח מדויק המתאים לעניין המדויק, כי קשה מאוד לתפוס "תצור" את פעולת הנבדל כמו שקשה מאוד לתפוס את מציאות הנבדל. וכמו שהדמיון אינו תופס כמצוי אלא גוף או כוח בגוף, כך הדמיון אינו תופס את קיומה של פעולה אלא במגע ישיר של פועל, או ממרחק מסוים ומכיוון מיוחד.
הכשל) עד כדי כך שכאשר התחוור לחלק מהמון העם שהאלוה אינו גוף או שאינו מתקרב אל מה שהוא עושה, דמיינו שהוא מצווה את המלאכים והמלאכים עושים את הפעולות האלה במגע ישיר ובקרבת גוף אל גוף כמו שאנחנו פועלים במה שאנחנו פועלים בו. ודמיינו גם את המלאכים כגופים. יש מהם מי שמאמין שהוא יתעלה מצווה על דבר בדיבור כדיבורנו, כלומר בהגאים ובקול, ואז הדבר נעשה. כל זה בעקבות הדמיון, שהוא גם יצר רע באמת, כי כל חסרון בשכל או במידות הוא פעולת הדמיון או בעקבות פעולתו. אך אין זו מטרת הפרק, אלא המטרה היא הבנת עניין ה"שפע" שנאמר לגבי האל ולגבי השכלים, כלומר המלאכים, מפני שאינם גופים.
והד'ה אלאסמיה אעני אלפיץ' קד אטלקתה אלעבראניה איצ'א עלי אללה תעלי מן אג'ל אלתשביה בעין אלמא אלפאיצ'ה כמא ד'כרנא, אד' לם יוג'ד לתשביה פעל אלמפארק אחסן מן הד'ה אלעבארה אעני אלפיץ', אד' לא נקדר עלי חקיקה' אסם תטאבק חקיקה' אלמעני, לאן תצור פעל אלמפארק עסר ג'דא כמת'ל עסר תצור וג'וד אלמפארק. וכמא אן אלכ'יאל לא יתצור מוג'ודא אלא ג'סם או קוה פי ג'סם, כד'לך לא יתצור אלכ'יאל וקוע פעל אלא במבאשרה' פאעל, או עלי בעד מא ומן ג'הה מכ'צוצה, חתי אנה למא צח ענד בעץ' אלג'מהור כון אלאלאה לא ג'סם או אנה לא ידנו ממא יפעלה תכ'ילוא אנה יאמר אלמלאיכה, ואלמלאיכה תפעל תלך אלאפעאל באלמבאשרה ובדנו ג'סם מן ג'סם כמא נפעל נחן פי מא נפעל פיה, ותכ'ילוא אלמלאיכה איצ'א אג'סאם. ומנהם מן יעתקד אנה תעלי יאמר אלשי בכלאם ככלאמנא אעני בחרף וצות, פינפעל ד'לך אלשי, כל הד'א תבע אלכ'יאל אלד'י הו איצ'א יצר רע חקיקה, אד' כל נקיצה נטקיה או כ'לקיה פהי פעל אלכ'יאל או תאבעה לפעלה, ומא הד'א גרץ' אלפצל, בל אלקצד פהם מעני אלפיץ' אלמקול פי חק אללה ופי חק אלעקול אעני אלמלאיכה לכונהא גיר אג'סאם.
7
שפע במובן אחר: ההשפעות הפיזיות של הגלגלים
גם על כוחות הגלגלים אומרים שהם שופעים במציאות, ואומרים "שפע הגלגל", אף על פי שפעולותיו באות מגוף, ולכן הכוכבים פועלים ממרחק מיוחד, כוונתי לקרבתם אל המרכז וריחוקם ממנו ויחסיהם זה לזה. ומכאן הפתח לאסטרולוגיה.
ויקאל פי אלקוי אלפלכיה איצ'א אנהא תפיץ' פי אלוג'וד ויקאל פיץ' אלפלך ואן כאנת אפעאלה תאתי מן ג'סם, ולד'לך תפעל אלכואכב בבעד מכ'צוץ אעני קרבהא מן אלמרכז ובעדהא מנה ונסבה' בעצ'הא לבעץ', ומן הנא דכ'ל לאחכאם אלנג'ום.
8
האופי ההדדי של השופע והמושפע
מה שציינו שספרי הנביאים משאילים את עניין השפע גם לפעולת האלוה, הוא מה שנאמר: "אֹתִי עָזְבוּ, מְקוֹר מַיִם חַיִּים" (ירמיהו ב,יג), כלומר שפיעת החיים, דהיינו המציאות שהיא החיים בלי ספק. וכן במה שנאמר: "כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים" (תהילים לו,י) הכוונה שפיעת המציאות. וכן בסוף הפסוק: "בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר" (שם) זו אותה המשמעות עצמה: בשפיעת השכל ששפע ממך אנו משכילים ועל כן אנו הולכים בדרך הישר ומביאים ראיות ומשיגים את השכל. הבן זאת.
אמא מא ד'כרנאה מן אן כתב אלאנביא אסתעארת מעני אלפיץ' איצ'א לפעל אלאלאה פהו קולה אותי עזבו מקור מים חיים, יעני פיץ' אלחיאה, אי אלוג'וד אלד'י הו אלחיאה בלא שך. וכד'לך קולה כי עמך מקור חיים יריד בה פיץ' אלוג'וד. וכד'לך תמאם אלקול והו קולה באורך נראה אור הו אלמעני בעינה, אן בפיץ' אלעקל אלד'י פאץ' ענך נעקל פנהתדי ונסתדל ונדרך אלעקל, פאפהמה: