חלק ב, פרק יט

חלק ב, פרק יט

הראיה לחידוש העולם מטבע המציאות

1	דעת אריסטו: המציאות מוכרחת מהאל, בלא כוונה כבר התברר לך (א,סט1) משיטת אריסטו ומשיטתו של כל הדוגל בקדמות העולם, שלדעתו המציאות הזאת נבעה מן הבורא על דרך החיוב, ושהוא יתעלה עילה ואילו היא עלולה, וכך התחייב. ושכמו שאין אומרים עליו יתעלה "למה הוא נמצא" או "איך הוא נמצא כך", כלומר אחד ואינו גוף – כך אין אומרים על העולם בכללותו "למה הוא נמצא" או "איך הוא נמצא כך". כי כל זה מחויב שיהיה כך, העילה ועלולהּ, ולא ייתכן בהם שום הֶעדר ולא שינוי מכפי שהם. הטבע מתמיד) ולכן מתחייב מן הדעה הזאת שכל דבר חייב להתמיד כטבעו, וששום דבר לא ישתנה בשום אופן מטבעו; השינוי נמנע) לפי הדעה הזאת שינוי של מי מן הנמצאים הוא נמנע. ואם כן כל הדברים האלה אינם בכוונת מכוון שבחר ורצה שהם יהיו כך, כי אילו היו בכוונת מכוון – הרי שלפני הכוונה אליהם לא היו מצויים כך.	קד באן לך מן מד'הב ארסטו ומן מד'הב כל מן יקול בקדם אלעאלם, אנה ירי אן הד'א אלוג'וד צדר ען אלבארי עלי ג'הה' אללזום, ואנה תעלי עלה והד'א מעלול, והכד'א לזם, וכמא לא יקאל פיה תעלי לם וג'ד או כיף וג'ד הכד'א אעני ואחדא וגיר ג'סם, כד'לך לא יקאל פי אלעאלם בג'מלתה לם וג'ד או כיף וג'ד הכד'א, אד' הד'א כלה לאזם אן יוג'ד כד'א אלעלה ומעלולהא, ולא ימכן פיהמא עדם בוג'ה ולא תגיר עמא המא עליה. פלד'לך ילזם ען הד'א אלראי לזום דואם כל שי עלי טביעתה, ואן לא יתגייר בוג'ה שי מן אלאשיא ען טביעתה. ובחסב הד'א אלראי יכון תגייר שי מן אלמוג'ודאת ען טביעתה ממתנע, פלא תכון אד'א' הד'ה אלאשיא כלהא בקצד קאצד אכ'תאר ואראד אן תכון הכד'א, לאנה אן כאנת בקצד קאצד פקד כאנת גיר מוג'ודה הכד'א קבל אן תקצד.
2	דעת התורה: העולם נברא מתוך כוונה, ומטרת הפרק – ראיות לכך ואילו לפי דעתנו אנו, הדבר ברור שהם בכוונה ולא על דרך החיוב, ואפשר שאותו מכוון ישנה אותם ויתכוון כוונה אחרת; אם כי לא כל כוונה שהיא, כי יש טבע קבוע לנמנעוֹת שאי אפשר לבטל, כמו שנבאר (ג,טו).	ואמא בחסב ראינא נחן פאלאמר בין אנהא בקצד לא עלי ג'הה' אללזום, ויג'וז אן יגיירהא ד'לך אלקאצד ויקצד קצדא אכ'ר, לכן ליס אי קצד באטלאק לאן ת'ם טביעה' אמתנאע ת'אבתה לא ימכן בטלאנהא כמא נבין.
3	מטרתי בפרק זה היא לבאר לך בראיות הקרובות להוכחה שמציאות זו שלנו מורה לנו על כך שהיא בהכרח בכוונת מכוון, מבלי שאיאלץ לקבל על עצמי את מה שסילפו ה"מדברים", שביטלו את טבע המציאות ודגלו בקיום האטום ובבריאת המקרים התמידית, וכל עקרונותיהם שביארתי לך (א,עג), שהם רצו להקדים אותם רק כדי לקיים את טענת ה"ייחוד" (=קיומו של מי ש"ייחד" את המציאות על פני אפשרויות אחרות) (א,עד12-10). אל תחשוב שגם הם אמרו מה שאני אומר. אכן מטרתם היתה בלי ספק כמטרתי, וכן הם ציינו את הדברים שאני אציין וראו בהם את הייחוד; אלא שאצלם אין הבדל בין ייחוד הצמח באודם על פני לובן, או המתיקות על פני המרירות, לבין ייחוד השמים בתבניתם הנוכחית על פני היותם מרובעים או משולשים. הם ביססו את הייחוד על ידי הנחותיהם, הידועות לך כבר (א,עד12-10); ואילו אני מבסס את הייחוד במה שראוי שיבוסס על ידיו, על ידי הנחות פילוסופיות הלקוחות מטבע המציאות.	וגרצ'י פי הד'א אלפצל אן אביין לך בדלאיל תקארב אלברהאן אן וג'ודנא הד'א ידלנא עלי אנה בקצד קאצד צ'רורה, מן גיר אן אתכלף מא ארתכבתה אלמתכלמין מן אבטאל טביעה' אלוג'וד ואלקול באלג'ז וכ'לק אלאעראץ' מסתמר וג'מיע מא ביינת לך מן אצולהם אלתי אנמא ראמוא תמהידהא לאיג'אד אלתכ'ציץ, ולא תט'ן אנהם איצ'א קאלוא הד'א אלד'י אקולה, אמא אנהם ראמוא מא ארומה פלא שך, וכד'לך ד'כרוא אלאמור אלתי אד'כרהא ולחט'וא פיהא אלתכ'ציץ, גיר אנהם לא פרק ענדהם בין אכ'תצאץ הד'א אלנבאת באלחמרה דון אלביאץ' או באלחלאוה דון אלמרארה, או אכ'תצאץ אלסמא במא הי עליה מן אלשכל דון אלתרביע ואלתת'לית', ואת'בתוא אלתכ'ציץ במקדמאתהם תלך אלתי קד עלמתהא, ואנא את'בת אלתכ'ציץ פי מא ינבגי אן ית'בת פיה במקדמאת פלספיה מאכ'וד'ה מן טביעה' אלוג'וד.
4	הנחה מוסכמת: חומר משותף לדברים שונים מחייב גורם חיצוני את הדרך הזאת אבאר לאחר שאניח את ההנחה הבאה: כל חומר משותף בין דברים המשתנים באחד מאופני השינוי, אין מנוס בהכרח א) מסיבה אחרת מחוץ לחומר המשותף הזה, שהיא אשר חייבה שחלקו יהיה באופן כזה וחלקו באופן אחר, ב) או סיבות, כמניין הדברים השונים זה מזה. זוהי הנחה שמסכימים עליה הן המאמינים בקדמות הן המאמינים בחידוש. לאחר הנחה זו אחל לבאר מה שהתכוונתי לבארו, באופן של שאלות ותשובות על דעת אריסטו.	והד'ה אלטריק אבינהא בעד תקדים הד'ה אלמקדמה, והי, אן כל מאדה משתרכה בין אשיא מתגאירה בוג'ה מן וג'וה אלתגאיר, פלא בד צ'רורה מן סבב אכ'ר כ'ארג' ען תלך אלמאדה אלמשתרכה הו אלד'י אוג'ב כון בעצ'הא בצפה' מא ובעצ'הא בצפה אכ'רי, או אסבאב עלי עדד אלמתגאיראת. והד'ה מקדמה מג'מע עליהא ממן יעתקד אלקדם וממן יעתקד אלחדות'. ובעד הד'ה אלמקדמה אכ'ד' פי תביין מא קצדת לתביינה עלי ג'הה' אלמסאלה ואלג'ואב עלי ראי ארסטו.
5	שלב 1: ההבדל בין המינים נובע מהתמזגות היסודות שאלנו את אריסטו: "הוכחת לנו שהחומר של כל מה שמתחת לגלגל הירח הוא חומר אחד המשותף לכול. מה אם כן הטעם לכך שהמינים המצויים כאן שונים זה מזה? ומה הטעם לכך שפרטי כל מין מהם שונים זה מזה?".	סאלנא ארסטו וקלנא לה, קד ברהנת לנא עלי כון מאדה' כל מא תחת פלך אלקמר מאדה ואחדה משתרכה ללכל, פמא עלה' אכ'תלאף הד'ה אלאנואע אלמוג'ודה הנא, ומא עלה' אכ'תלאף אשכ'אץ כל נוע מנהא.
6	השיב לנו על כך ואמר: "הטעם לשוני הזה הוא השתנות התמזגות המורכבים מן החומר הזה. כי החומר המשותף הזה קיבל בהתחלה ארבע צורות, ולכל צורה מהן השתייכו שתי איכויות, ועל ידי ארבע האיכויות האלה נעשה ליסודות למה שהורכב ממנו. כי הם מתערבים תחילה על ידי תנועת הגלגל ואחר כך מתמזגים, וכך נוצר השוני במתמזגים המורכבים מהם בשיעורים שונים של חם וקר, לח ויבש, ועל ידי המזגים השונים האלה נוצרות בהם הכנות שונות לקבלת צורות שונות. גם בצורות האלה הם נעשים מוכנים לקבלת צורות אחרות, וכן הלאה, תמיד. לחומר של צורה מינית אחת מסוימת יש מנעד גדול בכמות ובאיכות, ובהתאם למנעד הזה שונים פרטי המין זה מזה, כמו שהתבאר במדעי הטבע. כל זה נכון וברור למי שנוהג עם עצמו בלא משוא פנים ואינו מרמה את עצמו".	פג'אובנא ען ד'לך באן קאל, עלה' אלאכ'תלאף תגיר אמתזאג' אלמרכבאת מן תלך אלמאדה, וד'לך אן תלך אלמאדה אלמשתרכה קבלת אולא ארבע צור, וכל צורה מנהא תבעתהא כיפיתין, ובתלך אלכיפיאת אלארבע צארת אסטקצאת למא תרכב מנהא, וד'לך אנהא תכ'תלט אולא בחרכה' אלפלך, ת'ם תמתזג' פיחדת' אלאכ'תלאף פי אלמכ'תלטאת אלמתרכבה מנהא במקאדיר מכ'תלפה מן אלחאר ואלבארד ואלרטב ואליאבס, פתציר פיהא בהד'ה אלאמזג'ה אלמכ'תלפה תהיואת מכ'תלפה לקבול צור מכ'תלפה, ובתלך אלצור איצ'א תציר מתהייה לקבול צור אכ'רי, והכד'א דאימא. ואלצורה אלנועיה אלואחדה יוג'ד למאדתהא ערץ' כביר פי כמהא וכיפהא, ובחסב ד'לך אלערץ' תכ'תלף אשכ'אץ אלנוע כמא תביין פי אלעלם אלטביעי. והד'א כלה צחיח ביין למן ינצף נפסה ולא יכ'דעהא.
7	שלב 2: ההבדל ביסודות נובע מההבדל במיקום אחר כך שאלנו עוד את אריסטו: "מאחר שהתמזגות היסודות היא הסיבה להכנת החומרים לקבלת הצורות השונות, מה הכין את החומר הראשון הזה כך שחלקו קיבל את צורת האש וחלקו את צורת הארץ, ומה שביניהם (הוכן) לקבל את צורת המים והאוויר, בעוד חומר הכול הוא אחד, משותף? במה היה חומר הארץ מתאים יותר לצורת הארץ וחומר האש לצורת האש?"	ת'ם סאלנא ארסטו איצ'א וקלנא לה, אד'א כאן אמתזאג' אלאסטקסאת הו אלסבב פי תהיו אלמואד לקבול אלצור אלמכ'תלפה, אי שי הי תלך אלמאדה אלאולי חתי קבל בעצ'הא צורה' אלנאר ובעצ'הא צורה' אלארץ' ומא בינהמא לקבול צורה' אלמא ואלהוא ומאדה' אלכל ואחדה משתרכה, ובמא ד'א כאנת מאדה' אלארץ' אחק בצורה' אלארץ' ומאדה' אלנאר אחק בצורה' אלנאר.
8	ענה לנו אריסטו על כך: "חייב זאת השוני במיקומים, כי הם חייבו לחומר האחד הזה הכנות שונות. כי מה שקרוב למקיף הושפע ממנו בעדינות ותנועה מהירה והתקרב לטבעו, ועל כן קיבל בהכנה זו את צורת האש. וככל שהחומר רחוק יותר מן המקיף לכיוון המרכז, נעשה עבה יותר וקשה יותר ופוחת אורו, וכך נעשה ארץ. והוא הטעם למים ולאוויר. זה הכרחי, כי בלתי אפשרי שהחומר יהיה שלא במקום, או שהמקיף יהיה המרכז והמרכז יהיה המקיף. ודבר זה חייב לו שיתייחד בצורות שונות, כוונתי להכנה לקבל צורות שונות".	פג'אוב ארסטו ען ד'לך באן קאל, אוג'ב ד'לך אכ'תלאף אלמואצ'ע, אד' הי אוג'בת להד'ה אלמאדה אלואחדה תהיואת מכ'תלפה, וד'לך אן אלד'י ילי מנהא אלמחיט את'ר פיה לטאפה וסרעה' חרכה וקרב מן טביעתה, פקבל בד'לך אלתהיו צורה' אלנאר, וכלמא בעדת אלמאדה ען אלמחיט נחו אלמרכז צארת אכת'ף ואצלב ואקל צ'ו פצארת ארצ'א. והי אלעלה פי אלמא ואלהוא. פכאן ד'לך צ'רורי אד' מן אלמחאל אן תכון הד'ה אלמאדה פי לא מכאן, או יכון אלמחיט הו אלמרכז ואלמרכז הו אלמחיט, פהד'א אוג'ב להא אלתכ'ציץ בצור מכ'תלפה, אעני אלתהיו לקבול צור מכ'תלפה.
9	שלב 3: חומר השמים שונה מחומר הארץ אחר כך שאלנו אותו: "האם החומר של המקיף, דהיינו השמים, וחומר היסודות, אחד הוא?".	ת'ם סאלנאה וקלנא לה, הל אלמחיט אעני אלסמא מאדתהא ומאדה' אלאסטקסאת ואחדה.
10	אמר: "לא, אלא זהו חומר אחר וצורות אחרות, והגופים שאצלנו ואלה (שבשמים) נקראים 'גוף' ברב־משמעיות, כמו שביארו האחרונים. וכל זה כבר הוכח".	קאל לא, בל תלך מאדה אכ'רי וצור אכ'רי, ואלג'סם מקול עלי הד'ה אלאג'סאם אלתי לדינא ועלי תלך באשתראך כמא ביין אלמתאכ'רון. וקד ברהן עלי ג'מיע ד'לך.
11	הכנה לשלב 4: החומר של השמים אחד, אבל צורות הגלגלים שונות הנחה) מכאן שמע, אתה המעיין בחיבורי זה, מה שאני אומר: ידועה לך הוכחת אריסטו שניתן ללמוד על שוני הצורות מן השוני בפעולות. צעד 1) וכיוון שתנועות ארבעת היסודות ישרות ותנועת הגלגל סיבובית, נודע שהחומר ההוא אינו החומר הזה. וזה נכון לפי העיון במדעי הטבע. צעד 2) וכיוון שאתה מוצא שגם אלה שתנועותיהם ישרות, יש בהן כיוונים שונים: מהם מה שנע כלפי מעלה ומהם מה שנע כלפי מטה; וגם מבין אלה שנעים לכיוון אחד יש שנע מהר יותר ויש שנע לאט יותר – נודע שהן בעלי צורות שונות. ומכך נודע שהיסודות הם ארבעה. מסקנה) באותו אופן ראָיה עצמו מתחייב גם שחומר הגלגלים כולם אחד הוא, כי כולם נעים סיבובית, ואילו צורת כל גלגל שונה מצורת הגלגל האחר, כי זה נע ממזרח למערב ואחר נע ממערב למזרח; ועוד, שתנועותיהם שונות במהירות ובאיטיות.	ומן הנא אסמע מא אקולה אנא יא איהא אלנאט'ר פי מקאלתי הד'ה. קד עלמת ברהאן ארסטו אן באכ'תלאף אלאפעאל יסתדל עלי אכ'תלאף אלצור, פלמא כאנת חרכאת אלאסתקסאת אלארבעה מסתקימה וחרכה' אלפלך דוריה עלם אן תלך אלמאדה גיר הד'ה אלמאדה, והד'א צחיח בחסב אלנט'ר אלטביעי. ולמא וג'דת איצ'א הד'ה אלתי חרכאתהא מסתקימה מכ'תלפה' אלג'הה מנהא מא יתחרך אלי פוק ומנהא מא יתחרך אלי אספל, ווג'ד איצ'א אלד'י יתחרך מנהא לג'הה ואחדה בעצ'הא אסרע ובעצ'הא אבטא, עלם אנהא מכ'תלפה' אלצור, ובהד'א עלם אן אלאסתקסאת ארבעה. ועלי הד'א אלנחו מן אלאסתדלאל בעינה ילזם איצ'א אן תכון מאדה' אלאפלאך כלהא ואחדה, אד' כלהא תתחרך דורא, וצורה' כל פלך מכ'אלפה לצורה' אלפלך אלאכ'ר אד' הד'א יתחרך מן אלשרק ללגרב ואכ'ר מן אלגרב ללשרק, ואיצ'א פאן חרכאתהא מכ'תלפה פי אלסרעה ואלאבטא,
12	שלב 4: רק מייחד מסביר את ההבדל בין הצורות באותו חומר מתחייב אם כן לשאול אותו עוד ולומר לו: "בהינתן שאותו חומר משותף לכל הגלגלים, וכל מצע מהם התייחד בצורה מסוימת שאינה צורת האחר – מי הוא שייחד את המצעים האלה והכין אותם לקבלת צורות שונות? האם יש מעבר לגלגל דבר אחר שיש לייחס לו את הייחוד הזה, מלבד האל, יתרומם ויתהדר?".	פילזם אן יסאל איצ'א ויקאל לה אד' והד'ה מאדה משתרכה לג'מיע אלאפלאך קד אכ'תץ כל מוצ'וע מנהא בצורה' מא גיר צורה' אלאכ'ר, מן הו מכ'צץ הד'ה אלמוצ'ועאת ומהייהא לקבול צור מכ'תלפה, והל ת'ם בעד אלפלך שי אכ'ר ינסב לה הד'א אלתכ'ציץ אלא אללה עז וג'ל.
13	ניסיונות אריסטו להסביר זאת בלי מייחד לא צלחו הריני להסב את תשומת לבך לגודל העמקתו של אריסטו ולמופלאות "גריב" השגתו, וכיצד דחקה אותו קושיה זו בלי ספק, וניסה לחמוק ממנה בדברים שהמציאות לא עזרה לו בהם, אף על פי שלא הזכיר את הקושיה הזאת. אבל נראה מדבריו שהוא מנסה לסדר לנו את מציאות הגלגלים כמו שסידר לנו את מציאות מה שתחת לגלגל, כך שהכול יהיה על דרך החיוב הטבעי ולא על דרך כוונת מכוון כחפצו וייחוד מייחד באיזה אופן שאהב. אך זה לא עלה בידו, ולא יעלה בידו לעולם. כי הוא ניסה לתת טעם לכך שהגלגל נע מן המזרח ואינו נע מן המערב; וניסה לתת טעם לכך שחלקם מהירי תנועה וחלקם איטיים, ושזה מתחייב מסידור מיקומם ביחס לגלגל העליון; וניסה לתת טעם לכך שלכל כוכב (לכת) מן השבעה יש כמה גלגלים, בעוד אותו מספר עצום (של כוכבי שבת) נמצא בגלגל אחד.	והאנא אנבהך עלי בעד גור ארסטו וגראבה' אדראכה, וכיף זחמה הד'א אלאעתראץ' בלא שך וראם אלכ'רוג' ענה באשיא לם יסאעדה אלוג'וד עליהא, ואן כאן לם יד'כר הד'א אלאעתראץ', לכנה יבדו מן אקואלה אנה ירום אן ינט'ם לנא וג'וד אלאפלאך כמא נט'ם לנא וג'וד מא דון אלפלך, חתי יכון אלכל עלי ג'הה' אללזום אלטביעי לא עלי ג'הה' קצד קאצד כיף שא ותכ'ציץ מכ'צץ עלי אי וג'ה אחב, פלם יתם לה ד'לך ולא יתם אבדא. וד'לך אנה ירום אן יעטי אלעלה פי כון אלפלך תחרך מן אלשרק ולם יתחרך מן אלגרב, וירום אן יעטי אלעלה פי כון בעצ'הא סריע אלחרכה ובעצ'הא בטי, ואן ד'לך לאזם לנט'אם וצ'עהא מן אלפלך אלאעלי, וירום אן יעטי אלעלה פי כון כל כוכב מן אלסבעה לה עדה' אפלאך והד'א אלעדד אלעט'ים פי פלך ואחד,
14	לכל זה הוא ניסה לתת סיבות, כדי שהדברים יסודרו לנו בסדר טבעי על דרך החיוב. אבל שום דבר מזה לא עלה בידו. כי כל מה שהוא ביאר לנו לגבי מה שמתחת לגלגל הירח נוהג כסדר מתאים למציאות והטעמים לו ברורים, וייתכן לומר עליו שהוא על דרך החיוב מתנועת הגלגל ומכוחותיו. אבל כל מה שאמר על ענייני הגלגל – הוא לא נתן טעם ברור לכך, והדבר אינו נוהג בו כסדר שניתן לטעון עליו שהוא מחויב. כי אנו רואים שהגלגלים – יש מהם שהמהיר מעל האיטי, ויש מהם שהאיטי מעל המהיר, ומהם בעלי מהירות שווה אף על פי שאחד מהם מעל השני, ודברים אחרים קשים מאוד אם בוחנים את הדבר על דרך החיוב, שאייחד להם פרק מפרקי החיבור הזה (ב,כד).	הד'א כלה ירום אעטא אסבאבה חתי ינט'ם לנא אלאמר נט'מא טביעיא עלי ג'הה' אללזום, לכנה לם יתם לה שי מן הד'א, לאן כל מא בינה לנא ממא דון פלך אלקמר ג'רי עלי נט'אם מטאבק ללמוג'וד בין אלעלל, ואמכן אן יקאל פיה אנה עלי ג'הה' אללזום ען חרכה' אלפלך וען קואה, אמא ג'מיע מא ד'כרה פי אמור אלפלך פלא עלה בינה אעטא פי ד'לך, ולא ג'רי אלאמר פיה עלי נט'אם ימכן אן ידעי פיה אללזום, אד' נרי אלאפלאך מנהא מא הו אלאסרע חרכה פוק אלאבטא חרכה, ומנהא מא הו אלאבטא חרכה פוק אלאסרע חרכה, ומנהא מא חרכאתהא מתסאויה ואן כאנת בעצ'הא פוק בעץ', ואמור אכ'ר עט'ימה ג'דא פי חק אעתבאר כון אלאמר עלי ג'הה' אללזום סאפרד להא פצלא מן פצול הד'ה אלמקאלה.
15	אריסטו עצמו מודע לחולשת טענותיו כללו של דבר: כיוון שאין ספק שאריסטו ידע את חולשת טענותיו במתן טעם לדברים האלה ונתינת סיבותיהם, הקדים לפני שהחל בחקירות האלה דברים בזה הלשון: "כעת נבקש לערוך חקירה הולמת על שתי שאלות. כי שׂומה עלינו לחקור עליהן ולדבר עליהן כמידת יכולתם של שכָלינו וידיעתנו ודעתנו. אך אין ראוי לאף אחד שייחס זאת לחוצפה ועזות פנים מצדנו, אלא ראוי שיתפעל משקידתנו על הפילוסופיה ותשוקתנו אליה. אם כן כשנדרוש אחר השאלות הנאצלות והנכבדות ונוכל לפתור אותם ולו מעט באופן מבוסס – ראוי לו לשומע לשמוח מאוד ולעלוז" (ראו על השמים ב, 12). זה נוסח דבריו.	ובאלג'מלה, פאן ארסטו בלא שך למא עלם צ'עף אקאוילה פי תעליל הד'ה אלאשיא ואעטא אסבאבהא קדם עלי אכ'ד'ה פי הד'ה אלמבאחת' כלאמא הד'א נצה, קאל נריד אלאן אן נפחץ ען מסאלתין את'נתין פחצא שאפיא, פאנה מן אלואג'ב אן נפחץ ענהמא ונקול פיהמא במבלג עקולנא ועלמנא וראינא, אלא אנה לא ינבגי לאחד אן ינזל ד'לך מנא עלי קחה וג'ראה, לכנה ינבגי אן יעג'ב מן חרצנא עלי אלפלספה ורגבתנא פיהא, פאד'א מא טלבנא אלמסאיל אלג'זילה אלשריפה וקוינא עלי אטלאקהא אטלאקא יסירא מברמא פיחק עלי אלסאמע אן ישתד סרורה ויבתהג'. הד'א נץ כלאמה.
16	התברר לך אם כן שהוא הכיר בלי ספק בחולשת הטיעונים האלה. על אחת כמה וכמה לאור העובדה שמדע המתמטיקה בזמנו לא הגיע לשלמות, ולא נודע בזמנו מה שאנחנו יודעים היום על תנועות הגלגל. ונראה לי שמה שאמר ב"מטפיזיקה" (יב,8), שהניח שיש שכל נבדל לכל גלגל, גם הוא רק בגלל העניין הזה, כדי שיהיה דבר המייחד כל גלגל בתנועה מסוימת. עוד נבאר (פסקאות 24-22) שהוא לא הרוויח מכך כלום.	פקד תביין לך אנה בלא שך עארף בצ'עף תלך אלאקאויל, ולא סימא בכון עלם אלתעאלים פי זמאנה כאן לם יכמל, ולא עלם פי זמאנה מן חרכאת אלפלך מת'ל מא עלמנאה אליום. ויבדו לי אן אלד'י קאלה פי מא בעד אלטביעה מן וצ'ע עקל מפארק לכל פלך אנמא הו מן אג'ל הד'א אלמעני איצ'א, חתי יכון הנאך שי יכ'צץ כל פלך בחרכה' מא, וסנבין אנה לם ירבח בהד'א שיא.
17	טעויות אריסטו נובעות מידע מדעי לוקה בחסר אשר ללשון דבריו שהבאתי לעיל, "כמידת יכולתם של שכלינו וידיעתנו ודעתנו" – אבאר לך את משמעותם, שלא ראיתי אצל אף אחד מן המפרשים. א) בדבריו "דעתנו" – כוונתו לדרך החיוב, שהיא הטענה שהעולם קדום. ב) בדבריו "ידיעתנו" – כוונתו לדבר הברור שכולם מסכימים עליו, שלכל דבר מן הדברים האלה יש הכרח בסיבה ועילה, ואין הוא דבר שקרה באופן מקרי. ג) בדבריו "שכלינו" – כוונתו לקוצר יכולתנו לתת סיבות לדברים דוגמת אלה עד תכליתם וסופם, אלא הוא חשב שניתן לתת להם (סיבות) במידה מוגבלת, וכן עשה. כי מה שציין לגבי מהירות התנועה הכללית ואיטיות גלגל כוכבי השבת משום שהוא בכיוון ההפוך, הוא טעם מוזר "גריב" ותמוה. "עג'יב" וכן אמר: "מחויב שככל שהגלגל רחוק יותר מן (הגלגל) השמיני, הוא מהיר יותר". אבל זה אינו עקבי, כמו שביארתי לך (ראו פסקה 14-13; א,עב2). חמור מזה: יש גם גלגלים הנעים ממזרח למערב מתחת לשמיני, והיה מתחייב שיהיו מהירים יותר מן הנעים תחתיהם גם כן ממזרח למערב, אפילו שתנועתם של אלה הנעים ממזרח קרובה במהירותה לתנועת התשיעי. אבל כמו שהודעתיך (בפסקה הקודמת), חכמת האסטרונומיה לא היתה (מפותחת) בזמנו כמו שהיא היום.	אמא קולה פי הד'א אלנץ אלד'י את'בת לך במבלג עקולנא ועלמנא וראינא פאני אביין לך מענאה ולם ארה לאחד מן אלשארחין. אמא קולה ראינא פאנה יעני בה ג'הה' אללזום אלד'י הו אלקול בקדם אלעאלם. ואמא קולה עלמנא פיעני אלאמר אלביין אלמג'מע עליה אן כל שי מן הד'ה אלאשיא לא בד לה מן סבב ועלה וליס הו אמר וקע כיף אתפק. וקולה עקולנא יעני קצורנא ען אעטא אסבאב מת'ל הד'ה אלאמור עלי גאיתהא ונהאיתהא, לכנה זעם אנה יעטי פיהא שיא יסירא וכד'לך פעל, לאן אלד'י ד'כרה מן סרעה' אלחרכת אלכליה ובטו פלך אלכואכב אלת'אבתה לכונה פי כ'לאף אלג'הה הי עלה מסתגרבה עג'יבה, וכד'לך קאל ילזם אן כלמא בעד פלך ען אלת'אמן כאן אסרע חרכה, לכן הד'א לם יטרד כמא ביינת לך. ואשד מן הד'א אן אפלאכא איצ'א תתחרך מן אלמשרק אלי אלמגרב מן דון אלת'אמן, פכאן יג'ב אן תכון אסרע ממא תחתהא ממא יחתרך כד'לך מן אלמשרק אלי אלמגרב, ואן כאן תכון הד'ה אלמתחרכה מן אלמשרק קריבה פי אלסרעה מן חרכה' אלתאסע, לכנה כמא אעלמתך לם יכן עלם אלהיאה פי זמאנה כמא הו אליום.
18	עדיפותה של דעת חידוש העולם דע שלפי דעתנו אנו, קהל הדוגלים בחידוש העולם, כל זה קל ומתאים לעקרונות שלנו. כי אנחנו אומרים: יש מייחד שייחד כל גלגל בכיוון התנועה ובמהירותה שחפץ, אלא שאיננו יודעים את אופן החכמה בהבאת הדבר למציאות כך. אילו היה אריסטו יכול לתת לנו טעם לשוני בין תנועות הגלגלים, כך שיהיה הדבר מתאים לסדר מיקומם של אלה ביחס לאלה, כמו שחשב – היה הדבר נפלא, "גריב" והיה טעם הייחוד לתנועותיהם השונות כטעם שוני היסודות במיקומם בין המקיף למרכז. אבל הדבר אינו מסודר כך, כמו שביארתי לך.	ואעלם אן בחסב ראינא נחן מעשר מן יקול בחדת' אלעאלם יסהל הד'א כלה ויטרד עלי אצולנא, לאנא נקול ת'ם מכ'צץ כ'צץ כל פלך במא שא מן ג'הה אלחרכה וסרעתהא, ולכנא נג'הל וג'ה אלחכמה פי איג'אד הד'א הכד'א. פלו קדר ארסטו אן יעטינא עלה' אכ'תלאף חרכה' אלאפלאך חתי יכון ד'לך עלי נט'אם וצ'ע בעצ'הא מן בעץ' כמא ט'ן לכאן ד'לך גריבא, וכאן יכון עלה' אלתכ'ציץ פי אכ'תלאף חרכאתהא כעלה' אכ'תלאף אלאסטקסאת פי וצ'עהא בין אלמחיט ואלמרכז, לכנה לם ינתט'ם אלאמר הכד'א כמא ביינת לך.
19	ראיות נוספות לצורך במייחד ראיה ברורה יותר מזו לגבי קיומו של הייחוד בגלגל, שאף אחד לא יכול למצוא לו סיבה מייחדת מלבד כוונת מכוון, הוא מציאות הכוכבים. כי העובדה שהגלגל נע תמיד והכוכב קבוע תמיד היא ראיה על כך שחומר הכוכבים אינו חומר הגלגלים. אבו נצר (אלפאראבי) כבר ציין בהערותיו לספר ה"פיזיקה" דברים בלשון זה: "יש הבדל בין הגלגל לבין הכוכבים, כי הגלגל שקוף והכוכבים אינם שקופים. הסיבה לכך היא שיש בין שני החומרים ושתי הצורות הבדל, אם כי קטן", זה לשונו. אמנם אני איני אומר "קטן" אלא שוני רב מאוד מאוד. כי אינני מביא ראיה מן השקיפות אלא מן התנועות.	ואבין מן הד'א פי וג'וד אלתכ'ציץ פי אלפלך אלד'י לא יקדר אחד אן יוג'ד לה סבבא מכ'צצא גיר קצד אלקאצד הו וג'וד אלכואכב, וד'לך אן כון אלפלך מתחרכא דאימא ואלכוכב ת'אבתא דאימא דליל עלי אן מאדה' אלכואכב ליסת הי מאדה' אלאפלאך, וקד ד'כר אבו נצר פי חואשיה עלי אלסמאע כלאמא הד'א נצה, קאל בין אלפלך ואלכואכב פרק, לאן אלפלך ישף ואלכואכב לא תשף, ואלסבב פי ד'לך אן בין אלמאדתין ואלצורתין פרקא ולכן יסירא, הד'א נץ כלאמה. אמא אנא פלא אקול יסירא בל מכ'תלף ג'דא ג'דא, לאני לא אסתדל באלשפוף בל באלחרכאת.
20	ברור לי שאלה שלושה חומרים ושלוש צורות: א) גופים נחים תמידית בעצמותם, והם גרמי הכוכבים; ב) וגופים נעים תמידית, והם גרמי הגלגלים; ג) וגופים נעים ונחים, והם היסודות.	פיבין לי אן הד'ה ת'לת' מואד ות'לת' צור, אג'סאם סאכנה אבדא פי ד'אתהא והי אג'ראם אלכואכב, ואג'סאם מתחרכה אבדא והי אג'ראם אלאפלאך, ואג'סאם תתחרך ותסכן והי אלאסתקסאת. פיא לית שערי אי שי ג'מע בין האתין אלמאדתין אלמכ'תלפתין אמא גאיה' אלאכ'תלאף כמא יבדו לי או אלד'י בינהמא אכ'תלאף יסיר כמא יד'כר אבו נצר, ומן הו אלמהיי להד'א אלאתחאד,
21	תמיהה א) מי ייתן וידעתי מה חיבר בין שני החומרים השונים האלה – בין אם שיא השינוי כמו שנראה לי, או שיש ביניהם שוני קטן כדברי אבו נצר – ומי הוא שהכין את ההתאחדות הזאת. כללו של דבר: שני גופים שונים, שאחד מהם קבוע בשני מבלי להתערב בו, אלא תָחום במקום מיוחד בו, מאוחה עמו, בלי כוונת מכוון – פלא "עג'יב" הוא. תמיהה ב) מופלא יותר מזה, שהכוכבים הרבים האלה שבשמיני – כולם כדוריים, מהם קטנים ומהם גדולים, כוכב פה והאחר במרחק אמה למראית עין, עשרה מצטופפים ומקובצים ולעומתם שטח גדול מאוד שאין בו דבר. מה הסיבה שייחדה לשטח זה עשרה כוכבים ושייחדה לאחר העדר כוכבים? תמיהה ג) ועוד: גוף הגלגל כולו – גוף אחד פשוט שאין בו שוני, ומדוע נעשה חלק זה של הגלגל מתאים יותר לכוכב המצוי בו מאשר חלק אחר? סיכום) כל זה וכל מה שדומה לו מאוד בלתי סביר, ואף קרוב להיות בלתי אפשרי אם מאמינים שכל זה הוכרח על דרך החיוב מן האל, כמו שסבור אריסטו. אך אם מאמינים שכל זה בכוונת מכוון שעשה כך, שום פלא ושום אי־סבירות אינם נלווים לדעה הזאת.	ובאלג'מלה ג'סמאן מכ'תלפאן מרכוז אחדהמא פי אלאכ'ר גיר מכ'אלט לה בל מתחייז פי מוצ'ע מנה מכ'צוץ מלתחם בה בגיר קצד קאצד עג'ב. ואעג'ב מן הד'א, הד'ה אלכואכב אלכת'ירה אלתי פי אלת'אמן כלהא אכר בעצ'הא צגאר ובעצ'הא כבאר, כוכב הנא ואכ'ר עלי בעד ד'ראע פי ראי אלעין, ועשרה מזדחמה מג'תמעה ורקעה כבירה ג'דא לא שי פיהא, מא אלסבב אלמכ'צץ להד'ה אלרקעה בעשרה כואכב ואלמכ'צץ ללאכ'רי לעדם אלכואכב. ואיצ'א ג'סם אלפלך כלה ג'סם ואחד בסיט לא אכ'תלאף פיה, פבאי סבב צאר הד'א אלג'ז מן אלפלך אחק בהד'א אלכוכב אלמוג'וד פיה מן אלג'ז אלאכ'ר,
22	אין שרירותיות בעולם מקום החקירה היחיד שנותר הוא האמירה: "מה הסיבה לכוונה לזה?". מה שידוע באופן כללי הוא שלכל זה יש מטרה שאיננו יודעים, ושאין זו פעולת שווא ולא במקרה. כי אתה הרי יודע שעורקי הכלב והחמור ועצביהם לא נוצרו באופן מקרי ובמידה מקרית, ואין זה מקרה שעורק זה עבה ועורק אחר דק, ושעצב אחד מתפצל לפיצולים רבים ואחר אינו מתפצל כך, ושאחד יורד ישירות ואחר מתפתל; ושכל דבר מזה אינו אלא למטרות מועילות, שההכרח בהן ידוע. איך אם כן ידמיין בר־דעת שמיקומם של הכוכבים האלה ומידותיהם ומספרם ותנועות גלגליהם השונות יהיו בלא משמעות או במקרה? אין ספק שכל דבר מהם הכרחי לפי כוונת המכוון.	והד'א כלה וכל מא הו מן נמטה אנמא יבעד ג'דא, בל יקארב אלאמתנאע אד'א אעתקד אן הד'א כלה וג'ב עלי ג'הה' אללזום ען אללה כמא יראה ארסטו. אמא אד'א אעתקד אן הד'א כלה בקצד קאצד פעל הכד'א פלא יצחב הד'א אלראי שי מן אלתעג'ב ולא בעד אצלא, ולא יבקי מוצ'ע בחת' אלא קולך מא אלסבב פי קצד הד'א, ואלד'י יעלם עלי אלתג'מיל אן הד'א כלה למעני לא נעלמה, ואן ליס הד'א פעל עבת' ולא כיף אתפק. לאנך קד עלמת אן ערוק שכ'ץ אלכלב ואלחמאר ואעצאבהמא מא וקעת כיף אתפק ובאי מקדאר אתפק, ולא צאר הד'א אלערק גליט'א ואכ'ר דקיקא ועצבה תתשעב שעב כת'ירה ואכ'רי לא תתשעב כד'לך, וואחדה נאזלה מסתקימה ואכ'רי אנעטפת באתפאק, ואנה לם יכן שי מן הד'א אלא למנאפע קד עלם צ'רוריתהא, פכיף יתכ'ייל עאקל אן תכון אוצ'אע הד'ה אלכואכב ומקאדירהא ועדדהא וחרכאת אפלאכהא אלמכ'תלפה ללא מעני או כיף אתפק, לא שך אן כל שי מנהא צ'רורי בחסב קצד אלקאצד.
