חלק ב, פרק כג
חלק ב, פרק כג
ההכרעה בדיון מסופק
| 1 |
שקלול עוצמת הקשיים בהשוואה בין שתי דעות מסופקות
דע שבאשר להשוואה בין הספקות המתחייבים מדעה מסוימת לבין הספקות המתחייבים מהפכהּ, וההכרעה לכיוון בעלת הספקות המועטים יותר – אין בוחנים זאת בריבוי מספר הספקות, אלא בגודל האבסורדיות שלהם וסתירתם את המציאות. כך שלעתים ספק אחד יהיה גדול יותר מאלף ספקות אחרים. |
אעלם, אן אלמקאיסה בין אלשכוך אללאזמה לראי מא ובין אלשכוך אללאזמה לנקיצ'ה ותרג'יח אקלהא שכוכא ליס אלאעתבאר פי ד'לך כת'רה' עדד אלשכוך, בל עט'ם שנאעתהא ומכ'אלפה' אלוג'וד להא, פקד יכון אלשך אלואחד אעט'ם מן אלף שך אכ'ר. |
| 2 |
נקיון הדעת כמבוא לדיון אמיתי
ועוד: ההשוואה הזאת תצלח רק ביד מי ששני ההפכים שווים לדידו. אך מי שמעדיף אחת משתי הדעות, אם בגלל חינוכו או בשל תועלת כלשהי – הרי הוא יהיה עיוור לאמת. כי מי שיש לו הטיה לא יכול להתעקש נגד דבר שהוכח, אבל נגד דברים כגון אלה ניתן להתעקש רבות. |
ולא תצח איצ'א הד'ה אלמקאיסה אלא למן טרפי אלנקיץ' ענדה עלי אלסוא, אמא מן יות'ר אחד אלראיין אמא לאג'ל תרביה או למנפעה' מא מן אלמנאפע פאנה יעמי ען אלצואב, אד' אלאמר אלברהאני לא יקדר צאחב אלהוי אן תעאנדה נפסה, אמא מת'ל הד'ה אלאמור פימכן ענאדהא כת'ירא. |
| 3 | תוכל, אם תחפוץ, להשתחרר מן ההטיה ולזנוח את ההרגלים ולהישען על העיון בלבד, ולהכריע לטובת מה שראוי להכריע לטובתו. אבל לשם כך יש לך צורך בכמה תנאים.א) הראשון: שתכיר את מידת טוּב דעתך ושלמות טבעך המולד; ודבר זה יתברר לך כשתתאמן במדעים המתמטיים למיניהם ובהשגת כללי הלוגיקה.ב) השני: הכרת מדעי הטבע והשגתם לאמיתם, עד שתדע את הספקות לאמיתם.ג) השלישי: מידותיך. כי כשהאדם מוצא את עצמו – ואין לדידנו הבדל אם דבר זה יהיה באופן מולד או נרכש – נוטה אל התאוות וההנאות, או מעדיף רוגז וכעס ומימוש כוח הכעס ושילוח רסנו, הוא יטעה לעולם וייכשל בכל מקום שילך, כי הוא יבקש דעות שיסייעו לו במה שטבעו נוטה אליו. | וקד ימכנך אן שית אן תתג'רד ען אלהוי ותטרח אלמעתאד ותעתמד עלי מג'רד אלנט'ר ותרג'ח מא ינבגי תרג'יחה, לכן תחתאג' פי ד'לך אלי שראיט עדה, אולהא אן תערף קדר ג'ודה' ד'הנך וסלאמה' פטרתך, וד'לך יתביין לך ענד ארתיאצ'ך פי סאיר אלעלום אלריאצ'יה ואדראך אלקואנין אלמנטקיה. ואלת'אני מערפה' אלעלום אלטביעיה ותחקיקהא חתי תעלם אלשכוך עלי חקאיקהא. ואלת'אלת' אכ'לאקך, פאנה מתי וג'ד אלאנסאן נפסה לא פרק ענדנא אן יכון ד'לך באלטבע או באלאכתסאב מאילא נחו אלשהואת ואללד'את, או מות'ר אלחרג' ואלגצ'ב ותנפיד' אלקוה אלגצ'ביה ואטלאק ענאנהא, פאנה אבדא יכ'טי ויעת'ר אין משא, לאנה יטלב ארא תסאעדה עלי מא טבעה מאיל נחוה. |
| 4 |
משמעות ההכרעה והמסורת בדיון מסוג זה
הערתי לך על כך כדי שלא תולך שולל. כי ייתכן שמישהו ישלה אותך ביום מן הימים בספק שהוא יטיל על חידוש העולם, ואתה תמהר להתפתות. כי הדעה הזאת מכילה הרס יסוד התורה וטפילת שקר על האלוה. על כן הֱיה תמיד חשדן כלפי דעתך בעניין זה, והסתמך על שני הנביאים שהם עמודי תיקון מציאות המין האנושי בהאמנותיו ובהתקבצויותיו. ואל תסטה מדעת חידוש העולם אלא בשל הוכחה, וזאת אינה מצויה בטבע. |
ואנמא נבהתך עלי ד'לך לאן לא תגתר, פקד יוהמך אחד יומא מא בשך ישככה עלי חדת' אלעאלם פתסארע ללאנכ'דאע, לאן הד'א אלראי פי צ'מנה הד קאעדה' אלשריעה ואפתיאת פי חק אלאלאה, פכן אבדא מתהמא ד'הנך פיה ומקלדא ללנביין אללד'ין המא עמדה' צלאח וג'וד אלנוע אלאנסאני פי אעתקאדאתה ואג'תמאעאתה, ולא תעדל ען ראי חדת' אלעאלם אלא בברהאן וד'לך גיר מוג'וד פי אלטבע. |
| 5 | כמו כן אל יבקר המעיין בחיבור זה את העובדה שאמרתי את הדברים הרטוריים האלה כדי לתמוך בהם את טענת חידוש העולם. כי ראש הפילוסופים, אריסטו, השתמש בחיבוריו העיקריים בדברים רטוריים כדי לתמוך בהם את דעתו על קדמות העולם. ועל כיוצא בזה יש לומר באמת: "לא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלהם?" (בבלי בבא בתרא קטז,א). אם הוא תמך את דעתו בהזיות הצאבים, כיצד לא נתמוך אותה (=את דעתנו) אנחנו בדברי משה ואברהם ובכל מה שמתחייב מכך? | ולא ינתקד איצ'א אלנאט'ר פי הד'ה אלמקאלה כוני קלת הד'א אלקול אלכ'טבי לנרפד בה אלקול בחדת' אלעאלם, פקד קאל רייס אלפלאספה ארסטו פי אמהאת כתבה אקאוילא כ'טביה ירפד בהא ראיה פי קדם אלעאלם, ופי מת'ל הד'א יקאל באלחקיקה לא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלהם, אד'א כאן הו ירפד ראיה בהד'יאן אלצאבה, כיף לא נרפדה נחן בקול משה ואברהם ובכל מא ילזם ען ד'לך. |
| 6 |
הקדמה לפרק הבא
כבר הבטחתי לך (ב,יט) פרק שאציין לך בו את הספקות הגדולים המתחייבים למי שחושב שהאדם יודע היטב את סדר תנועות הגלגלים והיותם דברים טבעיים הנוהגים כחוק מחויב, בעלי סדר ומשטר ברורים. והריני לבאר לך זאת. |
וקד כנת ועדתך בפצל אד'כר לך פיה אלשכוך אלעט'ימה אללאזמה למן יט'ן אן אלפלך קד אחאט אלאנסאן עלמא באנתט'אם חרכאתה וכונהא אמור טביעיה ג'אריה עלי חכם אללזום בינה' אלתרתיב ואלנט'אם, והאנא אבין לך ד'לך: |
