חלק ג, פרק ב
חלק ג, פרק ב
המרכבה הראשונה: החיות, האופנים והאדם
| 1 |
השגה ראשונה: החיות ומאפייניהן החיצוניים
תבנית ומהות) הוא ציין שהוא ראה "אַרְבַּע חַיּוֹת" (יחזקאל א,ה) שכל חיה מהן בעלת ארבעה פנים ובעלת ארבע כנפיים ובעלת שתי ידיים, וכלל צורת כל חיה כצורת אדם, כמו שאמר: "דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה" (שם).ידיים) וכן ציין שגם הידיים הן ידי אדם, שידוע שידי האדם עוצבו כך כדי לעשות מלאכת אוּמן בלי ספק.רגליים) אחר כך ציין שרגליהן ישרות, כלומר שאין בהן מפרקים, וזו משמעות דבריו "רֶגֶל יְשָׁרָה" (שם,ז) לפי פשט "ט'אהר" ("חיצוניות") הדברים. וכך אמרו (חז"ל): "'וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה' – מלמד שאין ישיבה למעלה" (בראשית רבה סה,כא). הבן זאת גם כן.כפות רגליים) אחר כך ציין שכפות הרגליים, שהן אבר ההליכה, אינן כרגלי האדם. אלא הידיים הן אלה שהן כידי האדם, ואילו הרגליים עגולות "כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל" (יחזקאל א,ז).דבוקות) אחר כך ציין שאין בין ארבע החיות האלה רווח ולא רִיק, אלא כל אחת צמודה לאחותה. הוא אמר: "חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ" (שם,ט).נבדלות) אחר כך ציין שאף על פי שהן צמודות, פניהן וכנפיהן נפרדות מלמעלה. הוא אמר: "וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת מִלְמָעְלָה" (שם,יא). התבונן בדבריו "מִלְמָעְלָה", כי הגופים צמודים, ואילו פניהם וכנפיהם – נפרדים, אבל מלמעלה.זַכּוֹת) עוד ציין שהן זַכּוֹת "כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל" (שם,ז).מאירות) עוד ציין שהן גם מאירות. הוא אמר: "מַרְאֵיהֶן כְּגַחֲלֵי אֵשׁ" (שם,יג; ושם: מַרְאֵיהֶם).זה כלל מה שציין על צורת החיות, כלומר תבניתן, עצמן, "ג'והר" צורותיהן, כנפיהן, ידיהן ורגליהן. |
ד'כר אנה ראי ארבע חיות כל חיה מנהן ד'את ארבעה וג'וה וד'את ארבעה אג'נחה וד'את ידין, וג'מלה' צורה' כל חיה צורה' אנסאן כמא קאל דמות אדם להנה. וכד'לך ד'כר אן אלידין איצ'א ידא אנסאן, אלד'י הו מעלום אן ידי אלאנסאן אנמא צורת הכד'א לתעמל אלצנאיע אלמהניה בלא שך. ת'ם ד'כר אן ארג'להן מסתקימה, יעני ליס פיהא מפאצל הו מעני קולה רגל ישרה עלי ט'אהר אלקול, והכד'א קאלוא ורגליהם רגל ישרה מלמד שאין ישיבה למעלה, פאפהם הד'א איצ'א. ת'ם ד'כר אן כפוף אלרג'לין אלד'י הי אלה' אלמשי ליסת כרג'לי אלאנסאן, בל אלידין הי אלתי [הי] כידי אלאנסאן, אמא אלרג'לין פמדורה ככף רגל עגל. ת'ם ד'כר אן הד'ה אלארבע חיות ליס בינה(מ)א כ'לל ולא פצ'א אלא כל ואחדה לאזקה באכ'תהא, קאל חוברות אשה אל אחותה. ות'ם ד'כר אן מע כונה[ם](מא) מתלאזקין פאן וג'וההא ואג'נחתהא מפתרקה מן פוק, קאל ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה, ותאמל קולה מלמעלה, לאן אלג'ת'ת' מתלאזקה אמא וג'וההא ואג'נחתהא פמפתרקה לכן מן פוק, (לד'לך קאל ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה,) ת'ם ד'כר אנהא צאפיה כעין נחשת קלל ת'ם ד'כר אנהא איצ'א מצ'יה קאל מראיהן כגחלי אש. פהד'א ג'מלה' מא ד'כר מן צורה' אלחיות, אעני שכלהא וג'והרהא וצורהא ואג'נחתהא וידיהא ורג'ליהא. |
| 2 |
מאפייני תנועת החיות
אחר כך התחיל לתאר את אופן תנועות החיות האלה, וציין לגביהן מה שתשמע.תנועה אחידה קבועה) הוא אמר שבתנועות החיות אין לא התעקלות ולא סטייה ולא עקימות, אלא תנועה אחת, והם דבריו: "לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּן" (שם,ט;יב).כיוון מיוחד ) אחר כך ציין שכל חיה מהן הולכת לכיוון שהיא פונה אליו, והם דבריו: "אִישׁ אֶל עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ" (שם). הרי הובהר שכל חיה הולכת רק לכיוון שמול פניה.אך מי ייתן וידעתי לאילו פנים, והרי היא בעלת פנים רבים! מכל מקום ככלל הליכתן של ארבעתן אינה לכיוון אחד, כי אילו היה כך, לא היה מייחד לכל אחת תנועה ואומר: "אִישׁ אֶל עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ". |
ת'ם אכ'ד' אן יצף חרכאת הד'ה אלחיות כיף הי, פד'כר פיהא מא תסמע. קאל אן חרכאת אלחיות ליס פיהא לא אנת'נא ולא אנעטאף ולא אעוג'אג' בל חרכה ואחדה, והו קולה לא יסבו בלכתן. ת'ם ד'כר אן כל חיה מנהן תמשי מקאבל אתג'אההא, והו קולה איש אל עבר פניו ילכו. פקד בין אן כל חיה אנמא תמשי אלי מא ילי וג'ההא, פיא לית שערי לאי וג'ה והי ד'את וג'וה כת'ירה, לכן באלג'מלה ליס משי ארבעתהן לג'הה ואחדה, לאן לו כאן כד'לך למא אפרד לכל ואחדה חרכה וקאל איש אל עבר פניו ילכו. |
| 3 | מחזוריות ומהירות ) אחר כך ציין שצורת תנועתן של החיות האלה היא ריצה, והן גם חוזרות על עקבותיהן בריצה, והם דבריו: "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב" (שם,יד). כי "רצוא" הוא המקור של "רץ", ו"שוב" הוא המקור של "שָב". הוא לא אמר "הלוך ובֹא" אלא אמר שתנועתן היא ריצה וחזרה על העקבות. הוא ביאר זאת במשל ואמר "כְּמַרְאֵה הַבָּזָק" (שם), ו"בזק" היא מילה נרדפת לברק. הוא אמר: "כמו הברק, שתנועתו נראית מהירה ביותר וכאילו הוא נמתח, ממהר ומזנק ממקום מסוים ואז מתכווץ וחוזר כלעומת שבא באותה מהירות עצמה, פעם אחר פעם". יונתן בן עֻזיאל עליו השלום תרגם "שרח" כך את "רָצוֹא וָשׁוֹב". הוא אמר: "חָזְרָן וּמַקְּפָן יָת עָלְמָא וְתָיְבָן בִּרְיַת חֲדָא וְקַלִּילָן כְּחֵיזוּ בַּרְקָא" (=סובבות ומקיפות את העולם ושבות כברייה אחת ומהירות כמראה הברק). | ת'ם אנה ד'כר אן הד'ה אלחיות צורה' חרכתהא ג'רי, והי ראג'עה עלי אעקאבהא באלג'רי איצ'א, והו קולה והחיות רצוא ושוב, לאן רצוא מצדר רץ, ושוב מצדר שב, לם יקל הלוך וב(ו)א, בל קאל אן חרכתהא הי ג'רי ורג'וע עלי אלאעקאב, ובין ד'לך במת'ל וקאל כמראה הבזק, ובזק לגה פי ברק, קאל שבה אלברק אלד'י ירי אן חרכתה אסרע חרכה וכאנה ימתד מסרע(א) מנק[ץ'](צ'א) מן מוצ'ע מא ת'ם ינקבץ' וירג'ע אלי חית' מנה תחרך בתלך אלסרעה בעינהא אלמרה בעד אלמרה. ושרח יונתן בן עזיאל ע"אס רצוא ושוב הכד'א, [קאל] חזרן ומקפן ית עלמא ותיבן ברי(א)[ת] חדא וקלילן כחיזו ברקא. |
| 4 |
המניע לתנועת החיות
מניע חיצוני: כוונת ה') עוד ציין על הכיוון שהחיה נעה אליו את אותה תנועת ריצה וחזרה – שאין היא נעה אותה בשלו, אלא בשל דבר אחר, כלומר הכוונה האלוהית. הוא אמר שלאותו כיוון שהכוונה האלוהית היא להניע את החיה אליו – אליו היא נעה אותה תנועה מהירה, שהיא "רָצוֹא וָשׁוֹב". והם דבריו על החיות: "אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ, לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּן" (שם,יב). "רוח" כאן אינה רוח (נושבת), אלא היא כוונה, כמו שביארנו על רב־משמעיות "רוח" (א,מ6). נמצא שהוא אומר: "הכיוון שהכוונה האלוהית היתה שהחיה תלך אליו – בכיוון זה רצה החיה". |
ת'ם ד'כר אן אלג'הה אלתי אליהא תתחרך אלחיה תלך חרכה' אלג'רי ואלרג'וע ליסת [ת]חרכה[א] מן אג'להא בל מן אג'ל גירהא, אעני אלגרץ' אלאלאהי, פקאל אן אלג'הה אלתי יכון אלגרץ' אלאלאהי אן תתחרך להא אלחיה אלי תלך אלג'הה תתחרך תלך אלחרכה אלסריעה אלתי הי רצוא ושוב, והו קולה פי אלחיות אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתן, ורוח הנא ליסת הי אלריח, בל הי גרץ' כמא בינא פי אשתראך רוח, פיקול אלג'הה אלתי כאן אלגרץ' אלאלאהי אן תמשי אלחיה אליהא פפי תלך אלג'הה תג'רי אלחיה (אליהא). |
| 5 | הכוונה קבועה ומעגלית) כך ביאר גם יונתן בן עֻזיאל עליו השלום. הוא אמר: "לַאֲתַר דִּיהָוֵי תַמָּן רַעֲוָא לְמֵיזַל אָזְלָן, לָא מִתְחַזְּרָן בְּמֵיזַלְהוֹן" (=למקום ששם הווה הרצון ללכת הן הולכות, לא סובבות במהלכן). וכיוון שאמר: "אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ" (יחזקאל א,יב), כשפשט "ט'אהר" ("חיצוניות") אמירה זו הוא שפעם ירצה ה' בעתיד שהחיה תתקדם לכיוון מסוים ועל כן היא תתקדם לכיוון ההוא, ופעם ירצה שתלך לכיוון אחר, שונה ממנו, ועל כן היא תלך (לשם) – חזר והבהיר את הערפול הזה והודיע לנו שאין הדבר כן, וש"יהיה" הוא במשמעות "היה", וזה נפוץ בעברית. הרי שיוחד הכיוון שה' רצה שהחיה תלך אליו, והיא מתקדמת בכיוון הזה שה' רצה שהחיה תתקדם בו. והרצון קבוע בכיוון ההוא. כביאור לנושא הזה וכהשלמת הדיבור עליו, אמר בפסוק אחר: "עַל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ – שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת" (שם,כ).הבן את הביאור המופלא "עג'יב" הזה.גם זה שייך לתיאורו את צורת תנועת ארבע החיות אחרי שתיאר את צורתן החיצונית (של החיות). | והכד'א איצ'א קד בין יונתן בן עזיאל ע"אס קאל, לאתר [דיהוי] (די הוא) תמן רעוא למיזל אזלן לא מתחזרן במיזלהון. ולמא כאן קולה אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו, יעטי ט'אהר הד'א אלקול אנה תארה יריד אללה פי אלמסתקבל אן (תמשי) [תסיר אלחיה] לג'הה' מא פתסיר (אלחיה) פי תלך אלג'הה, ותארה יריד אן תמשי לג'הה אכ'רי מכ'אלפה לתלך פתמשי, רג'ע ובין הד'א אלאשכאל וערפנא אן ליס אלאמר כד'לך, ואן יהיה במעני היה, וד'לך פי אלעבראני כת'יר. פקד כ'צצת אלג'הה אלתי אראד אללה אן תמשי אליהא אלחיה, ופי תלך אלג'הה אלתי קד אראד אללה אן תסיר אלחיה פיהא תסיר, ואלאראדה ת'אבתה פי תלך אלג'הה, קאל פי תביין הד'א אלגרץ' ואסתיפא אלקול פיה פי פסוק אכ'ר [קאל] על אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת, פאפהם הד'א אלתביין אלעג'יב, פהד'א איצ'א מא וצף מן צורה' חרכה' אלארבע חיות בעד וצף אשכאלהא. |
| 6 |
השגה שנייה: האופנים
אחר כך התחיל בתיאור אחר, ואמר שהוא ראה גוף אחד תחת החיות, צמוד להן. והגוף הזה מחובר לארץ, וגם הוא ארבעה גופים, וגם גוף זה בעל ארבעה פנים. הוא לא תיאר לו שום צורה, לא צורת אדם ולא צורת בעל חיים אחר, אלא ציין שהם גופים גדולים, נוראים ומבהילים, ולא תיאר להם שום צורה חיצונית, אך ציין שכל גופיהם "עֵינַיִם" (שם,יח). אלה הם שקרא להם "אוֹפַנִּים" (שם,טז). הוא אמר: "וָאֵרֶא הַחַיּוֹת וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ אֵצֶל הַחַיּוֹת לְאַרְבַּעַת פָּנָיו" (שם,טו). הרי ביאר שזה גוף אחד, שקצהו האחד אצל החיות וקצהו האחר בארץ, ושהאופן הזה בעל ארבעה פנים. הוא אמר: "מַרְאֵה הָאוֹפַנִּים וּמַעֲשֵׂיהֶם כְּעֵין תַּרְשִׁישׁ, וּדְמוּת אֶחָד לְאַרְבַּעְתָּן" (שם,טז). הרי עבר מאמירתו "אופן" לאמירתו "ארבעה", ונמצא שאמר במפורש שאותם ארבעה פנים של האופן הם ארבעת האופנים.מקור אחד) עוד ציין שצורתם החיצונית של ארבעת האופנים היא אחת, והם דבריו: "וּדְמוּת אֶחָד לְאַרְבַּעְתָּן" (שם).התמזגות) אחר כך הבהיר על האופנים האלה שהם מורכבים זה בזה, והם דבריו: "וּמַרְאֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן" (שם,טז). זו אמירה שלא נאמרה על החיות: לא נאמר על החיות הביטוי "תוך"; אלא הן צמודות זו לזו, כמו שאמר: "חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ" (שם,ט). אך על האופנים הוא ציין שהם מורכבים זה בזה: "כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן". |
ת'ם אכ'ד' פי וצף אכ'ר פקאל, אנה ראי ג'סדא ואחדא תחת אלחיות לאזקא בהא, וד'לך אלג'סד מתצל באלארץ', והו איצ'א ארבעה אג'סאד, והו איצ'א ד'לך אלג'סד ד'ו ארבעה אוג'ה ולם יצף לה צורה בוג'ה לא צורה' אנסאן ולא גירה מן צור אלחיואן, לכנה ד'כר אנהא אג'סאד עט'ימה מהולה מפזעה ולם יצף להא שכלא בוג'ה, וד'כר אן כל אג'סאדהא עינים, והד'ה הי אלתי [א]סמאהא אופנים, קאל וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות לארבעת פניו, פקד בין אן הד'א ג'סד ואחד טרפה אצל החיות וטרפה פי אלארץ', ואן ד'לך אלאופן ד'ו ארבעה' אוג'ה, קאל מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש ודמות אחד לארבעתן. פאנתקל מן קולה אופן לקולה ארבעה, פקד צרח באן תלך אלארבעה פנים אלתי ללאופן הי אלארבעה אופנים. ת'ם ד'כר אן שכל אלארבעה אופנים שכל ואחד והו קולה ודמות אחד לארבעתן. ת'ם בין פי הד'ה אלאופנים אנהא מרכבה בעצ'הא פי בעץ', והו קולה ומראיהם ומעשיהם כאשר יהיה האופן בתוך האופן, והד'ה קולה לם תקל פי אלחיות, לם יקל פי אלחיות לפט'ה' תוך, בל בעצ'הא מלאזק בעץ' כמא קאל חוברות אשה אל אחותה, אמא אלאופנים פד'כר אן בעצ'הא מרכב פי בעץ' כאשר יהיה האופן בתוך האופן. |
| 7 |
עיני האופנים
אשר לכלל גוף האופנים שהוא ציין שהוא מלא עינים (שם,יח) –א) אפשר שכוונתו היא שהוא מלא בעיניים ממש;ב) ואפשר שהוא בעל גוונים רבים: "וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח" (במדבר יא,ז);ג) ואפשר שהם דימויים, כמו שאנו מוצאים את חכמי הלשון (=חז"ל) אומרים "כעין שגנב" (בבלי בבא קמא סד-סו), "כעין שגזל" (שם צח,ב; קיב,א), וכוונתם "בדומה למה שגזל" או "בדומה למה שגנב";ד) או שהם מצבים ותיאורים שונים, כמו שנאמר "אוּלַי יִרְאֶה ה' בְּעֵינִי" (שמואל-ב טז,יב), כלומר את מצבי.זה מה שתיאר לגבי צורת האופנים. |
ואמא ג'מלה' ג'סד אלאופנים אלד'י ד'כר אנה מלא עינים, פימכן אנה יריד אנהא ממלוה עיו[ן](נא), וימכן אן תכון ד'את אלואן כת'ירה ועינו כעין הבדלח, וימכן אן תכון אמת'לה כמא נג'ד שיוך' אללגה יקולון כעין שגנב כעין שגזל, יענון מת'ל מא [גצב](סרק) או מת'ל מא [סרק](גצב), או תכון אחואל(א) וצפאת מכ'תלפה מן קולה אולי יראה י"י בעיני יעני חאלתי. פהד'א מא וצ[פה](ף) מן צורה' אלאופנים. |
| 8 |
מקור תנועת האופנים מן החיות שעליהם
תנועה ישרה) אשר לתנועת האופנים – הוא אמר עליה שגם בתנועתם אין לא עקימות ולא התעקלות ולא סטייה, אלא תנועות ישרות שאינן משתנות, והם דבריו: "עַל אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶם בְּלֶכְתָּם יֵלֵכוּ, לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּן" (יחזקאל א,יז. ושם: רִבְעֵיהֶן). |
ואמא חרכה' אלאופנים פקאל פיהא אנהא איצ'א לא אעוג'אג' ולא אנת'נ[י](א) ולא אנעטאף פי חרכתהא, בל חרכאת מסתקימה לא תכ'תלף, והו קולה על ארבעת רבעיה[ם](ן) בלכתם ילכו לא יסבו בלכתן. |
| 9 | תנועה חיצונית) אחר כך ציין שארבעה אופנים אלה אינם נעים מעצמם כמו החיות, אלא אין להם אף תנועה מעצמם אלא על ידי אחרים המניעים אותם. הוא עשה כל מאמץ לחזור ולומר את העניין הזה והדגיש אותו כמה פעמים, וקבע שמניע האופנים אינו אלא החיות, כך שיחס האופן אל החיה הוא על דרך המשל כמו מי שקשר גוף דומם בידו או ברגלו של בעל חיים, כשכל אימת שבעל החיים הזה נע, נעה אותה פיסת עץ או אותה אבן הקשורה באבר בעל החיים הזה. כך אמר: "וּבְלֶכֶת הַחַיּוֹת יֵלְכוּ הָאוֹפַנִּים אֶצְלָם, וּבְהִנָּשֵׂא הַחַיּוֹת מֵעַל הָאָרֶץ יִנָּשְׂאוּ הָאוֹפַנִּים. [עַל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ, שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת] וְהָאוֹפַנִּים יִנָּשְׂאוּ לְעֻמָּתָם", וביאר את הטעם לכך ואמר: "כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאוֹפַנִּים" (שם,יט-כ). הוא חזר על העניין הזה לשם הדגשה והסבר, ואמר: "בְּלֶכְתָּם יֵלֵכוּ וּבְעָמְדָם יַעֲמֹדוּ וּבְהִנָּשְׂאָם מֵעַל הָאָרֶץ יִנָּשְׂאוּ הָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם, כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאוֹפַנִּים" (שם,כא). | ת'ם ד'כר אן הד'ה אלארבעה אופנים ליסת הי מתחרכה בד'אתהא מת'ל אלחיות, בל לא חרכה להא פי ד'אתהא בוג'ה אלא בתחריך גירהא [להא], ובאלג פי תכריר הד'א אלמעני ואכדה מראת וג'על מחרך אלאופנים אנמא הו אלחיות, חתי יכון עלי ג'הה' אלמת'ל חאל אלאופן מע אלחיה כמן רבט ג'סדא מיתא פי יד(י) חיואן [או רג'לה](ורג'ליה), פכלמא תחרך ד'לך אלחיואן תחרכת תלך אלכ'שבה או ד'לך אלחג'ר אלמרבוט בעצ'ו ד'לך אלחיואן, פקאל ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים, (וקאל)[וכו'] והאופנים ינשאו לעמתם, ובין אלעלה פי ד'לך וקאל כי רוח החיה באופנים. וכרר הד'א אלמעני ללתאכיד ואלתפהים פקאל בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים לעמתם כי רוח החיה באופנים. |
| 10 | סיכום) נמצא שהסדר בתנועות האלה כך הוא: לכל כיוון שהכוונה האלוהית היא שהחיות ינועו אליו – לכיוון זה נעות החיות, ועל ידי תנועת החיות נעים האופנים כהיגררות אחריהם מכוח החיבור להם, לא שהאופנים נעים מצד עצמם אל עבר החיות. הוא סידר את הסדר הזה ואמר: "עַל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ, שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת, וְהָאוֹפַנִּים יִנָּשְׂאוּ לְעֻמָּתָם כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאוֹפַנִּים" (שם,כ). וכבר הבאתי לידיעתך (פסקה 5) את תרגום יונתן בן עֻזיאל עליו השלום, שאמר: "עַל אֲתַר דִּיהָוֵי תַמָּן רַעֲוָא לְמֵיזַל [אָזְלָן, לָא מִתְחַזְּרָן בְּמֵיזַלְהוֹן]". | פתכון אלרתבה פי הד'ה אלחרכאת הכד'א, אי ג'הה כאן אלגרץ' אלאלאהי אן תתחרך אלחיות אליהא פאלי תלך אלג'הה תחרכת אלחיות, ובחרכה' אלחיות תתחרך אלאופנים עלי ג'הה' אלתבע להא באלארתבאט, לא באן אלאופנים [יתחרכוא](תתחרך) מן תלקא אנפסה[ם](א) נחו אלחיות, ונסק הד'ה אלרתבה וקאל על אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת והאופנים ינשאו לעמתם כי רוח החיה באופנים, וקד אעלמתך תרג'מה' יונתן בן עזיאל ע"אס קאל על אתר [דיהוי](די הוא) תמן רעוא למיזל ו(ג)[כ]ו'. |
| 11 |
השגה שלישית: האדם שעל הכיסא שמעל החיות
לאחר שסיים לתאר את צורתן ותנועותיהן של החיות, והזכיר את האופנים שתחת החיות ושהם מחוברים אליהן ונעים בתנועתן, החל בהשגה שלישית שהשיג, ועבר לתיאור אחר, והוא מה שמעל החיות, ואמר שמעל לארבע החיות "רָקִיעַ" (שם,כב), ועל הרקיע "דְּמוּת כִּסֵּא" (שם,כו), ועל הכסא "דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם" (שם). |
פלמא תם מן וצף אלחיות צורהא וחרכאתהא וד'כר אלאופנים אלתי תחת אלחיות וארתבאטהא בהא ותחרכהא בחרכתהא אכ'ד' פי אדראך ת'אלת' אדרכה, ורג'ע לוצף אכ'ר והו מא פוק אלחיות, פקאל אן פוק אלארבע חיות רקיע, ועלי אלרקיע דמות כסא, ועלי אלכסא דמות כמראה אדם, |
| 12 |
סיכום: המרכבה הראשונה
זה כל מה שתיאר בנוגע להשגה שהשיג בתחילה בנהר כבר. |
פהד'א ג'מלה' מה וצפה פי אלאדראך אלד'י אדרכה אולא בנהר כבר: |