23	הראיה מן השמים היא החזקה ביותר ואילו סידור הדברים האלה על דרך החיוב ולא ככוונה הוא דבר רחוק מאוד מאוד מתפיסה "תצור". אין לדעתי ראיה חזקה יותר על הכוונה משוני תנועות הגלגלים והיותו של הכוכב קבוע בגלגלים. לכן אתה מוצא שכל הנביאים נקטו את הכוכבים והגלגלים כראיה הכרחית על מציאות האלוה, וסופר במסורת על אברהם שלמד לקח מן הכוכבים, כמפורסם. ישעיה אמר כהסבת תשומת הלב להבאת ראיות מהם: "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה [הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר]" (ישעיהו מ,כו). וכן ירמיה אמר "עֹשֵׂה הַשָּׁמָיִם" (ראו ירמיהו י,יב). ואברהם אמר "ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם" (בראשית כד,ז). ואדון הנביאים אמר "[אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן] רֹכֵב שָׁמַיִם [בְּעֶזְרֶךָ וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים]" (דברים לג,כו), כמו שביארנו (א,ע).	ותרתיב הד'ה אלאמור עלי ג'הה' אללזום לא בקצד אמר בעיד מן אלתצור ג'דא ג'דא, ולא דליל ענדי עלי אלקצד אעט'ם מן אכ'תלאף חרכאת אלאפלאך וכון אלכוכב מרכוז פי אלאפלאך, ולד'לך תג'ד אלאנביא כלהם קד אתכ'ד'וא אלכואכב ואלאפלאך דלילא עלי וג'וד אלאלאה צ'רורה, וג'א פי חדית' אברהם מן אעתבארה באלכואכב מא קד שהר. וקאל ישעיה מנבהא עלי אלאסתדלאל בהא שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וכו', וכד'לך ירמיה קאל עושה השמים, וקאל אברהם י"י אלהי השמים, וקאל סיד אלנביין רוכב שמים, כמא בינא,
24	זוהי הראיה הנכונה שאין בה ספק. ביאור הדברים: כל השינויים בין הדברים שמתחת לגלגל (הירח) – אף על פי שהחומר שלהם אחד הוא, כמו שביארנו, תוכל לומר שמה שייחד אותם הוא כוחות מן הגלגל ומיקום החומר ביחס לגלגל כמו שלימדנו אריסטו. אך השינויים המצויים בגלגלים ובכוכבים – מי ייחד אותם, אם לא האל יתעלה? ואם יאמר האומר: "השכלים הנבדלים" – לא ירוויח מכך כלום. ביאור הדבר: כי השכלים אינם גופים כדי שיהיה להם מיקום ביחס לגלגל. מדוע אם כן נע גלגל זה את תנועת ההשתוקקות שלו אל עבר שכלו הנבדל לכיוון מזרח, בעוד אחר נע למערב? האם אתה סבור שהשֵׂכֶל האחד בצד מערב והשני בצד מזרח? והיותו של זה אטי וזה מהיר, כשדבר זה אינו נוהג בעקביות ביחס למרחקים ביניהם, כידוע לך.	והד'א הו אלדליל אלצחיח אלד'י לא שך פיה. וביאן ד'לך, אן כל מא דון אלפלך מן אלאכ'תלאפאת ואן כאנת מאדתהא ואחדה כמא ביינא תקדר אן תג'על מכ'צצהא קוי פלכיה ואוצ'אע אלמאדה מן אלפלך כמא עלמנא ארסטו, אמא אלאכ'תלאפאת אלמוג'ודה פי אלאפלאך ואלכואכב פמן מכ'צצהא, אלא אללה תעאלי. פאן קאל קאיל אלעקול אלמפארקה פמא רבח פי הד'א אלקול שיא, וביאן ד'לך, אן אלעקול ליסת אג'סאמא פיכון להא וצ'ע מן אלפלך, פלאי שי תחרך הד'א אלפלך חרכתה אלשוקיה נחו עקלה אלמפארק לג'הה' אלשרק ואכ'ר ללגרב, אתרי ד'לך אלעקל אלואחד פי ג'הה' אלגרב ואלאכ'ר פי ג'הה' אלשרק, וכון הד'א אבטי והד'א אסרע ולם יטרד ד'לך עלי נסבה' בעד בעצ'הא מן בעץ' כמא עלמת,
25	הכרח לומר שטבע הגלגל המסוים ועצמו קובעים שהוא ינוע לכיוון המסוים הזה ובמהירות המסוימת הזאת, ושהכרח השתוקקותו לעניין זה הוא כך (ב,ד4). כך טוען אריסטו ואת זה הוא אומר במפורש.	ולא בד צ'רורה אן יקאל אן טביעה' הד'א אלפלך וג'והרה אקתצ'ת אן יתחרך להד'ה אלג'הה ובהד'ה אלסרעה, ואן יכון לאזם אשתיאקה הד'א אלמעני הכד'א, וכד'לך יקול ארסטו ובהד'א יצרח,
26	דחיית פתרון ההשתוקקות של אריסטו חזרנו אם כן לנקודת הפתיחה שלנו. ונאמר: כיוון שהחומר שלהם כולם אחד הוא – במה יוחד זה בטבע שאינו טבעו של האחר, ונעשתה בו השתוקקות מסוימת המחייבת לו תנועה שכזו, בשונה מהשתוקקותו של האחר המחייבת לו תנועה באופן אחר? חייב להיות בהכרח מייחד.	פקד רג'ענא למא כנא פיה אולא, פנקול אד'א כאנת מאדתהא כלהא ואחדה באי שי תכ'צץ הד'א בטביעה דון טביעה' אלאכ'ר, וצאר פיה שוק מא יוג'ב לה הד'א אלנחו מן אלחרכה מכ'אלף לשוק אלאכ'ר אלד'י אוג'ב לה נחו חרכה אכ'רי, לא בד מן מכ'צץ צ'רורה.
27	הקדמה לדיון בפרקים הבאים הבחינה הזאת מובילה אותנו לחקור על שני נושאים. א) האחד: האם קיומה של השונות הזאת מחייב שיהיה הדבר בהכרח בכוונת מכוון ולא על דרך החיוב, או אין הוא מחייב? ב) והנושא השני: אם כל זה בכוונת מכוון שייחד את הייחוד הזה, האם הדבר מחייב שהוא יהיה מחודש לאחר העדר, או שאין הוא מחייב זאת, אלא מייחדו ייחדו מאז ומעולם? שכן היה מן הדוגלים בקדמות מי שאמר זאת. אחל לעסוק בשתי השאלות האלה, ולבאר מה שראוי לבאר בהן, בפרקים הבאים (ב,כ-כא).	פקד אכ'רג'נא הד'א אלאעתבאר אלי אלבחת' ען מטלבין, אחדהמא הל בוג'וד הד'א אלאכ'תלאף ילזם אן יכון ד'לך בקצד קאצד צ'רורה לא עלי ג'הה' אללזום, או לא ילזם. ואלמטלב אלת'אני הל אד'א כאן ג'מיע הד'א בקצד קאצד כ'צץ הד'א אלתכ'ציץ ילזם אן יכון ד'לך חאדת'א בעד עדם, או לא ילזם ד'לך בל יכון מכ'צצה לם יזל הכד'א אד' קד קאל הד'א איצ'א בעץ' מן יעתקד אלקדם. והאנא אכ'ד' פי הד'ין אלמטלבין ואביין מא ינבגי אן יביין פיהמא פי פצול תאתי: