חלק ב, פרק כא

חלק ב, פרק כא

הייתכן עולם קדמון שנוצר בכוונה?

1	הצגת הדעה שהעולם קדמון ושיש לו מייחד טענה) דע שיש מאחרוני הפילוסופים הדוגלים בקדמות העולם מי שאמר, שהאל יתעלה פועל את העולם ובוחר את מציאותו ומכוונו ומייחדו כפי שהוא, אך בלתי אפשרי שדבר זה היה בזמן מסוים ולא בזמן אחר, אלא כך היה ויהיה תמיד. הסבר) הם אמרו: "מה שחייב אותנו שלא נתפוס "תצור" פועֵל כפועל דבר אלא אם כן קדם הפועֵל בזמן למה שפעל, הוא שכך מחויב לגבינו במה שאנחנו פועלים. כי כל פועֵל שזהו תיאורו יש בו העדר מסוים, והוא היה פועֵל בכוח, וכאשר פעל – יצא אל הפועַל. ואילו האלוה יתעלה, שאין בו העדר ולא שום דבר בכוח – אין הוא קודם לפעֳלו, אלא הוא פועל מאז ומתמיד. וכמו שעצמותו נבדלת לגמרי מעצמותנו, כך גם יחס פעולותיו אליו נבדל מיחס פעולותינו אלינו". הם נקטו אותו היקש עצמו לגבי הייחוד והרצון. כי אין הבדל בין אם תאמר בעניין הזה 'פועל' או 'רוצה' או 'מכוון' או 'בוחר' או 'מייחד'. הם אמרו: "בלתי אפשרי גם שישתנו פעלו או רצונו", כמו שביארנו (ב,יג11).	אעלם אן מן אלמתאכ'רין מן אלפלאספה אלקאילין בקדם אלעאלם מן קאל, אן אללה תעלי פאעל אלעאלם ומכ'תאר וג'ודה וקאצדה ומכ'צצה עלי מא הו עליה, לכן יסתחיל אן יכון ד'לך פי וקת דון וקת, בל הכד'א כאן ויכון דאימא. קאלוא, אנמא אוג'ב לנא אן לא נתצור אן פאעלא פעל שיא אלא באן יתקדם אלפאעל עלי פעלה באלזמאן כוננא נחן כד'א ילזמנא פי מא נפעלה, לכון כל פאעל תכון הד'ה צפתה פפיה עדם מא וכאן פאעלא באלקוה, ולמא פעל כ'רג' אלי אלפעל, אמא אלאלאה תעלי אלד'י לא עדם פיה ולא שי באלקוה אצלא פמא יתקדם פעלה, בל לם יזל פאעלא, וכמא ד'אתה מבאינה לד'אתנא אי מבאינה כד'לך נסבה' פעלה אליה מבאינה לנסבה' פעלנא אלינא איצ'א. והד'א אלקיאס בעינה קאלוא פי אלתכ'ציץ ואלאראדה, לאן לא פרק בין קולך פאעל או מריד או קאצד או מכ'תאר או מכ'צץ פי הד'א אלמעני. קאלוא ויסתחיל איצ'א אן יתגייר פעלה או אראדתה כמא ביינא.
2	ביקורת הרמב"ם: משחק לשוני התברר לך אם כן, אתה המעיין בחיבורי זה, שהם שינו את המינוח "חיוב" אך השאירו את משמעותו. אולי מטרתם היתה לייפות את הביטוי או לסלק מוזרות. כי משמעות היות המציאות הזאת מחויבת תמידית מהעילה שלה באשר העילה תמידית, והוא האלוה, כדברי אריסטו, היא משמעות דבריהם שהעולם הוא מפעולת האלוה או בכוונתו ורצונו ובחירתו וייחודו אלא שהוא היה כך מאז ומקדם ויהיה לעד, כמו שזריחת השמש פועלת את היום בלי ספק אף על פי שאף לא אחד מהם קודם לשני בזמן.	פקד באן לך יא איהא אלנאט'ר פי מקאלתי הד'ה, אן האולא גירוא לפט' אללזום ואבקוא מענאה, לעלהם קצדוא תחסין עבארה או אזאלה' שנאעה, לאן מעני כון הד'א אלוג'וד לאזמא לעלתה דאימא בדואמהא והו אלאלאה עלי מא יקול ארסטו, הו מעני קולהם אן אלעאלם מן פעל אלאלאה או בקצדה ואראדתה ואכ'תיארה ותכ'ציצה לכנה לם יזל הכד'א ולא יזאל, כמא אן טלוע אלשמס הו פאעל אלנהאר בלא שך ואן כאן לא יתקדם אחדהמא אלאכ'ר בזמאן.
3	אין עולם שנוצר בכוונה ושהוא מחויב מהאל אך אין זו משמעות הכוונה שאנחנו מכוונים אליה. אלא רצוננו בזה הוא לטעון שהוא, כלומר העולם, אינו מתחייב ממנו יתעלה כחיוב העלול מעילתו, שאין הוא יכול להיפרד ממנה ואין הוא יכול להשתנות אלא אם תשתנה עילתו או ישתנה אחד ממצביה. כשתבין את העניין כך, ייוודע שבלתי אפשרי לומר שהעולם מתחייב ממציאות האלוה כחיוב העלול מעילתו, ושהוא מפעולת האלוה או על ידי ייחודו.	וליס הד'א הו מעני אלקצד אלד'י נקצדה נחן, בל נריד בד'לך אנה אעני אלעאלם ליס הו לאזם ענה תעלי לזום אלמעלול לעלתה אלתי לא ימכן מפארקתה להא ולא תגיירה אלא אן תתגייר עלתה או תתגיר חאלה מן חאלאתהא, פאד'א פהמת אלמעני הכד'א עלם אנה מן אלמחאל אלקול בכון אלעאלם לאזמא ען וג'וד אלאלאה לזום אלמעלול לעלתה ואנה מן פעל אלאלאה או בתכ'ציצה.
4	הצגת המשך הדיון העניין הסתכם אפוא. והדיון מביא אותנו בסופו של דבר לחקירה על השונות הקיימת בשמים, שהוכח (ב,יט5) שיש הכרח בסיבה לכך – האם הסיבה הזאת היא עילה לשוני הזה וכך התחייב ממציאותה, או שהסיבה הזאת היא הפועל את השוני הזה המיוחד לו, כפי שאנחנו, ההולכים אחר משה רבינו, מאמינים. נדבר על כך אחרי שנקדים הקדמה, שבה נבאר לך את משמעות ה"חיוב" שאריסטו מחזיק בו עד שתתפוס "תצור" אותו, ואחר כך (ב,כב) אחל לבאר לך את הכרעתי לכיוון הדעה שהעולם מחודש, בראיות עיוניות פילוסופיות נקיות מסילוף.	פקד תלכ'ץ אלאמר, ואנתהי בנא אלקול אלי אלבחת' ען הד'א אלאכ'תאלף אלמוג'וד פי אלסמא אלד'י תברהן אן לא בד לד'לך מן סבב, הל ד'לך אלסבב הו עלה להד'אאלאכ'תלאף והכד'א לזם ען וג'ודה, או ד'לך אלסבב הו אלפאעל להד'א אלאכ'תלאף אלמכ'צץ לה עלי אלג'הה אלתי נעתקד נחן תבאע משה רבינו. פלנקל פי ד'לך בעד אן נקדם מקדמה, והי אן נבין לך מעני אללזום אלד'י יראה ארסטו חתי תתצורה, וחיניד' אכ'ד' פי אן אביין לך תרג'יחי לראי חדות' אלעאלם בדלאיל נט'ריה פלספיה ברייה מן אלתמויה.
5	הקדמה: משמעות החיוב על פי אריסטו דבריו שהשכל הראשון התחייב מהאל, ושהשכל השני התחייב מהראשון, והשלישי מהשני, וכן דעתו שהגלגלים התחייבו מהשכלים, ואותו הסדר המפורסם שאתה מכיר מן המקומות שהוא דן בו, וכבר כתבנו ממנו כאן בקצרה (ב,ד12-4) – ברור שאין כוונתו בכך שדבר זה היה, ואז התחדש ממנו לאחר מכן זה שהתחייב ממנו, כי אין הוא אומר על אף אחד מהם שהוא מחודש. אלא ב"חיוב" כוונתו לסיבתיות, כאילו אמר: השכל הראשון הוא סיבת מציאותו של השכל השני, והשני סיבת מציאותו של השלישי, וכן הלאה. והם הדברים לגבי הגלגלים והחומר הראשון. ולשיטתו שום דבר מכל זה לא קדם לחברו ואינו נמצא בלעדיו.	קולה אן אלעקל אלאול לזם ען אללה, ואן אלעקל אלת'אני לזם ען אלאול, ואלת'אלת' ען אלת'אני, והכד'א כונה ירי אן אלאפלאך לזמת ען אלעקול, וד'לך אלתרתיב אלמשהור אלד'י קד עלמתה מן מואצ'עה, וקד וצ'ענא מנה הנא נבד'א, בין הו אנה ליס יריד בד'לך אן הד'א כאן ת'ם חדת' ענה ד'לך אללאזם ענה בעד ד'לך, לאנה לא יקול בחדות' שי מן הד'ה, ואנמא יריד באללזום אלסבביה, כאנה יקול אלעקל אלאול סבב וג'וד אלעקל אלת'אני, ואלת'אני סבב וג'וד אלת'אלת', אלי אכ'רהא. וכד'לך אלכלאם פי אלאפלאך ואלמאדה אלאולי, ולם יתקדם שי מן הד'ה כלהא ללאכ'ר ולא יוג'ד דונה ענדה.
6	הדבר דומה לכך שמישהו יאמר שמן האיכויות הראשוניות התחייבו החספוס והחלקות והקושי והרכות והסמיכות והדלילות. שאין לאף אחד ספק שהללו, כלומר החום והקור והלחות והיובש, הם המחדשים את החספוס והחלקות והקושי והסמיכות והדלילות האלה וכל מה שדומה לכך, שהם התחייבו מאותן ארבע איכויות ראשוניות, אף על פי שלא ייתכן שיימצא גוף בעל ארבע האיכויות הראשוניות האלה ומופשט מן האיכויות המשניות. בדיוק באותו אופן אומר אריסטו על המציאות בכללה, שכך וכך התחייב מכך וכך, עד שיגיע הדבר בסוף לעילה הראשונה, כלשונו, או השכל הראשון, או איך שתחפוץ לכנות אותו – כולנו מכוונים אל ראשית "מבדא" אחת. אלא שלדעתו כל מה שזולתו (של האל) מתחייב ממנו, כמו שתיארתי לך, ואילו אנחנו אומרים שהוא פעל את כל הדברים האלה בכוונה וברצון למצוי הזה, שלא היה מצוי ונעשה באותו רגע מצוי ברצונו יתעלה.	ומת'אל ד'לך, כמא לו קאל קאיל אן ען אלכיפיאת אלאול לזמת אלכ'שונה ואלמלאסה ואלצלאבה ואללין ואלכת'אפה ואלתכ'לכ'ל, אלד'י לא ישך אחד אן תלך אעני אלחרארה ואלברודה ואלרטובה ואליבוסה הי אלמחדת'ה להד'ה אלכ'שונה ואלמלאסה ואלצלאבה ואללין ואלכת'אפה ואלתכ'לכ'ל ומא אשבה ד'לך, וען תלך אלארבע כיפיאת אלאול לזמת הד'ה, ואן כאן לא ימכן אן יוג'ד ג'סם ד'ו הד'ה אלכיפיאת אלאול ומערי ען הד'ה אלכיפיאת אלת'ואני, עלי הד'א אלמת'אל בעינה יקול ארסטו פי אלוג'וד בג'מלתה אן כד'א לזם ען כד'א, אלי אן ינתהי ללעלה אלאולי כמא יקול הו או אלעקל אלאול או כיף שית אן תסמיה, כלנא נחו מבדא ואחד נקצד, גיר אנה ירי לזום כל מא סואה ענה כמא וצפת לך, ונחן נקול אן כל הד'ה אלאשיא הו פעלהא בקצד ואראדה להד'א אלמוג'וד אלד'י לם יכן מוג'ודא וצאר אלאן מוג'ודא באראדתה תעלי.
7	הקדמה לפרקים הבאים אחל כעת להביא את ראיותיי והכרעתי לכך שהעולם מחודש כדעתנו, בפרקים הבאים.	והאנא אכ'ד' פי ד'כר דלאילי ותרג'יחי לכון אלעאלם מחדת'א עלי ראינא פי פצול תאתי: