חלק ב, פרק כה

חלק ב, פרק כה

האפשרות לבאר את התורה לפי שיטת הקדמות

1	האפשרות לפרשנות המקרא כתואמת לדעת הקדמות דע שהימנעותנו מלומר שהעולם קדום אינה בגלל פסוקי התורה האומרים שהעולם מחודש. כי הפסוקים המורים על חידוש העולם אינם רבים יותר מן הפסוקים המורים על כך שהאלוה גוף, ושערי הפרשנות "תאויל" אינם נעולים בפנינו ולא נמנעים מאיתנו גם בנוגע לחידוש העולם. אלא היינו יכולים לפרש "תאויל" זאת (ולהוציא מהפשט) כמו שעשינו לגבי שלילת הגשמות, ואולי היה זה קל בהרבה, והיתה לנו יכולת של ממש לפרש "תאויל" את הפסוקים האלה ולקבוע שהעולם קדום, כמו שפירשנו "תאויל" את הפסוקים ושללנו את היותו יתעלה גוף.	אעלם, אן ליס הרבנא מן אלקול בקדם אלעאלם מן אג'ל אלנץ אלד'י ג'א פי אלתורה בכון אלעאלם מחדת'א, לאן ליסת אלנצוץ אלתי תדל עלי חדת' אלעאלם באכת'ר מן אלנצוץ אלתי תדל עלי כון אלאלאה ג'סמא, ולא אבואב אלתאויל איצ'א מסדודה פי וג'והנא ולא ממתנעה עלינא פי אמר חדות' אלעאלם, בל כאן ימכננא תאויל ד'לך כמא פעלנא פי נפי אלתג'סים, ולעל הד'א כאן אסהל בכת'יר, וכנא קאדרין אעט'ם קדרה אן נתאול תלך אלנצוץ ונת'בת קדם אלעאלם כמא תאולנא אלנצוץ ונפינא כונה תעלי ג'סמא.
2	שתי מניעות לפרשנות התואמת את דעת אריסטו אלא שתי סיבות גרמו לנו שלא לעשות זאת ולא להאמין בכך (=בדעת הקדמות). הראשונה: שהוכח שהאלוה אינו גוף, ולכן מתחייב בהכרח לפרש "תאויל" את כל מה שפשוטו ("חיצוניותו") "ט'אהר" סותר את ההוכחה, ולדעת שיש לו בהכרח פרשנות. ואילו קדמות העולם לא הוכְחה, ועל כן אין ראוי לדחות את הכתובים ולפרש אותם מפני הכרעה לכיוון דעה שייתכן להכריע לכיוון הֶפְכָּהּ בטיעוני הכרעה שונים. זוהי סיבה אחת.	ואנמא ג'עלנא לא נפעל ד'לך ולא נעתקדה סבבאן, אחדהמא אן כון אלאלאה ליס בג'סם תברהן, פילזם באלצ'רורה אן יתאול כל מא יכ'אלף ט'אהרה אלברהאן ויעלם אן לה תאויל צ'רורה, וקדם אלעאלם לם יתברהן, פלא ינבגי אן תדפע אלנצוץ ותתאול מן אג'ל תרג'יח ראי ימכן אן ירג'ח נקיצ'ה בצ'רוב מן אלתרג'יחאת, פהד'א סבב ואחד.
3	והסיבה השנייה: שהאמנתנו שהאלוה אינו גוף אינה הורסת לנו שום דבר מיסודי התורה ואינה מכחישה את דבריו של אף נביא. אין בה אלא מה שהבורים מדמים שיש בכך סתירה לכתובים, אך אין זאת סתירה כמו שביארנו (א:לו7;לה5), אלא היא כוונת הכתובים. ואילו האמנת הקדמות על פי שיטת אריסטו, שהיא על דרך החיוב ושאין משתנה טבע כלל ושום דבר אינו חורג ממנהגו – היא הורסת את התורה מעיקרה, ומכחישה בהכרח כל נס, ומבטלת את כל התקוות והאיומים שבתורה. אלא אם כן תפרש "תאויל" (שלא כפשוטם) גם את הניסים, כמו שעשו אנשי הנסתר המוסלמים, וכך מגיעים למין של הזיה.	ואלסבב אלת'אני אן אעתקאדנא אן אלאלאה ליס בג'סם לא יהד לנא שיא מן קואעד אלשריעה ולא יכד'ב דעוי כל נבי, וליס פיה אלא מא יזעם אלג'האל אן פי ד'לך כ'לאף אלנץ, וליס הו כ'לאפה כמא ביינא, בל הו קצד אלנץ. פאמא אעתקאד אלקדם עלי אלוג'ה אלד'י יראה ארסטו אנה עלי ג'הה' אללזום ולא תתגיר טביעה אצלא ולא יכ'רג' שי ען מעתאדה פאנה האד ללשריעה באצלהא, ומכד'ב לכל מעג'ז צ'רורה, ותעטיל לכל מא רג'ת בה אלשריעה או כ'ופת מנה. אללהם אלא אן תתאול אלמעג'זאת איצ'א כמא פעל אהל אלבאטן מן אלאסלאם, פיכ'רג' פי ד'לך לצ'רב מן אלהד'יאן.
4	דחיית האפשרות לפרשנות התואמת את דעת אפלטון אמנם אם מאמינים בקדמות כשיטה השנייה שביארנו (ב,יג10-7), דהיינו דעת אפלטון, שגם השמים מתהווים וכלים – דעה זו אינה הורסת את יסודי התורה ואין נובעת ממנה הכחשת הניסים אלא אפשרותם. אפשר לפרש "תאויל" את הכתובים על פי שיטה זו, וניתן למצוא בפסוקי התורה וזולתה מקראות עמומים רבים שניתן להיתלות בהם ואף להביא מהם ראיה. אבל אין הכרח המביא אותנו לכך אלא אם כן היתה דעה זו מוכחת. אך מאחר שהדבר לא הוכח – לא ניטה אל הדעה הזאת, ואל הדעה השנייה (=של אריסטו) לא נשגיח כלל, אלא נבין את הכתובים כפשוטם "ט'אהר" ונאמר שהתורה הודיעה לנו על דבר שכוחנו אינו מגיע להשגתו, והנס מעיד על נכונות טענתנו.	אמא אן אעתקד אלקדם עלי אלראי אלת'אני אלד'י בינאה והו ראי אפלאטון, והו אן אלסמא איצ'א כאינה פאסדה, פאן ד'לך אלראי לא יהד קואעד אלשריעה ולא יתבעה תכד'יב אלמעג'ז בל ג'ואזה, וימכן אן תתאול אלנצוץ עליה, ויוג'ד לה שבה כת'ירה פי נצוץ אלתורה וגירהא יתעלק בהא בל יסתדל, לכנה לא צ'רורה דאעיה לנא לד'לך אלא לו תברהן ד'לך אלראי, אמא מן חית' אנה לם יתברהן פלא הד'א אלראי נג'נח אליה, ולא ד'לך אלראי אלאכ'ר נלתפתה אצלא, בל נחמל אלנצוץ עלי ט'ואהרהא ונקול אן אלשריעה אכ'ברתנא באמר לא תצל קותנא אלי אדראכה, ואלמעג'ז שאהד עלי צחה' דעואנא.
5	חידוש העולם אפשרי ומאפשר קריאה פשוטה בתורה דע שההאמנה בחידוש העולם עושה את כל הניסים לאפשריים, ועושה את התורה לאפשרית, וכל שאלה שנשאלת על עניין זה נופלת. כך שאם ייאמר: מדוע הִשרה האל התגלות על אדם זה ולא על אחר? ומדוע נתן האל את התורה הזאת לאומה מסוימת ולא לאחרת? ומדוע נתן את התורה בזמן הזה ולא לפניו ולא אחריו? ומדוע ציווה את הציוויים האלה ואסר את האיסורים האלה? ומדוע ייחד את הנביא בניסים הנזכרים האלה ולא היו אחרים? ומה היתה מטרת האל בציוויים האלה? ומדוע לא הטביע את הציוויים והאיסורים האלה בטבענו אם זו היתה מטרתו? – המענה לכל השאלות האלה היא שייאמר: כך חפץ; או: כך גזרה חכמתו. כמו שהביא למציאות את העולם כשרצה בצורה הזאת ואיננו יודעים את רצונו בזה או את אופן החכמה בייחוד צורתו וזמנו, כך איננו יודעים את רצונו או חיוב חכמתו בייחוד של כל מה שנשאל עליו לעיל. אך אם יאמר האומר שהעולם התחייב כך – כל השאלות האלה מחויבות בהכרח להישאל, ואין מנוס מהן אלא בתשובות מגונות הכוללות הכחשה וביטול של כל פשטי "ט'אהר" התורה, שאף בר־דעת אינו מטיל ספק שהם כפשוטם. זוהי הסיבה להימנעות מדעה זו (של אריסטו).	ואעלם אן מע אעתקאד חדות' אלעאלם תציר אלמעג'זאת כלהא ממכנה, ותציר אלשריעה ממכנה, ויסקט כל סואל יסאל פי הד'א אלמעני. חתי אד'א קיל לאי שי אוחי אללה להד'א ולם יוח לגירה, ולאי שי שרע אללה בהד'ה אלשריעה לאמה מכ'צוצה ולם ישרע ללגיר, ולאי שי שרע פי הד'א אלזמאן ולם ישרע קבלה ולא בעדה, ולאי שי אמר בהד'ה אלאואמר ונהי ען הד'ה אלמנהיאת, ולאי שי כ'צץ אלנבי בהד'ה אלמעג'זאת אלמד'כורה ולם תכן גירהא, ומא קצד אללה בהד'א אלתשריע, ולאי שי לם יג'על הד'ה אלאמור אלמאמור בהא ואלמנהי ענהא פי טביעתנא אן כאן הד'א גרצ'ה, פג'ואב הד'ה אלמסאיל כלהא אן יקאל הכד'א שא, או הכד'א אקתצ'ת חכמתה, כמא אוג'ד אלעאלם חין אראד עלי הד'ה אלצורה ולא נעלם אראדתה פי ד'לך, או וג'ה אלחכמה פי תכ'ציץ צורתה וזמאנה, כד'לך לא נעלם אראדתה או מוג'ב חכמתה פי תכ'ציץ כל מא תקדם אלסואל ענה. פאן קאל קאיל אן אלעאלם כד'א לזם, וג'ב צ'רורה אן תסאל תלך אלמסאיל כלהא, ולא כ'רוג' ענהא אלא באג'ובה קביחה תג'מע אלתכד'יב ואלתעטיל לג'מיע ט'ואהר אלשריעה אלתי לא שך פיהא ענד עאקל אנהא עלי תלך אלט'ואהר. פמן אג'ל הד'א הו אלהרב מן הד'א אלראי,
6	סיכום לכן (=בהעדר הוכחה) כלו ויכלו חיי אנשי המעלה בחקירת השאלה הזאת. כי אילו הוכח החידוש, אפילו על פי דעת אפלטון, כי אז היה נופל כל מה שדיברו עלינו הפילוסופים סרה. וכן אילו הוכחה להם הקדמות על פי דעת אריסטו, כי אז היתה נופלת כל התורה בכללה והיו עוברים לדעות אחרות. הנה ביארתי לך שכל הדבר תלוי במושא החקירה הזה. דע זאת.	ולד'לך פנת אעמאר אלפצ'לא ותפני פי אלבחת' ען הד'ה אלמסאלה, לאנה לו תברהן אלחדות' ולו עלי ראי אפלאטון לסקט כל מא תהאפתת בה לנא אלפלאספה. וכד'לך לו צח להם ברהאן עלי אלקדם עלי ראי ארסטו לסקטת אלשריעה בג'מלתהא ואנתקל אלאמר לארא אכ'רי. פקד ביינת לך אן אלאמר כלה מתעלק בהד'א אלמטלוב פאעלמה: