חלק ב, פרק לה

חלק ב, פרק לה

ייחודיות נבואת משה ומופתיו

1	משה חריג בנבואתו ובמופתיו, ולכן הוא מחוץ לתחום הדיון כבר ביארתי לכלל בני האדם את ארבעת ההבדלים שנבדלה בהם נבואת משה רבינו מנבואת שאר הנביאים, והבאתי לכך ראיות והבהרתי זאת בפירוש המשנה (סנהדרין י,א, היסוד השביעי) ובמשנה תורה (יסודי התורה ז,ו), ועל כן אין צורך לחזור על כך, ואין זה ממטרת החיבור. מה שאודיע לך כעת הוא שכל דבר שאומר על הנבואה בחיבור הזה הוא רק על צורת נבואת כל הנביאים שהיו לפני משה והבאים אחריו. ואילו נבואת משה רבינו – לא אעסוק בה בפרקים האלה באף מילה, לא בפירוש ולא ברמז. כי המונח "נביא" נאמר לדעתי על משה ועל זולתו כ"מונח מסופק". וכן הוא גם המצב לדעתי באשר למופתיו ומופתי זולתו, כי מופתיו אינם ממין מופתי שאר הנביאים.	קד בינת ללנאס כאפה אלארבעה פצול אלתי אנפצלת בהא נבוה' משה רבינו מן נבוה' סאיר אלנביין, ואסתדללת עלי ד'לך ואוצ'חתה פי שרח אלמשנה ופי משנה תורה, פלא חאג'ה לאעאדה' ד'לך, ולא הו מן גרץ' אלמקאלה. ואלד'י אעלמך בה אלאן אן כל כלאם אקולה פי אלנבוה פי הד'ה אלמקאלה אנמא הו פי צורה' נבוה' ג'מיע אלנביין אלד'ין קבל משה ואללד'ין יאתון בעדה, אמא נבוה' משה רבינו פלא אתערץ' להא פי הד'ה אלפצול בכלמה לא בתצריח ולא בתלויח, וד'לך אן אסם נביא אנמא הו ענדי מקול עלי משה ועלי סואה בתשכיך. וכד'לך איצ'א אלחאל ענדי פי מעג'זאתה ומעג'זאת מן סואה, פאן מעג'זאתה ליסת מן קביל מעג'זאת סאיר אלנביין.
2	ראיה לייחודיות נבואת משה הראיה מן התורה לכך שנבואתו מובחנת מכל מי שהיה לפניו היא דבריו: "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם [אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי] וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" (שמות ו,ג). הרי הודיע לנו שהשגתו אינה כהשגת האבות אלא גדולה יותר ממנה, לא כל שכן מהשגת מי שהיו לפניהם. היותה מובחנת מנבואת כל מי שבא אחריו עולה ממה שהודיע בדבריו: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים" (דברים לד,י). התברר אם כן שהשגתו מובחנת מהשגת כל מי שבא אחריו בישראל, שהם "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט,ו) "וּבְתוֹכָם ה'" (במדבר טז,ג), לא כל שכן בשאר האומות.	אמא אלדליל אלשרעי עלי כון נבותה מבאינה לכל מן תקדמה פהו קולה וארא אל אברהם וכו' ושמי י"י לא נודעתי להם, פקד אעלמנא אן אדראכה ליס כאדראך אלאבות בל אעט'ם, נאהיך אדראך גירהם ממן תקדם. ואמא מבאינתהא לנבוה' כל מן יתאכ'ר פהו קולה עלי ג'הה' אלאכ'באר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו י"י פנים אל פנים, פקד בין אן אדראכה מבאין לאדראך כל מן יתאכ'ר בעדה פי ישראל אללד'ין הם ממלכת כהנים וגוי קדוש, ובתוכם י"י, נאהיך פי סאיר אלמלל.
3	ראיה לייחודיות מופתי משה אשר להיותם של מופתיו באופן כללי מובחנים ממופתי כל נביא באופן כללי, הרי שעל כל המופתים שעשו הנביאים או שנעשו להם, סיפרו בני אדם יחידים, כגון אותותיהם של אליהו ואלישע. הלוא תראה שמלך ישראל חקר על אודותם וביקש מגיחזי שיספר לו עליהם, כמו שנאמר: "סַפְּרָה נָּא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע. וַיְהִי הוּא מְסַפֵּר [לַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת הַמֵּת, וְהִנֵּה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ צֹעֶקֶת אֶל הַמֶּלֶךְ עַל בֵּיתָהּ וְעַל שָׂדָהּ,] וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע" (מלכים-ב ח,ד-ה). וכך הם אותות כל נביא מלבד משה רבינו. ולכן ביאר הכתוב עליו גם על דרך ההודעה, שלא יקום נביא לעולם שיעשה אותות בפומבי מול התומכים בו והחולקים עליו כמו שעשה משה, והוא שנאמר: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד [בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים.] לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים [אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ. וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה] לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים לד,י-יב). כי הוא חיבר וקשר כאן את שני העניינים יחד: שלא יקום מי שישיג כהשגתו, ולא מי שיעשה כמעשיו. ואחר כך ביאר שהאותות האלה היו "לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ" החולקים עליו, והיו גם בנוכחות כל ישראל ההולכים אחריו: "לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל". וזה דבר שלא היה לנביא לפניו. וכבר נאמרה לפני כן הודעתו האמיתית, שזה גם לא יהיה לזולתו.	ואמא מבאינה' מעג'זאתה עלי אלעמום למעג'זאת כל נבי עלי אלעמום, פאן ג'מיע אלמעג'זאת אלתי פעלתהא אלאנביא או פעלת להא אכ'בר בהא אחאד מן אלנאס, מת'ל איאת אליהו ואלישע, אלא תרי מלך ישראל יסתפהם ענהא ויסאל גיחזי אן יכ'ברה בהא כמא קאל ספר נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע ויהי הוא מספר וכו' ויאמר גיחזי אדוני המלך זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע, והכד'י איאת כל נבי אלא משה רבינו, ולד'לך בין אלכתאב פיה עלי ג'הה' אלאכ'באר איצ'א אנה לא יקום נבי אבדא יעמל איאת באלאשהאר אמאם אלמואלף לה ואלמכ'אלף עליה כמא צנע משה, והו קולה ולא קם נביא עוד וכו' לכל האותת והמופתים וכו' לעיני כל ישראל, לאנה רבט הנא וקיד אלמעניין ג'מיעא אנה לא יקום מן ידרך כאדראכה ולא מן יעמל כאעמאלה, ת'ם בין אן תלך אלאיאת כאנת לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו אלמכ'אלפין עליה, וכאנת איצ'א במחצ'ר {כל ישראל אלתאבעין לה לעיני כל ישראל, והד'א שי מא וג'ד לנבי קבלה, וקד תקדם אכ'בארה אלצאדק אנה לא יכון לגירה ד'לך.
4	מופת שמש בגבעון דום אל יטעה אותך מה שנאמר על עמידת אור השמש ליהושע באותן שעות: "וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל [שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן]" (יהושע י,יב). כי לא נאמר 'כל ישראל' כמו שנאמר אצל משה. וכן אליהו בהר הכרמל, מול מעט אנשים. אמרתי "אותן שעות", כי נראה לי לגבי דבריו "[וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא] כְּיוֹם תָּמִים" (שם,יג) – שהוא כיום הארוך ביותר האפשרי. כי "תמים" – שלם; כאילו אמר שהיום הזה היה עבורם בגבעון כיום הארוך ביותר שבימי הקיץ שם.	ולא יגלטך מא ג'א פי ת'באת צ'ו אלשמס ליהושע תלך אלסאעאת ויאמר לעיני ישראל, לאנה לם יקל כל ישראל כמא ג'א פי משה. וכד'לך אליהו בהר הכרמל פי נזר מן אלנאס. ואנמא קלת תלך אלסאעאת לאנה יבדו לי פי קולה כיום תמים אנה כאטול יום יכון, לאן תמים כאמל, כאנה קאל אן ד'לך אליום כאן ענדהם פי גבעון כאטול יום יכון מן איאם אלציף הנאך.
5	סיכום והקדמה לפרקים הבאים אחרי שתפריש לי בדעתך את נבואת משה ומופתיו, שההשגה הזאת מופלאה "גריב" כמו שהמעשים האלה מופלאים, ותגיע להַאֲמָנָה "אעתקאד" שזו דרגה שאיננו יכולים להשיג אותה על אמיתתה, תשמע את דבריי בכל הפרקים האלה על הנבואה ועל דרגות הנביאים בה, כל זאת מתחת לדרגה הזאת. זו היתה מטרת פרק זה.	ובעד אן תעזל לי פי ד'הנך נבוה' משה ומעג'זאתה אד' גראבה' ד'לך אלאדראך כגראבה' תלך אלאפעאל ותעתקד הד'ה רתבה נקצר ען אדראכהא עלי חקיקתהא, תסמע קולי פי הד'ה אלפצול כלהא פי אלנבוה ופי מראתב אלאנביא פיהא, כל ד'לך בעד הד'ה אלרתבה. והד'א כאן גרץ' הד'א אלפצל: