חלק ב, פרק לח

חלק ב, פרק לח

כוחות התעוזה והאינטואיציה בנבואה

1	כוח התעוזה דוחה מעצורים נפשיים דע שבכל אדם יש בהכרח כוח תעוזה, ולולא זאת לא היה מתעורר במחשבתו לדחות מה שמזיק לו. הכוח הזה בכוחות הנפש הוא לדעתי כמו הכוח הדוחה בכוחות הטבע. כוח התעוזה משתנה (בין בני האדם) בחוזק ובחולשה כשאר הכוחות. כך תמצא בבני האדם מי שמוצא עוז אל מול אריה, ומהם מי שבורח מעכבר; ותמצא אדם יחיד היוצא כנגד צבא ונלחם בו, ותמצא אדם הרועד ופוחד כאשר אישה צועקת עליו. הכרח גם שתהיה בזה הכנה מזגית בטבע המולד; הוא גובר, ומה שבכוח יוצא אל הפועל על ידי הפעלה, לפי דעה מסוימת, וכן פוחת בשל מיעוט העיסוק, לפי דעה מסוימת. וכבר משנות הילדות מתברר לך אצל הילדים עד כמה הכוח הזה גדול בהם או חלש.	אעלם אן פי כל אנסאן קוה' אקדאם צ'רורה, ולולא ד'לך למא תחרך בפכרה לדפע מא יאד'יה. והד'ה אלקוה פי אלקוי אלנפסאניה ענדי שבה אלקוה אלדאפעה פי אלקוי אלטביעיה. והד'ה קוה' אלאקדאם תכ'תלף באלשדה ואלצ'עף כסאיר אלקוי, חתי אנך תג'ד מן אלנאס מן יקדם עלי אלאסד, ומנהם מן ינפר מן אלפאר. ותג'ד אלואחד אלד'י יקדם עלי אלג'יש ויחארבה, ותג'ד מן אד'י צאחת אמראה עליה רעד וכ'אף. ולא בד איצ'א אן יכון ת'ם תהיו מזאג'י פי אצל אלג'בלה, ויתזיד ד'לך ויכ'רג' מא פי אלקוה באלאסתכ'ראג' ובחסב ראי מא, וכד'לך ינקץ איצ'א בקלה' אלמבאשרה ובחסב ראי מא. ומן סן אלטפוליה יתבין לך פי אלצביאן ופור הד'ה אלקוה פיהם או צ'עפהא.
2	כוח האינטואיציה מסיק מסקנות במהירות וכן כוח האינטואיציה מצוי אצל כל בני האדם ומשתנה (בין בני האדם) במיעוט ובריבוי, ובפרט בדברים המעסיקים את האדם מאוד ושמחשבתו משוטטת בהם; עד שאתה חש בנפשך שפלוני אמר כך או עשה כך בעניין פלוני – ויהיה הדבר כך. ואתה מוצא בבני האדם מי שתחושתו והאינטואיציה שלו חזקות מאוד וקולעות למטרה עד שכמעט לא ידמיין שדבר יהיה אלא אם כן יהיה, כולו או חלקו, כמו שדמיין. לדבר זה (שהניבוי מתייחס אליו) יש סיבות רבות, המורכבות מנסיבות שונות, מוקדמות ועתידיות ונוכחיות, אלא שעל ידי כוח האינטואיציה הדעת סוקרת את כל ההנחות האלה ומסיקה מהן בזמן קצר ביותר, עד שחושבים שזה באפס זמן. על ידי הכוח הזה יש בני אדם המזהירים מפני מאורעות עתידיים קשים.	וכד'לך הד'ה קוה' אלשעור הי מוג'ודה פי ג'מיע אלנאס ותכ'תלף באלאקל ואלאכת'ר, ובכ'אצה פי אלאמור אלתי ללאנסאן בהא ענאיה שדידה ופכרתה ג'אילה פיהא, חתי אנך תג'ד פי נפסך אן פלאן קד קאל כד'א או פעל כד'א פי אלקצה אלפלאניה פיכון אלאמר כד'לך. ותג'ד מן אלנאס מן חדסה ושעורה קוי ג'דא צאיב חתי יכאד אן לא יתכ'יל אן אמרא יכון אלא ויכון כמא תכ'יל או יכון בעצ'ה. ואסבאב ד'לך כת'ירה מן קראין עדה מתקדמה ומתאכ'רה וחאצ'רה, גיר אן מן קוה' הד'א אלשעור ימר אלד'הן עלי תלך אלמקדמאת כלהא וינתג' מנהא פי אקצר זמאן, חתי יט'ן אן ד'לך פי לא זמאן, ובהד'ה אלקוה ינדר בעץ' אלנאס בכאינאת עט'ימה.
3	הנביאים – השפעת השכל על שני הכוחות שני הכוחות האלה, כוח התעוזה וכוח האינטואיציה, חייבים להיות חזקים מאוד אצל הנביאים. כאשר שופע עליהם השכל מתחזקים שני הכוחות האלה מאוד מאוד, דוגמה א לתעוזה: משה) עד שהדבר מגיע למה שידוע לך, שאדם בודד מצא עוז לגשת במטהו אל מול מלך גדול כדי להציל אומה משעבודו, ולא פחד ולא נבהל, משום שנאמר לו: "כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ" (שמות ג,יב). דוגמה ב) גם במצב זה יש ביניהם שוני, אבל יש בו הכרח, כמו שנאמר לירמיה: "אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם" (ירמיהו א,ח), "אַל תֵּחַת מִפְּנֵיהֶם" (שם,יז), [וַאֲנִי] הִנֵּה נְתַתִּיךָ הַיּוֹם לְעִיר מִבְצָר [וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת עַל כָּל הָאָרֶץ...]" (שם,יח). דוגמה ג) וליחזקאל נאמר: "אַל תִּירָא מֵהֶם וּמִדִּבְרֵיהֶם" (יחזקאל ב,ו). וכך אתה מוצא את כולם, עליהם השלום, בעלי תעוזה גדולה. כוח האינטואיציה) ובשל ריבוי כוח האינטואיציה בהם הם מגידים עתידות בזמן קצר ביותר. וגם זה משתנה ביניהם, כידוע לך.	ולא בד אן תכון האתאן אלקותאן פי אלאנביא קויתין ג'דא, אעני קוה' אלאקדאם וקוה' אלשעור, וענד פיץ' אלעקל עליהם תקוי האתאן אלקותאן ג'דא ג'דא, חתי יכון אנתהי ד'לך למא עלמת והו אן קדם אלשכ'ץ אלמפרד בעצאה עלי אלמלך אלעט'ים ליכ'לץ מלה מן תחת רקה, ולא ירתע ולא אסתהול ד'לך למא קיל לה כי אהיה עמך, והד'ה חאלה תכ'תלף איצ'א פיהם לכן לא בד מנהא, כמא קיל לירמיה אל תירא מפניהם אל תחת מפניהם הנה נתתיך היום לעיר מבצר וכו'. וליחזקאל קיל אל תירא מהם ומדבריהם. והכד'א תג'דהם כלהם עליהם אלסלאם ד'ווא אקדאם שדיד. ובופור קוה' אלשעור איצ'א פיהם יכ'ברון באלכאינאת פי אסרע וקת, ויכ'תלף ד'לך איצ'א פיהם כמא עלמת.
4	ייחוד הנבואה האמיתית ותוכן השגתה דע שהנביאים האמיתיים משיגים בלי ספק השגות עיוניות, שהאדם אינו יכול להשיג בעיון בלבד את הסיבות שמהן מתחייב הדבר הזה שנודע. בדומה לכך הם מודיעים דברים שהאדם אינו יכול להודיע בתחושה ובאינטואיציה כללית בלבד. כי השפע הזה בעצמו ששפע על הכוח המדמה עד שהביא אותו לשלמות כך שכתוצאה מפעולתו הוא מודיע מה שיהיה ומשיג אותו כאילו אלה דברים שהחושים חשים ושהגיעו אל הכוח המדמה דרך החושים – הוא גם מביא את פעולת הכוח ההוגה לשלמות עד שכתוצאה מפעולתו הוא יודע דברים שמציאותם אמיתית, והוא מגיע להשגה הזאת כאילו הוא השיג אותה דרך הנחות עיוניות. זאת היא האמת שמי שבוחר להיות כן עם עצמו מאמין בה, כי כל הדברים מעידים אלה על אלה ומורים אלה על אלה.	ואעלם אן אלאנביא אלחקיקין תחצל להם אדראכאת נט'ריה בלא שך, לא יקדר אלאנסאן במג'רד אלנט'ר עלי אדראך אלאסבאב אלתי ילזם ענהא ד'לך אלמעלום, ונט'יר הד'א אכ'בארהם באשיא לא יקדר אלאנסאן במג'רד אלחדס ואלשעור אלעאם אן יכ'בר בהא, לאן ד'לך אלפיץ' בעינה אלד'י פאץ' עלי אלקוה אלכ'יאליה חתי כמלהא אלי אן חצל מן פעלהא אן תכ'בר במא סיכון ותדרכה כאנהא אמור קד אחסת בהא אלחואס ווצלת אלי הד'ה אלמתכ'ילה מן ג'הה' אלחואס, הו איצ'א יכמל פעל אלקוה אלנאטקה חתי יחצל מן פעלהא אן תעלם אמור חקיקיה' אלוג'וד, ויחצל להא הד'א אלאדראך כאנהא אדרכתה ען מקדמאת נט'ריה. הד'א הו אלחק אלד'י יעתקדה מן יות'ר אלאנצאף לנפסה, לאן אלאשיא כלהא תשהד בעצ'הא לבעץ' ותדל בעצ'הא עלי בעץ'.
5	דבר זה ראוי יותר שיתקיים בכוח ההוגה, כי שפע השכל הפועל באמת אינו אלא עליו, והוא מוציאו לפועל, ומן הכוח ההוגה מגיע השפע לכוח המדמה. איך אם כן תגיע שלמות הכוח המדמה לשיעור הזה, כלומר השגת מה שאינו מגיע אליו מן החושים, מבלי שיגיע כיוצא בזה לכוח ההוגה, כלומר השגת מה שלא השיג אותו על ידי הנחות והסקה וחשיבה? זאת היא מהותו האמיתית של עניין הנבואה, והדעות האלה הן המיוחדות להגדת הידיעות הנבואית.	והד'א ינבגי אן יכון פי אלקוה אלנאטקה אחרי, אד' חקיקה' פיץ' אלעקל אלפעאל אנמא הו עליהא והו יכ'רג'הא ללפעל, ומן אלקוה אלנאטקה יצל אלפיץ' ללמתכ'ילה, פכיף יחצל מן כמאל אלמתכ'ילה הד'א אלקדר והו אדראך מא לם יצלהא מן אלחואס ולא יצל מת'ל הד'א ללנאטקה והו אדראך מא לם תדרכה במקדמאת ותנתיג' ופכר, והד'א הו חקיקה' מעני אלנבוה, ותלך אלארא הי אלתי יכ'תץ בהא אלאעלאם אלנבוי.
6	אשליית הכזב הנבואי למי שאינו חכם התניתי ואמרתי "הנביאים האמיתיים", כדי להחריג את אנשי הקבוצה השלישית, שאין להם שום (מעלות) הגיוניות ושום מדע, אלא רק דמיונות והשערות. ואולי גם הן, כוונתי למה שהללו משיגים, הן רק דעות שהיו להם והרושם שלהן נותר חקוק בדמיונותיהם יחד עם כל מה שבכוח המדמה שלהם. וכאשר ביטלו והשביתו דמיונות רבים, נותרו רשמי אותן הדעות לבדם, ונגלו להם, והם חשבו אותם לדבר שאירע, ועניין שבא מבחוץ. הם דומים בעיניי לאדם שיש עמו בביתו אלפי בעלי חיים, וכל מי שבבית יצא מלבד בעל חיים אחד שהיה בכלל הנמצאים בבית, וכאשר נותר האדם הזה עם בעל החיים הזה לבדו, חשב שהוא נכנס עכשיו אליו הביתה, אך אין הדבר כך, אלא הוא מכלל מי שלא יצא. זהו אחד ממקומות ההטעיה הגורמים לאבדון, ומה רבו האובדים בגללו מן המבקשים להיות מבחינים! בשל כך אתה מוצא אנשים שאימתו את דעותיהם על ידי חלומות שראו, והם חשבו שהדבר הנראה בשינה הוא דבר אחר מן הדעה שהם האמינו בה או שמעוה בהקיץ.	ואנמא אשתרטת פי קולי אלאנביא אלחקיקיין לאתכ'לץ מן אהל אלצנף אלת'אלת' אלד'י לא נטקיאת להם אצלא ולא עלם, אלא מג'רד כ'יאלאת וט'נון. ולעלהא איצ'א אעני תלך אלתי ידרכונהא אולאיך אנמא הי ארא כאנת להם ובקית את'ארהא מרתסמה פי כ'יאלאתהם מע ג'מיע מא פי קותהם אלמתכ'ילה, פלמא עטלוא כ'יאלאת כת'ירה ואבטלוהא בקית את'אר תלך אלארא וחדהא פט'הרת להם פט'נוהא שיא טאריא ואמר ג'א מן כ'ארג'. ומת'אלהם ענדי מת'ל אנסאן מעה פי ביתה אלאף מן אשכ'אץ אלחיואן פכ'רג' כל מן פי ד'לך אלבית אלא שכ'ץ ואחד כאן פי ג'מלה' מן פי אלבית, פלמא בקי ד'לך אלאנסאן מע ד'לך אלשכ'ץ וחדה ט'ן אנה אלאן דכ'ל עליה ללבית, וליס אלאמר כד'לך, בל הו מן ג'מלה' מן לם יכ'רג'. והד'א מוצ'ע מן אלמואצ'ע אלמגלטה אלמהלכה, וכם הלך בה מן אלד'ין ירידון אלתמייז. ומן אג'ל הד'א תג'ד אקואמא צחחוא אראהם במנאמאת ראוהא פט'נוא אן ד'לך אלמראי פי אלנום הו שי גיר אלראי אלד'י אעתקדוה או סמעוה פי חאל אליקט'ה.
7	לכן ראוי שלא לשים לב למי שלא הושלם הכוח ההוגה שלו ושלא הגיע לשיא השלמות העיונית. כי המגיע לשלמות העיונית הוא אשר ייתכן שישיג ידיעות אחרות כאשר שופע עליו השכל האלוהי, והוא אשר הוא נביא באמת. דבר זה נאמר במפורש: "וְנָבִא לְבַב חָכְמָה" (תהילים צ,יב) – כלומר שהנביא באמת הוא לְבַב חָכְמָה. גם זה ממה שראוי לדעת.	פלד'לך ינבגי אן לא ילתפת למן לם תכמל קותה אלנאטקה ולא חצל עלי גאיה' אלכמאל אלנט'רי, פאן ד'לך אלחאצל עלי אלכמאל אלנט'רי הו אלד'י ימכן אן ידרך מעלומאת אכ'רי ענד פיץ' אלעקל אלאלאהי עליה, והו אלד'י הו נבי באלחקיקה, קד ג'א אלתצריח בד'לך ונביא לבב חכמה, יקול אן אלנבי באלחקיקה הו לבב חכמה. פהד'א איצ'א ממא ינבגי אן יעלם: